מעריצים מבכים את הזמר המנוח מייקל ג'קסון, אתמול בתל-אביב (צילום: רוני שוצר)
אולי בשל ההגזמה בסיקור ההתפוצצות של פרשת דודו טופז והביקורת בדמות מכתבים למערכת שכעסו על כך שהעיתון צהוב מדי, מגלה הבוקר "ידיעות אחרונות" איפוק יחסי בסיקורו את מות הזמר מייקל ג'קסון – אם לא באופי הסיקור, לפחות בנפח המוענק לו. נראה כאילו במערכת החדשות בעיתון נטלו כמה מכדורי ההרגעה העוצמתיים שהביאו ככל הנראה למותו של ג'קסון לפני שניגשו להחלטות על מספר ומיקום העמודים שיוקדשו לסיקור מותו של "מלך הפופ". למעט תצלום גדול בשער העיתון, מצומצם הסיקור לכדי שתי כפולות עמודים בלבד במרכז קונטרס החדשות ועוד שער ושלושה עמודים במוסף היומי.
בהשוואה לגליון "מעריב", למשל, "ידיעות אחרונות" הוא התגלמות השמרנות העיתונאית. ב"מעריב" לא רק שמרבית שער העיתון מוקדשת לזמר, גם כל העמודים החל מהכפולה השנייה ועד עמ' 12 (כולל) עוסקים בג'קסון, נוסף על שער וארבעה עמודים במוסף. החדשות על הזמר וחמישה(!) טורי דעה עליו תופסים כמחצית מהעיתון ודוחים דיווחים על התקדמות אפשרית במשא ומתן לשחרור החייל השבוי גלעד שליט ועל שובו לישראל של משה טלנסקי, העד המרכזי במשפט נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, בחירה עריכתית המלמדת כי קהל היעד של העיתון כולל קודם כל את צופי מהדורת חדשות הבידור של גיא פינס.
מפתיע לרעה "ישראל היום", בדרך כלל הסולידי מבין שלושת הטבלואידים, שאינו תלוי כמותם במכירות גליונותיו להמשך קיומו. "ישראל היום" אמנם מצמצם את נוכחות מות הזמר בשער, אך הוא פותח את העיתון בידיעות על ג'קסון – היחיד הבוקר שעושה זאת – ממשיך בסיקור המוות באופן רציף עד עמ' 7, ומוסיף לכך גם את כפולת עמודי הבידור. "הארץ", כמובן, מצניע יותר מכולם את האירוע, ומקדיש לו את עמוד חדשות התרבות והבידור בקונטרס הראשי ועוד מעט יותר מעמוד במוסף "גלריה".
אשר לתוכן, כרגיל במקרים של סיקור יתר, גם הפעם משולבים טקסטים שאפשר היה להסתדר יפה בלעדיהם. אורי גלר, למשל, מדבר עם כתב "ישראל היום" ושולף את האנקדוטה המעגלית הבאה: "לאורך כל הקריירה המופלאה, מייקל נשאר אדם בודד ומבולבל מאוד. פעם שאלתי אותו על כך. הוא הביט עלי עשר שניות והשיב: 'אני אדם בודד מאוד'". ועוד בעיתון זה, בועז ביסמוט מדווח על אסירים בפיליפינים ששיחזרו בריקודים את הקליפ לשיר "Thriller", "כמחווה לזמר שמת", ומתעלם מעדויות שעלו לפני שנתיים על הפרות זכויות אדם קשות שאיפשרו את הריקוד ההמוני בבית-הכלא.
ב"מעריב" נמצא מקום לידיעת קש מה"לוס-אנג'לס טיימס", על כך שמעריצי הזמר הניחו פרחים בשדרת הכוכבים של הוליווד ליד כוכב של אדם בעל השם מייקל ג'קסון, שאינו הזמר מייקל ג'קסון. כדי למלא את כל עמודי החדשות שהוחלט להקדיש למות ג'קסון, "מעריב" אינו מסתפק בדיווחי שליחו למערב ארה"ב ומתרגם ידיעות גם מה"וושינגטון פוסט" ומה"אובזרבר".
