אייטמים הולמים
"המערכה העקובה מאינטריגות במירוץ לבית הנשיא נעצה את המסמר האחרון בארון בו הוטמנה מערכת הערכים הישראלית, שמעולם היתה רחוקה מלהיות כבוד למדינת היהודים", נכתב הבוקר בפתח מאמר המערכת של העיתון החרדי "המבשר". "התקשורת", קובל מחבר המאמר בהמשך, "עוסקת בתככים, מדווחת ומפרשנת, והיא מקבלת זאת כדבר המובן מאליו. היא רואה בהם אייטמים הולמים לחדשות, ואף אחד כבר לא רואה בהם בושה".
סיקור ההתמודדות על נשיאות המדינה נדחק הבוקר לעמודים פנימיים של העיתונים החילוניים, ועוסק, כרגיל, בתככים ואינטריגות; לא רק בין המועמדים לנשיאות לבין עצמם, אלא גם בין המועמדים לראש הממשלה, נקודת המשען של שני העיתונים הנפוצים בישראל.
ב"ישראל היום", לדוגמה, בולטת הצנעתו של המועמד המוביל ראובן (רובי) ריבלין. כותרת הידיעה, מאת מתי טוכפלד וגדעון אלון, מוקדשת דווקא לדליה דורנר ודן שכטמן, שטרם אספו את עשר החתימות הדרושות כדי להציג מועמדות רשמית. התצלומים שנלווים לידיעה מצמידים לדורנר ושכטמן מועמד נוסף עם סיכויים קלושים שטרם אסף את החתימות הדרושות – דוד לוי. "עדיין לא ברור אם רה"מ יתמוך, ובמי, מהמועמדים", נכתב בכותרת המשנה. רק בגוף הידיעה נמסר כי "נמשכים המאמצים להביא לפגישת פיוס" בין נתניהו לריבלין.
"ידיעות אחרונות" מציע לקוראיו תמונת מראה, עם חשבונאות אישית אופיינית. "הליכוד עם ריבלין", נכתב בכותרת הידיעה שהכין עקיבא נוביק. "בימים האחרונים, אחרי שפסל שורת מועמדים ארוכה, עסוק נתניהו במשימה מרכזית אחת: לעצור את הסחף בליכוד לטובת שנוא נפשו – ראובן ריבלין", כותב נוביק. "בינתיים נתניהו לא מצליח לכפות את דעתו על הליכוד, ופחות ממחצית מחברי המפלגה מתחשבים בעמדתו בשאלת ההצבעה".
דליה איציק בביתה, 2.1.13 (צילום: נתי שוחט)
אולם הסיקור ב"ידיעות אחרונות" אינו נובע משנאה לנתניהו בלבד. גם חיבה עצומה מכתיבה את אופיו. בלב הידיעה משובץ תצלום של המועמדת דליה איציק, מעל הכיתוב "מאמץ אחרון". איציק, שהגיעה למקום האחרון בסקר דעת הקהל שפורסם במהדורה האחרונה של "אולפן שישי", עם שני אחוזי תמיכה בלבד, נהנית מתמיכה ארוכת שנים מצד "ידיעות אחרונות". כמו אולמרט, גם כשהיא לא פופולרית בציבור היא שומרת על פופולריות גבוהה בעיתון.
ביום שישי האחרון כתבה סימה קדמון ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כי אם נתניהו לא יביע תמיכה גלויה באף אחד מהמועמדים, אביגדור ליברמן יוכל להצביע ולכוון את חברי מפלגתו להצביע עבור כל מועמד שירצה. ליברמן, הוסיפה קדמון, "יתמוך ככל הנראה באיציק, שיורשת גם חלק גדול ממאגר הכוחות של סילבן שלום". לדברי קדמון, "לא מן הנמנע שהנשיא הבא שלנו יהיה בכלל נשיאה".
ראוי לפרסום
"ידיעות אחרונות", 25.5.14
"צלם פפרצי צילם את ניקול ראידמן מחוץ לחנותה בכיכר המדינה, אבל מה שלא מצא חן בעיני המעושרת ההריונית הוא שברקע הצילום היו פחי זבל", מדווח ערן סויסה במדור הרכילות של "ישראל היום".
"היא ניגשה אליו, שאלה כמה הוא מרוויח עבור התמונה ורכשה אותה ממנו תמורת פי עשרה. בחישוב מהיר, 2,000 שקלים". בתשובה לפנייתו של סויסה אמרה ראידמן: "אני לא אוהבת רקע של פחי זבל. זה לא התאים לגוון התיק שלי וזה לא ראוי לפרסום".
