אדלסון
כותרת בולטת בראש שער "ישראל היום" מסמנת החרפה במאבק שמנהל החינמון בהצעת חוק שנועדה לחייבו לדרוש תשלום מקוראיו. "אל תתעסקו עם חופש העיתונות", נכתב באותיות שמנות, לבן על גבי אדום, בהפניה נטולת מודעות עצמית למאמר מאת פרקליט-העל האמריקאי אלן דרשוביץ. "החוק למען נוני מוזס", נכתב בסמליל שהוצמד לכותרת, על גבי דיוקנו של מו"ל "ידיעות אחרונות", הנמסיס.
המאמר, התופס כפולת עמודים שלמה, מוגש לקוראים בצירוף טור פרשנות הקובע כי חברי-הכנסת החתומים על ההצעה הם בובות על חוט ו"משאל עם" – תמצות דעותיהם של תריסר ישראלים שנשאלו לעמדתם בנושא (11 מתנגדים, אחת תומכת).
ניתוחו של דרשוביץ הוא הבוקר ליבת הקמפיין. המשפטן האמריקאי, מפרקליטיו של מו"ל העיתון שלדון אדלסון (גילוי נאות סתום שלפיו דרשוביץ "מייצג את תאגיד סאנדס במספר סוגיות" משובץ בסיום המאמר, בלי שיוסבר לקוראים כי מדובר בתאגיד ההימורים והמלונאות שבראשו עומד מו"ל "ישראל היום"), נדרש להצעת החוק הישראלית וקובע כי "בכל פעם שמדינה מנסה להתעסק עם חופש העיתונות – האזרחים צריכים לדאוג".
הקביעה הזו, שבה פותח דרשוביץ את מאמרו, מתעלמת מהבימה שבה היא מתפרסמת, שהקו המערכתי העיקרי שלה – למעשה, הקו המערכתי הכמעט יחיד שלה – הוא כזה שכמעט ללא יוצא מן הכלל משרת את צרכיה של האישיות השלטונית הבכירה בישראל, לעתים קרובות תוך מיסוך המציאות. כאילו כדי להדגים זאת, כמה משפטים לאחר מכן מציין המשפטן כי הוא מתנגד ל"חוק הנדון בימים אלה בכנסת, אשר יאסור על הפצת עיתונים ללא תשלום", וזאת על אף שהצעת החוק אינה מבקשת לאסור על הפצת עיתונים ללא תשלום (בהמשך המאמר מעמעם מעט דרשוביץ את קביעתו העובדתית, אך לא חוזר ממנה).
הצעת החוק, שגם בין מבקרי "ישראל היום" יש מי שסבור כי היא אינה לגיטימית, פסולה לטענת דרשוביץ כיוון שהיא פוגעת בשוק החופשי ומשום שנתפרה למידותיו של גוף מסוים, ולא כדי לקדם ערך חברתי אוניברסלי. הדברים שכותב המשפטן בהמשך המאמר מעידים כי הוא אינו יודע את נפש עורכיו. "בדברי ההסבר לחוק נכתב כי 'במדינות רבות בעולם המערבי מקובל היום להעניק תמיכה כלכלית לעיתונים על מנת להבטיח את המשך פעילותם החיונית לדמוקרטיה'", כותב דרשוביץ. "הניסיון מוכיח כי מי שמשלם לחלילן לא רק קובע את המנגינה, אלא מחליט לעתים קרובות אילו מנגינות אסור לנגן".
בנימין נתניהו ושלדון אדלסון, 12.8.07 (צילום: פלאש 90)
בעמוד הבא מתפרסמת הפרשנות, או שמא ההמחשה לתיאוריית החלילן. כנהוג במקרים כגון זה, הדברים אינם מוגשים לקוראי "ישראל היום" בצירוף עובדות, אלא כתיאוריית קונספירציה שהוכחה כבר ועל כן אין צורך להמשיך להטריח את הקוראים בראיות התומכות בקיומה.
