וינטר לאב

בראש סדר היום של כל עיתוני הכלכלה בישראל, למעט המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות", עומדת חקירת רשות ההגבלים העסקיים את החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, יצרנית ומשווקת קוקה-קולה, כמו גם פריגת, קרלסברג, טובורג, נביעות ומוצרי מחלבת טרה, בין היתר. החברה, בעלת מונופול מוכרז בשוק המשקאות המוגזים בטעם קולה, חשודה כי ניצלה את כוחה לרעה. לכאורה, יש לציין. ובאמת, המלה "לכאורה" נשחקת הבוקר מרוב שימוש בעיתוני הכלכלה, עדות לחריפות ההאשמות נגד החברה כמו גם ליכולתה לגייס עורכי-דין מובחרים במקרה הצורך.

"קוקה-קולה מנצלת את כוחה לרעה", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", לצד תצלום של בעל השליטה בחברה מוזי ורטהיים. "חקירה נגד החברה המרכזית למשקאות", נכתב בראש שער "דה-מרקר". "חקירה נגד קוקה-קולה. החשד: ניצלה כוחה המונופוליסטי", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". גם במוסף "גלובס על הבוקר", שמצורף ל"מעריב", הכותרת המרכזית מוקדשת לחקירה.

שער "ממון", לעומת זאת, מוקדש בחלקו הגדול לדו"ח של קרן המטבע הבינלאומית על שוק הדיור בישראל. כותרות בולטות אחרות בשער עוסקות באיום פוליטי שהשמיע יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן; בהצהרה של שר האוצר יאיר לפיד על שכר הבנקאים; ובפתיחת חנות נוספת של רשת איקאה בקריית-אתא (הכותרת בראש השער מפנה לדיווח שיתפרסם מחר).

עוד שתי כותרות קטנות מודפסות בצד השער. לאחת, על החדשות החמות ביותר מחזית בובת בארבי, נלווה תצלום של בובה. הכותרת האחרת, הקטנה ביותר והמוצנעת ביותר בשער, מופיעה ללא תצלום וקוראת: "רשות ההגבלים חושדת: קוקה-קולה ניצלה את כוחה המונופוליסטי". הידיעה עצמה, מאת נווית זומר, מודפסת בראש עמ' 6 של העיתון ותופסת מעט יותר ממחצית העמוד.

האם כל העיתונים מנפחים את הדיווחים על החקירה נגד קוקה-קולה מעבר לכל פרופורציה ורק מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" נותן לה את הנפח הראוי?

מי שיקרא את העיתונים הכלכליים האחרים יתקשה להסיק שכך הדבר. "על-פי החשד ביצעה קוקה-קולה ישראל התניות צולבות", מדווחת אילנית חיות בכפולה הפותחת של "גלובס". "היא קידמה את מכירת מוצרי טרה באמצעות התנאים המסחריים שהעניקה למותגי המונופול של החברה ובראשם המותג קוקה-קולה. [...] על-פי החשד, החברה התנתה בין השאר את מתן ההנחות על מותגי קוקה-קולה ברכישת מוצרי טרה. כמו כן, איימה לכאורה על גורמים בשוק המוסדי שאם לא ירכשו את מוצרי טרה, לא יקבלו הנחות על קוקה-קולה".

בטור פרשנות נלווה מוסיפה חיות: "היחסים המסחריים עם קוקה-קולה מספרים את הסיפור העצוב של המונופולים בישראל, ולא מדובר בסיפור בלעדי לה. ללקוחות החברה אין בפועל שום כוח מולה, והמשא-ומתן שהיא מנהלת אינו דומה בשום אופן למשא-ומתן שמנהלות חברות אחרות שאינן מחזיקות במותג-על".

