למידה משמעותית
מחר תיפתח שנת הלימודים בבתי-הספר, ושני הטבלואידים הנפוצים במדינה מקדישים לאירוע את העמודים הראשונים בקונטרסי החדשות שלהם. מעיון בסיקור של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" את הנושא אפשר ללמוד על אחד הכשלים הבסיסיים של תעשיית החדשות העכשווית: התמקדות בפנים הרגשיים של הנושא (תקווה, חשש, אמונה) עד כדי ניתוק מוחלט מעובדות קשיחות.
"שנה של תקווה", נכתב בשער "ידיעות אחרונות", בכותרת המפנה לידיעה שבה "מורה, אמא ותלמידה מהדרום כותבות על השאיפה לשקט במקום טילים". "עברנו חופשה קשה, לא רגילה, כואבת ועצובה. אבל עכשיו זה הזמן לשמוח על כך שכולכם תבואו מחר לבית-הספר", כותבת המורה. "עם החזרה לשגרה לא נשכח את חיילינו הגיבורים והאהובים שחירפו נפשם למענכם, למעננו. בנים, גם תורכם יגיע וגם אתם תצטרכו להגן ולהילחם", כותבת האם. "למרות הפסקת האש, אנחנו פוחדים שבשלב זה או אחר הירי יתחדש – יותר נכון יודעים שהוא יתחדש – ורק מקווים שיותר המדינה לא תשלים איתו", כותבת התלמידה.
"הילדים שיגיעו מחר לספסל הלימודים יהיו ילדים אחרים", כותבת סמדר שיר בטור המתפרסם גם הוא בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "אני מבקשת מכם, גננות ומורים, להסתכל להם בעיניים – ולזהות את השריטות והצלקות שהם מתאמצים להסתיר".
בעמ' 4 של "ידיעות אחרונות" מדווח רותם אליזרע על הרפורמות שמוביל שר החינוך שי פירון, "שמטרתן המוצהרת היא לאפשר לימוד מעמיק יותר ולמנוע מבית-הספר להפוך לבית-חרושת של ציונים". ביום שישי האחרון ב"ידיעות אחרונות" הסתיימה ידיעה מאת אליזרע על "התוכנית ללמידה משמעותית" של השר פירון בגילוי נאות: "הידיעה מתפרסמת כחלק משיתוף פעולה עם משרד החינוך". הבוקר אין גילוי נאות דומה, אולם הטון הכללי של הידיעה עדיין אוהד את התוכנית.
"תלמידים, אני מאמין בכם", נכתב בשער "ישראל היום", בכותרת המפנה למאמר מאת שר החינוך שי פירון. "במהלך השנה שחלפה שקדנו על יישומה של תוכנית חדשה, כזו שתהפוך את חוויית הלמידה למסעירה, מעוררת, מסקרנת", כותב השר. "מערכת החינוך שאליה תבואו מחר מותאמת יותר למאה ה-21. [...] למידה משמעותית תוביל אתכם למפגש מעמיק עם החומר הנלמד". בתיבה קטנה מדווחת כתבת החינוך יעל ברנובסקי על ההתקדמות הטכנולוגית של מערכת החינוך, וזאת תחת הכותרת "לימודים בטאבלט, כבר מכיתה א'".
"בתי הבכורה אור עולה מחר לכיתה א', ואני לא יודע מי מתרגש יותר", כותב הפרשן הכלכלי של "ישראל היום", חזי שטרנליכט. בהמשך מודה שטרנליכט למדינה על שהיא מספקת חינוך לבתו, בבית-ספר שזה עתה נבנה: "רוב ימות השנה כישראלים אנחנו אלופים בלקטר. אפשר גם לרגע אחד להגיד תודה. זה אמנם על חשבון תשלומי המסים שלנו, שום דבר לא בא בחינם, אבל העירייה והמדינה הצליחו להקים בית-ספר חדש. המורים שיקבלו את בתי הם אנשי מקצוע מנוסים. המערכת מתפקדת. לא מושלם, תמיד יש מקום לשיפור, אבל בהחלט מתפקדת".