"הח"כים כבובות על חוט של נוני מוזס", נכתב בכותרתו של מאמר שעליו חתום גונן גינת, עורך בכיר ב"ישראל היום". בטור משולבת שוב הקריקטורה המסורתית של "ישראל היום" (שלמה כהן), שבה נראה מו"ל "ידיעות אחרונות" מושך בחוטיהן של מריונטות. "רק בישראל הצליח בעלים של עיתון, להלן נוני מוזס, להפוך ח"כים לבובות על חוט ולנסות לחוקק בעזרתם חוק לסתימת פיות של המתחרה", כותב גינת, אך אינו מפרט כיצד עשה זאת מוזס, ואם הבטיח להם דבר מה בתמורה או שמא איים עליהם שיישאו בהשלכות אם יסרבו.
לטענה הסבירה שלפיה "ישראל היום" אינו מתנהל לפי מודל עסקי שגור, שאותה מייחס גינת ל"כמה כאילו-עיתונאים", הוא משיב בשאלה: "העיתונאים הללו יודעים בכלל איך נראה מודל עסקי? הם מסוגלים להבין מאיזה צד פותחים אותו?". גינת אינו עושה את הדבר המתבקש; הוא נמנע מלהפריך את הטענה שלפיה ל"ישראל היום" אין מודל עסקי באמצעות הסבר כלשהו בנוגע לאותו מודל, ובכך מעלה סברה לא מופרכת שלפיה גם הוא אינו יודע כיצד נראה מודל עסקי – או לכל הפחות כיצד נראה המודל העסקי הסודי של "ישראל היום", ככל שאכן קיים כזה.
"מי שמפעיל את הח"כים הללו כבובות על חוט רואה בכל יום בדרך למשרד את התורים בנקודות החלוקה של 'ישראל היום' ולבו נחמץ", חוזר גינת בפעם השלישית במאמר על המטפורה, ושוב אינו נוקב בשמות או מפרט כיצד הדבר נעשה.
האפשרות שמו"ל "ידיעות אחרונות" ומקורביו אכן לקחו חלק בהליך גיבוש הצעת החוק שנועדה להצר את צעדיו של "ישראל היום" היא אפשרות סבירה. גם אם יתברר שזה אכן כך, ושטענות מהסוג שעליו חתום הבוקר גונן גינת כן קשורות למציאות, הדבר לא ישנה את הרושם העגום שמותירה קריאה יומיומית בחינמון: במאה ה-21, כך נראית תעמולה.
תעמולה אינה תמיד שקרית, אך היא בדרך כלל שטחית ולא מנומקת. כמו מאמרו של דרשוביץ, כמו מאמרו של גינת, וכמו אינספור ה"ידיעות" והטורים הארס-פואטיים שפורסמו בשנים האחרונות ב"ישראל היום".
שחיתות
בכל העיתונים נמצא מקום בולט על השער לשלב הטיעונים לעונשיהם של מורשעי משפט הולילנד. בשער "הארץ", בידיעה המתפרסמת לצד הכותרת הראשית, מדווחת רויטל חובל כי פרקליטות המדינה ביקשה מהשופט דוד רוזן לגזור על ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט שש שנות מאסר בפועל וקנס בגובה כ-1.3 מיליון שקל.
"התביעה ביקשה היום, בדרישת העונשים החריפה שלה, לשוות לפרשת הולילנד את אותם מימדים אפיים ונדירים, זו שנושאים אותה מעל כל פרשה אחרת שהכרנו בעבר. גלקסיה אחרת", כותב גידי וייץ במאמר פרשנות נלווה. "נדמה כי הציפיות הגבוהות של התביעה מבית-המשפט אינן נשענות על רגליים מנייר", הוא מוסיף.
אהוד אולמרט ויועץ התקשורת שלו, אמיר דן, אתמול בבית-המשפט (צילום: דרור עינב)
ב"ידיעות אחרונות" מעפיל הדיון מאתמול לראש השער, להפניה בינונית בגודלה, שבה משובץ קלסתרו של אולמרט. עיתון זה, שעורכיו דאגו במהלך המשפט להצניע את ההתפתחויות בעניינו של ראש הממשלה לשעבר, הוא היחיד הבוקר שמדגיש בשער את תגובת דוברו של אולמרט לעונש שביקשה הפרקליטות לגזור עליו ("דרישה קיצונית ומופרכת").
