במהדורות החדשות של יום שני בערב (10.3.14) דיווחו שלושת הערוצים על תקרית שהיתה בגשר אלנבי ושבמהלכה נהרג אזרח ירדני מאש חיילי צה"ל. הדיווח היה לקוני למדי, סתום למדי, כצפוי מידיעה שהגיעה זה עתה, ומוצנע למדי, כמתחייב מהתחרות על זמן שידור במהדורות חדשות עמוסות שבמרכזן מפגן ההסברה באילת שאירגן מערך הדוברות הממשלתי בעקבות לכידת מטען טילים איראני.

הצופים נותרו אפוא עם סימני שאלה: מה באמת קרה על הגשר, כיצד התפתח עימות בין אזרח ירדני, פלסטיני במוצאו, שהיה בדרכו לשכם, לבין חיילי צה"ל המופקדים על הביטחון בגשר לכדי תקרית אלימה שתוצאתה הרג, ומדוע היא הובילה בעקבותיה למהומות סוערות מול משכן שגרירות ישראל בעמאן, כפי שהספיקו מהדורות החדשות בטלוויזיה לדווח.

הצופים נותרו גם עם ציפייה לתגובה מוסמכת של צה"ל. זו לא הגיעה עד תום המהדורות. כל שנמסר מטעם דובר צה"ל היה שנסיבות התקרית נבדקות. התחושה שהותיר הדיווח הקצר היתה של תקלה לא נעימה, שיש לצה"ל עניין, בעזרת ערוצי הטלוויזיה הישראליים, לעבור עליה לסדר היום במהירות האפשרית, וש"יהיה בסדר". עובדה: מגישי המהדורות הודיעו כי האירוע תועד במצלמות האבטחה שעל הגשר ושדובר צה"ל יפרסם את הסרטונים בקרוב מאוד.

חלפו 12 שעות. עיתוני הבוקר דיווחו על המקרה – כל אחד בסגנונו, כפי שעמד על כך היטב באתר זה אורן פרסיקו בסקירת העיתונות שלו אתמול (11.3.14). במשך היום התפתחה התקרית לכדי עימות דיפלומטי רבתי בין ישראל לירדן, שחריפותו אילצה את ראש הממשלה בנימין נתניהו לנהל מו"מ קדחתני עם חצר המלוכה בעמאן ולפרסם בסיומו התנצלות מרהיבה שיש בה יותר מהודאה במקצת באחריותה של ישראל להתרחשות ולתוצאתה הטרגית.

מעבר אלנבי בגבול עם ירדן (צילום: קובי גדעון)

בין לבין נודע, ופורסם בתקשורת הישראלית, כי ההרוג, ראיד זעתר, הוא שופט מכובד בירדן, כי מצלמות האבטחה לא תיעדו, משום מה, את התקרית, כי צה"ל מוסר גרסאות שונות וסותרות על התפתחותה (השופט ניסה לחטוף נשק מחייל צה"ל, השופט איים על חייל צה"ל במוט ברזל, החיילים חשו עצמם מאוימים על-ידי השופט וירו עליו שתי יריות – אחת שכוונה לרגלו, וכשהמשיך לתקוף, ירייה נוספת שהרגה אותו), וכי יש עדות שונה לחלוטין על נסיבות המקרה של נוסע שנכח בגשר בזמן התקרית. על-פי גרסתו של הנוסע, מוחמד זייד, העימות החל בעקבות הערה מעליבה של אחד החיילים כלפי השופט הירדני, שלוותה בדחיפה, שהציתה סערת רגשות שהסתיימה בירייה הקטלנית.

אילו דובר צה"ל ומערך ההסברה הישראלי כולו לא היו עסוקים באותה שעה במפגן התדמית המאומץ בנמל אילת, יכול להיות שהאמינות של מערכת הביטחון הישראלית לא היתה נפגעת באופן כל-כך חמור בעקבות ההסתבכות בגשר אלנבי. הרי אין ספק שהדוברות הצבאית הכשילה את מגישי החדשות והכתבים הצבאיים בערוצי הטלוויזיה כשהודיעה להם (והם בישרו לצופים) שבתוך זמן קצר יוצגו סרטוני האבטחה שתיעדו את התפתחות התקרית.

הרי אין ספק שהמענה התקשורתי ההולם מצד דוברות צה"ל לאירוע כזה הוא הצגה מהירה של גרסה מהימנה, ואם היא אינה תחת היד (שהרי לא פעם יש צורך בזמן נוסף כדי לבדוק פרטים לעומקם לפני שמפרסמים עמדה מוסמכת) – להודיע כי המקרה נמצא בבדיקה. לעומת זאת, דובר צה"ל מצטייר רע מאוד כשאין לו גרסה מהירה על ההתרחשות וכשנוסף לכך הכתבים הניזונים מפיו מבשרים בחיוך בוטח שבתוך זמן קצר יוקרנו סרטי האבטחה.

אין זאת אומרת בהכרח שמעל התנהלות החיילים היה מונף דגל שחור (לפי עדות בני משפחתו של זעתר, עצם נסיעתו למעבר הגבול בגשר אלנבי מתוך כוונה להגיע לשכם באה להם בהפתעה מוחלטת, בהתחשב בכך שבנו הקטן מאושפז במחלקה לטיפול נמרץ בבית-חולים בעמאן) ושהתנהגותו של השופט לא תרמה להסלמה, אבל מישהו עשוי להגיע למסקנה נמהרת מסמיכות שני האירועים – מבצע ההסברה שליווה את לכידת הטילים האיראניים והתקרית בגשר אלנבי – ומתפקוד דובר צה"ל במהלכם: לא ניתן לסמוך על גרסאותיו, לא כאשר הוא מציג אלוף בצה"ל מדקלם דיווח לרמטכ"ל ולא כאשר הוא מוסר פרטים על תקרית שהתפתחה במרחק של שעה נסיעה ממשרדיו בתל-אביב.