תג מחיר

"בית-כנסת של חב"ד נשרף כליל בקיבוץ מגל; ניסיון נפשע להצית ארון קודש בלב פתח-תקווה", נכתב בכותרת הראשית של "המודיע". הידיעה כולה, מאת הכתב שאול מאירי, מוקפת במסגרת אדומה:

"בזעזוע רב התקבלו אמש הידיעות המחרידות על שריפת בית-כנסת בקיבוץ מגל ועל ניסיון נפשע להצית ארון קודש בבית-כנסת בלב פתח-תקווה. קרוואן של חסידי חב"ד בקיבוץ מגל שבאזור עירון, המשמש בית-כנסת, עלה בעצם יום השבת בלהבות וספרי תורה שהיו בתוכו נשרפו. [...] הכבאים נאבקו בלהבות, אך הקרוואן נשרף על תכולתו [...] כמה שעות אחרי, בצהרי יום השבת, הוצת בית-הכנסת ברחוב חובבי-ציון בפתח-תקווה [...] הפרוכת בחזית ארון הקודש נשרפה כליל".

"אלמונים הציתו שני בתי-כנסת בשבת", נכתב בראש עמ' 2 של "המבשר". חיים מרגליות מדווח כי המשטרה בודקת חשד להצתת שני בתי-כנסת, בפתח-תקווה ובכביש 6, סמוך לבאקה אל-גרביה. לידיעה נלווה תצלום של הפרוכת השרופה מבית-הכנסת בפתח-תקווה.

בשער "הפלס" מופיעה הכותרת "זעזוע: ארון קודש הוצת בעיצומה של השבת בבית-כנסת בפ"ת". בעמ' 4 של העיתון מדווח מ' מילר על "כאב, זעזוע ושאט נפש עמוק נוכח החרפה המבישה, בהעזתו של אלמוני לשלוח ידו ולהצית באש את ארון הקודש, בעיצומה של השבת בבית-כנסת בפתח-תקווה".

לפי הדיווח, "רק בחסדי שמים מרובים, ספרי התורה הקדושים שהיו בארון הקודש לא ניזוקו כלל [...] לארון הקודם נגרם אמנם נזק, אולם כאמור, בחסדי שמים, ספרי התורה לא ניזוקו" (ב"המודיע" מצוטטים מכבי-אש שאמרו: "ספרי התורה הנמצאים בתוך הארון לא ניזוקו ולא עלו באש מכיוון שארון הקודש עטוף במתכת שלא נתנה ללהבות לחדור ולפגוע בספרים"). בהמשך הידיעה של "הפלס" מדווח גם על הצתת בית-הכנסת האחר, השוכן סמוך לכביש 6.

בעוד שהצתות של מסגדים זוכות בשנים האחרונות לכיסוי תקשורתי נרחב, עיתוני הבוקר בעיתונות הלא-חרדית מתעלמים כמעט לחלוטין מהשריפות שפרצו אתמול בבתי-הכנסת ומהחשד כי נגרמו כתוצאה מהצתות.

הסיקור הנרחב ביותר בעיתונות החילונית מתפרסם בתחתית עמ' 15 של "ישראל היום", שם מדווחת נצחיה יעקב על חשד כי שלושה בתי-כנסת באזור השרון הוצתו במהלך סוף-השבוע האחרון (ככל הנראה מדובר בטעות, שכן בידיעה עצמה מדווח על שריפות שפרצו בשני בתי-כנסת ובבית-ספר). בשער העיתון אין הפניה לידיעה זו.

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה קצרצרה בשולי עמ' 22, על הצתת קרוואן שהוצב על-ידי חב"ד ומשמש בית-כנסת בתחנת דלק שעל כביש 6. במשטרה חושדים, כך מדווח, כי מדובר בהצתה מכוונת באמצעות בנזין. "בית-הכנסת נשרף כליל על ספרי הקודש שהיו בו", מדווח ישראל מושקוביץ, ומוסיף: "במשטרת עירון אומרים שהאש סיכנה את תחנת הדלק כולה". השריפה שפרצה בבית-הכנסת בפתח-תקווה אינה מוזכרת בידיעה.