"דה-מרקר" מקדיש לקוקה-קולה את מרבית השטח המערכתי בשתי הכפולות הפותחות. בראש עמ' 2 מתפרסם תצלום של מוזי ורטהיים, לצד נשיא החברה רוני קוברובסקי. אורה קורן ועדי דברת-מזריץ מצטטות "בכיר ברשת שיווק", שאומר להן כי "קוקה-קולה היא החברה הכי כוחנית בשוק, חברה שלכאורה מנצלת בלי בושה את המונופול שלה ומתנה את תנאי הסחר שלה במוצרי המונופול של הקולה, כדי לקדם את מוצרי טרה וגבינות ספציפיות שלה". אחרים מעידים כי לא נתקלו בהתנהגות בריונית של החברה, אך הם מושפעים מעוצמתה בעקיפין.

ידיעה נפרדת מאת השתיים מוקדשת ל"שיטות יצירתיות" שבהן "לכאורה" פועלות חברות קוקה-קולה וטמפו כדי לגרום לבעלי עסקים לעבוד איתן בבלעדיות. ידיעה שלישית, אף היא מאת קורן ודברת-מזריץ, מוקדשת לחוות דעת שכתב לאחרונה הממונה על רשות ההגבלים לשעבר, דוד תדמור, עבור חברת קו-אופ ישראל, וממנה עולה כי החברה המרכזית לייצור משקאות קלים "מנעה לכאורה מצרכניות בקיבוצים ובמושבים לעבור לרכישה משותפת של מוצריה באמצעות קו-אופ ישראל".

לפי חוות הדעת, "קוקה-קולה פעלה מול הצרכניות בניסיון להניא אותן לכאורה מהתקשרות עימה. לפי קו-אופ, קוקה-קולה הודיעה לצרכניות לכאורה כי אם ירכשו את מוצריה מקו-אופ ישראל, תוציא את עזרי המכירה שהציבה בהן, בראשם המקררים החיוניים למכירת מוצריה".

"כלכליסט" מקדיש את כל הכפולה השנייה לסיקור החשדות נגד קוקה-קולה. נורית קדוש וגלי וולוצקי מדווחות על החשדות של רשות ההגבלים ועל הדו"ח שכתב תדמור (באתר "כלכליסט" נטען הבוקר כי הדיווח על הדו"ח "בלעדי". נראה שכמו שר האוצר לפיד, גם הם אינם מנויים על "דה-מרקר"). בשולי הכתבה תוהות וולוצקי וקדוש אם יש קשר בין הביקורת שמתח לפני שלושה חודשים נשיא קוקה-קולה ישראל, קוברובסקי, על הממונה על ההגבלים העסקיים דייוויד גילה, לבין חקירת רשות ההגבלים.

בידיעה על קוקה-קולה שמתפרסמת ב"ממון", לעומת זאת, לא נמצא מקום לציטוט בעלי עסקים. הגורם היחיד המצוטט בידיעה, נוסף לעורך-הדין של החברה, שמדגיש כי היא מקפידה על קיום החוק, הוא ח"כ אראל מרגלית, שאמר אתמול: "מונופול שתוצאותיו לא ידועות הוא מרשם בדוק לעליית יוקר המחיה". בעיתונים אחרים מצוטט גם המשפט הבא בהודעת ח"כ מרגלית: "הצירוף של מונופול שיש לו גם ערוץ טלוויזיה זו סכנה לדמוקרטיה".

ח"כ מרגלית מכוון בדבריו לעובדה שמוזי ורטהיים, בעל השליטה בחברה לייצור משקאות קלים, הוא מבעלי קשת, זכיינית ערוץ 2. ובאמת, יותר מכל מזכיר הסיקור המוצנע של החקירה נגד קוקה-קולה ישראל במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" את השער הידוע לשמצה של המוסף הכלכלי של "מעריב" בבוקר שלאחר כניסת הרפורמה בשוק הסלולר לתוקף.

ב-16.5.12, יום לאחר שכניסת המפעילים החדשים בסלולר החלה לשנות מהיסוד את השוק בישראל ומניות חברת סלקום צנחו, העיתון שהיה תחת השליטה של בעל השליטה בסלקום הצניע זאת במידה חריגה. שער המוסף "עסקים" של "מעריב" הוקדש באותו בוקר לסגירתה של רשת ריהוט בשם 5 נגרים.

