מזג האוויר
הכותרות הראשיות בכל הטבלואידים מוקדשות הבוקר להתבטאות מעוררת מחלוקת שיצאה אתמול מפיו של השחקן והבמאי עודד קוטלר, בעת שנשא דברים בכנס אמנים שנערך ביפו (הציטוט מתוך דיווח נרחב ב"גלריה" מאת יאיר אשכנזי):
מימי היוונים, שייקספיר, מולייר, גוגול, צ'כוב, כולל חנוך לוין ‒ כל גאוני תבל אינם מרכינים ראש בפני המציאות, אלא מפרקים את פרצופה לגורמים, מגחכים לנוכח הבלותם של בני-אדם, גם אלה שאינם מצביעי ה-30, מחדדים ומעמיקים כך את ההבנה האנושית במטרה לעשות את עולמנו נסבל יותר. תארי לך, רגב, את עולמנו שוקט, ללא ספר, ללא מוזיקה, ללא פואמה, עולם שאין מפריע בו, אין מפריע ללאום לחגוג 30 מנדטים שאחריהם צועד עדר של בהמות מלחכות קש וגבב".
"נאום הבהמות", מגדירה זאת הכותרת הראשית של "מעריב". בכותרת המשנה לראשית נכתב כי בעקבות דבריו של קוטלר התחוללה "סערה". גם בכותרת המשנה לראשית של "ישראל היום" מדווח כי קוטלר עורר "סערה". הכותרת הראשית של החינמון מוקדשת, כרגיל, לציטוט של תגובה מפי נציג/ת מפלגת השלטון: "דברי קוטלר ‒ חושך תרבותי". ב"ידיעות אחרונות" העבירו את תיאור מזג האוויר לכותרת הראשית עצמה. במרכז שער עיתון זה נכתב: "סערת נאום הבהמות".
בעין הסערה ניצב קוטלר עצמו. "הפנים של ההתנשאות", מצטטת כותרת בראש הכפולה הפותחת של "ישראל היום" את שרת התרבות מירי רגב, לצד תצלום של השחקן ("עורר סערה", נכתב בכיתוב התצלום). "אני מרחם על אמירת 'הבהמות של עודד קוטלר", מצוטט בידיעה השחקן זאב רווח.
תגובות ביקורתיות נוספות על דברי קוטלר מצוטטות ב"ישראל היום" מפי יו"ר האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג, ח"כ שלי יחימוביץ' ויו"ר יש-עתיד ח"כ יאיר לפיד. פובליציסט "ישראל היום" דרור אידר פותח טור דעה בגילוי נדיר ומבורך של הומור שאינו מתבסס על משחקי מלים אוויליים ("אכיבוש"), וכותב: "באמת שאיני מבין את עודד קוטלר, וכי לא יכול היה לדבר על עדר הבהמות יום אחרי גרבוז? זה לבדו שווה עוד עשרה מנדטים".
השרה מירי רגב ולימור לבנת, בטקס החילופים במשרד התרבות והספורט, 17.5.15 (צילום: יונתן זינדל)
"ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד שמביא הבוקר גם דברי הסבר מאת קוטלר להתבטאותו: "התכוונתי לא רק למצביעי הליכוד, אלא גם אלי, ובעצם לכל עם ישראל", מצוטט השחקן בידיעה מאת יואב בירנברג, יובל קרני ועקיבא נוביק, "שילך אחרי מדיניות של צנזורה והעדר חופש דיבור, פתחון פה אמיתי ודמוקרטיה. זה יהיה עולם ללא תרבות, ועולם ללא תרבות הוא עולם בהמי. כל צרכני התרבות יחיו בעולם ריק מתוכן וייאלצו לפיכך לקושש כמו עדר בהמות קש וגבבה".
ההסבר של קוטלר, אמין או לא, נבלע בשאון "הדיון הציבורי". ההתבטאות בדבר ה"בהמות", מרגע שיצאה מפיו, כבר אינה שייכת לו, ועל כן אין בכוחו, גם אם היה רוצה, לשנות את פרשנותה. דברי ההסבר של קוטלר הם כעת עוד קול אחד, לאו דווקא הרלבנטי ביותר, ברב-שיח קקופוני שמציעים לנו כלי התקשורת המרכזיים בישראל.