ב"הארץ" וב"מעריב" אין כל דיווח על החשד להצתת שני בתי-כנסת אתמול. לא צריך את קלמן ליבסקינד כדי לעמוד על העיוות.

הפסקת אש?

הקמפיין התחיל ב-29.4.14 עם כותרת בראש שער העיתון: "אל תתעסקו עם חופש העיתונות", ציטוט מפי "המשפטן הנודע" (ובא-כוחו של שלדון אדלסון) אלן דרשוביץ. למחרת יצא הקמפיין ליום אחד של חופשה, אולם מאז ה-1 במאי ולאורך כל החודש שעבר הקפיד "ישראל היום" לשלב בגליונותיו עמוד אחד לפחות, ובדרך כלל יותר, למאבקו הפומבי ב"ידיעות אחרונות" ובחוק שיחייב תשלום על עיתונים יומיים (למעט הגיליון החגיגי של יום העצמאות, שבו לא היה ביטוי לקמפיין).

יום אחר יום הוקדש המשאל האקראי של עוברים ושבים לשאלה בדבר התמיכה בחוק; סקרי דעת קהל ליהודים בלבד שהוקדשו לחופש העיתונות הגיעו עד לכותרות הראשיות של גליונות יום שישי; גיבורי תרבות – מהרב חיים דרוקמן ועד הכדורגלן אורי מלמיליאן – קיבלו כותרת בשער "ישראל היום" כשהביעו התנגדות פומבית להצעת החוק; נקודת השיא/שפל היתה כשהמייסד והמממן, איש העסקים והפילנתרופ שלדון אדלסון, העניק ראיון מקיף לעיתון ובו התייחסות נרחבת לחוק (ועלבונות לארנון מוזס).

והנה, חודש מאי חלף, ובבוקרו של ה-1 ביוני אין עוד זכר למסע הציבורי של "ישראל היום", כמו חלפה לה הסכנה לדמוקרטיה הישראלית. אולי מדובר בהפסקה קלה, כדי לאסוף רעיונות נוספים ולחדש את המומנטום בהמשך, אולם עיון בגליונות האחרונים של "ידיעות אחרונות" מעלה את הרושם כי יש גם אפשרות אחרת.

ביום חמישי האחרון חשף ברק רביד ב"הארץ" כי תקציב האוכל החודשי בבית משפחת נתניהו עמד על 13 אלף שקל, מכספי ציבור כמובן. מי שציפה לראות למחרת ב"ידיעות אחרונות" כפולת עמודים עם תצלומי בני הזוג נתניהו ועגלות סופר עמוסות בכל טוב, טבלאות המשוות את הוצאותיהם על מוצרי מזון להוצאות של משפחה ממוצעת, חישובים של כמות המזון שניתן לרכוש ומספר האנשים שניתן להאכיל בסכום זה ותגובות נזעמות מצד אזרחים וראשי עמותות העוזרות לנזקקים – התבדה.

בגליון יום שישי האחרון של "ידיעות אחרונות" הופיע בסך-הכל פרסום די מוצנע של המידע: תיבה קטנה בתחתית עמ' 4, ללא תצלום של בנימין או שרה, תחת כותרת שכלל לא הזכירה את שמם ("13,000 שקל לקניות בסופר"). מחווה של רצון טוב?

הבוקר, במקביל להיעדרות הקמפיין נגד "ידיעות אחרונות" מדפי "ישראל היום", מופיע מה שנראה כמחווה נוספת של פיוס מצד העיתון הנמכר ביותר בישראל לזה המחולק ביותר במדינה. במרכז אחד העמודים הנקראים ביותר ב"ידיעות אחרונות", מדור הרכילות של העיתון, מתפרסם תצלום מחמיא של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו.

"ידיעות אחרונות", 1.6.14

"ידיעות אחרונות", 1.6.14

כתב הרכילות צחי קומה מדווח: "לזה שהגברת הראשונה שרה נתניהו עברה לאחרונה מייקאובר כללי בטח שמתם לב. אז עכשיו הגיע הזמן להראות את האשה מאחורי הבגדים". לצד נתניהו נראית בתצלום סנדרה רינגלר. לפי קומה, השתיים "תיעדו את עצמן בסלפי אחרי עוד מסע שופינג מוצלח".

