כותרות עיתוני הבוקר ביום ה-21 למבצע "צוק איתן" מוקדשות כולן לשיחת טלפון שיזם אמש נשיא ארה"ב ברק אובמה, ובה דרש מראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להפסיק את האש בעזה באופן מיידי וללא תנאים. שני הטבלואידים הנפוצים מלווים את הכותרת האינפורמטיבית בכותרת גג פרשנית. "לקראת הסוף?" היא השאלה שמבליט "ידיעות אחרונות" בראש עמוד השער שלו. ב"ישראל היום" מלגלגים: "ארה"ב נעלבה".
גם הכותרת בכפולה הפותחת של "ישראל היום" היא "אמריקה נעלבה", וזאת חרף העובדה שבידיעה המרכזית שבכפולה ובטורי הפרשנות שנלווים לה הביטוי אינו מופיע. את הטענה הקרובה ביותר מביע דן מרגלית בטור פרשנות הנפתח במלים "ברק אובאמה כועס. משמע שברק אובאמה אינו צודק". במלים אחרות, הכותרת לידיעה החדשותית הראשית של "ישראל היום" היא מעין טור פרשנות בלתי חתום בן שתי מלים, הממסגר את הדיווח המרכזי שמספק העיתון לקוראיו בלי להסתמך על מידע המתפרסם על-ידי כתביו.
מה הלאה?
הפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות", אלכס פישמן, מכנה את המצב הנוכחי בעזה "אזור דמדומים", "בין הליכה להסדר לבין המשך הלחימה". מצד אחד, הוא כותב, ההערכה בישראל היא שחמאס "מתאזן לקראת כניסה למצב של הסדר הפסקת אש". מנגד, הוא מוסיף, מתכוננים ל"הרחבת הפעולה הצבאית לממדים הרבה יותר גדולים מכפי שראינו עד כה".
עמוס הראל כותב ב"הארץ" כי בעוד שמפקדי חטיבות בצה"ל "המליצו על הרחבה ניכרת של המהלך הצבאי בגזרתם וטענו שניתן לפגוע במערכי חמאס פגיעה משמעותית בהרבה", במטכ"ל "נוטים להעדיף את סיום המהלך אחרי ההתמקדות במנהרות". ההכרעה הסופית, מכל מקום, תהא של ראש הממשלה בנימין נתניהו. לפי הראל, נתניהו הרחיב באחרונה את מעגל ההתייעצויות שלו וכעת הוא שומע גם את עצותיהם של "גנרלים בדימוס". אלה מעודדים אותו להגביר את הלחימה. "מעניין שבין הגנרלים לשעבר הקוראים כעת לנתניהו להגביר את הלחץ הצבאי ולשקול מהלך קרקעי גדול יותר ישנם אנשים שבצומתי החלטה דומים בעבר נקטו דווקא גישה מרוסנת וזהירה", מעיר הראל.
עמיתו לעיתון, ארי שביט, טוען כי הלחימה בעזה היתה על סף הפסקה ממושכת, עד שמזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי הגיש את הצעתו לצדדים וטרף את הקלפים. שביט, שעודד את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לצאת למהלך קרקעי נרחב טרם הפסקת מלחמת לבנון השנייה, מהלך שגבה את חייהם של 33 חיילים ופציעתם של עשרות, כותב הבוקר כך: "אם ישראל תיאלץ לצאת בסופו של דבר למתקפה קרקעית נרחבת – שבה עשרות צעירים ישראלים ומאות אזרחים פלסטינים עלולים לאבד את חייהם – נכון יהיה לקרוא למתקפה על שם מי שחולל אותה: ג'ון קרי".