מבין חמשת טורי הדעה על ג'קסון, בולט זה שכתב רון מיברג. משום מה, מיברג קובע כי "מייקל ג'קסון הוא חלל הפופ הראשון של ילדינו. הם טרם חוו את הרגע המטלטל הזה שבו נלקח מהם מישהו מגיבורי התרבות שסיפק את פס הקול של תקופתם", תוך שהוא מתעלם ממותו של קורט קוביין. ניתן לסלוח לו על כך, לא רק מפני שההגדרה של "דור" תמיד תכלול שוליים מעט מטושטשים, אלא משום שמיברג פשוט כותב נפלא ("כמו פסל, ניסה לסתת ולהוציא מהמראה שאיתו נולד את הישות הניאו-קלאסית שנדמה היה לו שהתחבאה בתוכו. הניתוחים הפלסטיים התכופים הפכו אותו לפצע מהלך"; ובעיקר – "הוא לא היה בדרך לקאמבק, והוא הראשון שהבין זאת. הוא היה מוכתם משפטית, מלוכלך מוסרית ומת יצירתית. לאנשים במצבו יש נטייה לדבר אל המוות. לבחון אותו. לגשש ביד רועדת אחרי הקירות של קצה קיומם. זה מה שהוא עשה").
ועוד באשר לזווית הנרקוטית במות ג'קסון: ב"ידיעות אחרונות", למרות הסיקור המצומצם יחסית, בכל זאת מתפרסמת ידיעה אחת [כתב "ידיעות אחרונות"] המשרתת יפה את הקוראים הנרקופילים, ומפרטת מהם בדיוק הכדורים שנטל ג'קסון באופן קבוע, החל בוויקודין וכלה בדילואדיד, מה ההשפעות של כל כדור וכדור, ותחת איזה שם הוא משווק בישראל.
פצוע קשה, לא משנה מאיזו עדה
בעימותים אתמול בין מפגינים לשוטרים בירושלים, נפצע מפגין אחד באורח קשה. העיתון היחיד שמקדיש לכך כותרת בעמוד השער הוא "ישראל היום", שם הכותרת הראשית קוראת "פצוע קשה, 40 נעצרו בירושלים". יחד עם זאת, תחת כותרת זו מופיעים שני תצלומים: האחד של חרדי והאחר של חילוני. החרדי צועק במלוא גרון, החילוני מניף שלט "תנו לחיות, נודניקים". מהכותרת ומכותרת המשנה כלל לא ברור אם הפצוע הקשה הוא מפגין חרדי, מפגין חילוני או שוטר. בכותרת המשנה לידיעה המופיעה בעמ' 9 של העיתון, לעומת זאת, זהות הפצוע מודגשת.
ב"הארץ" הכותרת בשער קוראת "6 פצועים בהפגנות חרדים נגד פתיחת חניון", ורק בגוף הידיעה מאת ניר חסון, יאיר אטינגר ויהונתן ליס מצוין כי "חמישה שוטרים נפצעו קל" ונוסף על כך "חרדי שנפל מגובה רב בשעות הערב פונה במצב קשה לבית-החולים הדסה". ב"ידיעות אחרונות" מצוין בהפניה בשער העיתון כי "בן 20 נפל ממרפסת ונפצע קשה", אך בידיעה מאת ניסן שטראוכלר וירון דורון האירוע מוצנע, ויש לקרוא את גוף הטקסט עצמו ולהגיע עד לסוף הפסקה השישית כדי ללמוד עליו.
ב"מעריב", שם הכותרת הראשית מוקדשת להשלכות הפוליטיות האפשריות של העימותים ("יהדות-התורה: משבר החניון עלול להפיל את הממשלה"), הפציעה של החרדי אינה מופיעה בשער, ורק בכותרת המשנה לידיעה נכתב כי "כ-24 חרדים נעצרו, אחד נפצע בינוני". איך הגיעו ב"מעריב" לקביעה כי החרדי נפצע "בינוני"? לפי חוק הממוצע. אבישי בן חיים ורוני מלול מדווחים בגוף הידיעה כי "אחד המפגינים נפל מגובה ונפגע באורח קל וסירב להתפנות. בהמשך מצבו הידרדר והוא פונה במצב קשה ליחידת הטראומה בהדסה עין-כרם".
נכון שהחרדי, שאף עיתון אינו מזכיר את שמו, נפצע מנפילה ולא מאלת שוטר או כדור גומי, אך האם העיתונים היו מצניעים כך פציעה קשה במהלך הפגנה לו הפצוע היה מהצד החילוני?