רק המשפט האחרון בידיעה – "קנו גם נעליים?" – חורג מהטון המחמיא ומזכיר למי שבקיא בחומר כי בעבר, בכתבת פרופיל ענקית שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" בשנת 1997, נטען כי נתניהו השליכה נעליים על אשת משק הבית. האם מדובר אכן בהפסקת אש או בחוסר תשומת לב כתוצאה מעייפות יום א'? ואם האפשרות הראשונה נכונה, האם די בעקיצה זו כדי לפוצץ את שיחות השלום בין הצדדים? התשובה מחר, בגליון "ישראל היום".

פקודת העיתונות

ביום חמישי האחרון דיווחו לילך שובל ודניאל סיריוטי ב"ישראל היום" כי כוחות צה"ל פשטו על בית-דפוס ברמאללה "שמפיץ חומרי הסתה של חמאס והג'יהאד-האסלאמי". בידיעה הקצרה לא נכללו כל פרטים בנוגע לתוכן הפרסומים, ובעיתונים האחרים לא נכתב על האירוע כלל. ידיעות אחרות, שהופיעו באתרי האינטרנט, לא כללו אף הן מידע באשר לטיב חומרי ההסתה.

למחרת היום פירסם הארגון הבינלאומי למען חופש הביטוי IFEX, על סמך מקורות פלסטיניים, הודעה כי מטרת הפשיטה היתה בית ההוצאה-לאור אל-איאם, שמוציא את אחד העיתונים הנפוצים ביותר בגדה-המערבית ונושא אותו השם. בשבועות האחרונים, מאז חימום היחסים בין הרשות הפלסטינית לחמאס, החל בית ההוצאה-לאור שברמאללה להדפיס ולהפיץ גם שלושה עיתונים שבסיסם בעזה החמאסית – "פלסטין" ו"אל-ריסאלה", המשמשים שופר לחמאס, ו"אל-איסתיקלל", המזוהה עם הג'יהאד-האסלאמי. במקביל החלו עיתוני הרשות הפלסטינית להיות מופצים ברצועת עזה, זאת לאחר כשבע שנים של חרמות משני הצדדים.

חלפו כשלושה שבועות מאז שהעיתונים העזתיים החלו לראות אור בשטחי הרשות (ועיתוני הרשות הופצו מחדש ברצועת עזה) ועד שכוחות צה"ל החליטו לצאת למבצע נגד העיתונות. לפי הארגון הפלסטיני לחופש העיתונות MADA, שמונה כלי רכב משוריינים הגיעו בשעות הבוקר המוקדמות של יום רביעי האחרון למשרדי אל-איאם והודיעו להנהלת בית-הדפוס כי הרשויות הישראליות לא יתירו עוד הדפסה והפצה של חומרים המסיתים נגד מדינת ישראל.

בעבר, יש מקום להזכיר, הפציצו כוחות צה"ל את בתי-הדפוס של עיתוני חמאס בעזה במהלך מבצעים צבאיים ברצועה. בשנים האחרונות לא מקובל להפציץ מהאוויר בשטחי הרשות הפלסטינית, ועל כן, ככל הנראה, הסתפקו כוחות צה"ל בפלישה קרקעית ואזהרה מילולית. "ראינו כבר הפרות זכויות של עיתונאים בעבר", הגיב ארגון חופש העיתונות הישראלי-פלסטיני אעלאם לפעולה האחרונה של צה"ל, "אבל הפעם הם מנסים להכשיל דרך פוליטית [הפיוס בין הרשות לחמאס] באמצעות תקיפת התקשורת ושיבוש זכות התושבים לחופש ביטוי וגישה למידע".