הפרשן הצבאי של "מקור ראשון", עמיר רפפורט, ממליץ על סיום הלחימה בעת הזו. "לישראל יש, לכאורה, סיבה טובה להסכים להפסקת אש שבאה כבקשה מן החמאס: הסכמת הארגון לנצור את האש, כשצה"ל עדיין נמצא בשטח עזה ו'מטפל' במנהרות, היא, למעשה, כניעה לתכתיב ישראלי", כותב רפפורט. לדעתו, הגברת ההתקפות על חמאס תהא פעולה "מהבטן", ואילו פעולה "מהראש" מובילה למסקנה כי "האינטרס הישראלי הוא דווקא לצאת מהמלחמה בנקודת היציאה הזאת, שבה הדרג המדיני קיבל מהדרג הצבאי חופש פעולה להביא להסדר ארוך טווח שיהיה מתאים לישראל, ולפני שיש לחץ כבד מהעורף להביא לסיום הלחימה".
תושבי שג'עיה מבקרים בשכונה, 27.7.14 (צילום: עמד נאסר)
פרשן "ישראל היום" יואב לימור ממליץ על נטילת יוזמה, אך אינו ממוקד בהסלמה דווקא. "זה יכול להיות בהעמקת המערכה היבשתית כדי לייצר לחץ על חמאס, או בסיום חד-צדדי של המבצע (אחרי שיושמדו כל המנהרות)", כותב לימור. אפשר היה לצפות מ"ישראל היום" להציג גישה תוקפנית יותר, אם אכן היה נאמן לעמדותיו המוצהרות (בתחילת הדרך קרא העיתון למבצע נרחב בעזה, ועורכו הראשי אף קרא להביא בכוח לפירוז מוחלט של הנשק ברצועה). אולם העיתון נאמן ראשית לכל לבנימין נתניהו, ואם ראש הממשלה מהסס, גם העיתון מהסס.
היסוס זה מותיר את הזירה לבן כספית, פרשן "מעריב", שמבקר את נתניהו מימין. "אין לבנימין נתניהו האומץ הנדרש, אין בו הנחישות הנחוצה ואין לו את האשראי הבינלאומי החיוני כדי לנער את צה"ל ולהורות לו להמשיך במבצע במלוא הקיטור קדימה, עד שחמאס יסכים להפסקת אש שתכלול פירוז מלא", כותב כספית. לדבריו, "שפת הגוף, ולא רק היא, מסמנת את האמת: נתניהו רוצה לגמור וללכת".
כספית מעודד אותו דווקא להרחיב את המבצע. "יש לו כרגע, בין האצבעות, הזדמנות להכניס את חמאס לקופסה קטנה ולנעול אותה. הוא מוותר", הוא כותב. "אין לאף אחד הערכה לגבי העלות המדויקת של כיבוש הרצועה בידי צה"ל. מדברים על מאות חיילים הרוגים. זה כנראה נכון (אם כי לא בטוח. אמרו דברים דומים גם לפני 'חומת מגן'). מנהיגות צריכה לדעת להתייצב מול מחירים כאלה ולשקלל אותם".
בזמנם הפנוי
א. לפי ידיעה נטולת קרדיט המתפרסמת הבוקר ב"המבשר", שר הביטחון כתב אתמול את האות הראשונה בספר תורה חדש שנכתב לזכותם של חיילי צה"ל. "הוא אולי האיש העסוק ביותר בישראל בימים אלו", נכתב בידיעה. "למרות הכל, ועם היותו המפקד העליון של הלחימה ברצועת עזה, פינה ביום חמישי האחרון שר הביטחון משה (בוגי) יעלון דקות יקרות מלוח הזמנים שלו כדי להתכבד בכתיבת האות הראשונה בספר תורה חדש שנכתב לזכותם של חיילי צה"ל ולהניח תפילין. השר יעלון אירח בלשכתו משלחת מכובדת של רבני ושליחי חב"ד וכובד בכתיבת האות ב' מהמלה בראשית שבה נפתחת התורה". בהמשך הידיעה מוסבר כי מדובר במיזם של חב"ד, ולפיו בספר התורה המיוחד "לכל חייל ניתנת אות אישית הנכתבת במיוחד עבורו ומעניקה לו שמירה רוחנית".