ב"ישראל היום", שבו ההתפתחות האחרונה במשפט תופסת את הכותרת הראשית על השער, כותב על הדיון דן מרגלית, חברו לשעבר של אולמרט, המוצא מקום גם לרגע קטן של אבל. "יש בלב צער. יש בלב חמלה. גם כעס לרוב. קודם כל על העבירות, אבל לא רק עליהן", הוא כותב. "גם על אולמרט, שניהל מסע הכפשות דלוח נגד כל-כך הרבה בני אור במשרד מבקר המדינה ובפרקליטות ובתקשורת ובפמלייתו לשעבר".
דן מרגלית נואם בכנס של עיתון "בשבע", 3.2.14 (צילום: פלאש 90)
יש לשער כי מרגלית מונה את עצמו ואת מפעילי עיתונו בין אותם "בני אור" משורת "התקשורת". התפיסה הפשטנית הזאת, שבה דבק מרגלית מאז נפרדה דרכו מזו של אולמרט, אינה מכבדת את העיתונאי הוותיק ובעל ההישגים.
גם אולמרט החשוך, בשנותיו כאיש ציבור פעיל, היה מן הסתם אחראי לכמה מעשים של אור, שהניבו עבורו כמה הילולים מפי מרגלית בתקופה שבה עוד היה מיודד עימו. גם מרגלית, החתום היום על טור החוגג את הצדק שנעשה עם ה"כל-יכולים בדימוס" שמעלו באמון שניתן בהם, מעמיד את האמון שנותנים בו הקוראים לטובת הכשרת מוצר עיתונאי המתנהל כאילו תכליתו העיקרית היא מסירת תעמולה שלטונית והחלשת כלי תקשורת הנתפסים כאופוזיציוניים.
במושגים של התחום שבו מועסק מרגלית, שבו אין מכריעים גורלות של מיזמי נדל"ן עתירי רווח ולא עוסקים באתגרים הכרוכים במימון מסע בחירות, גם זוהי צורה של מעילה באמון.
האמונה שלפיה בני-האדם נחלקים ל"טובים" ו"רעים" ראוי שתישאר בגני הילדים ובדפי המסרים של גופי הסברה ותעמולה, שם מקומה. השימוש החוזר ונשנה שעושה בה מרגלית מעלה את האפשרות המביכה שהוא אכן מאמין כי ניתן לחלק את ציבור האנשים ל"בני אור" ו"בני חושך"; או זה, או שמדובר במקרה נוסף שבו העיתון שבו הוא כותב מגיש לקוראיו תעמולה במסווה של מידע.
בהתחשב בכך שמרגלית נתן פומבי לתפיסותיו אלה עוד לפני הקמת "ישראל היום", מעל בימות אחרות, ייתכן כי במקרה זה דווקא האפשרות הראשונה היא הקרובה יותר למציאות. ואולי הדבר מעיד דווקא על זלזול בקוראים.
עוד כותרות ראשיות
"ישראל הכשירה 28 אלף דונם בגדה לבנייה בהתנחלויות", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ", דיווח של חיים לוינסון, הנסמך על דברים שאמר אתמול בכנסת יואב מרדכי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, בדיון של ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון לענייני יהודה ושומרון. "רוב האדמות מפוזרות באזורים אסטרטגיים למתנחלים, כמו מאחזים. חלקן צמודות לקו הירוק, כך שיוכלו ליצור רצף עם ישראל", נכתב בכותרת המשנה של הידיעה.
"קרי: תהפכו למדינת אפרטהייד", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" (איתמר אייכנר ואורלי אזולאי), המוקדשת לדברים שאמר לפני ימים אחדים מזכיר המדינה האמריקאי, שחזר בו יממה לאחר פרסומם.