כותרת קטנה בפינת שער המוסף הפנתה אז את הקוראים למה שהוגדר "שחיקה סלולרית". "באותו יום התביישתי בעיתון והתביישתי בעצמי", אמר על-כך אחד מאנשי הכלכלה של "מעריב" לשלמה מן, בכתבה נרחבת שהכין עבור אתר זה על העיתון בתקופת נוחי דנקנר.

נכון, אין זהות בין קריסת מניות סלקום לבין הודעה על חקירה נגד קוקה-קולה בחשד לניצול כוחה המונופוליסטי, אולם הבדל זה מתקזז מול הבדל משמעותי אחר בין שתי הפרשות: בזמן כניסת מפעילי הסלולר החדשים לשוק, "מעריב" נמנה עם קבוצת אי.די.בי, בעלת השליטה בסלקום. "ידיעות אחרונות", לעומת זאת, אינו נמנה כיום ולא נמנה בעבר עם קבוצת ורטהיים. זהו עיתון עצמאי, לכאורה. ובכל זאת "ידיעות אחרונות" מדווח הבוקר על חקירת רשות ההגבלים כאילו הוא נמנה עם קבוצת ורטהיים. מדוע?

כשביקורת דומה הופנתה בזמנו לאנשי "מעריב" של דנקנר, הללו השיבו שלא ניתן להשוות בין סיקור במוסף כלכלי מצומצם כמו "עסקים" לסיקור בעיתון כלכלי נרחב דוגמת "דה-מרקר" או "כלכליסט". אכן, המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" נראה באותה תקופה פעמים רבות כאילו גם הוא נמצא בשליטת דנקנר. אולם מוסף "גלובס על הבוקר", שהחליף מאז את "עסקים" כמוסף "מעריב" לענייני כלכלה, מלמד כי טענה זו מופרכת. כאשר יש נושא חשוב ומעניין בראש סדר היום הכלכלי, והשיקולים הם עיתונאיים, ניתן לו שטח נרחב גם במוסף קטן ממדים. "גלובס על הבוקר" (עורך: אנדרה טבקוף) מקדיש היום את כל כפולתו הפותחת לחשדות נגד קוקה-קולה, העתק של הכפולה הפותחת בעיתון הערב המלא.

אולי הבחירה של "ידיעות אחרונות" להצניע בשער ולדווח בקצרה יחסית על החשדות נגד קוקה-קולה נובעת מאי-אמונם של עיתונאי המוסף הבכירים בממונה על ההגבלים העסקיים, דייוויד גילה? לא ייתכן. הרי רק לפני שבוע כתב הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר, בטור שהתפרסם בכפולה הפותחת של "ממון", כי גילה מבסס את צעדי הרשות "על עובדות ועל ראיות, ולא על תחושות הבטן של הציבור או על דעת הקהל". פלוצקר הוסיף באותה הזדמנות כי "פרופ' גילה הוביל ומוביל את הרשות למניעת הגבלים עסקיים בדרך המלך, המצטיינת בראייה כלכלית כוללת וגישה משפטית חכמה. האזרחים יכולים לסמוך עליו".

על פניו, אם כן, לפנינו מקרה מובהק של השפעת מניעים זרים ועקלקלים על הסיקור העיתונאי. "זרים", כיוון שלא מדובר בתפיסת עולם. "עקלקלים", שכן לא מדובר בשליטה ישירה של איש עסקים בכלי התקשורת, אלא בהשפעה עקיפה.

"ידיעות אחרונות", שבעצמו היה בעבר מונופול בעל "שיטות יצירתיות" לחיזוק מכירות המותג, משתף פעולה באופן קבוע עם קוקה-קולה. שיתוף פעולה זה בא לידי ביטוי בשלל כתבות יחצניות על המותג, אולם לשיאו הוא מגיע מדי קיץ, באירועים המכונים "קוקה-קולה סאמר לאב".

