כינוי למידע שהתפרסם בעיתון והמתברר כשקרי. מקור הביטוי כנראה בשפה הצרפתית; "Canard" פירושו ברווז, ובצרפתית של ימי-הביניים השתמשו בביטוי "למכור חצי ברווז" (vendre des canards a moitie) לתיאור נסיון תרמית מכוון. הביטוי חדר גם לאנגלית; המלה "Canard" מתארת שמועה חסרת בסיס וגם סיפור עיתונאי מצוץ מן האצבע. הביטוי העברי מתייחס גם לידיעה שקרית שפורסמה בכוונה תחילה, אולם גם למצב שבו העיתונאי שפירסם את הידיעה לא ידע על שקריותה. כיום משמשת המלה "canard" בצרפתית לתיאור עיתון, או עיתון ברמה נמוכה.

דוגמה ל"ברווז עיתונאי" היא הידיעה שהתפרסמה ב-1996 על אודות היותו של ראש הממשלה באותה עת, בנימין נתניהו, סוכן ביון אמריקאי:

"[...] אך עיתון נכתב ונערך בידי אנשים, ומדי פעם נרשמים גם משגים. תקלה אירעה עם בנימין נתניהו. ב'כל העיר', ממקומוני רשת שוקן, התפרסמה החשדה חמורה שמא ראש הממשלה היה סוכן של זרוע ביון אמריקאית ונשא את שם הצופן והכיסוי ג'ון ג'יי סאליבן. הפרסום נראה לי נורא. גם מבהיל [...] קיימתי סדרה של שיחות על ידיעה זו, שהגיעה במקורה מפעילי העבודה המאוכזבים מתוצאות הבחירות [...] עתה כבר ברור כי ג'ון ג'יי סאליבן המסתורי אינו שם הצופן של נתניהו בסוכנות הביון. נתגלה סאליבן חי ונושם, שכנראה בגלל טעות ביורוקרטית מחלק את מספרו בביטוח הלאומי עם נתניהו [...] לראש הממשלה יש יותר טענות כלפי התקשורת, שבלעה ברצון את הפיתיון, מאשר נגד יריביו שהטילו חכה למים העכורים [...] לאחר מכן קיבל נחום ברנע את המידע מלשכת ראש הממשלה, ושלל את האפשרות כאילו הסוכן סאליבן הוא נתניהו. ברנע פירסם את הידיעה ב'ידיעות אחרונות'. בתוכנית 'שטח הפקר' נבחר הסיפור על סאליבן לגנאי כ'ברווז השנה'" ("ראיתי אותם", דן מרגלית. הוצאת זמורה-ביתן, 1997, עמ' 227)

ברווזים בשפה האנגלית

הברווז העניק את שמו לכמה כינויים אחרים בשפה האנגלית, הקשורים גם הם להעמדת פנים, רמייה, קלות הכנה ויכולות מוגבלות.

הביטוי באנגלית To call a Duck a Duck (לקרוא לברווז ברווז) מקביל לביטוי העברי "לקרוא לילד בשמו", דהיינו: לומר דברים כהווייתם, ללא כחל ושרק.

ביטוי אחר, קרוב יותר במשמעותו הכללית לביטוי העברי "ברווז עיתונאי", הוא Lame Duck (ברווז צולע), המשמש לתיאור של חוסר אונים. ייתכן כי משמעותו של הביטוי נשאבה ממצבו של ברווז צולע הנאלץ להיפרד מהלהקה, וכך נשאר חשוף לסכנות. במקור נטבע הביטוי בבורסה הלונדונית של המאה ה-18 ותיאר ברוקר שאינו מסוגל לשלם את חובותיו. בפוליטיקה האמריקאית משמש הביטוי לתיאור פוליטיקאי מכהן שבחר לפרוש, או שהפסיד את משרתו, ובתקופה שנשארה לו עד לסיום תפקידו הוא פטור מאימת הבוחר ויכול לבצע מחטפים או פשוט לא למלא את תפקידו. "ברווז צולע" הוא גם כינוי לתיקון ה-20 בחוקה האמריקאית, הנוגע למשך כהונתם של פקידים פדרליים.

ביטוי אחר המזכיר במקצת את הכינוי "ברווז עיתונאי" הוא הביטוי מתחילת המאה העשרים Duck Soup (מרק ברווז), המשמש לתיאור דבר שניתן להכינו בנקל.

למלה האנגלית "duck" משמעות כפולה: ברווז ולהתכופף. סביר להניח שצורת הדיג של הברווז, המכופף את מחצית גופו אל תוך המים כדי לצוד דגים, יצרה את כפל המשמעות הלז, והוא שיצר את הביטוי Ducking the issue, שמשמעו להתחמק מהנושא.