ב"ידיעות אחרונות", לצד הידיעה המרכזית על המועמדים לתפקיד נשיא המדינה, מתפרסמת ידיעת תצלום מאת ישראל מושקוביץ על המועמד דוד לוי. בתצלום (אלעד גרשגורן) נראה לוי פוסע ברחוב בבית-שאן, מאחורי פח זבל גדול.
בכותרות הראשיות
שני אירועים תופסים את מרכז תשומת הלב של עיתוני הבוקר – מתקפת ירי במוזיאון היהודי בבריסל, וביקור האפיפיור בישראל.
ליאור זילברשטיין מדווחת ל"ידיעות אחרונות" מזירת הפיגוע בבריסל. אדם שהיה שם כשאדם אחר נכנס למוזיאון והחל לירות לכל עבר מספר את אשר ראה: "ראינו אשה צעירה עם פצע ירי בראשה שוכבת בתוך שלולית דם. היא עוד החזיקה בחוברת של המוזיאון בידה". בסיום הידיעה מצוין כי השר אביגדור ליברמן האשים את ההסתה האנטי-ישראלית באחריות לפיגוע.
"ישראל היום" משתמש בשירותיו של קלוד קנדיוטי, שתואר לפני שנים אחדות כמו"ל של עיתון יהודי-בלגי. מדיווחו עולה הרושם כי לא היה במקום האירוע. שלמה צזנה מוסיף תיבה המוקדשת לתגובות בישראל. כותרתה היא "נתניהו: 'הרצח – תוצאה של הסתה בלתי פוסקת נגד היהודים ומדינתם'".
לדיווח ב"הארץ", שנכתב בישראל על-ידי ברק רביד, נלווה מאמר פרשנות. "קשה להימנע מההערכה הראשונית לפיה דפוס הפעולה תואם תקיפה שתוכננה על-ידי אנטישמים מקומיים, ככל הנראה בני הקהילה המוסלמית המקומית, ללא גיבוי ארגוני משמעותי", כותב אנשיל פפר. הבוקר מדווח כי שניים מההרוגים במתקפת הירי הם ישראלים.
הכנות בירושלים לבואו של האפיפיור, 23.5.14 (צילום: יונתן זינדל)
עמ' 3 ב"הארץ" מוקדש לכתבה מאת ניר חסון ואנשיל פפר לקראת ביקור האפיפיור פרנסיסקוס בישראל. "מטרתו העיקרית של הביקור היא המפגש המתוכנן בין פרנסיסקוס, ראש הכנסייה הקתולית המערבית, לבין הפטריארך האקומני מאיסטנבול, ברתולמיאוס, 'הראשון בין שווים' בכנסיות הנוצריות", מצוין בפתח הכתבה, שמתארת את סבך האינטרסים המנוגדים שביניהם ייאלץ האפיפיור לפלס לעצמו דרך במהלך הביקור בישראל.
ב"ישראל היום" נלווה לדיווח על ביקור האפיפיור מאמר דעה מאת אמילי עמרוסי, הקוראת לימין היהודי הקיצוני לנהוג במתינות. "מי שמניף את השלטים 'טמא, צא מארצנו' [...] הוא לא יותר מטיפש עם גפרורים", היא כותבת. ב"ידיעות אחרונות" מדגישים את הפקקים שייווצרו בירושלים כתוצאה מביקור האפיפיור.
פקקי התנועה הם הפתח שדרכו מדווחים שניים מהעיתונים החרדיים על ביקור האישיות הנוצרית הבכירה. "היום ומחר צפויים שיבושי תנועה קשים בירושלים", נכתב בראש שער "המבשר", ובכותרת המשנה מוסבר גם מדוע: "בעקבות ביקור האפיפיור בישראל". "המודיע" נוהג באופן דומה. בשערו מופיעה הכותרת "פקקי תנועה צפויים היום ומחר בירושלים ובכביש המוביל אליה". קיומו של האפיפיור מוזכר בכותרת המשנה.
ב"הפלס", עיתון הפלג החרדי הקנאי "בני תורה", לא מדפיסים את השם המפורש. בעמוד האחרון של העיתון מופיעה ידיעה תחת הכותרת "מחר סידורי תחבורה מיוחדים למתפללי הנץ החמה בכותל". העיתונאי מ' מילר מדווח כי סידורי התחבורה המיוחדים באים "בעקבות ביקור של אישיות זרה בכותל". זהות האישיות הזרה אינה נמסרת.
עיתון כמו שעיתון צריך להיות
המהדורה היומית של "מעריב" המחודש, "מעריב השבוע", נראית כמו שעיתון ישראלי צריך להיראות. קונטרס חדשות בן 32 עמודים שמתחיל בנושאים רציניים ומסתיים בידיעות ספורט, ומוסף יומי בן 32 עמודים נוספים שכוללים מאמרי דעות, כתבות, מדורי פנאי, תשבצים ומדריך שידורי טלוויזיה.