בעמ' 5 של "ישראל היום" מדווחת ברנובסקי על חוברת חדשה שהוציא משרד החינוך ובה שירים מתקופות שונות.
בסך-הכל נראה כי מערך יחסי-הציבור של משרד החינוך התכונן יפה לפתיחת שנת הלימודים. מנגד, עורכי החדשות של "ישראל היום" (הנאמן לממסד בכלל, ובפרט בשנים שבהן עומד בראשו ראש הממשלה בנימין נתניהו) ו"ידיעות אחרונות" (המקיים שיתוף פעולה מסחרי רחב היקף עם משרד החינוך) ויתרו על רצון לסקר באופן ביקורתי את מערכת החינוך.
הנה כך מדווחים על מערכת החינוך בעיתונות הכלכלית:
"תותחים במקום ספרים: כ-50% מהתוספת לביטחון – מהחינוך", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר" הבוקר. מוטי בסוק ונמרוד בוסו מדווחים כי היום עתידה להתקבל ברוב גדול הצעה לקיצוץ קבוע של כ-2% בתקציבי כל המשרדים, למעט משרד הביטחון. תוכנית הקיצוצים הזו, יש לציין, הופצה על-ידי מזכירות הממשלה ביום שישי האחרון, כך שהיא היתה אמורה להיות ידועה לכל מי שעסק ב"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" בסיקור מערכת החינוך.
"הקיצוצים הגדולים ביותר בתקציב משרדי הממשלה ל-2014 יבוצעו בתקציבי משרד החינוך – 517 מיליון שקל; ההשכלה הגבוהה – 175 מיליון שקל; חינוך – 39 מיליון שקל", כותבים בסוק ובוסו. "סך כל הקיצוץ בחינוך יהיה 695 מיליון שקל – כ-35% מהקיצוץ".
ליאור דטל מרחיב בידיעה נפרדת על הקיצוצים בתקציב משרד החינוך: "הקיצוץ מצטרף לקיצוצים בהיקף של כ-1.8 מיליארד שקל ב-2013–2014", מזכיר דטל. "[...] מסתמן כי הקיצוץ הנוכחי יפגע עוד יותר בתלמידים ובהורים – בייחוד באלה שבפריפריה וביישובים המוחלשים. [...] ב-2013 הבטיחו שר האוצר יאיר לפיד ושר החינוך שי פירון לפתוח ב'עשור של חינוך', ולאחר מכן פצחו בשורה של קיצוצים כואבים שביטלו תוכניות משמעותיות לטובת ההורים והתלמידים וחלק נכבד מהמלצות ועדת טרכטנברג".
בטור פרשנות נלווה כותב דטל כי "אם קראתם בימים האחרונים ידיעות חיוביות על החינוך בישראל, הן נועדו כנראה רק כדי לטשטש את מצבה האמיתי. זו מערכת חינוך שבחלק מהנתונים נמצאת כל-כך מאחור בהשוואה למדינות המערביות, עד שהיא מזכירה יותר מדינות מתפתחות, ובחלק מנתוניה גם ממוקמת נמוך יותר מאשר כמה מדינות מתפתחות".
ב"כלכליסט" מדווח עמרי מילמן על הקיצוצים הצפויים בתקציב משרד החינוך. בכפולה הפותחת של "כלכליסט" שולח מיקי פלד שלושה זרקורים לפינות אפלות במערכת החינוך, שמתקיימות בלי קשר לקיצוץ הנוכחי: 1. "בכל הקשור לצפיפות בכיתות, מצבו של התלמיד החילוני בכי רע לעומת המקבילים לו, ולא נראה כי חל שינוי במימד זה גם השנה". 2. "הממוצעים הנמוכים של תלמידי ישראל במבחן זה [פיז"ה] מסתירים את הפער העצום בין חזקים לחלשים. הפער, השני בהיקפו בארגון, מציב את המצטיינים בחוד החנית במערב, בעוד החלשים אינם כלל ברמת חינוך מערבית". 3. "90% מתקציב החינוך הולכים לתשלום משכורות, מה שמותיר למערכת גמישות תקציבית מצומצמת ומגביל את היכולת לשנות סדרי עדיפויות".