הברווז בעיתונות הישראלית

העיתונות הישראלית מרבה להשתמש בכינוי, שנפוץ גם בכתיבה מחוץ לכלי התקשורת הממסדיים ובשפת הדיבור. צבעוניותו של הכינוי מאפשרת לכותבים להשתעשע בו ולפתח סביבו מערכת שלמה של דימויים. כך למשל כתב מבקר הטלוויזיה ירון טן-ברינק לאחר פרסום דו"ח ועדת זיילר החמור על אודות רשלנות ושחיתות במשטרה:

"גם בתקשורת האשימו את 'עובדה' בעיתונות בלתי אחראית. דיין הטילה בתחקירה פצצה על משטרת ישראל, אבל כנראה לכולם היה נוח ונעים להאמין שלמעשה הטילה ביצה ובתוכה, הס פן תעיר, ברווז עיתונאי זעיר"
("ידיעות אחרונות", 19.2.2007)

במאמר על בהלת שווא שיצרו העיתונים סביב התפשטותו לכאורה של חיידק טורף קשר ד"ר סרג' גרדשטיין את הברווז עם הפיל והזבוב:

"המאייר דודו גבע אמנם הלך לעולמו, אבל הברווזים אשר יצר במכחולו ממשיכים לשוטט בין דפי העיתונים, לעתים בכותרות הראשיות. ברווז מסוג כזה, במידה מסוימת, הוא החיידק הטורף. באחרונה אנו עדים למתקפת ידיעות מסמרות שיער על החיידק הטורף, והאמריקאים אף היטיבו למצוא לו שם הוליוודי: Flesh Eating Bacteria. אין לנו רגע אחד דל, גם בתקופת רגיעה מפיגועים טרוריסטיים, ואמצעי התקשורת דואגים לספק כותרות מפחידות, שלא תמיד תואמות את המציאות בשטח. מדובר במשוואה פשוטה: עושים פיל מזבוב ומייצרים ברווז עיתונאי. כנראה שכחנו מי בעצם טורף כאן את הקלפים כל ערב מחדש בחיפוש חסר שובע אחר הרייטינג והסנסציות, בניסיון נואש למלא את החללים שבדפי הגיליון של המהדורה הבאה"
(אתר "וואלה")

בבטאון משטרת ישראל "מראות המשטרה" תיאר העורך, רב-פקד רון שיוביץ, את הולדתו של ברווז עיתונאי:

"לפני כחצי שנה פגשתי, באקראי, קצין משטרה בכיר בדימוס, אשר עם תום שירותו מצא את עיסוקו בסקטור הפרטי. בתשובה לשאלתי הסביר האיש באריכות את עיקר ההבדלים בין השירות במשטרה לעבודה בעולם העסקים. אמר וסיכם: 'אתה יודע, זה עולם אחר, אבל מעבר לכל ההבדלים המהותיים, שמתי לב לתופעה מעניינת למרות, ואולי דווקא, משום שהיא שולית לחלוטין במשטרה', והוסיף: 'רבים דואגים לתלות על קירות המשרד תעודות הוקרה ותעודות המעידות על השכלה ועל סיום קורסים, ואילו שם', המשיך הבכיר לשעבר, 'שם זה כמעט לא קיים. שווה לבדוק', אמר. 'לא חשוב, לא מהותי, אבל יכול להיות מעניין'. החלטתי לבדוק את התופעה. תיכננתי להקדיש לנושא שני עמודים בגיליון הנוכחי, ובעיני רוחי כבר ציירתי את התמונה שתעטר את הכתבה, ואפילו שם כבר היה: 'וזאת לתעודה'. לא קבעתי אז, ואני לא קובע היום, שום התייחסות נורמטיבית לעצם הדבר.
"כדי לבדוק את התופעה, ביקרתי בשני מחוזות, במטות המחוזות, בתחנות שונות של המחוזות וכן במטה הארצי. עברתי בין החדרים של כולם. התוצאות היו קשות, 'מאכזבות'. נכון, היו גם חדרים שבהם היו תלויות תעודות כאלו, אבל אלה היו מעטים, תמונת מצב שרחוקה מלהצביע על תופעה. יכול להיות שאנשים מחזיקים תעודות, אבל זה לא מוצא את ביטויו על הקיר. מצב כזה או דומה לו אינו חדש לשום עיתונאי. העובדות, מה לעשות, מקלקלות את הסיפור. איך יוצאים מזה? הדרך האחת (מתוך שלוש) הינה להמשיך בסיפור העיתונאי על-ידי הרחבת ההגדרה למונח 'תעודות'. כך, למשל, כלולים בסל המצרכים גם מגיני עץ, תמונות מטיול היחידה בצפון או תמונה מיום קבלת הדרגה. המהדרין ממש יוכלו להוסיף גם תמונה של בן משפחה או אפילו עותק מצהיב של ידיעה שפורסמה בעיתון. כדי להשלים את התמונה יובא בכתבה צילום של קיר מעוטר בתעודות (ויש גם כאלה) באחד ממשרדי התחנה או המטה. אין תופעה, אבל יש כתבה. אל תתנו לעובדות להרוס את הסיפור. הדרך השנייה הינה להציג את המצב כפי שהוא. ספק רב אם יש 'הצדקה עיתונאית' לדבר, שהרי תופעה – יוק, ועם סיפור כזה לא הולכים למכולת, ואילו הדרך השלישית, זו הקשה מכל, הינה לרדת מהנושא. לחלוטין. זה קשה כי כבר הקדשת לנושא יומיים, ובעיקר משום שהיית משוכנע, עוד קודם לבדיקה, שאכן מדובר בתופעה.
"במקרה הזה הדברים היו קשים פחות, שכן מדובר בכתבה בעלת גוון קליל ופיקנטי. תארו לעצמכם איך מרגיש עיתונאי שהולך לישון עם 'תפוח-אדמה לוהט' בדמותו של סקופ היסטרי, שיזניק אותו, כך הוא מקווה, אל לב לבה של הברנז'ה התקשורתית, ומתעורר, מה לעשות, עם 'ברווז עיתונאי' מרוט נוצות ועם חלום שבור. דילמה? איך יוצאים מזה? שלוש אפשרויות, כבר אמרנו".
("בשולי הדברים", גיליון מס' 179, ספטמבר-אוקטובר 2000)