אנשי חב"ד אף העניקו לשר הביטחון "ליקוט מיוחד של כל דברי כ"ק מרן אדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל במבצעים דומים בעבר, כולל הוראותיו לאנשי הצבא דאז 'לסיים את המלאכה' ו'למגר את המחבלים'". לפי הידיעה, "השר יעלון שמח מאוד על הליקוט והבטיח כי יעיין בדברים שרלבנטיים מתמיד".
"המבשר", 28.7.14
ב. במדור הרכילות במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", "בועות" שמו, מתפרסם תת-מדור בשם "בועות עם הדרום". תת-מדור זה מכיל הבוקר תמצית של 16 קומוניקטים שהגיעו למערכת "בועות" מבתי-עסק וארגונים שונים היוצאים בימים אלה במבצעים מיוחדים למען חיילי צה"ל ותושבי הדרום (החברה להגנת הטבע, ועדת העזבונות, האפוטרופוס הכללי, כיל, פארק נחשונית, החברה-למתנ"סים, מכללת אורנים, רשת אנגלו-סכסון, מסעדת ויסלה, רשת רהיטי קיבוץ השלושה, עיריות אשקלון, אשדוד ובאר-שבע, ד"ר דניאל שוהם, עמותת שחר-און, חברת CAR2GO, גינדי החזקות, ל"ה שירותי רפואה, קרן ברל כצנלסון, קפה מנדרין, מכבסת חמשת-הפסים וארגון להב).
העסקה פשוטה ומשתלמת לשני הצדדים: בית-העסק מרים תרומה לחיילים או לתושבי הדרום, ובתמורה זוכה לאזכור שמו במדור הפופולרי. מקבלי התרומה נהנים, ואילו מעניקי התרומה מקבלים פרסום חיובי בדמות תוכן.
עם זאת, יש בתי-עסק ויש בתי-עסק. יש פרסום חיובי ויש פרסום חיובי. הפסקה הפותחת והתצלום העליון במדור "בועות" הבוקר מוקדשים למפגש צמרת – רמטכ"ל צה"ל בני גנץ ומנכ"ל תנובה אריק שור. לפי הדיווח במדור הרכילות, המנכ"ל "ירד עם עובדי תנובה כדי לחלק משקאות חלב קרים לחיילים הלוחמים, רגע לפני כניסה לעזה". הרמטכ"ל הצטרף וניאות להצטלם. תנובה, כדאי לזכור, מיוצגת בימים אלה על-ידי משרד יחסי-הציבור שבו עובדת עורכת "ממון" לשעבר ובת-זוגו של עורך "ממון" הנוכחי.
הווי
הרגיעה היחסית במלחמה אתמול (חייל מילואים נהרג מפצעים שספג שלשום; 15 פלסטינים נהרגו ברצועה, לפחות שישה מהם אזרחים, ו-53 נפצעו) מאפשרת לכלי התקשורת לפרסם דיווחי הווי.
בעמ' 12 של "ידיעות אחרונות", הממותג כ"מנוחת הלוחמים", מדווח איתן גליקמן על קבוצת חיילי גולני שיצאה מרצועת עזה להתרעננות. לפי דיווחו, "אחדים העבירו את הזמן בנגינה בגיטרה, ואילו אחרים דווקא התעמקו בקריאת 'ידיעות אחרונות' כדי להתעדכן בהמשך הקרבות ובמצבם של חבריהם הפצועים". כי אין כמו עיתון מודפס בשביל התעדכנות בחדשות הטריות ביותר מהיממה הקודמת.