לאלו מבין קוראי "ידיעות אחרונות" שאינם יודעים אפרטהייד מהו מצרפים עורכי העיתון בוקסה קטנה עם ביאור: "הפרדה גזעית, מתן זכויות יתר לבני גזע אחד על פני גזע אחר. מקור המלה בדרום-אפריקה, שם נועדה לתאר את המשטר הגזעני שהנהיג המיעוט הלבן". בידיעת מסגרת נלווית מדווח עקיבא נוביק על "שיאי בנייה בשטחים בתקופת המו"מ", כפי שעולה מדו"ח שחיברה תנועת שלום-עכשיו.
הכל פוליטי
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" כותב גדעון עשת על נסיונותיה של רשות המסים לשלול את הטבת המס של ארגון השמאל רופאים לזכויות אדם. מאחורי המהלך, דיווח בשבוע שעבר אור קשתי ב"הארץ", עומדת הטענה שלפיה פעילויות הארגון "נושאות אופי וגוון פוליטי מובהק".
"הנה חדשות לפקידי המסים ולבוס שלהם, יאיר לפיד: הכל פוליטי", כותב עשת. "גם העמותה שמבקשת הטבת מס למוזיקה אנדלוסית עוסקת בפוליטיקה. היא לוקחת – באמצעות מימוש הטבת המס – כסף ציבורי שיכול היה לשמש לטיפול במוזיקה אשכנזית, או בניצולי שואה, או בסיוע לרעבים ולחולים, ומעבירה אותו לצרכיה. גם עמותה שחורתת על דגלה הורדת שיעורי המס, למשל, עוסקת בפוליטיקה פוליטית לחלוטין: לצ'פר את בעלי ההכנסה הגבוהה".
נשיא בית-המשפט העליון אשר גרוניס, הרב מאיר לאו ואישי ציבור נוספים באושוויץ, אתמול (צילום: יוסי זמיר)
המסקנה, קובע עשת, היא שיש לבחור אחת משתי חלופות: ביטול של הטבות המס לכל גופי המגזר השלישי, או לחלופין החלה גורפת של ההטבות על כל סוגי התרומות לגופים אלה. לפי עשת, המצב הנוכחי, שבו המדינה קובעת מהי מטרה ראויה הזכאית לתגמול מסוג זה, הוא מצב פגום. לטעמו, ניתן לוותר על ההטבות באופן גורף, שכן הנהנים העיקריים מהן הם "בעלי ממון, שהם מרבית התורמים".
"גם ביום השואה יש פרסומות", כותב עינב שיף במדור ביקורת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות". "הן לא מוכרות משקאות תעשייתיים או תאגידי גז טבעי, אלא אשמה. בין הדיונים ב'שיחת היום', למשל, הופיע ננסי ברנדס בתשדיר למען עמותת יד-עזר-לחבר וקבע: 'חברים, אם אני תורם, כל אחד חייב לתרום למען ניצולי השואה ומשפחות נזקקות'", כותב עוד מבקר הטלוויזיה, ומונה מקרים נוספים של שתדלנות שמקדמיהם מנצלים באופן דומה את שידורי יום השואה. לדידו, מדובר בתופעה בעייתית.
"כ-190 אלף ניצולי שואה חיים כיום בישראל", נכתב בידיעה המרכזית בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "יותר מ-50 אלף מהם, מדווחת הקרן לרווחת ניצולי השואה, חיים מתחת לקו העוני. [...] יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה, קולט אביטל, הביעה תקווה כי הממשלה תיישם בקרוב את תוכנית האוצר ותקצה עוד כמיליארד שקל 'כדי שכמה שיותר ניצולים יספיקו ליהנות מזכויותיהם הבסיסיות. הזמן שעוד נותר לנו אינו רב, וחשוב ליישם את ההחלטות באופן מיידי'", נכתב בעיתון. "הקרן-לידידות הודיעה אתמול על הקמתו של מוקד סיוע לעשרת אלפים ניצולים נזקקים", נכתב עוד. אבל זה היה שלשום.
