צינור אישי קטן
"זה לא טריק ולא שטיק", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", ציטוט של הרמטכ"ל בני גנץ, שתמונתו בפוזת האדם ההוגה היא התמונה המרכזית על השער. "הרמטכ"ל מזהיר", נכתב בכותרת הגג. כותרת המשנה ממשיכה לצטט את גנץ: "זו האמת; עלינו להבטיח את רמת הכשירות של צה"ל לאורך זמן". המשכה של כותרת המשנה טוען כי "בינתיים: כוחותינו במילואים לא מתאמנים". לשון ההפניה לטור פרשנות של דן מרגלית היא "רק צבא מאומן מנצח מלחמות".
הגולשים סבורים כי זה כן טריק, או לפחות שטיק (מתוך דף הפייסבוק של "ישראל היום")
מאחורי הכותרת הראשית הדרמטית של העיתון מסתתרת ידיעה בת כמה מאות מלים שלהפקתה נדרשו שלושה כתבים (גדעון אלון, לילך שובל וזאב קליין) ואפס עבודה עיתונאית. אלון, שובל וקליין מספקים לקוראי החינמון ציטוטים של הרמטכ"ל ושל חברי-כנסת שנכחו בישיבת ועדת החוץ והביטחון שבה דיבר, כמו גם ציטוטים של שר הביטחון משה יעלון ושל "גורמים בכירים באוצר". כתבי העיתון ועורכיו לא טורחים אפילו להעמיד פנים כאילו ברצונם או ביכולתם לנסות לבסס או להפריך את הטענות שהם מצטטים, ומסתפקים בתפקיד של צינור חלול להעברת מסרים מראשי השלטון. טריק? שטיק? אל תשאלו את העיתונאים ב"ישראל היום" – עיתונאים בשבתם כטייפ-רקורדר.
למעלה: "ישראל היום" 2014. למטה: "ידיעות אחרונות" 1997 (הצילום התחתון, מתוך הבלוג של שאול אמסטרדמסקי)
גם הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מגויסת לקמפיין של משרד הביטחון להגדלת תקציבו, אם כי – כרגיל – ב"ידיעות" עושים זאת בצורה מתוחכמת יותר מב"ישראל היום". "חוק חדש יקבע: מי נכה צה"ל", נכתב בכותרת המובילה לידיעה של יוסי יהושוע. "הצעת חוק חדשה צפויה לטפל באחת הבעיות הנפיצות בתקציב הביטחון: תנאי ההכרה בנכי צה"ל", נכתב בכותרת המשנה. "בין היתר, לא יוכרו כנכים חיילים שייפגעו בחופשתם בגלל נהיגה בשכרות ואנשי קבע שילקו במחלות שאינן קשורות לשירות". העילה לפרסום, לפי יהושוע, היא כי "אתמול הוגש תזכיר חוק של מערכת הביטחון בנושא".
למעשה אין מדובר בהצעת חוק חדשה – או בהצעת חוק בכלל. מדובר בטיוטה לצורך תגובות ולא בנוסח שהוגש לכנסת או עולה להצבעה כלשהי – לא בכנסת, לא בממשלה ולא בוועדת השרים. לא מדובר גם ברעיון חדש. התזכיר, כפי שמציין גם יהושוע עצמו, מבוסס על מסקנות ועדה בנות יותר משלוש שנים. הנה כך עושים זאת: לא בציטוט פסיבי של הרמטכ"ל, אלא בהצפתו והבלטתו של מידע המציג את מערכת הביטחון כמי שחוסכת ומקצצת בשומנים – גם אם אין סיבה אקטואלית חיצונית המצדיקה זאת.