גליקמן פותח את הידיעה כך: "הפנים של לוחמי גולני, שיצאו בסוף-השבוע להתרעננות קלה מחוץ לרצועה, נראות עייפות. הגוף שלהם מותש. המדים מכוסים בפודרה, והכובעים ספוגי זיעה. אך גם אחרי שבוע ימים עקוב מדם, שבו איבדו חברים רבים במהלך הלחימה בתוך שכונת סג'עייה, דבר אחד לא השתנה אצל לוחמי החטיבה לכל אורך המבצע הזה: הברק בעיניים והנחישות להשלים את המשימה – בכל מחיר".
מאחורי התיאור המעודד הזה נמצאת מציאות קשה, שאינה מתמצה רק באבל ויגון על מוות של חברים לנשק. בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" אין לכך מקום, אולם במוסף "24 שעות" מתפרסמת הבוקר כתבה מאת סמדר שיר המוקדשת לאדר צרור, שלקה בהלם קרב אחרי מלחמת לבנון השנייה.
טנק צה"לי ליד הגבול עם עזה, 27.7.14 (צילום: מרים אלסטר)
"כל חייל שעבר מלחמה נושא איתו פוסט-טראומה", הוא אומר, "[...] אבל דווקא בישראל הנושא בגדר טאבו. לא מדברים עליו, מתעלמים. הוא עולה לדיון ציבורי רק בהקשר של הלומי קרב קשים [...] אבל מה עם כל אלה שלקו בהלם קרב קל יחסית? שחזרו הביתה 'בסדר' כלפי חוץ, ולא מגלים לאיש מה הם מרגישים?".
צרור נלחם בבינת-ג'ביל, ועם שחרורו הבחין כי הוא סובל מהפרעות. "ראיתי את הגופות שסחבנו, את הפנים של החיילים שלקחנו על הגב שלנו מלבנון לישראל. פנים ברורות. במיוחד אירוע של טנק שירו בו ממש לידנו, המפקד יצא ממנו כשהוא שרוף כולו, והמראה הזה חזר אלי בכל החושים. ראיתי אותו, שמעתי אותו, הרחתי אותו, זה היה גיהנום".
לדבריו, בפגישות עם חבריו ליחידת המילואים נמנעו כולם מלדבר על חוויות הקרב. רק אחרי שהתעקש והעלה את הנושא, החלו כולם להיפתח. "כולנו דיברנו על הסבל שנלווה לארוחת מנגל", הוא נזכר. "רוב האנשים נהנים ממנה, אבל לנו זה מזכיר את ריח הגופות".
נדבה
עמ' 23 ב"ישראל היום" מוקדש לדיווח על מה שמכונה בעיתון "העורף למען החיילים". כתבי "ישראל היום" מדווחים על הצלחה גדולה למבצע שמארגן העיתון בשיתוף רשת רמי לוי, וכן על גיוס 50 אלף דולר על-ידי ישראלית לשעבר המתגוררת בניו-ג'רזי.
לפי ידיעה אחרת בעמוד, מאת גדי גולן, קרן קיימת לישראל גייסה בימים האחרונים כ-4 מיליון דולר וכבר העבירה 9 מיליון שקל לרכישת מיגוניות ליישובים שבקרבת הגבול עם עזה. "בזמן שתוקפים אותנו, יהדות העולם גם מארגנת הפגנות הזדהות וגם נרתמת ומפגינה תמיכה וסולידריות חסרות תקדים בישראל באמצעות קק"ל", מצוטט בידיעה יו"ר הארגון אפי שטנצלר.
ב"מעריב" מדווח יהודה שרוני בהבלטה על התרומה של קק"ל, וזאת בידיעה המתפרסמת בראש עמ' 18 של העיתון ותופסת למעלה ממחציתו. "בזמן שתוקפים אותנו ברחבי העולם, יהדות העולם מארגנת הפגנות הזדהות ומפגינה סולידריות באמצעות לשכות קק"ל", מצטט שרוני את שטנצלר. על אף שציטוט כמעט זהה מתפרסם ב"ישראל היום", שרוני מדווח כי יו"ר קק"ל אמר את הדברים ל"מעריב השבוע".