אם בית-הדפוס אל-איאם יתעקש להמשיך להדפיס ולהפיץ את העיתונים העזתיים, כפי שמתחייב מהפיוס בין הרשות לחמאס, אפשר לצפות לפעולות תקיפות יותר מצד הצבא. אולי אז גם נראה בעיתונות הישראלית דיווחים מעבר למבזק העתק-הדבק של הודעת דובר צה"ל.

אולמרט

השאלה היומית שמוצגת הבוקר בפתח "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות", היא "האם יש טעם להעמיד את אולמרט לדין גם בגין שיבוש הליכי משפט?". על השאלה משיבים בן-דרור ימיני (בחיוב) וטובה צימוקי (בשלילה).

הכתבת המשפטית צימוקי השתתפה לפני כשנה במדור דומה. אז, לאחר מות עד המדינה שמואל דכנר, הוצגה לציבור השאלה "האם בעקבות מותו של עד המדינה בפרשת הולילנד, יש לסגור את התיק נגד אולמרט?". צימוקי השיבה בחיוב: "מותו של עד המדינה ש"ד הוא הזדמנות עבור התביעה הכללית, ובמקרה זה פרקליט המדינה משה לדור, לאפס מחדש את הכוונות לגבי מטרות משפט הולילנד", כתבה. "[...] הפרקליטות בהחלט יכולה להרשות לעצמה לעשות במקרה הזה חישוב מחודש של המסלול. ניתנה לה כאן הזדמנות מצוינת לרדת מעץ שהיה רעוע מלכתחילה – אפילו בתירוץ מכובד והגיוני שהעד המרכזי מת ולכן לא היתה לה ברירה".

הבוקר, בתשובה לשאלה על העמדת אולמרט לדין בגין שיבוש הליכי משפט, צימוקי שוב טוענת כי יש מקום להקל עם ראש הממשלה לשעבר. אם בעבר היתה זו עצה שזרקה לפרקליטות מעמדת כוח, בבחינת עשו לעצמכם טובה ואל תשפילו את דמותכם הציבורית למעלה מן הצורך, הרי שהבוקר השתנתה הגישה. צימוקי מבקשת, בשם אולמרט, רחמים.

"עוצמה אמיתית ניכרת גם ביכולת לרסן אותה במקרים מתאימים", היא כותבת. "[...] הוספת אישום בעבירה של שיבוש כבר תהיה לא מידתית [...] כל תוספת אישומית רק תפגין שכרון כוח של הפרקליטות וגם חוסר ביטחון עצמי בצדקת הדרך [...] התביעה צריכה להפעיל גם שכל ישר, גם לב וגם מידתיות. גופתו הציבורית של אולמרט כבר מרוחה בנוצות וזפת. לחיים הציבוריים כבר לא ישוב. הוא בקושי ישוב לחיים. מתוך נדיבות של מנצחים, צריכה גם פרקליטות המדינה להפגין חשיבה וחמלה. די בתיקים שכבר הוגשו ונדונים נגד אולמרט. אין צורך גם לתלות את התלוי במילא בכיכר העיר".

עגה

בגליון "ידיעות אחרונות" של יום שישי האחרון הודיע נחום ברנע בפסקה קצרה בטורו כי ההתכתשות הפומבית בין צה"ל ומשרד הביטחון לבין משרד האוצר סביב תקציב הביטחון עומדת להיפסק וכי הצדדים החליטו על "הפסקת אש". לפי עיתוני היום, נראה כי הצדדים עצמם לא שמעו על כך, והעימות מגיע דווקא לשלב ההקנטות האישיות.

ביום שבת האחרון, במהלך אירוע "שבתרבות" בבאר-שבע, תקף השר לענייני מודיעין יובל שטייניץ את ראשי מערכת הביטחון וטען כי הם מבצעים "מניפולציות על מנת להשפיע על דעת הקהל". בתגובה מסר שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, באמצעות "מקורביו", הודעה שנפתחה במלים: "סוף-שבוע בלי שיובל שטייניץ מופיע ב'שבתרבות' הוא לא באמת סוף-שבוע. תנחומינו לקהל שנאלץ לסבול את חפירותיו. עד כמה שזכור לנו, שטייניץ התחנן להיות שר ביטחון, אבל יש גבול לכל תעלול". עיתוני הבוקר מדווחים על העימות המילולי, תוך מתן דגשים שונים.

