ראש הממשלה ורעייתו ב"חוג התנ"ך בבית ראש הממשלה", אתמול (צילום: מארק ישראל סלם)

הקמפיין

גם היום תופסים דיווחים, ידיעות ופרשנויות הנוגעים למערכת הבחירות הצפויה מקום בולט בשערי העיתונים, ובראשם ההערכה כי הבחירות יתקיימו "כנראה ב-22 בינואר", כפי שנכתב על שער "הארץ".

"דרוש יריב" היא הכותרת על שער העיתון (כלומר, על שער חלקו העליון הממותג בימי שישי כ"הארץ שישי"). "תצלום מחויך במשכן הנשיא כבר יש, הסקרים מחמיאים וגם התאריך מתגבש [...] עכשיו נתניהו צריך לעקוב אחרי היוזמה לגוש מרכז-שמאל, ואחרי אולמרט, שכבר לא מכחיש שאיפה לקאמבק", נכתב בכותרת המשנה המפנה לטור פוליטי של יוסי ורטר. באיור המצורף נראים ראשי המפלגות השונות כשבמרכזם נתניהו, גבוה מכולם משום שהוא רכוב על כתפיו השחוחות של נשיא איראן אחמדינג'אד.

הפניה נוספת היא לידיעת המשך של חיים לוינסון, העוקב אחרי התורמים לפוליטיקאים הישראלים. לפי לוינסון, "53% מסך 13 מיליון השקלים שנתרמו לפוליטיקאים בישראל בשנתיים האחרונות התקבלו מאנשים שאינם גרים במדינה, אינם יכולים להצביע בישראל ואינם מושפעים ישירות מהחלטות בית-הנבחרים". "הליכוד היא המפלגה המובילה בגיוס כסף זר", מזכיר לוינסון.

"הליכוד – 29, העבודה – 20", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". "עם תחילת המירוץ לכנסת ה-19 מובילה מפלגתו של נתניהו בפער ניכר", מיידעת כותרת המשנה. "קדימה מתרסקת, יאיר לפיד מפתיע ועצמאות בראשות ברק נשארת בחוץ. 33.9%: נתניהו המתאים ביותר להיות ראש הממשלה הבא. המועד המסתמן לבחירות: 22 בינואר; ייתכן שוועדת הבחירות תבקש עוד שבוע". ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מתאר נחום ברנע דו-שיח בין נתניהו, המעוניין בבחירות בזק ופיזור מיידי של הכנסת, לבין יו"ר הכנסת רובי ריבלין (ליכוד), ש"הבהיר" לו כי הדבר בלתי אפשרי והכלל הוא כי נדרשים 100 ימים עד לקיום הבחירות וכי על פיזור הכנסת להיעשות בהליך חקיקה רגיל.

"נתניהו הוא מועמד יחיד לראשות הממשלה, שום דרמה לא צפויה, הקואליציה הבאה תהיה די דומה לקואליציה היוצאת", קובע אורי אליצור ב"מקור ראשון". "הפור נפל, יהיו בחירות ויהיה משעמם", הוא מסכם. "גם בבחירות הקרובות ניאלץ להשליך את יהבנו על ברירות מחדל", מחרה מחזיק אחריו חגי סגל. כותרות ההפניות לטוריהם הן "מה שהיה הוא מה שיהיה" ו"בחירות, אז מה?". "מתחיל ברגל ימין" היא כותרת המוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום", לצד תמונה גדולה של נתניהו מעל לתצלומים קטני ממדים של יריביו הפוליטיים.

"נתניהו הסכים לרדת מהגולן", מלשינה הכותרת הראשית, הנתונה במרכאות, של "ידיעות אחרונות". "מסמכים אמריקאיים חושפים: בניגוד להצהרותיו נגד ויתורים בגולן, ניהל רה"מ מגעים עם אסד והסכים לנסיגה עד הכינרת תמורת שלום מלא. המו"מ הופסק עם פרוץ המהומות בסוריה. לשכת רה"מ: מדובר ביוזמה אחת מרבות שישראל דחתה". אם החשיפה הזו של שמעון שיפר על אודות מגעים שהתקיימו ב-2010 נשמעת לכם מוכרת, הרי זה לא באשמת העיתונאים, אלא משום שנתניהו כבר למוד הכחשות על נכונותו לוותר על הגולן.