לא עוד
"בעבר היינו רגישים לסבל שלכם, אבל זו כבר אינה המדיניות שלנו", אומר פקיד ממשל ממושקף לאיש ואשה בלתי מזוהים, בקריקטורה של מיק סטיבנס מה"ניו-יורקר" ("גלריה", שער אחורי).
נגד הזרם
"גבינת טרה עשויה להכיל שאריות של חומר משמר", מודיעה כותרת בולטת בתחתית שער "ממון", המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות". "טרה הבטיחה בקמפיין ענק גבינות ללא חומרים משמרים, אבל ל'ידיעות אחרונות' נודע: בתהליך הייצור במחלבה החדשה נעשה שימוש בחומר המכיל חומר משמר", נכתב בכותרת המשנה של ההפניה לתחקיר מאת צח שפיצן. גם בשער קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מופיעה הפניה לגילוי של "ממון".
"למרות ההצהרות, ל'ידיעות אחרונות' נודע כי בשנה האחרונה הגיעו למחלבה החדשה של טרה משלוחים שכללו חומר משמר", כותב שפיצן בתחקיר המעניין, שמתפרסם בכפולה השנייה של "ממון" בלוויית תצלום נטול קרדיט של "מקסירן 600, כפי שצולם במחלבה". "לפי בדיקת 'ידיעות אחרונות', למפעל בנתיבות הגיעו במהלך השנה החולפת ארבעה משלוחים של מקסירן 600 – שניים רגילים ושניים כשרים לפסח – במשקל כולל של מספר טונות. מדובר בכמות משמעותית, לא זניחה, שאמורה להספיק למחלבה לחודשים ארוכים".
מחלבת טרה מוחזקת על-ידי החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, יצרנית קוקה-קולה בישראל, שבשנים האחרונות זוכה ליחס חם מקבוצת "ידיעות אחרונות". היחס החם, הכולל שיתופי פעולה מסחריים מוצהרים, כולל גם שיעור גבוה של תכנים כמו-מערכתיים המתפרסמים בזרועות התוכן השונות של קבוצת "ידיעות אחרונות". רק לאחרונה הצניעה מערכת "ממון" דיווח על בדיקה של הרשות להגבלים עסקיים, שנועדה לברר אם החברה המרכזית מנצלת לרעה את כוחה המונופוליסטי. ביומיום מגישים עורכי "ידיעות אחרונות" לקוראיהם, שוב ושוב ושוב, פרסומות במסווה של ידיעות, שתכליתן קידום של קמפיינים מטעם החברה.
אף על-פי כן, כעת החליטו עורכי העיתון להבליט את תוצריה של עבודה עיתונאית יזומה החושפת חשש לפגמים בתהליך הייצור של מוצרי החברה, השרויה בעיצומו של מסע פרסום נרחב להגדלת נתח השוק שלה בתחום מוצרי החלב. במושגים של "ידיעות אחרונות", המעשה המתבקש הזה אינו מובן מאליו.
עוד תחקיר
"לפי תחקירים עדכניים, הטחינה הגולמית של חברת אחווה, המכונה 'חצי חצי' ומכילה 55% שומשום מלא ואין בה תוספת מלח, היא בין היותר משובחות שניתן למצוא בארץ" (נעמי גוטקינד-גולן, "מקור ראשון", "צרכנות", היום).
ענייני תקשורת
רועי צ'יקי ארד כותב ב"הארץ" על ועד מתרגמי הכתוביות לסרטים וסדרות, שחבריו פתחו השבוע בשביתה במחאה על תנאי העסקתם. "הוועד טוען שכיום, על אף הנסיקה ביוקר המחיה, מתרגם ממוצע ירוויח 22 שקל לשעת עבודה, או יגמור את החודש עם 4,000 שקלים – פחות משכר המינימום", כותב ארד. "בישראל יש השכר הנמוך בעולם למתרגמים", אומר לו המתרגם וחבר הוועד יניב אידלשטיין. "החברות מרוויחות סכומי עתק כל שנה, ומתעקשות לשלם שכר רעב. זו חזירות נטו".