במאמר ב"העין השביעית" התייחס העיתונאי נחום ברנע לעיתונאים שהם עצמם ברווז עיתונאי:

"הבי.בי.סי הבריטי טיפח בזמנו את האמונה שיש עיתונות אובייקטיבית. בא עיתונאי, אוסף את כל העובדות הניתנות לאיסוף, מניח אותן על כפות מאזניים, בודק ומודד וכורך הכל יחד, בדיוק מדעי, כשירות לציבור. הבי.בי.סי עצמו לא עמד מעולם בקוד הזה, שלא לדבר על רשתות שידור שניסו ללכת בעקבותיו, כמו קול-ישראל. כל מי שחי במקצוע יודע שאין חיה כזאת, עיתונאי אובייקטיבי, חף מרגש, חף מדעה, חף מנטיית לב כזאת או אחרת, ואם יש אחד שמתיימר, הוא איננו אלא זיוף, ברווז עיתונאי"
("למי צילצלו הפעמונים", נחום ברנע, גיליון מס' 38, מאי 2002)

לילות ברווזים

הברווז השאיל את שמו לא רק לשימושים שונים בשפה העברית, אלא גם לכינוי של מאורעות היסטוריים. תולדות מדינת ישראל ידעו שני "לילות ברווזים".

ב-1 באפריל 1959 קיים צה"ל תרגיל גיוס מילואים בלי ליידע את הממשלה. כך קרה ששידור סיסמאות הגיוס ברדיו הביא לעליית הכוננות של צבאות ערב ולבהלה בכנסת. אחת מסיסמאות הגיוס היתה "ברווזי מים", ומאז כונו מאורעות אותו ערב "ליל הברווזים". תכנונו הלקוי של התרגיל הביא להדחתם של ראש אג"מ האלוף מאיר זורע וראש אמ"ן האלוף יהושפט הרכבי.

הכינוי "ליל הברווזים" הוענק גם לישיבת ממשלה שכונסה ב-17 ביולי 1979 כדי לאשר שורה של צעדים כלכליים שהציע שר האוצר שמחה ארליך, וביניהם ביטול סובסידיות למצרכי יסוד ולדלק וקיצוץ גדול בתקציב הממשלה. העיתונים התכוננו למסיבת עיתונאים דרמטית בסופה של הישיבה, אולם היא נגמרה בלא כלום כשחברי הממשלה דחו את הצעותיו של ארליך.

קישורים

"המציאות בראי העיתון", פרופ' אריה ווהל, שרה ליפקין, הגר אנוש, הספריה הוירטואלית של מט"ח.

Scott Wickstein, "Ducking the issue","samizdata.net", 20.9.05

ביבליוגרפיה

"לא יעלה על הדעת", רפי מן. הד-ארצי הוצאה-לאור, 1998