"ידיעות אחרונות" מקדם מעל עמודיו את האירוע עוד לפני התרחשותו, ובמהלך ימי הפסטיבל יוצא מגדרו כדי לשלב "דיווחים" מהאירוע בין עמודיו. במסגרת הפסטיבל מגייס "ידיעות אחרונות" "כתבים צעירים" מבין באי האירוע ומביא בעזרתם מידע על הנעשה בו. בסיומו של כל סבב פסטיבלי יוצא לאור עיתון שלם בחסות קוקה-קולה, ומופץ לא רק למשתתפים באירוע, אלא גם למנויי "ידיעות אחרונות", המקבלים לביתם "מוספים מיוחדים" שכל כולם חדשות מהאירוע הפרסומי של חברת המשקאות המונופוליסטית.

"על אף ש'ידיעות אחרונות' עושה כל שביכולתו כדי לשכנע את הקורא שמדובר במוצר עיתונאי, כל ניסיון לשפוט אותו על-פי אמות מידה עיתונאיות כלשהן, יהיו אלו אמות המידה העיתונאיות של 'פילון' או ערוץ הופ, יתפורר בן-רגע", כתב יובל דרור על המוסף האחרון שיצא במסגרת שיתוף פעולה זה. "[...] אי-אפשר אפילו לקרוא לזה 'תוכן שיווקי'. זה 'שיווקי-שיווקי'".

כעת, עם בוא החורף, הגיע העת לקצור את ההשקעה, לכאורה. העיתון הנמכר בישראל מסקר את החשדות החמורים נגד קוקה-קולה בצנעה. הקיץ חלף, האהבה נשארת.

ובינתיים ב"ישראל היום"

העיתון היחיד שמסקר באופן מוצנע יותר את החשדות נגד קוקה-קולה הוא "ישראל היום", בעל מדור הכלכלה הקטן, השטחי והמוגבל ביותר מכל העיתונים, ומי שמקיים מערכת יחסים חמה עם חברת הטלוויזיה קשת. במדור זה מתפרסמת ידיעה קצרצרה מאת חזי שטרנליכט על החשד נגד החברה. אם "ידיעות אחרונות" מעוניין להיתלות בסטנדרטים העיתונאיים של "ישראל היום" כדי להצדיק את הסיקור שלו את הפרשה, הוא בהחלט מוזמן לעשות כן.

שחיתות קלה

הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר מוקדשות להחלטת היועץ המשפטי להגיש כתב אישום נגד הרב יאשיהו פינטו. פרשן "ישראל היום", דן מרגלית, מברך את היועץ יהודה וינשטיין על החלטתו. "הודעה ברורה, צלולה, בניסוח בהיר וראוי מאוד", הוא מגדיר את דברי היועץ כי יגיש כתב אישום. "[...] טוב ששיגר מסר ציבורי כזה למרות התגובות הצפויות של פרקליטי הרב כאילו מדובר בהכרעה תמוהה של וינשטיין. היא אינה תמוהה כלל ועיקר, וראויה לשבח". לדברי מרגלית, הטענות נגד ארביב "אינן בבחינת שחיתות כבדה". על סמך העדויות שסיפק פינטו מגדיר מרגלית את החשדות נגד ארביב כ"שחיתות קלה".

ב"מעריב" כותב ברוך קרא כי מוקדם עדיין לקבוע אם הציבור הרחב הרוויח מהחלטתו של היועץ המשפטי. "הציבור, העיתונאים, ובהם אני, לא יכולים לשלב ידיים כקהל במשפט הרב פינטו ולשכוח לחלוטין מפרשת ארביב", כותב קרא. "מה בדיוק היו החשדות? אלו בדיוק הטבות הוא קיבל, אם בכלל?". מה זאת אומרת מה בדיוק היו החשדות? "שחיתות קלה". מה לא ברור?

בולט בהעדרו הבוקר טור ב"מעריב" מאת שלום ירושלמי, העיתונאי החילוני המקורב ביותר לרב פינטו. מחר בוודאי יכתוב על החלטת היועץ המשפטי, מזווית הראייה של הרב, בטורו שב"מוספשבת".