בעמודי החדשות של "הארץ" מודגם מה עיתונאים מסוגלים לעשות כשהם תרים אחר עובדות ולא רגשות. נוסף להפניה בולטת בשער לדיווח על הקיצוץ שמתפרסם ב"דה-מרקר" וידיעה נרחבת מאת ירדן סקופ על ההתמודדות הצפויה בכיתות עם גילויי גזענות, עוסקת ידיעה אחרת במצב הרעוע של מערכת החינוך במגזר הערבי.
שטרנליכט מודה למדינה מעל דפי "ישראל היום" שבנתה כיתה חדשה לבתו, אולם לפי סקופ, במגזר הערבי סובלים זה שנים ממחסור חמור בכיתות לימוד, על אף הבטחות ותוכניות לשנות את המצב ("היום חסרים מבנים לכשליש מהכיתות בכל בתי-הספר הערביים"). ברנובסקי מדווחת ב"ישראל היום" על שילוב טאבלטים כבר מכיתה א', אבל לפי סקופ, במגזר הערבי (ועוד יותר מכך במגזר החרדי) שורר מחסור מתמשך במחשבים. בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי נמצא לפני שנתיים כי לרשותם של כל תשעה תלמידים יש עמדת מחשב אחת; בחינוך הדרוזי עמדת מחשב לכל 12 תלמידים, ואילו בחינוך הערבי והבדואי עמדה אחת לכל 20 תלמידים. בחינוך החרדי, מזכירה סקופ, נמצאה עמדת מחשב אחת לכל 32 תלמידים.
לכאורה מתקיימות זו לצד זו שתי מדינות ישראל ובהן שתי מערכות חינוך: זו שמתארים סמדר שיר, רותם אליזרע, חזי שטרנליכט ויעל ברנובסקי (מערכת חינוך מתחדשת, משתדלת, מלאה ברצון טוב גם אם יש חששות מובנים) – וזו שמתארים מוטי בסוק, ליאור דטל, עמרי מילמן, מיקי פלד וירדן סקופ (מערכת חינוך שחלקים גדולים ממנה על סף קריסה ושצפויה לספוג קיצוץ חד בתקציבה). בפועל מדובר באותה המדינה ובאותה מערכת חינוך, אלא שיש שתי אסכולות עיתונאיות: זו ששבויה במערך יחסי-הציבור של מושא סיקוריה ופונה קודם כל לרגשות הקוראים, וזו שבוחנת את המציאות בעין ביקורתית ומבקשת קודם כל להשכיל את קוראיה. למרבה הצער, האסכולה הראשונה מאפיינת את כלי התקשורת הנפוצים ביותר בישראל.
ברגע האחרון
"הובא למנוחות ההרוג ה-71 של מבצע 'צוק איתן'", נכתב בפתח הכותרת הראשית של "מקור ראשון" הבוקר, העיתון היחיד שמזכיר בכותרתו את החייל נתנאל ממן שמת מפצעיו בעקבות פגיעת רקטה לפני עשרה ימים. שמו ותצלומו של ממן מתפרסמים גם ב"הארץ" (צמוד לכותרת הראשית) ו"ישראל היום" (בתחתית השער). שערי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" אינם כוללים את שמו, תצלומו או עובדת מותו של ממן. לעומת זאת, בשער "מעריב", ורק בשער "מעריב", מתפרסמים תצלום וכותרת המבשרים על זהות המנצחת בעונה האחרונה של תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול", שהגיעה אמש, בשעת לילה מאוחרת, לסיומה.
דווקא כן יקבלו
הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" מוקדשות הבוקר לשיקום נזקי "צוק איתן". "ידיעות אחרונות" מתמקד בישראל, "הארץ" בעזה.