"הסערה הבאה?", תוהה כותרת גג לידיעה בכפולה הפותחת של "ישראל היום". עניינה של ידיעה זו בסרט תיעודי המתמקד בחייו של יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. ב"ידיעות אחרונות" לא ממתינים להתפתחויות ומדווחים כבר הבוקר כי אכן קיימת כעת תופעת מזג אוויר נוספת שעושה שמות בציבוריות הישראלית ‒ "סערת הסרט הדוקומנטרי על יגאל עמיר".
כך נע ונד לו צרכן התקשורת הישראלי מסערת אורן חזן לסערת מירי רגב לסערת עודד קוטלר ולסערת יגאל עמיר. כולם מדברים כל הזמן על מזג האוויר, אבל איש אינו עושה משהו בעניין.
היום בעינויים
"חרף עמדת הרופאים: השרים אישרו להזין שובתי רעב בכפייה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". יהונתן ליס ועידו אפרתי מדווחים כי ממשלת ישראל אישרה אתמול קידום הצעת חוק, בנוסח "המקורי והלא מרוכך" שלה, שתאפשר הזנה בכפייה של אסירים שובתי רעב. נוסף ל"הארץ", רק ב"מעריב" מדווח בהבלטה על אישור הממשלה וקידום הצעת החוק. ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה קצרצרה המדגישה את עמדת ארדן. ב"ידיעות אחרונות" אין מדווח כלל על אישור הצעת החוק המכשירה מה שנחשב בעיני רופאים לעינויים.
"אם החוק יעבור, נקרא לרופאים להתעלם ממנו", מצוטט בידיעה ב"הארץ" ד"ר ליאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית. לדבריו, "המסר שאנחנו מעבירים לרופאים הוא שהזנה בכפייה משמעותה היא עינויים, ואסור לרופא לקחת בזה חלק".
לפי הידיעה ב"הארץ", שר הפנים גלעד ארדן, הפועל לקידום הצעת החוק, הביע תמיהה על עמדת ההסתדרות הרפואית ואמר: "כמי שאמונים על הצלת חיים בכל סיטואציה, על הרופאים לעשות את תפקידם ‒ בין אם מדובר באסיר המנסה להתאבד בתאו ובין אם מדובר באסיר המרעיב עצמו למוות". ארדן הוסיף: "אני בטוח שיימצאו הרופאים שיסכימו לעשות זאת".
עוד מדווח בידיעה כי החוק נועד "למנוע מאסירים 'לסחוט' את הרשויות ולסכל תסיסה אפשרית ברשות הפלסטינית במקרה שאסירים ימותו בכלא כתוצאה משביתת רעב".
כך, פעולה שאין בה בדל אלימות כלפי המדכא הופכת לפעולה התקפית שעלולה להמיט אסון על החברה בישראל. בימים אלה, כך נכתב עוד בידיעה, שובת רעב חדר עדנאן, עציר בטחוני המוחזק זה שנה ללא משפט בכלא ישראלי. "כעת הוא אזוק למיטתו", מצוין. לפי השב"כ, האסירים הבטחוניים בבתי-הכלא הישראליים עתידים לפתוח בשביתת רעב באמצע יולי, "מיד בתום חודש הרמדאן".
צום קל
"רמדאן כרים", נכתב בכותרת ידיעה המתפרסמת בראש עמ' 22 של "ידיעות אחרונות", בחתימתם של הכתבים גואל בנו ואדוה כהן. על-פי דיווח מאת מיה מנע מהשבוע שעבר, שפורסם במדור הברנז'ה של האתר "וואלה", הידיעה נולדה כמענה לפניית עמותת יוזמות קרן אברהם, ארגון הפועל לשוויון בין יהודים וערבים אזרחי ישראל.
שוטרי מג"ב ברובע המוסלמי של העיר העתיקה בירושלים, בעת חגיגות הרמדאן, יולי 2014 (צילום: ניק סאפן)
"בעמוד האחורי של 'ידיעות אחרונות' ניתן למצוא מדי יום את מועדי הזריחה והשקיעה ולדעת מתי כניסת הצום ומתי אפשר סוף-סוף לפצוח בארוחה", נכתב בפסקת הסיום של הידיעה. ב"הארץ", כך דווח באתר "וואלה", יפרסמו מדי יום בנפרד את זמני כניסת צום הרמדאן. ברשות השידור, הוסיפה מנע ב"וואלה", מציינים את זמני כניסת הצום זה שלוש שנים.