הכותרת שנבחרה לידיעה מאת איתמר אייכנר ומתי סיבר ב"ידיעות אחרונות" מדגישה את הביטוי המעליב ביותר – "מלחמת חפירות". גם בכותרת המשנה מוזכר הביטוי שיצא מלשכת שר הביטחון. הידיעה מעוצבת כסימטרית, ומקדישה תשומת לב שווה לשני הצדדים.

ב"מעריב" מדגישים את עמדת שטייניץ. כותרת הידיעה מאת יובל בגנו ורפי ג'רבי היא "השר שטייניץ: 'מערכת הביטחון עושה מניפולציות לא דמוקרטיות'". עמדת יעלון מוזכרת רק בכותרת המשנה, וגם שם בלא הביטוי המעליב "חפירות".

"הארץ" מקדיש שטח נרחב לטור פרשנות מאת עמוס הראל על הניסיון לקצץ בתקציב הביטחון. העימות המילולי בין שני השרים הבכירים נדחק לידיעה קצרה מאת שירלי סיידלר, המביאה את עמדות שני הצדדים בבולטות שווה.

ב"ישראל היום" מדווחים ארבעה כתבים על העימות בין שטייניץ ליעלון. בכותרת שבתחתית שער העיתון מוזכר כי יעלון האשים את שטייניץ ב"חפירות", אולם בידיעה עצמה, שמתפרסמת בראש עמ' 13, הביטוי המעליב מוצנע והידיעה מוקדשת ברובה לעמדת שטייניץ.

בעיתון החרדי "הפלס" מספקים תרגום לקוראים. על אף שבידיעה מאת א' בן-מנחם נכלל הציטוט המפורש "תנחומינו לקהל שנאלץ לסבול את חפירותיו", בכותרת המשנה לידיעה משתמשים בלשון תקנית ומדווחים כי מקורבי שר הביטחון טענו ש"שטייניץ טרחן".

כלכלה

יהודה שרוני מדווח ב"מעריב" כי משרד האוצר הסכים להתפשר ולהעניק פטור ממע"מ לחרדים וערבים שלא שירתו בצה"ל או בשירות לאומי בעת רכישת דירה עד סכום של 900 אלף שקל, ולא 600 אלף שקל כפי שדרש עד כה. "הגבהת הרף ל-900 אלף שקל תגדיל משמעותית את מעגל הזכאים, גם ביחס לאלה שלא שירתו בצה"ל", כותב שרוני, אך אינו מספק נתונים מדויקים.

"כלכליסט" מקדיש את כותרתו הראשית להסדר חוב נוסף, רביעי במספר, שמבקש הטייקון (במיל') אילן בן-דב. "יש היגיון בריא שאומר שמי שלא מחזיר כספים שלווה פעם אחר פעם מבלי שהוא נדרש להביא כמעט כלום מהבית, כנראה יעשה זאת שוב ושוב", כותב גולן פרידנפלד בטור פרשנות נלווה. "זה לא עניין פיננסי, זה עניין של אופי. בן-דב רואה רק את בן-דב. מחזיקי החוב שלו הם בבחינת פראיירים שרק מתחלפים".

ב"דה-מרקר" ממשיך אבי בר-אלי לסקר במרץ את השחיתות בנמל אשדוד. הפעם מדווח כתב העיתון כי לפי חשד המשטרה, יו"ר הוועד אלון חסן "השתתף בפגישות הסחיטה בנמל אשדוד". לפי הדיווח, הכוונה לפגישות שקיימו מנהלי חברת דנה-לוגיסטיקה עם לקוחות נמל אשדוד, שבהן ניסו המנהלים לשכנע את החברות להשתמש בשירותי חברת דנה, תוך איומים ורמיזות. "כעת מתברר כי לטענת המשטרה, בחלק מהפגישות נכח גם אלון חסן עצמו", כותב בר-אלי.