"ספגו ולא יפוצו" היא הכותרת הראשית בעיתון הנמכר ביותר בישראל, מתחת לתצלום של בית שנפגע מרקטה וכותרת הגג "זעם באשקלון: נותרנו מחוץ למפת ההטבות". עופר פטרסבורג, גד ליאור ואיתמר אייכנר מדווחים כי "שלוש הערים המרכזיות בדרום, ועוד יישובים רבים נוספים שנמצאים בקו האש, לא יקבלו אפילו שקל אחד במסגרת תוכנית הסיוע שתאושר מחר בממשלה". הידיעה רואה אור בעמ' 10, תחת הכותרת "שיקום עזה? קודם ערי הדרום", וממנה אפשר להבין בטעות כי ממשלת ישראל מעדיפה להעביר את כספי משלם המסים לרצועת עזה במקום לאשקלון ובאר-שבע.
גם שער המוסף "ממון" מוקדש לביקורת על חלוקת הפיצויים בעקבות "צוק איתן", או כפי שמנסחת זאת הכותרת בשער המוסף: "העלבון של אשקלון". בכפולה הפותחת מדווח פטרסבורג על "העלבון" כאשר חלק מדיווחו מועתק כפי שהוא אל עמודי החדשות של "ידיעות אחרונות". זוהי החלטה עריכתית שאינה שגרתית בעיתון זה, וממנה ניתן להסיק כי עורכי העיתון ראו חשיבות גדולה בהבלטת הביקורת על מדיניות הפיצויים של הממשלה.
"היום: הממשלה תאשר הטבות לדרום", נכתב לעומת זאת בשער "ישראל היום". "על הפרק: סיוע של 1.3 מיליארד שקל ליישובים במרחק של עד 7 ק"מ מעזה ולשדרות. בהמשך תאושר תוכנית לערים הרחוקות יותר". זאב קליין וגדי גולן מדווחים בעמ' 17 על תוכנית הפיצויים. באופן מוזר, בפתח הידיעה כותבים השניים על "רשימת היישובים שדווקא כן יקבלו את התוספת", ואילו בעומק הידיעה הם מצטטים בקצרה את ראש עיריית אשקלון ובעצם מדווחים מפיו כי העיר לא תזכה לסיוע מהמדינה בשלב זה של תוכנית הפיצויים. לביקורת מפי ראש העירייה אין כמובן כל זכר בכותרת, כותרת הגג, כותרת המשנה, כיתוב התצלום או כל מרכיב אחר שעומד לרשותו של עורך עיתון המעוניין להבליט מידע.
עוד מסתתרת בידיעה זו ב"ישראל היום" פסקה אחת המתייחסת לקיצוצים בתקציבי המשרדים השונים, ובה שורה הקובעת כי את הקיצוץ הגדול ביותר צפוי לספוג משרד החינוך.
נדיבות
"מערכת הביטחון ממליצה להקל בלחץ הכלכלי על עזה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". עמוס הראל מדווח כי צה"ל צפוי להמליץ "לגלות נדיבות במשא-ומתן העקיף עם חמאס", כדי שתושבי הרצועה לא יחיו תחת לחץ כלכלי כבד (מדי).
יאסר עוקבי מדווח ב"מעריב" כי הארגון הבינלאומי שלטר-קלאסטר פירסם בסוף-השבוע הערכה שלפיה יידרשו 20 שנה כדי לשקם את תשתית הדיור ברצועת עזה, זאת על סמך ההרס הרב שנגרם וכמות חומרי הבניין שעוברת מישראל לעזה. לפי נתוני הארגון, קרוב ל-17 אלף יחידות דיור נהרסו כליל או ניזוקו מאוד ברצועת עזה, כ-5,000 דירות ניזוקו במבצעים קודמים וטרם שופצו, ויש מחסור כללי של כ-75 אלף יחידות דיור, בעוד שמסוף המטענים הישראלי מסוגל להעביר לרצועה 100 משאיות של חומרי בניין ביום.