תיאורי אומללות

נושא נוסף שעומד במרכז תשומת הלב של עיתוני הבוקר נוגע לחלוקת מצבורי המים בשטחים הכבושים. נושא זה עלה לסדר היום בעקבות תהייה שהשמיע אתמול מעל בימת הכנסת נשיא הפרלמנט האירופי מרטין שולץ. שולץ אמר בנאומו כי שמע מצעירים ברמאללה שפלסטינים יכולים לצרוך 17 ליטר מים ביום בלבד, לעומת 70 ליטר השמורים לישראלים, ושאל אם זה נכון. בעקבות זאת, ודברים אחרים שאמר, נטשו את אולם המליאה חברי-הכנסת מסיעת הבית-היהודי, תוך ביקורת חריפה על דבריו.

"איך בן העם הגרמני לא מתבייש לתמוך במי שרוצה להשמיד יהודים?", שאל ח"כ מוטי יוגב מסיעת הבית-היהודי בעודו עוזב את אולם המליאה, מדווח אריק בנדר ב"מעריב". "תעמולת הכזב האירופית והערבית רוצה להסיג אותנו מארצנו באמצעות תיאורים מופרזים על אומללות הפלסטינים", אמר השר אורי אורבך, עמיתו לסיעה. "לא אקבל הטפת מוסר שקרית נגד עם ישראל בכנסת ישראל. בטח לא בגרמנית", אמר השר בנט, לפי דיווחם של יובל קרני ואיתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות". ב"ישראל היום" מוכתרת הידיעה על דברי שולץ בציטוט מפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, דווקא: "חבל ששולץ השמיץ לפני שבדק את העובדות".

אשר לעובדות, ב"ידיעות אחרונות" מציגים את נתוני הרשות הפלסטינית משנת 2011, ולפיהם צריכת המים העירונית לנפש עומדת על 113 ליטר לנפש ליום כ-36 מ"ר בשנה), כמחצית מזו שבישראל. יועז הנדל, בטור דעה נפרד, מצטט נתון של 103 ליטר ליום ברשות הפלסטינית, בלי לציין מה הממוצע בישראל, ומזכיר שישראל היא שחיברה 95% מהרשות לרשת אספקה סדירה של מים.

אינפוגרפיקה ב"מעריב" מדגישה את ההבדל הגדול בין צריכת המים השפירים ב-1967 לזו של 2006. הפלסטינים עלו מ-93 מ"ק לשנה לנפש ל-129 מ"ק, בעוד הישראלים ירדו מ-503 ל-170. נתונים אלה שאובים ממאמר שמפרסם בן-דרור ימיני בפתח העיתון. ימיני אינו מציין את המקור לנתונים, אך מזכיר כי "בחסות ישראל חל שיפור דרמטי בתשתיות לצד עלייה בצריכת המים בקרב הפלסטינים". לפי ימיני, 643 מ-708 יישובים פלסטיניים בגדה היו מחוברים לרשת המים בשנת 2004. אמנם, גם ימיני מודה כי קיים פער בצריכה לטובת הישראלים, אולם לדבריו, "ההשוואה בין ישראלים לפלסטינים היא כמו השוואה בין הצריכה בבלגיה לצריכה במצרים". זהו בוודאי המשפט העגום ביותר שיצא תחת ידיו של ימיני לאחרונה, וזאת בלי להתייחס לעובדה שבלגיה ומצרים לא חולקות אקוויפר אחד.

טיעונים דומים לאלו של ימיני עולים ממאמר מאת דרור אידר, המתפרסם ב"ישראל היום". "מאז 1967 עלתה לאין שיעור רמת החיים של הפלשתינים – כולל כמות המים. אפשר לתאר מה היה קורה לוּ נשארו תחת שלטון ירדן", כותב אידר. להבדיל מימיני, במאמרו של אידר אין נתונים מדויקים על צריכת המים של פלסטינים לעומת ישראלים, אבל יש שפע של הבעת דעה.

