ונעבור לכתבתנו לענייני שטחים, הלן קלר

באורח פלא, יום אחד בלבד לאחר שהכותרת הראשית של "הארץ" בישרה באופן בלעדי על תרגיל צה"לי שנערך לקראת פינוי זריז של התנחלויות המכונות "מאחזים בלתי חוקיים", קשה למצוא להתיישבות היהודית בשטחי הגדה המערבית זכר בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות". רק באיזו פסקה פנימית של ידיעה מדינית [איתמר אייכנר ויוסי יהושוע], המופיעה בעמ' 11, מוזכרת המלה "התנחלויות". המאחזים? שתיקה. פינויים? דום. התגובה שכבר החלה מצד המתנחלים? אלם מוחלט.

הקוראים של "ידיעות אחרונות" מפסידים כתוצאה מכך פרק משמעותי בסיפור שעתיד ללוות אותנו עוד זמן רב, הרבה אחרי שפרשת הביציות הרומניות, הנושא היחיד שמסוקר בעיתון זה עד עמ' 8, תישכח. גם העיתונים המתחרים אינם ששים לטפוח על כתפי "הארץ" בשל הכותרת הראשית של אתמול, אבל דווקא בעיתונים הקטנים יותר אין חשש לנהוג בהגינות ולספק איזושהי התייחסות לנושא במקום לטמון את הראש בחול.

ב"מעריב" מדווח אמיר בוחבוט כי "קצינים בפיקוד מרכז דוחים את הפרסום בעיתון 'הארץ', וטוענים כי אין כוונה לפנות מאחזים לא חוקיים תוך 24 שעות וכי לא התאמנו על מתאר פעולה שכזה". הידיעה של בוחבוט נפתחת במעשה נקמה של מתנחלים – שריפה ועקירה של שלושים עצי זית בכפר פלסטיני – שלפי הדיווח נולד "בתגובה לפרסומים" על הפינוי הצפוי. ידיעה דומה מופיעה ב"ישראל היום" [יורי ילון, גדעון אלון ולילך שובל], ובה מספר עצי הזית יורד ל-15 ומודגש כי אחריות מתנחלים למעשה היא בגדר חשד בלבד. גם דן מרגלית נדרש בעיתון זה לפינוי האפשרי וקורא "לצמצם ולמזער עד כדי החדלה את מעורבות צה"ל בפינוי" כדי "להרחיק [אותו] מן הטראומה".

"הארץ", כמובן, ממשיך במלוא הקיטור עם סיפור פינוי המאחזים שחשף אתמול יואל מרקוס. "צה"ל הקים מפקדה מיוחדת לפינוי המאחזים", קוראת הבוקר הכותרת הראשית של העיתון [אנשיל פפר וברק רביד[, ולצדה תצלום גדול ומאיר עיניים [טס שפלן/ג'יני]. נראות בו כרזות הפונות למתנחלים בזו הלשון: "ראית תנועת כוחות חריגה? יש לך מידע על פינוי קרוב? התקשר עכשיו לחמ"ל מאחזים 052-6302222". נראה כי המתנחלים, להבדיל מ"ידיעות אחרונות", לוקחים ברצינות את הכותרת הראשית ב"הארץ" וכבר מתכוננים להשלכותיה על-ידי הקמת מטה למלחמה בפינוי. על-פי הדיווח מאת אנשיל פפר, הרב דב ליאור, רבה של קריית-ארבע, התיר להתקשר לחמ"ל המאחזים גם בשבת.

רז שכניק מתחיל לאסוף חומרים על מיקי חיימוביץ'

אתמול הועלה לבלוג של ערוץ 10 בישראבלוג פוסט תחת הכותרת "ערוץ 10 נאבק על חייו: בלעדי – מיקי חיימוביץ': 'לא לפרסם בידיעות'". אל הפוסט צורף סרטון שצולם במערכת "חדשות 10", ובו הקריאו בפני עובדי החברה את נוסח המודעה שמתפרסמת הבוקר בעיתונות ופונה לראש הממשלה להתערב ולפתור את המשבר.

מיקי חיימוביץ', המגישה הראשית, וטלי בן-עובדיה, סמנכ"לית החברה והעורכת הראשית, נראו בסרטון כשהן דורשות שמודעה זו לא תתפרסם ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", כיוון ששני העיתונים הללו, לטעמן, מסקרים את המשבר של ערוץ 10 באופן מוטה ולקוי. יוסי ורשבסקי, מנכ"ל החברה, נראה בסרטון כשהוא מביע הסתייגות וטוען כי חרם מודעות על כלי תקשורת הוא צעד המנוגד לחופש העיתונות. כמה שעות לאחר העלאת הפוסט הוא הוסר, ויחד עימו נעלם גם סרטון הווידיאו מחשבון הערוץ באתר יוטיוב. המודעה, מכל מקום, מתפרסמת הבוקר על פני עמוד שלם ב"מעריב" ועמוד שלם ב"הארץ". ב"ידיעות אחרונות" היא אינה מופיעה.