ב"ישראל היום", דיווחה עוד, התעלמו מהפנייה של קרן אברהם, ופניות אחרות שנעשו בעקבותיה, אף כי בגליונות סוף-השבוע של "ישראל היום" מצוינים מועדי כניסת ויציאת השבת ברחבי המדינה. אין להתפלא על יחס זה של העיתון הנפוץ בישראל, שבין קוראיו גם רבים שאינם יהודים, בהתחשב בכך שעורכיו רואים דרך קבע את הציבור הישראלי ככזה המורכב מיהודים בלבד.
הפתעה
כצפוי, ראש הממשלה בנימין נתניהו השיג אמש ניצחון במרכז הליכוד, שאימץ את הצעת הפשרה שלו, המותירה את הפריימריז בתנועה על כנם. כצפוי, הכותרת הבולטת ביותר על ההישג של נתניהו מתפרסמת בשער "ישראל היום". באופן בלתי צפוי, אף שדיווחים על תוצאות הבחירות במרכז הליכוד התפרסמו אמש עוד לפני חצות, ב"מעריב" לא מדווחים הבוקר על נצחונו של נתניהו, אלא רק על "הצבעה דרמטית בליכוד", ומפנים את הקוראים לאתר האינטרנט של העיתון.
דעתנות
האפשרות היחידה לקרוא הבוקר את המאמר היומי מאת פובליציסט "ישראל היום" חיים שיין היא בקול רם, ממרכז רחבת גטו ורשה ביד-ושם, תוך כדי הדלקת משואה, כשאתם עטופים בדגל ישראל, מצדיעים ביד אחת ועל השנייה כורכים תפילין. כל אפשרות אחרת לא תעשה עם המאמר הזה צדק.
לכאורה, העילה למאמר החדש מאת שיין, והנושא העומד במרכזו, הוא הדו"ח העתיד להתפרסם בקרוב, אולי עוד היום, מטעם ועדת החקירה של האו"ם לאירועי העימות הצבאי ברצועת עזה בשנה שעברה. בפועל, זה רק תירוץ לעוד טקסט מרהיב שמעמיד בפינה את הפתוס של ארי שביט לצד תודעת השואה של נח קליגר, כדי שידברו בינם לבין עצמם וינסו להבין כיצד אדם ללא כל ניסיון עיתונאי עקף אותם בקלילות אל תואר הפובליציסט הפובליציסטי ביותר בעיתונות הישראלית.
''מעולם לא חשבתי שאכתוב לעיתונות כפובליציסט", אמר בעבר שיין בראיון לפורטל local. "ניסיתי מספר פעמים לשלוח לעיתונים ולא פירסמו. כשיצא 'ישראל היום' חיפשו אנשים דעתנים שיכולים לכתוב במדור הדעות. ביקשו ממני וכנראה שהכתיבה שלי מצאה חן בעיניהם. הציבור בישראל חיכה שנים לכתיבה לאומית, פטריוטית, אוהבת צה''ל וחברון, בית-לחם ושכם''.
כשירות לקוראי "העין השביעית" מובאים כאן המשפט הפותח והמשפט הסוגר של מאמרו של שיין מבוקר זה. "מדינה יהודית שבירתה ירושלים מאוחדת, בעלת צבא חזק ומנצח, עומדת בסתירה מוחלטת לתיאולוגיה הנוצרית והמוסלמית", פותח שיין. "רק כשמדובר במדינת ישראל הצדקנות והדו-פרצופיות מתגלות במלוא כיעורן", הוא חותם.
חיים שיין, פובליציסט "ישראל היום" (צילום מסך)
מאמרו של שיין מתפרסם הבוקר מתחת לידיעה מאת שלמה צזנה הנושאת את הכותרת "פעלנו במידתיות, חמאס אשם בפגיעה באזרחים". זו תמצית מסקנות ועדת הבדיקה הממשלתית שבחנה את מבצע "צוק איתן".
"הדו"ח, ששמו הרשמי 'העימות מול רצועת עזה 2014: היבטים עובדתיים ומשפטיים', מונה 277 עמודים שבהם מוצגים מטרות המבצע ושלביו, וכן דרכי הפעולה של צה"ל במהלך העימות לאור התנהגות האויב ולאור ההיבטים המשפטיים של לחימה נגד ארגוני הטרור בשטח בנוי", מדווח צזנה. "הדו"ח חובר בידי מומחים של משרד רה"מ ומשרדי החוץ והמשפטים והפרקליטות הצבאית".