בגליון אמש של "גלובס" כתב לי-אור אברבך בקיצור על פנייתה של מרב מילר, מגישת "מבט" בערוץ 1, למבקר המדינה. לטענת מילר, התנהלותה של רשות השידור בעניינה נגועה ב"התעמרות, אי-סבירות קיצונית וסטייה חמורה מדיני העבודה והמשפט המינהלי". באתר "גלובס" התפרסמה אתמול גרסה מפורטת של ההאשמות.
השער הראשון של "מקור ראשון", היום
ידיעה אחרת מאת אברבך עוסקת בבדיקה שעורך הממונה על ההגבלים העסקיים, דייוויד גילה, בעקבות האישור שנתן בית-המשפט למכירת העיתון "מקור ראשון" לידי שלדון אדלסון (שער העיתון הבוקר הוא מודעה שבה אישי ציבור מתחומים שונים קוראים להצלתו. אחריו מתפרסם שער נוסף, המוקדש למשפט הולילנד).
עו"ד מיכל הלפרין, לשעבר יועצת משפטית ברשות ההגבלים העסקיים, אומרת לאברבך כי השיקולים שצריכים לעמוד אל מול עיניו של גילה קשורים ב"מצב בו יש עיתון אחד או שניים בישראל". במצב כזה, היא אומרת, "דמי המנוי יהיו מאוד יקרים, שכר העיתונאים יכול להיות שכר רעב, ויכולות להיגרם פגיעות כלכליות לשחקנים אם שוק העיתונות יהיו ריכוזי. זה לא המנדט שלו לדאוג לפלורליזם – זה עניין של הכנסת ושל בג"ץ".
"חייבים להגן על ערך הפלורליזם, גם בתקשורת הכתובה", מוסיף עו"ד יוסי עבאדי, עמית של הלפרין. "דווקא בגלל שהוא הולך ומתכווץ, הסיטואציה שעיתון מוביל בולע עיתון קטן יותר היא לא טובה לשוק התקשורת. אם רוצים להגן על שוק העיתונות, העסקה הזו היא עסקה לא טובה. מבחינה ציבורית חייבים לשמר את ערך הפלורליזם".
ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל "העין השביעית") מתייחסת בדבריה לקמפיין העכשווי של עובדי "מקור ראשון", הכולל רמיזות בנוגע לשיקולים העומדים מאחורי עבודת הממונה על ההגבלים העסקיים. "כל החלטה של הממונה לא תהיה סתימת פיות, ואין מקום לקרוא ללחצים עליו", אומרת שוורץ-אלטשולר. "אני לא מקבלת את האמירה שחופש הביטוי לא מעניין את הממונה", היא מוסיפה. "לפי חוק ההגבלים העסקיים מותר לממונה לשקול שיקולים חוץ-כלכליים". כאן ב"העין השביעית" כתב על הסוגיה אלעד מן.
"'עוד מעט נהפוך לשיר', פרויקט הדגל של גל"צ ליום הזיכרון, שבמסגרתו מבצעים אמנים מוכרים שירי נופלים, לא ישודר השנה", מודיעה כותרת המשנה לדיווח מאת רז שכניק, המתפרסם במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". "הסיבה לפי גורמים בתחנה: סכסוך בין מפקד גל"צ ירון דקל למוביל הפרויקט גולן יוכפז".
עוד ב"24 שעות": מודעה המתפרסמת בעמ' 11 מבשרת לקוראים על שיתוף פעולה בין העיתון להפקת מופע משותף שיעלו בעוד כחודשיים הזמרים אייל גולן, שרית חדד וניקוס ורטיס. מידע זה נחסך מהקוראים בידיעה יחצנית (רז שכניק) שנועדה לקדם את מכירת כרטיסי המופע, שפורסמה בעיתון בשבוע שעבר. היום מתפרסמת ידיעה על קורותיהם של שלושת הזמרים ("במהלך יום הצילומים לקידום המופע") במדור הרכילות של המוסף.