הכותרות הראשיות
ב"מעריב", כאמור, ההשלכות הפוליטיות המשוערות של המשבר בירושלים תופסות את הכותרת הראשית, ובאופן נדיר דוחקות מהמיקום המרכזי את הכותרת שמביא הבוקר בן כספית על משבר נוסף במפלגת העבודה. ב"ידיעות אחרונות" חושף שמעון שיפר את הצעת הפשרה שיציג אהוד ברק בוושינגטון – הקפאת התנחלויות לשלושה חודשים. ובעוד שהעיתונים האחרים מדווחים, תוך הסתייגות, על המידע כי עסקת שליט שוב מגלה סימני מימוש, ב"הארץ" הכותרת הראשית מספקת עדות שלפיה ייתכן שיש ממש בדיווחים על שחרור קרוב. "ישראל ומצרים מנהלות שיחות על הסדרת השלטון ברצועת עזה", מדווחים ברק רביד, צבי בראל ואבי יששכרוף, תוך שהם נותנים קרדיט ראוי לאתר ynet ופרשנו רון בן-ישי, שם פורסמה לראשונה ההצעה המצרית לרגיעה ברצועה.
ענייני תקשורת
יהודה שרוני מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי נוחי דנקנר הציע לפני כארבעה חודשים לרכוש את העיתון "גלובס" מבעליו אליעזר פישמן. לפי הדיווח של שרוני, העסקה לא התממשה, אך "בימים האחרונים הובעה בקרב גורמים עסקיים ההערכה שהעיתון הכלכלי שוב עומד למכירה".
צבי זרחיה ואופיר בר-זהר מדווחים ב"דה-מרקר" כי היום תידון הצעת חוק בוועדת השרים לענייני חקיקה שלפיה הערוץ הרוסי וערוץ המוזיקה לא ישלמו דמי שימוש לחברות הטלוויזיה הרב-ערוציות יס והוט.
במגזין הכרומו "גלריה" השלישי, המצורף היום לעיתון "הארץ", מתפרסמת כתבה מאת גילי איזיקוביץ, המנסה להתחקות אחר הגורמים לכישלון המסחרי של ערוץ 10. איזיקוביץ מתרכזת בטעויות הניהוליות הקשות שנעשו בתחילת דרכו של הערוץ, שצימצמו מאוד את סיכוייו לשרוד עוד בטרם שודרה בו הדקה הראשונה.
ובאותו עניין ממש: ב"כלכליסט" מדווחים מיטל זדה ואמיר טייג כי העונה השלישית של התוכנית "הישרדות", שתשודר בערוץ 10, תכיל 50 פרקים לעומת 40 בעונה הקודמת ו-15 בעונה האמריקאית.
העיתונאי אמנון קפליוק מת ביום שישי. רוני שקד, עמיתו לשעבר מ"ידיעות אחרונות", אומר לכתב העיתון דני אדינו-אבבה כי זוהי "אבידה גדולה [...] הוא היה עיתונאי מהזן הישן, בעל דעות נחרצות". עפרי אילני מביא ב"הארץ" מדברי אורי אבנרי, הקובע כי "קפליוק היה שייך לקבוצה של כתבים שסיקרה את המתרחש בשטחים הכבושים בצורה שלא היתה כמותה. כאשר הם נעלמו מהשטח, הסיקור בשטחים הכבושים מת והפך לקומוניקטים ממשלתיים". הלווייתו תתקיים היום, בשעה 18:30, בירושלים.
תיקון: "מעריב" לא פיספס את ג'קסון
ביום שישי כתבתי במדור זה כי "מעריב" פיספס את מות ג'קסון, וכי בגיליון שהגיע לפתח ביתי לא היה לאירוע זכר, בעוד שהעיתונים האחרים הספיקו לדווח על מותו, או לפחות על הבהלתו לבית-חולים. מעיתון "מעריב" נמסר כי כמו העיתונים האחרים, גם הם הוציאו מהדורות מאוחרות עם עדכונים, ורק מקריות הביאה לכך שאל ביתי נשלחו דווקא המהדורות המאוחרות של "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", לצד המהדורה הראשונה של "מעריב". "מעריב", אם כן, לא פיספס את האירוע, ועורכיו וכתביו לא הלכו לישון לפני הקולגות. עם העיתון ועובדיו הסליחה.