בשבוע שעבר גזר בית-משפט בחברון שלושה חודשי מאסר וקנס כספי בגובה של כ-700 דולר על עמר אבו-ערפא, כתב סוכנות הידיעות העזתית שהאב. על-פי דיווח באתר "המועצה להגנה על עיתונאים", העונש הוטל על אבו-ערפא בעקבות עבודתו כעיתונאי.

גזר דין זה מצטרף לשורה ארוכה של פגיעות בחופש העיתונות בשטחי הרשות הפלסטינית וברצועת עזה, שמקורן בסכסוך שבין פתח לחמאס. עיתונאים המועסקים בכלי תקשורת המזוהים עם חמאס מתקשים יותר ויותר לפעול בחופשיות בשטחי הרשות הפלסטינית. במקביל עיתונאים העובדים בכלי תקשורת המזוהים עם הרשות מתקשים יותר ויותר לפעול בחופשיות בעזה.

גליונות העיתון "אל-קודס". ירושלים, 23.9.09 (צילום: סרג' אטאל)

גליונות העיתון "אל-קודס". ירושלים, 23.9.09 (צילום: סרג' אטאל)

לאחר שנים ארוכות שבהן היתה ישראל אחראית לדיכוי חופש הביטוי בגדה המערבית ורצועת עזה, הצטרפו אליה נבחרי העם הפלסטיני. הממשל ברמאללה והממשל היריב בעזה אינם רואים בעין יפה ביקורת פומבית, והם מקפיאים משכורות של עיתונאים ביקורתיים, משלחים את מנגנוני הביטחון שלהם לפשוט על בתי עיתונאים, לחוקרם ולעוצרם, ולפעמים אף לאסור כתבים וצלמים המועסקים בכלי תקשורת המזוהים עם הצד האחר. במקביל חל איסור להדפיס ולהפיץ ברשות הפלסטינית עיתונים המזוהים עם עזה, ולהפך.

משבר האמון בין הצדדים הגיע לנקודת מבחן לפני כחודש. ב-5.7.10, בעקבות החלטת ממשלת ישראל להקל בסגר על רצועת עזה, פורסמה ברבים "רשימת הפריטים המפוקחים לרצועת עזה", רשימה של פריטים שאסורים בהכנסה לרצועה, מכלי נשק ועד כלי שיט. פרט לפריטים ברשימה, הצהירה ישראל, תותר הכנסה חופשית של סחורות, ככל שיאפשרו קיבולות מעברי הגבול.

שלושה בעלי עיתונים המודפסים ומופצים ברשות הפלסטינית (שני העיתונים הפרטיים "אל-איאם" ו"אל-קודס" והעיתון הרשמי של הרשות הפלסטינית "אל-חיאת אל-ג'דידה") ביקשו לבחון את המדיניות החדשה וניסו להכניס מבעד למעבר גבול ברצועת עזה את גליונותיהם. ישראל שיתפה פעולה, אך חמאס מנע את המעשה, החרים את הגליונות וטען כי אין לבעלי העיתונים רשות להפיצם בתחום רצועת עזה.

כלי תקשורת שדיווחו על החלטת חמאס, למשל ה"ג'רוזלם פוסט", התמקדו בביקורת על השלטון ברצועה ודיכויו את חופש הביטוי של מתנגדיו. אך מאותם דיווחים עלה כי לצד ההגבלות על חופש הביטוי שנובעות מהסכסוך הפנים-פלסטיני, עד לאחרונה היתה זו דווקא ישראל שמנעה משלושת העיתונים המודפסים בירושלים ורמאללה מלהיכנס לרצועת עזה.

נהגי משאיות ממתינים במעבר הגבול כרם-שלום. 9.11.09 (צילום: צפריר אביוב)

נהגי משאיות ממתינים במעבר הגבול כרם-שלום. 9.11.09 (צילום: צפריר אביוב)

לטענת גישה, עמותה לזכויות אדם הבוחנת בין היתר את מעבר הסחורות בין ישראל לעזה, ישראל אכן אסרה בעבר הכנסת עיתונים לרצועת עזה, כחלק ממדיניות של מניעת מעבר סחורות למעט אלה שהוגדרו כ"חיוניות להישרדות האוכלוסייה האזרחית". לדברי אנשי העמותה, שלטון חמאס לא מנע את הכנסת "אל-קודס" לרצועה, והחל משנת 2009 הסכים לאפשר כניסה גם לעיתון "אל-איאם". האיסור החמאסי, כך טוענים בגישה, נסב רק על כניסת העיתון הרשמי של הרשות הפלסטינית לשטחי רצועת עזה, "אל-חיאת אל-ג'דידה".