ביום חמישי האחרון קראה הכותרת הראשית של "דה-מרקר": "גבי אשכנזי סידר לאלון חסן ומקורביו עמלה של מיליונים מכספי המשקיעים של שמן". בעקבות פניית באי-כוחו של אשכנזי, שעליה דווח באתר "אייס", שונתה הכותרת באתר "דה-מרקר" לנוסח: "חסן גרף 7 מיליון שקל – מעסקה שאשכנזי סגר בשמן", ונוספה תגובת אשכנזי: "לא הייתי מודע לקשרים כלשהם, אם קיימים כאלה, בין חברת דנה שירותי נמל לבין אלון חסן או לגורמים פרטיים הקשורים בשמן. הפגישה שהתקיימה ביני לבין חסן נערכה לאחר שהנהלת נמל אשדוד הבהירה לשמן שעליה לפעול בשיתוף פעולה ובהסכמת ועד העובדים בנמל, כדי למנוע עיכובים בלתי צפויים בעבודה. לא עלה בפגישה כל קשר אישי או אינטרס כלכלי של חסן בעבודת דנה או בכספים שישולמו על-ידי שמן".

הבוקר ממשיך בר-אלי בדיווח על אותה הפגישה. לפי בדיקתו, ניצב בדימוס יעקב רז, לשעבר יו"ר דירקטוריון נמל אשדוד, הוא שאירגן את הפגישה בין אשכנזי לחסן.

הכותרות הראשיות

פרשת מין מגיעה לכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". משבר ביחסים בין ישראל לפלסטינים בכותרת הראשית של "הארץ".

מותה של השחקנית חנה מרון תופס את הכותרות הראשיות ב"ישראל היום" ו"מעריב" ומקבל מקום של כבוד בשער "ידיעות אחרונות" (בשער "הארץ" ידיעה קטנה יחסית).

ענייני תקשורת

מורן שריר, מבקר הטלוויזיה של "הארץ", כותב יפה על האופן שבו אילה חסון מסקרת את פרשת אשכנזי ב"יומן" של ערוץ 1:

השבוע, למשל, היא הכריזה על הסקופ המרעיש הבא: 'הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי ביקש מחברו עופר עיני, לשעבר יו"ר ההסתדרות, לפעול נגד הדרג המדיני'. למה ביקש? איך לפעול? מה זה אומר 'הדרג המדיני'? האם עיני הסכים? האם עיני פעל? האם הדרג נפגע? לא ברור. העיקר שיש מה להגיד תחת הכותרת: 'פרשת אשכנזי'. חסון עצמה הבהירה על ההתחלה: 'אנחנו לא משוכנעים שיש כאן עבירות לכאורה', ומיד עברה לפרט את העבירות שלכאורה אולי עבר הרמטכ"ל לשעבר. חנן קריסטל הוסיף פרשנות שרק עירפלה את הסיפור. הוא סיכם כך: 'פוליטיקה, צבא, מדיניות, הכל ביחד'. יכול היה לסכם: "גבי אשכנזי, פרשה, חקירה, חשדות'".

אלי אשכנזי מדווח ב"הארץ" כי בית-משפט השלום בנצרת האריך בחודש נוסף את צו איסור הפרסום על חקירת רצח שלי דדון. לפי דיווחו, בית-משפט השלום בנצרת ובית-המשפט המחוזי בעיר דחו את הערעורים שהגיש "הארץ" על ההחלטה לאסור את פרסום פרטי החקירה.

אתמול דיווח יואב איתיאל ב"מגזין המושבות" כי "מנכ"ל מד"א, אלי בין, נתפס בלילה שבין חמישי לשישי בחדרה, נוהג בג'יפ במהירות של 122 קמ"ש – 72 קמ"ש מהר יותר מהמהירות המותרת במקום. רשיונו נשלל לשלושים יום, הקצין זימן אותו לדיון בפני שופט, ושלח אותו לדרכו". הבוקר אין אף כלי תקשורת שמדווח על כך – אם בשל ההיערכות המצומצמת של עיתוני יום ראשון, אם בשל הקשרים הטובים של דוברות מד"א עם כתבי החדשות.