בשתי הידיעות, זו של גולן ב"ישראל היום" וזו של שרוני ב"מעריב", לא מוזכר כי בקופת קק"ל יש 4 מיליארד שקל נזילים.
צביעות
בתקשורת הישראלית אפשר למצוא בתקופה האחרונה טענות רבות על כך שבזמן שכל העולם נגדנו, בסוריה נהרגים מאות אנשים ואיש אינו פוצה פה. זו צביעות בהתגלמותה, נטען, ובצדק. לפי ידיעה המתפרסמת בשער "הארץ" הבוקר, בשבוע האחרון נהרגו בסוריה 1,700 איש, המספר הגבוה ביותר מאז תחילת מלחמת האזרחים במדינה, לפני שלוש שנים.
ב"ישראל היום", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" לא מדווח הבוקר על ההרוגים הרבים בסוריה.
חופש הביטוי
"מתרחבת הענישה נגד ערבים שהתבטאו ברשת", קוראת כותרת המתפרסמת בשער "הארץ". אור קשתי ועודד ירון מדווחים על שלל מקרים שבהם ארגונים הענישו בגין התבטאות נגד צה"ל והמבצע בעזה. בטור נפרד מתייחס קשתי לכמה מהמקרים הללו, שהתרחשו באוניברסיטאות ובמכללות. "אין זה מתפקידם של מוסדות להשכלה גבוהה לעקוב אחרי סטודנטים ומרצים הפועלים ומתבטאים ברשת, בדברים שאינם קשורים לעניינים אקדמיים", כותב קשתי. "אין זו סמכותם לקבוע מהי התבטאות 'קיצונית' או 'פוגענית' [...] אם מדובר בהתבטאויות שבגדר החוק, באינטרנט או בכיכר העיר, אין לאוניברסיטה כל זכות לעסוק בהן; ואם מדובר בהתבטאויות שאינן חוקיות – לא האוניברסיטה היא זו שצריכה להוביל את הטיפול בעבירה על החוק".
"הזיכרון שלכם הוא הסתה", כותב יצחק לאור במדור הדעות של "הארץ".
"בלי פייסבוק היינו ממשיכים להדחיק כמה מהבעיות הקריטיות שפוקדות חלק מהחברה הישראלית: חוסר סובלנות, גזענות, אלימות ובורות", כותב שי ניב ב"גלובס".
ועוד במדור הדעות של העיתון, מאמר מאת משה נגבי הטוען כי המבצע הנוכחי "המחיש בעליל שבכל הנוגע להפנמת ערכים דמוקרטיים, לא רק שלא התקדמנו מאז קום המדינה, אלא אולי נסוגונו".
איך לא חשבו על זה קודם
ב"ישראל היום", המשמש לעתים שופר הסברתי של משטרת ישראל, מתפרסמת הבוקר ידיעת תצלום בלעדית תחת הכותרת "חדש במשטרה: היחידה ללוחמה במיידי אבנים". נצחיה יעקב מדווחת בכיתוב התצלום כי בשל התגברותה של תופעת יידוי האבנים בעת האחרונה, הוחלט במשטרת ישראל להקים יחידה שתטפל בתופעה. את התצלום שבלב הידיעה סיפקה חטיבת דובר המשטרה.
ענייני תקשורת
יהודה שרוני מדווח ב"מעריב" כי הכנסת תדון היום בהצעת חוק השידור הציבורי החדש, לאחר שבסוף-השבוע הושגה הסכמה עם ההסתדרות על ביטול סעיף שהגביל את תקרת השכר בתאגיד. לידיעה נלווה ציטוט מעודד מאת שר התקשורת גלעד ארדן.