יש ציטוט נוסף בידיעה הראשית של "ישראל היום", הציטוט החותם, ממכתב שכתב "יו"ר העמותה למען משרתי המילואים" לראש הממשלה נתניהו: "צא לתקשורת והודע לחיילי המילואים על השבת האימונים וכשירות מערך המילואים. אין לנו ארץ אחרת". "הקרב על תקציב הביטחון", ככל שניתן לשפוט מהדיווחים בשופרו של נתניהו, כבר הוכרע, וכעת נותר רק להכשיר את דעת הקהל לקראת ההיענות לדרישותיה של מערכת הביטחון. את הסיבה לכך שמערכת הביטחון נדרשת למאבק תעמולתי מול האזרחים שאת בטחונם היא מבטיחה נותן עמוס הראל ב"הארץ", במאמר שכותרתו "צה"ל מזהיר, אך הציבור כבר לא משתכנע":
כל מי שמדבר באחרונה עם קציני צה"ל מהיחידות השונות, בלא תיווך דובר צה"ל, יכול להתרשם שתחושת המשבר בצבא הפעם היא אמיתית. מהמטה הכללי יצאו הנחיות נוקשות במיוחד, המחייבות את היחידות לתמרונים שונים ומשונים כדי לעמוד במשימות שהוטלו עליהן. אלא שהקושי של הצבא הוא ששטיקים היו גם היו בסיבובים הקודמים של קרבות התקציב, גם כשעמדו לרשותו מקורות אחרים לקיצוץ. אחרי שנים אחדות של התרעות שווא, מערכת הביטחון מתקשה כעת לשכנע את הממשלה שהפעם הזאב באמת הגיע כדי לטרוף את העדר. [...] במשך שנים מערכת הביטחון לא השקיעה שום מאמץ אמיתי בריסון הוצאותיה, מפני שידעה שהכסף יימצא לבסוף, בדמותן של תוספות מיוחדות שתאשר הממשלה במחצית השנייה של כל שנה. עכשיו אפילו גנץ, רמטכ"ל אהוד ואמין, מתקשה לשכנע את השרים ואת הציבור שבעיות אמיתיות – כשירות היחידות והחשש לירידה באיכות כוח האדם בצה"ל – קודמות לצורכי מערכת החינוך או בתי-החולים".
סייפא וסייפא
אגב, באופן מעניין, מי שגם מתמסרים למאמצי ההסברה של מערכת הביטחון הם עיתוני הציבור שכלל אינו מתגייס לצה"ל. "חיל האוויר ביטל את השתתפותו בתרגיל האווירי הגדול עם הצבא האמריקאי בשל הקיצוץ התקציבי", נכתב בכותרתו הראשית של "המודיע". ידיעה צמודה מבשרת כי "בשל אילוצי תקציב: יופסקו כל אימוני מערך המילואים". מטעמי כשרות כנראה, התמונה המצורפת היא של חיילים אמריקאים.
גם בשער "הפלס" מדפיסים כותרת המצטטת את דברי הרמטכ"ל בוועדת החוץ והביטחון ("אין פה טריק, יש פה אמת") – וגם מבליטים את דבריו של ח"כ משה פייגלין: "ביטול שירות החובה יפתור את הבעיה התקציבית". בעיתון "המבשר" נוקטים גישה שונה – ידיעה בעניין המאבק על תקציב הביטחון כלל אינה מופיעה בשער, ואילו הידיעה בעמ' 2 מוכתרת בכותרת ביקורתית ("תרגיל העורף והאימונים בוטלו – אבל הטיול לקצינים בארה"ב התקיים כמתוכנן").
מדוע עיתונאים חרדים מטים כתף לקמפיין של משרד הביטחון, ומדוע במשרד הביטחון מבזבזים משאבים בניסיון לשכנע ציבור שאינו מתגייס? התשובה, מן הסתם, טמונה בהשפעה הפוליטית של אותם עיתונים ואותם קוראים, בדמות חברי-הכנסת החרדים השונים שהעיתונים החרדיים השונים משמשים בטאונים שלהם או של פטרוניהם הרבניים.
כשהגייסות דורכים
עמירה הס (צילום מסך: Content Creators)
ובכל זאת, לפחות בינתיים, צה"ל עדיין מתאמן: "צה"ל מודה: אימונים בשטחי אש בגדה משמשים לסילוק אוכלוסייה פלסטינית", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "בדיון סגור בכנסת סתר בכיר בפיקוד המרכז את הצהרות המדינה בבג"ץ, לפיהן מטרת האימונים צבאית בלבד. ח"כים תבעו יד קשה נגד ארגונים המסייעים לבנייה פלסטינית", נכתב בכותרת המשנה, המובילה לידיעה של עמירה הס.
"אימונים בשטחי אש בגדה המערבית הם אמצעי לצמצום מספר התושבים הפלסטינים בהם וחלק חשוב במאבק בבנייה פלסטינית בלא היתרים", פותחת הס. "[...] אל"מ עינב שלו, קצין אג"מ בפיקוד מרכז, טען בפני משתתפי הישיבה שהרצון לפעול נגד תופעת הבב"חים (בנייה בלתי חוקית) היא אחת הסיבות המרכזיות שצה"ל מגביר בתקופה האחרונה את האימונים בבקעת הירדן. אמירה זו סותרת את גרסת המדינה בהזדמנויות שונות, שהקצאת שטחי אש נועדה למטרות צבאיות בלבד.