וכמו שצריך להיות בעיתון ישראלי, ב"מעריב" החדש יש גם ידיעות יחסי-ציבור מטעם הצבא הישראלי. הבוקר, לצד דיווח על המאבק על תקציב הביטחון, מתפרסמת ידיעה מאת רפי ג'רבי על ג'וש שושן, אמריקאי בן 22 ואחד ממשתתפי טקס ההשבעה של חטיבת גולני שנערך ביום חמישי האחרון ברחבת הכותל המערבי. "שושן עזב משפחה אוהבת בניו-יורק", כותב ג'רבי, הפסיק לקראת סיום את לימודי התואר בהנדסה ובהיסטוריה באוניברסיטה המקומית, עלה על מטוס והמריא לישראל רק כדי לשרת בצבא ההגנה לישראל. 'אני גאה מאוד ונרגש להיות פה בירושלים, בטקס ההשבעה', הוא אומר במבטא אמריקאי כבד. 'באתי למלא את החובה שלי למדינת ישראל'".
ידיעה דומה, מאת דני ברנר, מתפרסמת ב"ישראל היום". במרכזה חייל בודד אחר שהשתתף בטקס ההשבעה האחרון של חטיבת גולני, רון אבוקרט, בן 24 מצרפת. "המפקדים שלי צעירים ממני, אבל זה לא מפריע לי", הוא מצוטט בידיעה. "כשעמדתי מול הכותל ודגל ישראל, ושרתי את התקווה, התמלאתי גאווה. כאן בישראל אני מרגיש כמו בבית".
ידיעות היחצנות לצבא לעולם אינן מפסיקות להתפרסם. הן הרעש הלבן של תעשיית העיתונות בישראל. המובן מאליו, ברירת המחדל. בעת מבצע או בימים שקטים, כשגורל תקציב משרד הביטחון על הכף או סתם בימי חול, מכונת יחסי-הציבור של צה"ל תמיד עובדת, והעיתונות הישראלית (למעט "הארץ") לעולם משתפת פעולה. אין זה משנה שידיעות כמו שתי אלה שמצוטטות לעיל הופיעו כבר אינספור פעמים בעבר. ההפך הוא הנכון. הסחורה שכלי התקשורת מציעים לקוראיהם במקרים אלה אינה מידע, אלא אידיאולוגיה.
מהנעשה בתאילנד
בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ של "ישראל היום" ושליח העיתון לתאילנד, מדווח הבוקר על ההתפתחויות האחרונות במדינה ועל שגרת החיים לאחר ההפיכה הצבאית. "הסתובבתי אתמול סמוך לכיכר הדמוקרטיה. לא נשאר שם זכר מאלפי המפגינים", הוא כותב. "[...] כך או כך, החיילים התאילנדים המשיכו אתמול להיראות מחויכים וידידותיים. אזרחים תאילנדים מגיעים אל העמדות עם בקבוקי מים, סנדוויצ'ים ואוכל. אבל כולם יודעים שניצוץ אחד קטן, והאידיליה הזו יכולה להשתנות".
"ישראל היום", 25.5.14
גם לדיווחו הבוקר, כמו לאלה הקודמים, מצורף תצלום של ביסמוט עומד בבירת תאילנד ליד חיילים. הפעם, במכנסיים קצרים.
מהלך עולמי
אסף גלעד מדווח ב"כלכליסט" כי חברת ההימורים המקוונים פלייטק, שהקים המיליארדר טדי שגיא, עתידה לפטר עשרות עובדים על אף שמצבה טוב והכנסותיה צומחות. לפי הדיווח, כ-30 מעובדי החברה יאבדו בשבועות הקרובים את פרנסתם.
"הפיטורים הם חלק ממהלך עולמי שמטרתו כניסתה של פלייטק לתחומי פעילות חדשים", כותב גלעד ובהמשך מוסיף כך: "הקיצוצים אינם נערכים כחלק ממגמת צמצום. מצבה הפיננסי של פלייטק טוב, קופת המזומנים שלה עומדת על 375 מיליון יורו, והיא מדווחת על עלייה מתמדת בהכנסות מדי שנה. ההכנסות גדלו במהלך 2013 ב-17% ל-367.2 מיליון יורו. הרווח לפני ריבית, מסים ופחת (EBITDA) קפץ ב-17% ל-160 מיליון יורו". עוד מוזכר בידיעה כי שגיא מימש לפני כחודשיים 15% ממניותיו בחברה תמורת 325 מיליון ליש"ט, וכי בשנת 2013 חילקה החברה דיבידנדים בסך 188 מיליון יורו.