כתבת השער במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", מאת אליאור לוי, מוקדשת לחוויותיהן של ישראליות שחיו בעזה בזמן "צוק איתן", נשים שעברו להתגורר ברצועה עם בני-זוגן. "החודשיים האחרונים היו סיוט", אומרת אחת מהן. "הסיבה שאני חיה ברצועת עזה היא בעלי", מסבירה אחרת. החוק הישראלי, שאוסר על אזרחי מדינת ישראל שהתחתנו עם תושבי רצועת עזה להתגורר יחדיו בשטח המדינה, אילץ אותה לבחור – האם לעזוב את הרצועה המופצצת עם אחד מילדיה, שקיבל אזרחות ישראלית, או להישאר ברצועה עם בן-זוגה וכל 11 ילדיהם. "לא הייתי מסוגלת להשאיר מאחור את הילדים שלי ואת בעלי וללכת", היא אומרת.
מצא את יוצא הדופן
"בדיקה משטרתית נגד מועמד לעליון" (כותרת לידיעה ב"ידיעות אחרונות").
"היועמ"ש: לבדוק חשדות פליליים נגד השופט יצחק כהן" (כותרת לידיעה ב"מעריב").
"לא צפויה חקירה פלילית נגד נשיא המחוזי בנצרת" (ציטוט המשמש כותרת לידיעה ב"ישראל היום").
מערכת יחסים תקינה ועניינית
"שר האוצר ייפגש היום עם הנגידה לדון בגירעון", מדווח עמרי מילמן בשער "כלכליסט". לפי הדיווח, "הפגישה צפויה לאפשר לשניים לחזור למערכת יחסים תקינה ועניינית".
"בכירים באוצר נגד לפיד: תומכים בעמדות של הנגידה פלוג בקרבות התקציב", נכתב בשער "דה-מרקר". מוטי בסוק מדווח כי "באוצר מתחוללת מתחת לפני השטח מלחמה". לפי דיווחו, "לאוצר צוות בכיר של מומחי כלכלה, שרובם מונה על-ידי לפיד – ולמרות זאת קיים פער גדול בין עמדות לפיד והצוות הבכיר שלו. [...] הפעם הפערים גדולים וטוטאליים, כלומר השר נמצא מצד אחד של המתרס והבכירים, כולם, מהצד השני. אנשי האוצר תומכים למעשה בעמדות של פלוג, אולי במינון שונה. הטענה הקשה ביותר נגד לפיד היא כי הוא מתייעץ ומקבל החלטות עם מקורבים שאינם אנשי המשרד".
"יועץ שר האוצר מתנצל: 'מעדתי בלשוני ופגעתי בנגידה קרנית פלוג'", מבשרת הכותרת לדיווח מאת יהודה שרוני ב"מעריב". ביום שישי האחרון הביא שרוני מדברי אורי שני, שאמר לו: "נגידת בנק ישראל היא סוג של פקיד ולא נבחר ציבור. זכותה ואולי חובתה להשמיע את דעתה, אבל בסוף היא רק יועץ". הבוקר מדווח שרוני כי במהלך סוף-השבוע התנצל שני תוך שהוא מוסיף: "התקשר אלי עיתונאי, ומכיוון שאני כבר לא בשירות הציבורי ולא נושא תפקיד, שכחתי להגדיר את השיחה כרקע בלבד והרשיתי לעצמי להביע את דעותי בחופשיות".
"כדי להסיר ספק. בשיחה עם אורי שני על הנגידה הבהרתי מיד בתחילתה וביוזמתי שהשיחה לציטוט. שני הסכים", צייץ אתמול יהודה שרוני. משום מה, הבהרה זו אינה כלולה בידיעה ב"מעריב" שעליה חתום הבוקר שרוני.
ענייני תקשורת
במדור הדעות של "הארץ" מבקר פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל אתר זה), את פסיקת בית-המשפט העליון לאסור על שידור שמותיהם של ילדים עזתים מתים בתחנות קול-ישראל.