בינתיים במשבר ממשיכים לתת ביטוי לעמדותיהם מעל דפי העיתונות. ב"גלובס", אחד העיתונים המואשמים ביחס לא הוגן לערוץ, התפרסם אמש ראיון עם מנשה סמירה, מנכ"ל הרשות השנייה ובעל העמדה התקיפה ביותר כלפי ערוץ 10. "הם מעוניינים להביא את המשבר לפיצוץ", אומר סמירה על אנשי ערוץ 10 ומרמז כי כוונתו בעיקר למודי פרידמן, "מתוך מחשבה שזה יאפשר להם לקבל הכל, תוך שבירת כל המוסכמות האפשריות".

לעומת זאת, ראודור בנזימן, מנכ"ל חברת החדשות של הערוץ, אומר בראיון לאופיר בר-זהר ב"דה-מרקר" כי "הרגע שבו גוף שוכב על הרצפה וכל מי שעובר מתנדב לתת לו בעיטה בראש הוא מחליא בעיני. זה שייך לתרבות של קניבליזם. כשערוץ 2 חטף טענות על זה שיונית שמאלנית, אנחנו תמכנו בהם. אני לא מבין, למה אתם לא יכולים לגלות יותר סולידריות?".

מירב ארלוזורוב מתייחסת הבוקר בעמודי הדעות של "דה-מרקר" למאמר שפירסם שם אתמול איש ערוץ 10 רביב דרוקר. "מה כל-כך גרוע בעיתונאי שמרוויח הרבה כסף?", שאל דרוקר, וציין כי לדעתו, "אף טאלנט של התקשורת הישראלית, לא מערוץ 10 ולא מערוץ 2 וגם לא מ'ידיעות אחרונות', לא נכלל ב-500 המשתכרים הגבוהים במשק". ארלוזורוב מחמיאה לדרוקר על עבודתו העיתונאית, אך תוקפת אותו בחריפות על שכה הושפע מתאוות הבצע של האלפיון העליון עד שהתנתק לחלוטין מהשכבות הרחבות של אזרחי המדינה, שבהן שכר של 100 אלף שקל בחודש נראה דמיוני לחלוטין.

עוד בכותרות

הכותרת הראשית והכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מוקדשות לתחקיר מאת בר חיון, המעלה כי סוכנויות נסיעות בישראל מציעות למכירה כרטיסים לטיסות שכר פיקטיביות, וברגע האחרון מתבקשים הנוסעים להקדים או לאחר את טיסתם. לפי הממצאים המעניינים של התחקיר, טיסות מסוימות מופיעות פעמיים ואף יותר, בשעות שונות, בעוד שטיסות אחרות מומצאות לחלוטין – מספרן הסידורי זוגי, בשונה מהנוהל כי טיסות יוצאת של חברת ארקיע יסתיימו תמיד במספר אי-זוגי. הסיבה, לפי הערכת "דה-מרקר", היא הצגת מצג שווא של היצע נרחב, במטרה למשוך לקוחות.

הכותרת הראשית של "ישראל היום" [ליאת עזר ודניאל סיריוטי] מדווחת על יוזמה חדשה של שר החינוך גדעון סער, לעקור את המלה "נכבה" מתוכנית הלימודים. אחרי שעצרות לזכר הנכבה יוצאו מחוץ לחוק, ולימוד המלה "נכבה" ייעלם מתוכנית הלימודים, ייוותר רק לשלול את זכותם של אזרחי המדינה לחשוב על הנכבה. בזמן שהנכבה התרחשה, אגב, העיתונות העברית בארץ ישראל דווקא דיווחה עליה באופן קבוע, גם אם מוצנע.

בכותרת הראשית ב"מעריב" מדווח בן כספית כי הרשות הפלסטינית העבירה לארה"ב דרישה "לפרק את הגדר". בדף השער מודפס תצלום של הגדר [פלאש 90], הנראית דווקא כמו חומת בטון גבוהה.

מייצאים מוות

אף שישראל היא אחת מיצואניות הנשק הגדולות בעולם, מעטים אזכורי הענף בעיתונות המקומית. אולי משום שמדובר בעסק מלוכלך, פגום מוסרית, שמקשר בין הצבא המוסרי ביותר בעולם לכמה צבאות שמוסריותם מוטלת בספק. אולי משום שהיצואנים אינם טורחים לנסח קומוניקטים. אולי משום שהעורכים חושבים שהנושא אינו מעניין איש. מכל מקום, בדרך כלל צץ ייצוא הנשק בעיתונות כשאחד הסוחרים שלנו יסתבך עם שלטונות השלטון הדיקטטורי המושחת שרוכש את כלי המשחית. כמעט אף פעם לא יידון הנושא העקרוני של מכירת מוות לכל המרבה במחיר.