"חברי-הכנסת מרדכי יוגב (היו"ר) ואורית סטרוק מסיעת הבית-היהודי, חברי הוועדה היחידים שהשתתפו בישיבה, וכמה מהמוזמנים אליה – עו"ד בצלאל סמוטריץ', מנכ"ל עמותת רגבים ונציגים של התנחלויות – התלוננו שהמינהל האזרחי ולשכת מתאם הפעולות בשטחים אינם עושים די ואינם פועלים נכון כדי לעצור את מה שהם מתארים כהתרחבות הבנייה הפלסטינית הלא-חוקית. הם הצביעו על מעורבות של ארגונים בינלאומיים ומדינות זרות בתמיכה באותה בנייה ('מסיתים את הערבים ואחראים לאנדרלמוסיה', בלשון יוגב), ודרשו שישראל תנקוט אמצעים חריפים נגד נותני הסיוע והמדינות והארגונים הבינלאומיים מאחוריו.
"[...] לקראת סוף הישיבה, כשניתנה זכות הדיבור לאל"מ עינב שלו, הוא אמר, לפי הפרוטוקול: 'אני חושב שאחד ההליכים הטובים שיכולים לחמוק בין האצבעות הם חזרה של שטחי אש למקום שבו הם אמורים להיות והם עדיין לא שם. (זו) אחת הסיבות המרכזיות שאנחנו מורידים כמערכת צבאית הרבה מהאימונים לבקעה. זאת אומרת, כל מי שמסתכל על תרגיל האוגדה האחרון עם מטוסי קרב, מסוקים וטנקים שיורים וכולי, אני מנסה ללכת עשורים אחורה ולא אזכור את זה. אנחנו עכשיו מכניסים תרגיל אוגדה נוסף במרחב הזה. הסיפור הזה של המאבק על שטחי האש הוא יותר מהוועדה כאן ומעבודת הפיקוח המצוינת שעושה מרקו (בן-שבת, מנהל יחידת הפיקוח באיו"ש של משרד הביטחון; ע"ה) יחד איתנו. אני חושב שהתנועה של רק"ם (רכב קרבי משוריין) ורכב וכולי במרחב הזה ואלפי חיילים שהולכים, היא מזיזה הצדה. כאשר הגייסות דורכים, אנשים זזים הצדה, ואני לא עושה כאן הבחנה בין יהודים לפלסטינים, אלא אני מדבר באופן כללי... יש מקומות כאלה, (בהם) רידדנו את כמות האימונים בצורה משמעותית, צמחו שם יבליות'".
ראיתי את הסרט
דיווחים על סרטון המתעד את הריגתם של שני נערים פלסטינים בידי צה"ל מופיעים היום בכל העיתונים.
העיתון המציג את הגישה הנאמנה ביותר לממסד הוא כמובן "ישראל היום", המקדיש לאירוע ידיעה בעמוד הפותח תחת הכותרת עטוית המרכאות "הסרטון ערוך בצורה מגמתית", ציטוט של דובר צה"ל, שכדי להביאו לקוראים נדרשו לא פחות משלושה כתבים (דניאל סיריוטי, לילך שובל ויוני הרש). בכיתוב שמתחת לשני תצלומי מסך מהסרטון נכתב: "ירייה או ביום? אחד הצעירים הולך, נופל – אבל מושיט את ידיו כדי לבלום את הנפילה. ירי קטלני?".
"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" הם היחידים שאינם מקדישים לדיווח על הסרטון הפניה מהשער, אולם ב"ידיעות אחרונות" מקדישים לדיווח מקום רב יותר, הוא כולל מידע רב יותר ולא רק ציטוטים מהודעות לעיתונות, כמו גם ראיון קצר עם ד"ר סמיר סאליבה, מנהל חדר המיון בבית-החולים הממשלתי ברמאללה, שחיבר את דו"ח הפטירה של השניים וקובע כי הכדורים שפגעו בהם היו כדורים חיים ולא כדורי גומי. הדיווח, של אליאור לוי, מפורט וממצה גם יותר מזה של ג'קי חורי וגילי כהן ב"הארץ".
