לפני כמה שבועות, בעודי בדרכים, שמעתי את השר יובל שטייניץ, זה הממונה כעת על המשא-ומתן עם מונופול הגז (יצחק תשובה וחברת דלק עם חברת נובל-אנרג'י), בראיון ארוך (מאוד) בתוכנית של קרן נויבך ברשת ב'. במשך למעלה מחצי שעה חזר שטייניץ שוב ושוב על עמדתו הידועה בעניין מאגרי הגז של אזרחי ישראל. אבל אף שלפרקים היה נדמה לי שמר תשובה מדבר מגרונו של השר שטייניץ, את יצחק תשובה עצמו לא שמעתי. לא בתוכניות רדיו ולא בתוכניות טלוויזיה ולמיטב זכרוני גם לא קראתי – בשנים האחרונות, ובוודאי לא מאז פרוץ המשבר הנוכחי – ראיון מקיף עימו באחד העיתונים. תחושתי היתה שזה שנים לא שמעתי את האיש שמחזיק במאגרי הגז האדירים של המדינה ואזרחיה משיב ברצינות ובאריכות לשאלות קשות.

אבל לא נכון לבסס תיזה על בסיס הזיכרון, ועל כן פניתי לד"ר גוגל. הקשתי את מלות החיפוש "יצחק תשובה" ו"ראיון" וגיליתי שאכן, לפחות על-פי המידע המאורכב במנוע החיפוש, האיש הזה לא השיב לשאלות הציבור באמצעות כלי התקשורת במשך כחמש שנים. חמש שנים שתשובה לא השיב לשאלות מהותיות וקריטיות לעתידה של כלכלת ישראל בעניין מאגרי הגז. חמש שנים שיצחק תשובה שותק. מקורבים לו מדברים ומנפקים לעתים תשובות מפתיעות, כמו בראיון שערך החתום מטה עם יו"ר דלק והתפרסם בסוף-השבוע האחרון במוסף "הארץ". טענותיו של תשובה נשטחות בתקשורת באמצעות דוברים, יחצנים, לוביסטים, עיתונאים ועיתונאים לשעבר. אבל הוא עצמו – שותק. מחפשים תשובה לשאלה בענייני הגז? אל תחפשו אותה אצל תשובה.

על-פי גוגל, את הראיון הטלוויזיוני האחרון עם תשובה ערך שר האוצר לשעבר יאיר לפיד. כן. חמש שנים הן הרבה זמן. לפני חמש שנים לפיד עוד היה המגיש של "אולפן שישי" בחדשות ערוץ 2. בראיון שנראה בפרספקטיבה של חמש שנים מביך מאוד ושטחי מאוד – כמעט מתרפס – מביע לפיד זעזוע והזדהות כשתשובה מתלונן באוזניו כי לא הוזמן לדבר בפני ועדת ששינסקי (אף אחד לא הוזמן). בראיון הזה – מביך גם מבחינתו של תשובה – עסוק האחרון בעיקר באיומים על הצופים בכך שאם מסקנות הוועדה ייושמו, "חברות זרות לא יגיעו לישראל" (הזיה אהודה על הטייקונים הישראלים ובעלי עניין אחרים). וכן, כבר אז, הרבה לפני שלמד זאת נתניהו, ידעו ברוני הגז להפחיד בסיפורים על הגז האיראני. תשובה, שאינו תעשיין אלא איש עסקים שעיקר מומחיותו בגיוס כספים – כספים שלא תמיד הוא מוצא לנכון להשיב לציבור – לא שוכח לספר על ילדותו בבית ללא חדר שירותים וללא מטבח.

כיצד ייתכן שכלי התקשורת הישראליים ממשיכים לעסוק בנושא הגז בלי שהם מתעקשים – ויש להם כלים להתעקש – על כך שיתכבד האיש העשיר, יתייצב מול עיתונאים וישיב לשאלות בנושא? כלי התקשורת יודעים לעשות חיים קשים לדמויות ציבוריות המסרבות להשיב לשאלות. כתבים ועורכים לא אוהבים כשאומרים להם "לא". כמי שמצוי בתוך המערכת העיתונאית זה זמן, איני מהסס לקבוע כי דמות המסרבת להשיב לשאלות ולהתראיין עשויה למצוא עצמה תחת מתקפה. במקרה שלפנינו תשובה שותק, ומרבית כלי התקשורת מקבלים זאת בהבנה חריגה ובלתי מוסברת.

יצחק תשובה מתראיין אצל יאיר לפיד נגד המלצות ועדת ששינסקי להעלות את תמלוגי הגז, 2010 (צילום מסך)

לאיש לא ידוע כמה זמן ניהל נדב פרי – בעודו משמש כתב פוליטי בערוץ 10 – משא-ומתן בדבר הצטרפותו לחברת דלק כיחצן ולוביסט. הוא עצמו אינו מסכים להשיב לשאלות בנושא. את ההודעה על כך שהוא עובר לעבוד לצדו של הטייקון קיבל העורך הראשי של חדשות 10, גולן יוכפז, בהודעת אסמס קצרה, דקות לפני שדלק יצאה בהודעה על הרכש החדש שלה. לנוכח העובדה שכלי התקשורת ממשיכים לעשות לטייקון הישראלי הנחות ולא מאלצים אותו (בנימוס, כן?) להתייצב באולפניהם, אין מפלט מלהעלות את השאלות הבאות: עם כמה עיתונאים פעילים ניהל תשובה מגעים לפני שחתם עם נדב פרי? כמה כתבים ועורכים ממשיכים בסיקור המשבר הפוליטי-כלכלי-חברתי (ועל-פי ראש הממשלה, גם מדיני-בטחוני) בלי שהם מגלים לציבור את מהות הקשרים שלהם עם תשובה ואנשיו, ועל משא-ומתן שאולי קיימו בעודם מסקרים את סוגיית הגז בלי לנפק לקוראים ולצופים גילוי נאות בעניין?

תהיה הסיבה שבגינה מדיר מר תשובה את רגליו מאולפני החדשות אשר תהיה, הגיע הזמן שבכירי עולם התקשורת יגידו לו: עד כאן. רוצה לשווק את מסריך? תתכבד ותעשה זאת בעצמך ותפסיק להסתתר מאחורי לוביסטים ויחצנים. וכשיגיע תשובה לאולפנים – אם אפשר אז שתהיה זו קרן נויבך, או עיתונאי אחר בעל מודעות חברתית והבנה עמוקה בנושא, שיראיינו אותו. וכן, אנחנו יודעים: אשף הגיוס גדל בבית ללא שירותים. על הפרק הזה בביוגרפיה שלו ניתן לוותר הפעם.