מאז פיגוע הטרור במערכת השבועון הסאטירי "שרלי הבדו" מפעמת בצרפת, מדינה שסועה ומיואשת בימים כתיקונם, רוח אחדות חסרת תקדים כמעט. ה"צעדה הרפובליקאית" בשבוע שעבר, על 3.7 מיליון משתתפיה, היתה הגדולה ביותר שראתה צרפת מעודה. פוליטיקאים מימין ומשמאל, קתולים, יהודים, מוסלמים ואתיאיסטים מושבעים, מהגרים טריים וצרפתים מדורי דורות, כולם חדלו מהטלת רפש אלה באלה והתאחדו, כשרוממות החופש, השוויון והאחווה בגרונם. "איני מסכים עם דבריך, אך אגן עד מוות על זכותך להשמיעם", הציטטה המיוחסת לוולטר, מהבולטים שבהוגי הדעות של עידן הנאורות בצרפת, נשמעה עד לזרא.

הצלחתו האדירה של דיידונה בקרב צעירים מרדנים, רבים מהם דור שני ושלישי להגירה מאפריקה, נובעת מכך שהוא מזהה ומגחיך את הפרות הקדושות של האליטות בצרפת, ש"שרלי הבדו" נמנה עימן

ואז בא דיידונה והרס את החגיגה. ביום שיצאה לאור המהדורה המיוחדת של "שרלי הבדו" במיליוני עותקים, שאזלו מהחנויות במהירות שיא, נעצר הקומיקאי הפרובוקטיבי באשמת עידוד טרור, לאחר שהביע הזדהות בדף הפייסבוק שלו עם אמדי קוליבאלי, המחבל בפיגוע בסופרמרקט הכשר.

זו אינה הפעם הראשונה שדיידונה – או בשמו המלא, דיידונה מבאלה מבאלה, בן למהגר מאפריקה ולאם צרפתייה – בוחן את גבולות השיח הציבורי והטעם הטוב, ותוך כך מסתבך עם החוק. שלל התבטאויות בניחוח גזעני ואנטישמי במוצהר הביאו, מצד אחד, לרצף הרשעות באשמת הסתה לגזענות, אך מצד שני, להצלחה תקשורתית אדירה. הידועה שבהתגרויותיו היא ה"קנל", אותה תנועת מועל יד הפוכה שהתפשטה לפני כמה חודשים ברשתות החברתיות ובמגרשי הכדורגל באירופה כאש בשדה קוצים.

בשל הנימה המבודחת שבה נאמרים דבריו המזעזעים, קשה לקחת אותם ברצינות. כמו כן, תמיכתו הפומבית במנהיג הימין הקיצוני ז'אן-מארי לה-פן ובמסאי האנטישמי אלן סוראל אינה מתיישבת עם העובדה שבתחילת דרכו היה חלק מצמד, עם אלי סמון היהודי, והם כינו זה את זה "אחים בלב ובנפש". איש בצרפת לא הצליח לספק הסבר משכנע למה שעובר דיידונה. אולי החזרה הבלתי פוסקת על הפרובוקציות הביאה לכך שנִשבה בהן, כמעין "תסמונת סטוקהולם", גרסת הפרובוקטור.

הקומיקאי האנטישמי דיידונה מבאלה מבאלה (צילום מסך)

הצלחתו האדירה של דיידונה בקרב צעירים מרדנים, רבים מהם דור שני ושלישי להגירה מאפריקה, נובעת מכך שהוא מזהה ומגחיך את הפרות הקדושות של האליטות בצרפת, ש"שרלי הבדו" נמנה עימן. הרי אותם אנשים שתמכו בקריקטורות סרות הטעם והפוגעניות על הנביא מוחמד בשם חופש הביטוי הריעו כאיש אחד לרשויות החוק כשדיידונה הורשע בהסתה לגזענות בעקבות שירו "שואננס", שבו לעג לניצול השואה בידי יהודים. "שרלי הבדו" אמנם פירסם קריקטורות משולחות רסן נגד היהודים, וכן צייר את ישו בתנוחות לא מחמיאות, אך מעולם לא העז לפרסם על השער – וטוב שכך! – קריקטורה של אנה פרנק בתנוחה דומה, לדוגמה, או שני אסירים באושוויץ שמקיימים מין אנאלי. למרות הצהרות קודמות, גם ל"שרלי הבדו" יש קווים אדומים.

דיידונה אינו מאפשר לצרפתים לברוח מהתובנה שהקו האדום נקבע באופן שרירותי, ושיש בכך צביעות ויחסיות מוסרית. הצרפתי הממוצע שואל את עצמו: מדוע חילול כבודו של הנביא זה טוב ויפה, ואילו בדיחות שואה הן טאבו (שלא לדבר על כך שהכחשת השואה היא עבירה פלילית בצרפת)? יש כמובן הבדל בחומרת העבירה: בעוד שעל דיידונה, שאכן הביע הזדהות עם הטרוריסט, לעמוד לדין באשמת הסתה לרצח, מאיירי "שרלי הבדו" לא עברו על החוק. עם זאת, הם ראויים לכל גינוי, ללא קשר להירצחם. והגינוי הזה, לעת עתה, לא הגיע. אולי יגיע בזכות דיידונה. חבל רק שיש צורך בהסתה אנטישמית כדי לגרום לצרפתים להרהר בצביעות המובלעת שלהם.

גלעד הלפרן הוא עיתונאי ישראלי שעבד בעבר במערכת רשת החדשות France 24 בפריז