"מעריב" הוא העיתון היחיד המקדם את הדיווח בעניין לכותרת הראשית: "ארה"ב לישראל: לחקור את מותם של הנערים הפלסטינים". "על-פי הסרטון שצולם בביתוניא ביום הנכבה ופורסם אתמול, השניים נורו למוות למרות שלא סיכנו את החיילים. צה"ל בתגובה: הסרטון מגמתי וייתכן שהוא מבוים", נכתב בכותרת המשנה. ההפניה היא לכפולת העמודים 4–5, המציעה את הדיווח החדשותי המפורט ביותר (יאסר עוקבי) ואת מאמרי הפרשנות היחידים הנדפסים היום בעיתונים ביחס לאירוע (מלבד טור ביקורת הטלוויזיה של מורן שריר ב"הארץ" ושל עינב שיף ב"ידיעות אחרונות"): בן כספית קורא "לחקור, ומהר" ודני אילון קובע "הפתרון: תיעוד של צה"ל". בניגוד לכספית, אילון משוכנע כי הסרטון "מפוברק".
"אף אחד לא טוען שלא היו הרוגים, אין כל עדות לכך שהצילומים מביתוניא מפוברקים, חומר הגלם זמין במלואו לתקשורת, ובכל זאת, בכירי הפרשנים והפוליטיקאים מטילים ספק באותנטיות של העדויות שלפניהם. ככה משכנעת התקשורת את הציבור, באופן שיטתי ומתמשך, שהכיבוש אינו ראוי לתשומת הלב שלו", כותב נועם שיזף באתר "שיחה מקומית".
עוד חוויה
"אילון נופר ידעה תמיד מה היא לא רוצה, אבל רק בגיל 43, אחרי שהסתובבה בעולם עם מיומנה והשתתפה ב'מחוברים', היא יודעת גם מה כן: לעשות טלוויזיה (בתור התחלה, פאנליסטית בתוכנית 'המיזם'), למצוא בן זוג שלא יקרקע אותה ולהיות אמא. פשוט כי זו תהיה עוד חוויה חדשה" (כותרת משנה לכתבת השער של מוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות").
הקמפיין של "ישראל היום"
ב"ישראל היום" מתפארים בכך שציטטו לראשונה כתבה של כלי תקשורת אחר
ב"ישראל היום" ממשיכים גם היום בקמפיין למיצובם כקורבן, אגב הצעת החוק להגבלת הפצתם בחינם. גם היום חתומה מירי עדן על כתבה המצטטת כלי תקשורת אחרים (גם היום "העין השביעית" הוא המצוטט העיקרי) שביצעו עבודה עיתונאית וחשפו את היקף הפרסום הסמוי בקבוצת "ידיעות אחרונות". לכתבת הציטוטים של עדן מצורף גזיר עיתון של "ישראל היום", ובו נראית כתבת ציטוטים קודמת של עדן (הפעם מ"דה-מרקר"). כלומר – עורכי החינמון מפרסמים ידיעה הנשענת כולה על עבודה עיתונאית של כלי תקשורת אחר, ובמסגרתה מתגאים בכך שכבר ציטטו בעבר כלי תקשורת אחר באותו עניין. פלא שב"ישראל היום" מפברקים פאניקה מהאפשרות שיידרשו לגבות כסף עבור המוצר שלהם?
בתוך הידיעה מצטטת עדן דברים שכתב כאן איתמר ב"ז על "שיתוף פעולה" בין משרד הכלכלה לבין אתר ynet: "בשום מקום בערוץ ובידיעות שהתפרסמו במסגרתו לא ציינו עורכי ynet כי מדובר בתוכן שיווקי – המונח המכובס ל'פרסום סמוי', שבמקרה של תכנים ממשלתיים ייתכן כי ראוי להחליפו במונח 'תעמולה סמויה'". האירוניה העבה כעמוד חשמל מצליחה להיעלם מעיניהם של הכתבת ושל העורכים, המועסקים בבטאון תעמולה של ראש הממשלה.
הלו, זה "מעריב"?
משחקי הכסאות בין המו"לים של העיתונות הישראלית מותירים את הקוראים והגולשים במבוכה. מתוך דף הפייסבוק של "מעריב השבוע" (לחצו להגדלה)
ענייני תקשורת
השידור הציבורי. ב"גלובס" ממשיך לי-אור אברבך לעסוק בענייני רשות השידור. אחרי שבגליון שלשום דיווח על "כאוס ושיתוק ברשות השידור" ועל כך שמשרדי התקשורת והאוצר פנו ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה למנות לרשות מפרק זמני (מחשש להתנהלות מושחתת מצד ההנהלה בראשות יוני בן-מנחם וזליג רבינוביץ') – פנה אברבך בגיליון האחרון לעסוק בהכנות ברשות לשידור המונדיאל: "משלחת של 15 איש, 274 חדרים, 200 טיסות פנים ו-10,000 דולר לבזבוזים" היא כותרת הכתבה הנשענת על דו"ח ביקורת פנימי של הרשות, ואחד משיאיה הוא הדיווח על תלונה שהגישה מבקרת הפנים למשטרה בשל ספסור בכרטיסים שנרכשו על-ידי הרשות.