הבעת הדעה אינה נוגעת רק למים, אלא גם לכלל העמדות של האיחוד-האירופי ("הגישה הפייסנית של האיחוד-האירופי כלפי הפלשתינים – במקביל לגישה החתרנית נגד ממשלות ישראליות נבחרות – מובילה להמשך המלחמה והטרור") ולתקומת העם היהודי בארצו ("הארץ הזאת חיכתה שוממה לבניה החוקיים היחידים, ורק לאחר ששבנו החלה הארץ לפרוח, ממש כפי שהובטח בנבואות התנ"כיות").

העיתון היחיד שמציג עובדות מעט שונות, ועמדה שונה בתכלית, הוא "הארץ". "כ-113 אלף פלסטינים בגדה לא מחוברים לרשת המים", מכריזה כותרת מעל ידיעה קצרה מאת עמירה הס. לפי הנתון שמציגה הס, פלסטיני צורך בממוצע 73 ליטר מים לשימוש ביתי ביום, לא 103 או 113 ליטר כפי שנכתב ב"ידיעות אחרונות". בגיליון המודפס אין זכר למקור הנתונים, אולם בגרסת אתר האינטרנט של "הארץ" נכתב כי מקורם ב"ארגוני הסיוע", אותם ארגונים שמבחינת ימיני ואידר אינם אלא משתפי פעולה במזימה להשמיד את מדינת ישראל.

מכל מקום, לפי הס, כ-113 אלף פלסטינים בכ-70 כפרים וקהילות עדיין אינם מחוברים לרשת המים "והם תלויים במים שמובילים במכליות, מה שמעלה מאוד את מחירם". זהו נתון דומה למה שמוזכר בטורו של ימיני, רק מזווית הפוכה, זו שמתבוננת בחלק הכוס הריק (סליחה על הדימוי). לפי דיווחה של הס, המשפחות החיות בלא חיבור לרשת המים הן מהעניות ביותר בגדה, נאלצות להוציא עד כ-40% מהכנסתן על מים, והצריכה שלהן עומדת על 20 ליטר מים בלבד בממוצע לנפש.

"ברוב מחוזות הגדה אספקת המים בחודשי הקיץ מקוטעת ובערים ובעיירות שונות – בייחוד בדרום הגדה – אין בחודשי הקיץ מים זורמים בבתים במשך שבועות ואף חודשים", מוסיפה הס. "לכן, לפי הערכות של ארגוני סיוע בינלאומיים, כמעט מיליון פלסטינים אינם מגיעים לצריכת המינימלית של 60 ליטר ליום בממוצע".

בטור נפרד לועג יוסי ורטר לרטוריקה של חברי-הכנסת שביקרו את שולץ. "מופע הקרתנות וההתקרבנות שנראה אתמול בכנסת בעת נאומו של נשיא הפרלמנט האירופי שבר שיאים של גיחוך ובושה בבית-המחוקקים שלנו, שהוכיח שוב כי אין התבזות ואין עליבות הקטנות למידותיו", כותב ורטר במאמר שראשיתו בעמוד השער של "הארץ".

סימטריה

"הימנים סותמים את הפה לשמאלני, וגם השמאלנים סותמים את הפה לימני. את הסימטריה הזאת שמענו שוב ושוב בימים האחרונים. האם באמת יש סימטריה בין המקרה של אדם ורטה לבין פרשת אריאל זילבר?", שואל אדם קלר במדור המכתבים למערכת של "הארץ". לדעתו אין סימטריה, שכן "את אדם ורטה ניסו לפטר מעבודתו, לפגוע במקור פרנסתו ולמנוע מתלמידים שרצו ללמוד אצלו את האפשרות לעשות זאת", בעוד שבמקרה של זילבר "כל הוויכוח היה איך ייקרא הפרס".

בכפולת האמצע של "מעריב" מדווחת רעות וילף כי בת שירות לאומי המלמדת בבית הספר יובלים שביישוב צורן הושעתה מתפקידה לאחר ששוחחה עם ילדי החטיבה הצעירה על הנסיגה מרצועת עזה. לפי הדיווח, מנהלת בית-הספר כתבה להורים כי המדריכה "העלתה את נושא ההתנתקות והמשתמע ממנו בפני הילדים בניגוד להנחיות [...] אנו רואים התנהלות זו בחומרה רבה ובעקבותיה הוחלט כי תסיים את פעילותה בבית-ספרנו לאלתר".