לעומת זאת, גורם בטחוני טוען כי מניעת הכנסת העיתונים לעזה החלה רק בנובמבר 2008, חודשים ארוכים לאחר עליית חמאס לשלטון, וזאת בעקבות החלטת חמאס. לדברי אותו גורם, ישראל אינה קשורה כלל להחלטה זו, והיא נבעה אך ורק מהסכסוך הפנים-פלסטיני. בתחילת יולי האחרון, מוסיף הגורם, הועברה בקשה רשמית מהרשות הפלסטינית לחדש את מנגנון תיאום הכנסת העיתונים, וזאת בלי קשר להחלטת הקבינט המדיני על השינוי במדיניות האזרחית מול עזה, אך חמאס מנע את הכנסת העיתונים.

מדוברות מתאם פעולות הממשלה בשטחים נמסר: "אכן נעשתה פנייה על-ידי הוועדה לעניינים אזרחיים ברמאללה לחידוש מנגנון הכנסת העיתונים לעזה, אך החמאס מונע את הכנסת העיתונים. לישראל אין יד ורגל למניעת הכנסת העיתונים. מדובר בסכסוך פנים-פלסטיני".

כך או אחרת, העיתונאים הפלסטינים, וציבור קוראיהם, הם אלה שמשלמים את המחיר. מאהדי אל-מסרי, מפיץ העיתון "אל-איאם", מעיד על הקשיים שמערימים ישראל וחמאס על מלאכתו. לדבריו, בעבר חמאס אמנם לא אישר את ההפצה של העיתון ברצועה בעקבות קריקטורה ביקורתית, אך בהמשך ישראל אסרה את ההפצה של העיתון, יחד עם עיתונים אחרים, בעקבות החרפת המצור על עזה. אל-מסרי טוען כי בעקבות משא-ומתן בין "אל-איאם" לחמאס בעזה, הוסכם ש"אל-איאם" יוכנס לרצועה ויופץ שם, ומציג כראיה מכתב מטעם משרד המידע בממשלת חמאס שנשלח לרמאללה בתחילת שנת 2009.

המכתב ממשרד המידע של חמאס

המכתב ממשרד המידע של חמאס

למרות האישור העקרוני מחמאס, לא הצליח אל-מסרי להכניס את עיתונו לשטח רצועת עזה. לדבריו, הרשויות בעזה ובישראל דרשו בכל פעם את אישור הצד האחר להכנסת העיתונים והטילו את האחריות עליו. יהיה האשם אשר יהיה, בפועל זה חודשים ארוכים שתושבי הרצועה אינם יכולים לקרוא את עיתונו, כמו גם את שני העיתונים האחרים המודפסים ומופצים בשטחי הרשות הפלסטינית. במקביל, הרשות הפלסטינית אוסרת על הפצת עיתון חמאס "פלסטין" והשבועון "אל-ריסאלה".

לפני כשבועיים פירסם משרד המידע של ממשלת חמאס בעזה יוזמה חדשה, בת שלושה שלבים, שנועדה להגביר את חופש העיתונות ברצועת עזה ובשטחים הנתונים למרות הרשות הפלסטינית. על-פי היוזמה של ד"ר חסן אבו-חשיש, ראש משרד המידע בממשלת חמאס, ישוחררו תחילה כל העיתונאים הפלסטינים המוחזקים בבתי-הסוהר בעזה ובגדה המערבית.

בהמשך ישתדלו שני הצדדים לרכך את הסיקור ולהימנע מביטויים מעליבים. לבסוף תותרנה הדפסה והפצה של עיתוני כל צד בשטח האחר: ראשית יותרו להפצה עיתוני חמאס בשטחי הרשות, ולאחר מכן תותר ההפצה של עיתוני הרשות הבלתי רשמיים, כמו גם העיתון הרשמי, בשטחי עזה.

היוזמה נקראת כאוטופית לכל מי שמכיר את תנאי העבודה של עיתונאים פלסטינים בשנים האחרונות ואת פער העמדות בין הרשות לחמאס. לא סביר שמכל הסוגיות הנתונות במחלוקת בין שני הצדדים, יצליחו פת"ח וחמאס להגיע לעמק השווה דווקא בזו של חופש העיתונות.

זאת ועוד, הדרישה של חמאס להפיץ את עיתוניו מחוץ לרצועת עזה עומדת בניגוד לא רק לעמדת הרשות הפלסטינית, אלא גם להחלטת ממשלת ישראל להטיל איסור ייצוא על רצועת עזה. קשה להאמין שממשלת ישראל תסכים לשבור מדיניות זו רק כדי לסייע לקידום חופש העיתונות בשני מרכזי החיים של העם הפלסטיני.