השידור המסחרי. "במקביל לדיונים הסוערים סביב הצעת החוק שמקדם שר התקשורת גלעד ארדן לפירוק רשות השידור – מתנהלת עבודת מטה אינטנסיבית הנוגעת לשידור המסחרי בישראל. לא רבים מודעים לעובדה שנוסף לוועדת לנדס, שעסקה בשידור הציבורי, מינה ארדן ועדה נוספת, בראשותו של פרופ' עמית שכטר מאוניברסיטת בן-גוריון, מי ששימש בעבר גם היועץ המשפטי של רשות השידור, במטרה לבחון את הרפורמות הנחוצות בשידור המסחרי בישראל", כותב עו"ד אלעד מן במאמר במדור הדעות של "הארץ".
"מלבד שכטר חברים בוועדה כמה אישים ראויים, היכולים, בדומה ללנדס, להביא למהפכה קונספטואלית בתפיסת השידור המסחרי בישראל ובפיקוח עליו. יש כאן הזדמנות פז להחזיר את השידור המסחרי למה שהוא אמור להיות באמת – לא תחליף כפוי ודהוי לשידור הציבורי, כפייה שהפכה אותו ליצור כלאיים מדמם ומגוחך הנאבק ברגולטורים כושלים באמצעות דמעות תנין ותחבולות זולות. שינוי התפיסה ביחס לשידור המסחרי צריך להתבטא בהקטנה של היקף כללי הרגולציה החלים על גופים משדרים, תוך דילול מסיבי של רגולציה נקודתית, הנוגעת לתמהיל השידורים ולהתערבות ערכית בתוכנם. במקום זאת יש להנהיג רגולציה המסתמכת על עקרונות כלליים של הגנת הצרכן במובן הרחב, עידוד התחרות והקפדה על ממשל תאגידי ראוי בגופי מדיה".
בוא שיר עברי. "אייל גולן עוכב בניו-יורק; הטיסה חיכתה לו", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום", המובילה לידיעה במדור הרכילות שבשער האחורי. ידיעה דומה מתפרסמת גם באחד העמודים האחרונים של "ידיעות אחרונות" (רז שכניק) לצד ידיעה על חביב אחר של העיתון עם נטייה להסתבכות בפלילים (יחי ההבדל): "הגולש הסית: לפגוע באולמרט" (טובה צימוקי). זו אינה ההתייחסות המערכתית היחידה לגולן ב"ידיעות אחרונות": "עוד הופעה לאייל ושרית", נכתב בכותרת ידיעה במדור חדשות הבידור במוסף היומי (רז שכניק), שעניינה קידום מכירות להופעה נוספת של כוכבי הפופ הים-תיכוני. הכרטיסים להופעה קודמת, מזרז שכניק את קהל הקוראים/קוני הכרטיסים, "נמכרים בקצב מהיר מאוד". שכניק אינו מציין כי "ידיעות אחרונות" הוא שותף מסחרי של ההופעה.
גם סיבוב ההופעות המתוכנן של הזמר ובעל הטור ב"ידיעות אחרונות" שלמה ארצי מקודם בעיתוני הקבוצה: ב"ידיעות אחרונות" עצמו מוקדש לכך העמוד האחורי (על הידיעה חתום, כמובן, רז שכניק), ב"כלכליסט" ידיעת יחסי-הציבור נדחסת לפינה התחתונה של עמ' 30 (עינת דנאל) תחת הכותרת "שלמה ארצי יוצא לסיבוב בפריפריה" ("מכירת הכרטיסים למסע ההופעות החלה אתמול"). בעיתונים האחרים לא מצאתי ידיעות קידום מכירות דומות.
תנו להם פרס. ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים בקידום פרס ג'נסיס – בעמודי המודעות כמו גם בעמודי המערכת, כנהוג בעיתון. בעמודי החדשות מדווחים דני אדינו אבבה וצחי קומה כי המנחה האמריקאי ג'יי לנו הגיע לארץ כדי להנחות את טקס הענקת הפרס ("ממומן על-ידי קבוצת הפילנתרופיה ג'נסיס ויוצא לפועל בשיתוף משרד ראש הממשלה והסוכנות-היהודית"); במוסף היומי "24 שעות" בבוקסה לא חתומה; ובידיעה של ישראל וולמן ב"ממון", על מייקל בלומברג, מקבל הפרס.