אורן פרסיקו שלח בשבוע שעבר תזכורת חשובה לאופן שבו סיקרה התקשורת את תקרית הירי במחסום ביתוניא, לפני חצי שנה, תקרית שבה נהרגו שני נערים פלסטינים, מוחמד אבו-טאהר ונדים נווארה. משהתברר, לפני עשרה ימים, שנווארה אכן נורה מכדור שירה לעברו שוטר משמר-הגבול, הציפה התקשורת הישראלית את גרסתה הקודמת של מערכת הביטחון, ולפיה כוחות צה"ל ומשמר-הגבול השתמשו באותה תקרית אך ורק בנשק לפיזור הפגנות ושהסרטים שתיעדו לכאורה את הריגתו של נווארה היו ערוכים ומבוימים.

פרסיקו היה זריז דיו כדי להזכיר שלא רק הממסד הבטחוני דיקלם פה אחד את ההסבר המוטעה, שלא לומר הכוזב, אלא גם אחדים מהעיתונאים שסיקרו את האירוע ופירשנו אותו. הסקירה שלהלן מבקשת לפרוש את היריעה במלואה.

התקרית התרחשה ביום חמישי, 15.5.14. היא נודעה לראשונה באמצעות סוכנות הידיעות הפלסטינית וופא, שדיווחה כי שני צעירים, בני 17 ו-20, נורו למוות בידי כוחות הביטחון בעימותים ליד מעבר ביתוניא, סמוך לכלא עופר, כחלק מציון יום-הנכבה ברחבי הגדה. לפי הדיווח, הצעירים, מוחמד אבו-טאהר ונדים נווארה, תושבי שני כפרים ליד ביתוניא, נפגעו מירי חי בפלג גופם העליון.

צילום מסך מתיעוד מצלמת אבטחה בביתוניא, 15.5.14. דובר צה"ל טען כי הסרטון "ערוך בצורה מגמתית"

11 פצועים אחרים בזירה, ובהם ילד במצב אנוש, הועברו לקבלת טיפול רפואי בבית-החולים ברמאללה. לדיווחים בתקשורת הישראלית, שבאו בעקבות הידיעה הראשונית של וופא, נצמדה תגובת צה"ל ולפיה לא בוצע ירי חי במקום, שבו שהה כוח של משמר-הגבול וגדוד תותחנים, אלא ירי כדורי גומי, רימוני הלם וגז מדמיע בלבד. מכל מקום, "בצבא פתחו בבדיקת המקרה".

כעבור כמה ימים הפיצו גורמים פלסטיניים סרטון המבוסס על מצלמות אבטחה שהיו מוצבות באזור התקרית. הסרטון בא להמחיש את טענתם ששני הצעירים נהרגו מאש חיה שמקורה בכוחות צה"ל. על כך הגיב דובר צה"ל וקבע כי "מדובר בסרטון מגמתי וערוך שאינו משקף את התקרית האמיתית". הדובר הזכיר כי "ביום חמישי התקיימה הפרת סדר אלימה ובלתי חוקית בביתוניא. הסרטון המדובר ערוך בצורה מגמתית ואינו משקף את האלימות בהפרת הסדר".

הן לשלטונות הביטחון והן לעיתונאים המסקרים לא היו נהירות נסיבות האירוע. במקום לדווח באופן זהיר וספקני על ההתרחשות, נמצאו כלי תקשורת ועיתונאים שבחרו לאמץ את השיח הפסקני, המתנשא, של נציגיה הבכירים של מערכת הביטחון

הסרטון הופץ וסוקר בהרחבה בכל כלי התקשורת הישראליים; כלומר, לגרסה הפלסטינית ניתן ביטוי הוגן, אך היא לוותה מיניה וביה בתגובה הישראלית הרשמית, שביקשה להזים מכל וכל את הסיפור הפלסטיני. לציבור הישראלי הוצבה אפוא הברירה להחליט למי הוא מאמין – לטענה הפלסטינית שלפיה שני הצעירים נהרגו מאש ישראלית, או להסבר הישראלי שלפיו הסרטון, המתעד לכאורה את ההתרחשות, הוא מניפולציה קולנועית שבאה לאחז את עיני העולם. עד כאן, סצינה תקשורתית שכיחה בישראל: לאויב יש גרסה אחת, לישראל הרשמית יש גרסה אחרת – והציבור מוזמן להחליט באיזו מהן הוא נותן אמון.

אלא שהמקרה הנדון מזקק את מעורבות התקשורת הישראלית בריב הגרסאות: היו כלי תקשורת שלא הסתפקו בהצגתן כפי שהן, אלא ביקשו לסייע לציבור להחליט במי מהשתיים להאמין. עיתונאים אלה עשו זאת אם משום שהשתכנעו באמת ובתמים בהסברים שסיפקה מערכת הביטחון, אם משום שהטייתם האידיאולוגית (או הנפשית) מכתיבה מלכתחילה את תובנותיהם, ואם משום קהות חושים מקצועית.

הידיעה ב"ישראל היום", 21.5.14. "הסרטון ערוך בצורה מגמתית"

רוני דניאל השמיע על הסרטון את ההערות הבאות: "יש כאן עדיין מספר סימני שאלה לחלוטין לא ברורים. סימן שאלה אחד: האם השניים שאנחנו רואים כאן נופלים הם-הם שני ההרוגים? לאף אחד אין תשובה חדה וברורה לגבי השאלה הזאת. סימן שאלה אחר: הראשון שפוסע [...] ונפגע, שימו לב כיצד הוא מושיט את ידו קדימה, כאילו לבלום את נפילתו, מה שנראה אולי, אולי, כמשהו מבוים".