ב"ידיעות אחרונות" מצטט איתמר אייכנר את מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד, שהסביר מדוע הוחלט לערוך בדיקה ישראלית לאירועי "צוק איתן" ולפרסם כעת את ממצאיה במקום לשתף פעולה עם ועדת החקירה של האו"ם: "היינו צריכים לשים את הסיפור שלנו כי אין לנו שום דבר להסתיר". סגנית שר החוץ, ציפי חוטובלי, מצוטטת כאומרת: "מהדו"ח עולה כי ישראל אינה מפחדת מהאמת ואינה חוששת לבדוק את עצמה".
"מעריב" מפרסם בראש הכפולה השנייה מאמר דעה מאת נדב העצני המתייחס למסקנות של ועדה אחרת, של מומחים בינלאומיים, שעל ממצאיה דווח אתמול. "האמת היא, כפי שקבעה משלחת הגנרלים שפירסמה את הדו"ח החשוב בסוף-השבוע, שישראל פעלה ב'צוק איתן' 'אף מעל ומעבר לסטנדרטים של שמירה על דיני המלחמה'", כותב העצני. "[...] לצערנו, אין עוד צבא שנתון כך תחת אימת הפוליטיקאים והמשפטנים, המצויים בעצמם תחת ביעותי דו"חות של האו"ם וארגוני הקרן החדשה לישראל. לכן, המסקנות של הוועדה שפעלה בראשות רמטכ"ל צבא גרמניה לשעבר הן כמו כוסית מים צוננים בלב שממה יוקדת".
חייל צה"ל עטור תפילין מתפלל ליד הגבול עם רצועת עזה במהלך מבצע "צוק איתן", 16.7.14 (צילום: מרים אלסטר)
"כוסות דו"ח למת" היא כותרת טור פרשנות מאת ברק רביד ב"הארץ", המתייחס לדו"ח מטעם ממשלת ישראל. רביד מפקפק ביעילות הדו"ח, ומציין כי במסיבת העיתונאים במשרד החוץ, שבה הוצגו אתמול עיקריו, היתה "נוכחות דלילה מאוד של עיתונאים ישראלים וזרים" (כתב "ישראל היום" שלמה צזנה הגיע למסקנה הפוכה ואף צירף תצלום שממנו אפשר ללמוד מי מהשניים צודק). עוד טוען רביד כי "למרות שהדו"ח היה רציני, הוא בסוף היום לא הרבה יותר מנייר הסברה מושקע וארוך במיוחד מטעם ממשלת ישראל. כך הוא גם ייתפס אצל מעט הבודדים שיקראו אותו מתחילתו עד סופו או על-ידי המעטים שיקראו את התקציר עם עיקרי מסקנותיו".
במוסף "גלריה" של "הארץ" משוחחת גילי איזיקוביץ עם הסופר דויד גרוסמן על העימות בין שרת התרבות לאמנים. "עם כל הרצון הטוב, אני לא מאמין שיהיה שינוי בעמדותיה", אומר גרוסמן על השרה רגב. "היא בסופו של דבר מייצגת השקפת עולם של הרבה אנשים, שרואה את מרכזה ביהדות ובישראליות ורוצה מאוד להישאר רק שם. ויש כמוני, מי שהיהדות והישראליות הן חלק מרכזי מחייהם, אך רוצים לפגוש את העולם.
"הסכנה בהשקפה שרגב מייצגת היא בצמצום המגע שלנו עם המציאות שלנו ועם מצבנו המסובך. הסכנה היא שאם תהליך כזה יימשך, ואם הבידוד שלנו בעולם יגבר, ישראל תהפוך ללא יותר מכת מיליטנטית, פונדמנטליסטית, המסוגרת בשולי ההיסטוריה. [...] אם מדינה מסתגרת כך בסיפור המפאר אותה ומוציאה החוצה את מי שמאתגר את הסיפור הרשמי, היא מאבדת מגע עם המציאות".
שכר הבכירים
אסא ששון מדווח הבוקר ב"דה-מרקר" כי בהמשך לכוונה להגביל את שכרם של יו"רי הבנקים בישראל לכ-2 מיליון שקל בשנה, שר האוצר משה כחלון מקדם הגבלה גם על שכרם של בכירים בחברות פיננסיות, כך שהתגמול שיהיה מוכר להם לצורכי מס יעמוד על 3.5 מיליון שקל בשנה.