"הכפיר התרסק, הטייסים ניצלו", קוראת הבוקר כותרת ידיעה בתחתית כפולת האמצע של "ידיעות אחרונות. אריה אגוזי וסוכנויות הידיעות מדווחים כי שני טייסים ישראלים שבדקו בקולומביה מטוס כפיר לא הצליחו להמריא, התרסקו, אך יצאו בלא פגע. בסיום הידיעה, ולאחר ציטוט "גורם בתעשייה האווירית" הקובע כי "זה היה נס גדול", מופיעות שתי פסקאות רקע על המטוס וייצואו. "כיום מוצבים המטוסים האלה בחילות האוויר של אקוואדור, של סרי-לנקה ושל קולומביה", נכתב שם, בלי כל פירוט. בלי כל דגש על סרי-לנקה, בלי כל אזכור לעשרות אלפי ההרוגים שנפלו במדינה זו במלחמת האזרחים ארוכת השנים בין הממשלה למורדים הטמילים. זה לא קשור אלינו. זה כבר מעניינו של מדור חדשות החוץ.

מלים מאותו השורש: ידיעה, מודעה

חבילת השידורים הדיגיטלית הצרה תושק רשמית בתחילת החודש הבא, אבל כבר כעת ניתן לקלוט את שידוריה. למעלה ממחצית הכפולה המרכזית של "מעריב" מוקדשת לידיעה [לי-אור אברבך] על ממיר שמחירו 400 שקלים והמאפשר את קליטת הערוצים 1, 2, 10, 33 ו-99.

הכתבה נפתחת בבשורה כי "כבר בימים אלה יכולים אזרחי המדינה לרכוש ממיר בעלות חד-פעמית ולצפות בחמישה ערוצים בסיסיים, בלי להיות מחוברים לכבלים או ללוויין ובלי לשלם דמי מנוי חודשיים". בהמשך מצוין כי את הממיר ניתן לרכוש "ברשת חנויות החשמל א. ל. מ". על פני שני העמודים הבאים ב"מעריב" מודפסת מודעה מטעם רשת החנויות הזו.

אזהרה

בטעות סומנו הבוקר בעמ' 22 של "ידיעות אחרונות" שני מאמרוני הדעה, בעד ונגד קמפיין פרסומי חדש של הרשויות המקומיות, באגודל הפונה כלפי מעלה. קוראים טיפשים, הזקוקים לסימן גראפי כדי להבין את העמדה המובעת במאמרים, וקוראים אינפנטילים, המסוגלים להתייחס לנושא "מעורר מחלוקת" רק אם הוא מחולק באופן מסודר ל"בעד" ו"נגד" מוחלטים, מתבקשים לשים לב כדי לחסוך מעצמם בלבול.

ענייני תקשורת

גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי רשות השידור העסיקה בשנתיים האחרונות 160 עובדים, וזאת בתקופה שבה מתנהל משא-ומתן על פרישתם של כ-700 עובדים מהרשות.

אופיר בר זוהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי לאחרונה התעוררה בקרב גורמים פוליטיים התנגדות למינויו של אמנון דיק לתפקיד יו"ר רשות השידור. "מבחינה פוליטית נחשב דיק מקורב יותר למפלגת קדימה מאשר לליכוד", מציינת בר-זהר.

ב"ישראל היום" מדווח [אלי לאון וסוכנויות הידיעות] כי לפי מחקר שערך העיתון הקטלוני "אל פריאודיקו", התצלום "מותו של חייל לויאליסט" של הצלם רוברט קאפה, אחד מתצלומי המלחמה הנודעים ביותר, מבוים.

תחת הכותרת הנחותה "בן הנשיא חשוד בשחיתות? האבא הפיל את האינטרנט", מדווח בועז ארד במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" כי שלטונות סין מצנזרים ידיעות על מעורבותו של בן הנשיא בפרשת שחיתות. לפי הדיווח, ידיעות הוסרו, אתרים נחסמו, ומנועי החיפוש הפועלים בסין, כולל גוגל, קיבלו הנחיה מפורשת ממשרד התעמולה הסיני שלא להציג תוצאות לבקשות חיפוש הכוללות מלות מפתח מהפרשה.

יצחק דנון מדווח ב"גלובס" כי לפי פסק דין של בית-המשפט, לצלם אין זכות יוצרים בצילום של דמות ציבורית מוכרת וידועה באירוע פומבי, כאשר מדובר בצילום דוקומנטרי שאינו סקופ עיתונאי ולצלם אין כל השפעה על הפוזיציה של הדמות ומיקומה, כך שלא הוא שעיצב את הדמות. פסק הדין התקבל בעקבות ערעורו של אליעזר ויסהוף, שעיצב מדליה לזכר ראש הממשלה יצחק רבין תוך התבססות על תצלום של אמיר וינברג, ונדרש לשלם לו על כך פיצויים.