ראש הממשלה הבא

אתמול, בפעם השנייה השבוע, הוקדשה הקריקטורה היומית של "ידיעות אחרונות" למהפך האידיאולוגי שעבר אביגדור ליברמן, מהפך שהוא עצמו מכחיש. זאת, בהמשך לסיקור נרחב ופחות או יותר בלעדי של "המהפך" שעבר שר החוץ (אף עיתון אחר לא חשב שיש כאן כזה סיפור). בשער "ידיעות אחרונות" הבוקר מתפרסם תצלום של ליברמן בחולצת טניס לבנה ומשקפי שמש. "מה קרה כשחנוך דאום התייצב למשחק טניס עם שר החוץ", נכתב בהפניה לרשימה שתתפרסם מחר, בגליון סוף-השבוע של העיתון.

במדור המוצלח של ארי ליבסקר במוסף "כלכליסט" אפשר לקרוא מעט על אחורי הקלעים באירוע שבו נשא ליברמן את נאום "המהפך" שלו. "ליברמן נכנס לאולם מלווה בפמליית יועצים ועיתונאים כאילו היה ראש הממשלה, והתקבל במחיאות כפיים", כותב ליבסקר.

"[...] ליברמן סיים את דבריו וזכה למחיאות כפיים סוערות. שוחחתי עם רמי גוזמן, דירקטור בבנק לאומי, שסיפר כי כשכיהן באחד מתפקידיו הקודמים פנה אל ליברמן ואמר לו שצריך להכשיר יותר מהנדסים ואנשי מחשב. 'בניגוד לאחרים שרק מדברים, ליברמן הוא איש של עשייה. אני מכיר פוליטיקאים. הוא בולדוזר, מניסיון', הוא אמר. דותן [אמנון דותן, יו"ר חברת נשר] אמר: 'ביבי וליברמן הולכים להביא את השלום', ואשת בכיר במשק תפסה אותי ואמרה: 'ליברמן הוא ראש הממשלה הבא. תזכור מה שאני אומרת'".

ענייני תקשורת

טל וולק דיווח אמש ב"גלובס" כי עו"ד שמעון מזרחי, יו"ר מכבי תל-אביב, מייצג את ערוץ הספורט בתיק תעבורה שנדון בבית-המשפט בפתח-תקווה. לי-אור אברבך דיווח באותו עיתון על הצעת חוק חדשה של ח"כ אלעזר שטרן ולפיה תוכניות ריאליטי-מוזיקה יוכרו כסוגה עלית.

ב"דה-מרקר" מדווח כי האקרים תקפו את האתרים של חברת לאס-וגאס סנדס, שבבעלות שלדון אדלסון, ופירסמו בהם ביקורת על אדלסון ומידע אישי על עובדים.

כל התוכן המערכתי בעמ' 15 של "ישראל היום" מוקדש לידיעה על תחילת הדפסת גליונות העיתון בבית-הדפוס שרכש לאחרונה ("נקודת ציון היסטורית בענף העיתונות המודפסת בישראל").

במדור הדעות של "מעריב" מתפרסמת הבהרה ולפיה בתרגום מאמרו של ג'פרי גולדברג מאוגוסט האחרון "נפלה טעות". אתר "פרספקטיבה" העיר על הטעות ב"מעריב" כמה ימים אחרי שפורסמה.

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מתנצל העיתון על שצירף אתמול לידיעה על מינויו של חבר מועצת עיריית בת-ים יוסי בכר למחליפו של שלומי לחיאני את תצלומו של יוסי בכר אחר, יו"ר בנק דיסקונט ולשעבר מנכ"ל האוצר.

בחדשות ערוץ 2 דווח אתמול על סגירת תיק עמנואל רוזן. הבוקר נפתח מדור הרכילות של "ידיעות אחרונות" בידיעה כי רוזן וארוסתו מצפים לילד.