חזי שטרנליכט, 15.2.15 (צילום: אורן פרסיקו)
חזי שטרנליכט, הפרשן הכלכלי של "ישראל היום", חתום הבוקר על טור דעה שבו הוא טוען כי "היוזמה החדשה להגביל את שכרם של יושבי-ראש הבנקים לסכום של – לפי ההערכות – כ-2 מיליון שקל בשנה היא התפתחות מסוכנת". לדבריו, מדובר בהתנהלות "סובייטית".
"זאת הידרדרות במדרון תלול מאוד", מוסיף שטרנליכט. "נזכיר שבתולדות המדינה כבר חיה האוכלוסייה מתלושים שהנפיקה לה מפא"י. פקידי הממשלה בשנות ה-50 הקציבו כמה ביצים וזיתים מותר לכל נפש".
העובדה כי בעבר הלא מאוד רחוק, הרבה אחרי שנות ה-50, מנהלים בכירים בחברות ישראליות היו מרוויחים פי עשרה מהשכר החציוני במשק, וכי כיום יש מנהלים שמרוויחים בשנה פי כמה מאות מהשכר החציוני במשק, אינה "התפתחות מסוכנת". הפערים ההולכים וגדלים בין שכר העובד הממוצע לשכרם של מיעוט מובחר אינם "הידרדרות במדרון תלול מאוד". רק ההגבלה על כ-2 מיליון שקל בשנה, סכום שמחצית העובדים בישראל יידרשו לעבוד שנות דור כדי לקבל, היא התפתחות מסוכנת שמשמעה הידרדרות במדרון.
עושים לביתם
לפני כשבועיים דיווח יאיר שרקי, כתב חדשות ערוץ 2, כי עיתון "המודיע" הציע לחברות ולארגונים הזמנה למפגש עם סגן שר הבריאות במסגרת כנס "פורום המנהלים" שמארגן העיתון וכתבת יחסי-ציבור מעל דפי "המודיע", תמורת 25 אלף שקל. ליצמן מיהר להתנער, ושיגר מכתב נזיפה למנכ"ל העיתון.
הפגישה עם סגן שר הבריאות בוטלה, אך "פורום המנהלים" נותר על כנו. הבוקר, בשער "המודיע", מדווח "סופר 'המודיע'" כי "כמדי שנה בשנה, מה שכבר הפך למסורת קבועה בעולם העסקי של המגזר החרדי, גם השנה ייערך פורום מנהלים של 'המודיע'". לפי הידיעה, "השנה יינתן דגש מיוחד בפורום מנהלים על ההתנהלות של העסקים הקטנים".
ענייני תקשורת
נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי גלי-צה"ל הקימה תחנה חדשה לשידור ספורט בתדר שנועד לשפר את קליטת תחנת האם. "מהלך זה של התחנה בוצע על דעתה בלבד, באמצעות החלטה של מפקד גלי-צה"ל, ירון דקל", כותב טוקר.
מומלץ לקרוא את רשימתו של אנשיל פפר ב"הארץ" הבוקר על אדוארד סנודן, לקראת שידור סרט תיעודי על המדליף הנודע, הערב בערוץ 1.
בתחתית מדור הדעות של "דה-מרקר" (עורכת: מירב ארלוזורוב) מתפרסמת הבוקר "הבהרה" בזו הלשון: "ב-9.6.2015 פורסם ב-TheMarker מאמר דעה שכותרתו 'האוזר עדיין לא החליט מה הוא מעדיף: הנהלה או רגולציה'. המאמר היה חתום בידי רועי פרייברג. לאחר פרסום המאמר הודיע רועי פרייברג כי המאמר לא נכתב על-ידיו. אנו מתנצלים על אי-הנעימות שנגרמה לו".
המאמר ביקר את יו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר על שמהלך ההדחה שיזם נגד יו"ר הבורסה סם ברונפלד והמנכ"לית אסתר לבנון לא הביא לתוצאות הרצויות, ועל שהוא נמנע מלפרק את "עודף הרגולציה" בשוק. מבדיקה מקוונת עולה כי כחודש לפני פרסום המאמר ב"דה-מרקר", הוא פורסם תחת אותו שם באתר News1, אולם מאז נמחק ממנו.