ב"דה-מרקר" תוקפים את השינוי האחרון בהצעת החוק. אדם המכונה "בכיר שהיה מעורב בייעוץ לגיבוש חוק השידור הציבורי" מצוטט בכותרת ידיעה מאת נתי טוקר כמי שאמר: "הציבור ימשיך לממן גוף שידור ציבורי מנופח, בזבזני ומושחת". טוקר מדגיש בידיעה כי "לחברי-הכנסת מהאופוזיציה הצטרף במפתיע יו"ר הקואליציה, ח"כ יריב לוין (הליכוד), שהביע תמיכה בעמדת ההסתדרות בנוגע למחיקת סעיף המגבלה על השכר".
לידיעה נלווה טור פרשנות מאת טוקר שבו הוא מתייחס לח"כ לוין ומזכיר כי "מדובר באותו לוין שיזם ב-2011 את הצעת חוק לשון הרע, שנועדה להרתיע עיתונאים מלעשות את עבודתם - צעד שהביא לכנס החירום של העיתונאים; זה אותו לוין שרק באחרונה רמז לעיתונאי רביב דרוקר שאוטוטו סוגיית ערוץ 10 חוזרת לכנסת - והמבין יבין. לוין לא מקבל החלטות לבד. הוא זקוק לתמיכה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. כן, אותו נתניהו שמלא בטענות כלפי התקשורת ונגוע עד צוואר במעורבות בגופי המדיה".
הבוקר מעדכן טוקר באתר "דה מרקר" כי לאחר הסכמת האוצר לשינויים שדרשה ההסתדרות הציב אתמול יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן דרישה חדשה, לפי רוב עובדי התאגיד החדש יהיו עובדי רשות השידור הנוכחית, ובכך הביא לפיצוץ המשא ומתן עם האוצר. "ניסנקורן זוכה לתמיכה של יו"ר הקואליציה יריב לוין, שעשוי לסרב להעלות את החוק להצבעה היום בקריאה שנייה ושלישית ללא הסכמה", מציין טוקר.
ערן סויסה מדווח ב"ישראל היום" כי בחברת החדשות של ערוץ 10 החליטו שלא לארח כמומחים או פרשנים אישים הנמצאים בחקירה או שהורשעו בפלילים. על אף שמדובר לפי הדיווח בהחלטה של חברת החדשות של הערוץ, לדיוח נלווה תצלום של מנכ"ל הערוץ יוסי ורשבסקי, ולא מנכ"ל חברת החדשות. סויסה עצמו אף מציין את שמו של ורשבסקי בידיעה.
ב"גלובס" מתפרסמת כתבה מאת לי-אור אברבך שביקר בימים אחרונים עיתונאים המסקרים את מבצע "צוק איתן" ברחבי המדינה.
חן מענית מדווח ב"גלובס" כי לפני כשבועיים הגיעה לסיומה תביעה שהגישו 97 עובדי רשות השידור נגד הרשות לפני 22 שנה. פסק הדין ניתן כבר בנובמבר האחרון, אולם נדרשו עוד כמה חודשים כדי לחשב את סכומי הפיצויים לעובדים.
אתמול פורסם במדור המכתבים של "הארץ" מכתב שנחתם על-ידי "הדר קלוגר, חיפה". וכך היא כתבה: "אילו חפרו החמאסניקים מנהרה, נאמר בעומק 50 מטר מתחת לפני הקרקע, משטחם אל מתחת לעיר שדרות, ושם, חס וחלילה ורחמנא ליצלן, היו בונים 'עיר תחתית' שממנה היו משגרים רקטות אל ערי ישראל וממנה היו יוצאים לפיגועי הרג וחטיפה – האם היתה ישראל משטחת את שדרות?".
הבוקר מתפרסם במדור המכתבים של "הארץ" מכתב שנחתם על-ידי "הדר קלוגר, חיפה", ובו היא טוענת כי לא היא כתבה את המכתב שפורסם בשמה אתמול. "הדר קלוגר לא כתבה את השאלה ואינה מחזיקה בעמדה כי ניתן להשוות בימים אלה בין עזה לשדרות מבחינות רבות ושונות", היא מבהירה. למכתבה העדכני מצורפת התנצלות המערכת.