הרשמה לניוזלטר

גלגל"צ

תחנת רדיו צבאית המשדרת מאז 1993 מוזיקה קלה ודיווחי תנועה. נוהלי סינון המוזיקה המורשית לשידור בתחנה הפכו אותה לתחנה פופולרית ביותר, אולם עוררו כלפיה גם ביקורת רבה

ב-1986, 36 שנה לאחר הקמת תחנת הרדיו הצבאית גלי-צה"ל, הוחלט בצה"ל כי יש צורך בהרחבת השידורים הצבאיים הפונים לאוכלוסייה האזרחית בישראל. בעקבות ההחלטה הוקמו שתי תחנות: צה"ל 2, לימים גלגל"צ, ששידרה כשמונה שעות יומיות קבועות; ומאוחר יותר גם צה"ל 3, ששידרה תוכניות רדיו מקומיות בתדירות לא סדירה. שבע שנים לאחר מכן, ב-1993, הוחלט למסד את פעילותה של צה"ל 2, והתחנה שינתה את שמה לגלגל"צ, הרחיבה את אזורי השידור שלה ועברה לפעול בשיתוף תוכני וכלכלי עם משרד התחבורה, והחל מ-1997 גם עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הכפופה למשרד. בשנות התשעים החלו התחנות לגבות תשלום מגורמים אזרחיים תמורת שידור תשדירי חסות וחסויות שונות. מלכתחילה לא נועדה התחנה הצעירה להתחרות בגלי-צה"ל הוותיקה, שהתמחתה בתוכניות דיבורים ואקטואליה, אלא התמקדה בתוכניות מוזיקה קלה ובדיווחי תנועה.

חרף שיתוף הפעולה עם משרד התחבורה והצביון האזרחי של השידורים, גלגל"צ היא תחנת רדיו צבאית לכל דבר, ומנהלה כפוף למפקד גלי-צה"ל. אף שחוק רשות השידור קובע כי שידוריהן ה"אזרחיים" של תחנות הרדיו הצבאיות כפופים לכללי השידור של הוועד המנהל של רשות השידור, הוכנס לחוק סייג ולפיו מגבלה זו תחול רק בהתייעצות עם שר הביטחון ועם מפקד גלי-צה"ל, שהוא איש צבא בדרגת אלוף-משנה. למרות שחוק רשות השידור מגדיר את שידורי גלגל"צ וגלי-צה"ל המופנים לכלל האוכלוסייה כשידורים ציבוריים לכל דבר, בפועל פועלות התחנות במסגרת יחידה צבאית הכפופה לקצין החינוך הראשי שבאגף כוח-אדם בצה"ל (אכ"א). התחנות נתונות גם לפיקוח הדוק מטעם דובר צה"ל והצנזורה.

עצם קיומן של תחנות רדיו צבאיות המשדרות לכלל האוכלוסייה דוברת העברית בארץ ובחו"ל היה במשך שנים מקור לפולמוסים. הטענה העיקרית היתה כי במדינה דמוקרטית אין מקום לכלי תקשורת הכפוף לאחד הגופים העיקריים האמורים לעמוד לביקורת. טענה אחרת התייחסה לחוסר השקיפות בהתנהלות הכלכלית של גלגל"צ וגלי-צה"ל, ונוספת התייחסה לאפליה בקבלת המועמדים לשירות בתחנות. עם האישים שהביעו התנגדות לקיומו של השידור הצבאי וביקשו להביא לסגירתן של התחנות ממניעים כלכליים נמנו גם אנשי צבא, ובהם הרמטכ"לים רפאל איתן, משה לוי ואהוד ברק, אולם נסיונותיהם נתקלו בהתנגדות הציבור ולא התממשו.

באמצע שנות התשעים היתה גלגל"צ תחנת הרדיו הראשונה בארץ שאימצה את שיטת הפלייליסט. לפי שיטת שידורים זו, נבחרת מראש רשימה שמתוכה רשאים העורך המוזיקלי, המגיש או השדרן לבחור אילו שירים לשבץ בתוכנית שבאחריותם. השיטה מזוהה מאוד עם התחנה ועם מי שהיה מנהלה בשנים 1996–2006, אלדד קובלנץ. שיטת הפלייליסט ספגה ביקורות רבות מאמנים וממאזינים, שטענו כי היא אינה מאפשרת לקהל להיחשף למוזיקה מגוונת. חרף טענותיהם של העורכים המוזיקליים על גישה פלורליסטית בבחירת השירים, מתנגדי השיטה טוענים כי בפועל, השירים שמצליחים להשתחל אל הפלייליסט עונים על המכנה המשותף הנמוך ביותר. באוגוסט 2006 פרש קובלנץ מניהול גלגל"צ, ורבים ממבקרי שיטת השידורים האמינו כי משמעות הדבר היא שקיעת שיטת הפלייליסט – תחילה בגלגל"צ, ולאחר מכן גם ביתר התחנות שאימצו את השיטה בעקבות הצלחתה בתחנה הצבאית. אולם מחליפתו של קובלנץ בתפקיד מנהלת התחנה, דלית עופר, הכריזה כי לא תדרוש להחליף את שיטת הפלייליסט, שכן השיטה הוכיחה עצמה כפתרון יעיל לצרכיו של קהל המאזינים.

את שידורי גלגל"צ ניתן לקלוט בתדרים הבאים:

תל-אביב והמרכז: 91.8FM
חיפה והקריות: 107FM
ירושלים: 93.9FM
באר-שבע: 99.8FM
קריית-שמונה: 104.1FM
אילת והנגב: 106.4FM

מנהלים לדורותיהם

נועם אבירם 1993–1994
עודד נפחי 1994–1995
אלדד קובלנץ 1996–2006
דלית עופר –2006

תוספות

בספטמבר 2000 הגישה אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים ומוזיקאים העוסקת בגביית תמלוגים עבור שידור קטעי מוזיקה ברדיו ובטלוויזיה) לבית-המשפט המחוזי בקשה לצו מניעה זמני נגד גלי-צה"ל וגלגל"צ, בטענה כי מאז פקיעת הסכם התמלוגים בין התחנות לאגודה ב-1998 לא מועברים אליה כספים בעבור שידור שיריהם של האמנים הישראלים והבינלאומיים שהיא מייצגת. אקו"ם דרשה את הפסקת שידורי המוזיקה בתחנות עד אשר יוסדר עניין התמלוגים בשנתיים שקדמו לעתירה ובעתיד. משרד הביטחון טען אז כי אקו"ם היא גוף מונופוליסטי הדורש תמלוגים מופרזים, וכי עקב דרישתו חסרת הפרופורציות זכאיות תחנות הרדיו לעשות שימוש בשירים ללא תשלום תמלוגים לאמנים. לאחר מאבק משפטי שארך כשנתיים וחצי, הוציאה בינואר 2003 שופטת בית-המשפט העליון דליה דורנר צו מניעה לשידורי המוזיקה בתחנות הצבאיות. ב-12 בינואר 2003, לאחר כניסת הצו לתוקף, בחרו בגלגל"צ ובגלי-צה"ל לשדר תוכניות דיבורים ויצירות קלאסיות שזכויות היוצרים שלהן פקעו, אולם תוך פחות מיממה הושג הסדר, ולפיו ישולם לאקו"ם אחוז קבוע מהכנסותיהן השנתיות של התחנות הצבאיות (וזאת בניגוד להסכמיה של אקו"ם עם יתר תחנות הרדיו והטלוויזיה, המשלמות מחיר קבוע עבור כל יצירה מוזיקלית המשודרת בהן).