פלייטק, כך מוסבר, מצמצמת את מצבת כוח האדם שלה בישראל, אולם תגדיל אותה במזרח אירופה.
בשולי החדשות
"הארץ" הוא העיתון היחיד שמדווח הבוקר על חקירת הרג שני הפלסטינים הצעירים בביתוניא. לפי ידיעה מאת גילי כהן, "בחקירה אמורים לבדוק אם אכן כוחות הביטחון ירו כדורי גומי בלבד, וכן אם הכוחות שמרו על תצורתם המקורית של כדורי הגומי, ולא קילפו את ציפוי הגומי מליבת המתכת של הכדור, או פירקו את מארז כדורי הגומי לפני ביצוע הירי". הידיעה נפתחת במעט רקע – בשנתיים האחרונות נפתחו 18 חקירות לבדיקת נסיבות מקרי מוות של פלסטינים בגדה, שהובילו לכתב אישום והרשעה של חייל צה"ל אחד.
בעיתוני הכלכלה מדווח כי ה"פייננשל טיימס" פירסם טענות שלפיהן "כוכב הרוק של הכלכלה", תומס פיקטי, שגה בחישובים שבספרו הפופולרי על אי-השוויון בעולם, "הקפיטל במאה ה-21". "היה ברור שהמתקפה עליו תגיע, ושהיא תהיה אלימה", כותב איתן אבריאל ב"דה-מרקר".
ענייני תקשורת
אמיר טייג מדווח ב"דה-מרקר" כי ערוץ 10 מתקשה למצוא משקיע שימנע את סגירתו, ולפיכך במשרד התקשורת מקדמים חקיקה לפיצול ערוץ 2.
צחי קומה מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי צמד השדרנים הראל סלוצקי ועופר דומינגז תובעים קרוב למיליון שקל כל אחד מרדיו תל-אביב בטענה להפרת חוזה ופיטורים שלא כדין.
ב"ישראל היום" מתפרסמת הבוקר תיבה תחת הכותרת "תיקון טעות והבהרה". נכתב בה כך: "במדור של מרדכי גילת ביום שישי האחרון, בקטע שעסק במשפטו הפלילי של שמעון גפסו, נפלה טעות: לא גפסו היה זה שביקש מהשופט עודד גרשון לבטל יום דיון בגין כך שהזמין לפני כמה חודשים כרטיסים לאופרה למועד הזה, אלא הנאשם מספר 2 בתיק, עדי ברקו. פרקליטתו של גפסו, עו"ד פנינת ינאי, שהעמידה אותנו על הטעות, צודקת בדבריה ואנחנו מצטערים על הפרסום השגוי. בקשר לחלק מהבקשות האחרות, שאליהן התייחסנו, התברר כי היתה סיבה מוצדקת להגשתן ולהיענות התביעה להן. המשפט מתנהל בקצב מהיר ויעיל, והראיה לכך היא שהוא כבר בשלבי סיום". הנה הטקסט של גילת מיום שישי האחרון.
"אורי אליצור לא היה איש של עימותים, הוא היה למעשה המקף שחיבר בין 'מעריב' ל'מקור ראשון' בזמן שאיש לא האמין שישויות עיתונאיות כל-כך שונות אחת מהשנייה יכולות לעבוד ביחד", כותב אליק מרגלית ב"מעריב". "שנינו ערכנו את המוספים הפוליטיים של העיתון, שיתפנו פעולה, ומעולם לא פרץ בינינו ולו בדל של ויכוח או מחלוקת".
עופר אדרת מדווח ב"הארץ" על פתיחת מוזיאון שוקן בקמניץ, גרמניה, במקום שבו היתה פעם חנות כלבו של המשפחה שרכשה את העיתון.
מבקרי הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", עינב שיף ומורן שריר, מקדישים את טורם הבוקר לתוכנית "דיבור ישיר". שיף מזכיר כי מנחם בן, שחזר לצוות התוכנית לאחר היעדרות של כשלוש שנים, הודח אז בשל הערות פוגעניות על הומוסקסואלים. כשעזב את התוכנית ליכלך עליה ("'דיבור ישיר' היתה גרועה מיסודה ואני חילצתי אותה מהשיממון, הסכלות והבינוניות שלה"), מזכיר שיף. כעת, משחזר, התקבל בסבר פנים יפות. שריר עומד על רגע מסוים בתוכנית, שבו אלדד יניב נראה בפינת המסך, מקשיב לדבריו של אחד ממשתתפי "האח הגדול", שנשמע תוהה "מתי יפסיק להיות לי קקי בבית הזה?".