ההסבר המתוחכם הזה הופיע גם בדיווחים אחרים והוא מלמד לכאורה שמקורו בדברור מתוזמר. כך, למשל, בכיתוב לתמונה מתוך הסרטון שהופיע ב"ישראל היום" נאמר: "ירייה או ביום? אחד הצעירים הולך, נופל – אבל מושיט את ידיו כדי לבלום את הנפילה. ירי קטלני?". דני אילון (לשעבר סגן שר החוץ) קבע ב"מעריב" שהסרטון מפוברק. ערוץ 7 תיאר את קורבנות התקרית כמחבלים שנהרגו מאש צה"ל.

בגלי-צה"ל דיווחו כי "ארה"ב קוראת לישראל לחקור לעומק את נסיבות הריגתם של שני הנערים, זאת לאחר שהרשות הפלסטינית הציגה שני סרטונים המוכיחים לכאורה שהשניים לא השתתפו בהפרות הסדר. יעלון: אני מכיר את הסרטונים הערוכים האלה. דובר צה"ל: לא היה שימוש באש חיה. בכל זאת, העניין נבדק". ב"מקור ראשון" התפרסם מאמר מלומד של אמנון לורד ובו תיאוריית קונספירציה שהוא ייחס לפלסטינים בהקשר לתקרית הירי ולאופן שבו הוצגה לציבור.

כעבור כמה ימים פירסם מפיק של רשת CNN  סרטון תיעודי נוסף, שהראה את העמדה שממנה נורתה אש חיה לעבר נדים נווארה. "הארץ" פירסם את ההתפתחות הזו בכותרתו הראשית, בעוד ש"ישראל היום" דחק אותה לשולי עמ' 9, כשהיא נחבאת בין כתבה גדולה על דברי נתניהו, "ירושלים לא תחולק עוד", לידיעה על סגירת הר-הבית למבקרים בגלל מהומות.

הידיעה על הראיות החדשות לירי בביתוניא ב"ישראל היום" (למטה מצד שמאל), 29.5.14

סקירות העיתונות היומיות של "העין השביעית" (1,2,3,4) עקבו בנאמנות אחר האופן שבו התקשורת המודפסת סיקרה את תקרית הירי ואת תוצאותיה הטרגיות. הן הצביעו על יחסם של עיתונים, ועיתונאים, להתפתחויות ועל הדרך שבה מצאו לנכון לתווך אותן לקוראיהם. הן ציינו לטובה את גישתו של "הארץ" לפרשה ואת  נכונותו לקרוא תיגר על הגרסאות של הממסד הבטחוני.

כותב שורות אלו מבקש להוסיף על עבודתם המסורה של שוקי טאוסיג, אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז את התובנות הבאות: סיקור התקרית התנהל במצב של אי-ידיעה. הן לשלטונות הביטחון והן לעיתונאים המסקרים לא היו נהירות נסיבות האירוע. במקום לדווח באופן זהיר וספקני על ההתרחשות, נמצאו כלי תקשורת ועיתונאים שבחרו לאמץ את השיח הפסקני, המתנשא, של נציגיה הבכירים של מערכת הביטחון (השר יעלון, דובר צה"ל), שהטביעו על גרסת הפלסטינים את החותמת "ביום" ו"המצאה".

יותר מכך, אותם עיתונאים וכלי תקשורת לא נתנו דעתם לכך שהם שבויים בדעה קדומה עוינת כלפי מושאי סיקורם ותייגו את קורבן התקרית ואת סביבתו בתיוג הכוללני השלילי שבו הם מאפיינים בדרך כלל את האוכלוסייה הפלסטינית. רק "הארץ" מצא לנכון לפרסם מאמר נוגע ללב שהאניש את דמותו של הירוי, נדים נווארה: "נער שנולד פג למשפחה פלסטינית מרמאללה, שידע להקליד בחשכה, שהיה ביישן ותמים, שהיה מנשק את הוריו בכל פעם ששב הביתה".

אמנון לורד (צילום: זאב גלילי, cc 3.0)

זאת ועוד: התקשורת ברובה לא ניהלה מעקב רציף אחר גלגולי הפרשה. לאחר הימים הראשונים, שבהם דווחו התקרית והתפתחויותיה באופן סביר בדרך כלל, נזנח הנושא. היה אמנם תירוץ נוח לכך – המאורעות שהתרגשו על המדינה לאחר מכן – חטיפת שלושת הנערים ומבצע "צוק איתן" – אך הרושם הוא שהרג שני הנערים הפלסטינים שקע באדישות הכללית שבה מקבלות החברה הישראלית (היהודית) והתקשורת שלה ידיעות על קורבנות בצד השני (מי זוכר היום את התקרית בגשר אלנבי, ב-10.5.14, שבה נהרג השופט הירדני ראיד זעתר?).

התובנה האחרונה שלי בעניין זה נוגעת לכבודם המקצועי של העיתונאים שהמציאות טפחה על פניהם. היום, לאחר שהתברר מעל לכל ספק שנדים נווארה נורה בגבו, מה אומרים לעצמם אמנון לורד ושאר הכותבים והעורכים הללו? כיצד הם מסבירים את נכונותם לאמץ ללא פקפוק את הגרסה הישראלית הרשמית ואינם חשים צורך להתנצל על כך אפילו לא בדיעבד – משהתברר כי הקליע שהרג את נווארה נורה מכלי נשק שבו אחז לוחם ישראלי?