אם שיפר מספק את הידיעה החדשותית שתציק לנתניהו, פרשני "המוסף לשבת" מתגייסים למערכה הפובליציסטית. כך לפחות מסמנת כותרת המשנה לראשית ("מלחמת קול בקול") על שער המוסף, המפנה לטוריהם של נחום ברנע, סימה קדמון, מאיר שלו, נחמה דואק, עודד שלום, יועז הנדל, יגאל סרנה, סיון רהב-מאיר והטור הסאטירי "אפעס": "בנימין נתניהו טילטל השבוע את המערכת הפוליטית, בהנחה שהוא עצמו יכול להישאר רגוע. לא בטוח שהצדק איתו. בין כל האפשרויות של יריביו עוד עשוי להימצא הפאזל שיאיים ברצינות על נצחונו".

הידיעה הראשונה בעמוד הראשון (עמ' 2) של "מעריב" היא ידיעת כיתוב תמונה שבה נראה ראש הממשלה בנימין נתניהו בחולצה שחורה קצרת שרוולים סוקר בחיוך מסדר של בחורות צעירות במדים, אפודי קרב ואיפור הסוואה. "תחילת הקמפיין" היא הכותרת שניתנה לידיעה. אותו סיור של נתניהו בדרום מדווח גם ב"ישראל היום". שם הכותרת היא "רה"מ: 'נגן בנחישות על גבולותינו'". אחת הטעויות הגדולות ביותר של עיתונות בחירות היא המחשבה שהקמפיין התחיל. למעשה, הקמפיין מעולם לא נפסק.

שבויים

שני חיילי צה"ל שנמנו עם רשימות השבויים והנעדרים תופסים היום את כותרות העיתונים. האחד, גלעד שליט, שריונר יהודי שנפל בשבי חמאס ב-2006, היה מושאו של קמפיין אזרחי ותקשורתי רחב היקף והוחזר לפני שנה במחיר שחרורם של אלפי מרצחים ערבים מבתי-הכלא בישראל. השני, מג'די חלבי, חימושניק דרוזי שנעלם במהלך חופשה ב-2005, וכעת נמצאו שרידי גופתו ביער לא רחוק ממקום מגוריו. זיהוי גופתו של חלבי (שדבר מציאתה לא פורסם בזמן אמת) מגיע לכותרת הראשית של "מקור ראשון", "ישראל היום" ו"הארץ". ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" (כותרת ראשית) הכותרת הבולטת יותר היא זו המוקדשת לשליט והמצטטת דברים שאמר אתמול ושודרו בערוץ 10 (במסגרת קידום המכירות לראיון המלא עם שליט שישודר בערוץ "בקרוב").

"גלעד שליט מספר לראשונה על השנים בשבי" היא כותרת הגג לראשית של "מעריב". במרכז השער תצלום גדול ומטושטש של פניו של שליט כפי שנראו על מסך הטלוויזיה אתמול. ב"ידיעות אחרונות" מציעים יותר מהמשפטים הספורים שנאמרו אתמול על-ידי שליט. יותר מדויק: ב"ידיעות אחרונות" מציעים עוד כמה משפטים, נוסף על אלו ששודרו אתמול. "'ידיעות אחרונות' מביא לראשונה את הראיון המלא שהעניק גלעד שליט על השנים בשבי במסגרת סרט שהוכן עבור ערוץ 10", נכתב על שער העיתון. בהקדמה לדברים בעמ' 3 נדפסת התפארות שלפיה שליט "דיבר לראשונה בפומבי" על השבי בטור הספורט שלו שהחל להתפרסם בעיתון לפני ארבעה חודשים. העובדה ש"ידיעות אחרונות" קיבל את הסחורה של ערוץ 10 אינה מפתיעה; המפתיע הוא שהראיון לא ניתן ל"ידיעות אחרונות", שחיזר אחרי שליט כאילו היה שלמה ארצי. טוב, ישנו עדיין הספר.

"סיומה של תעלומה בת שבע שנים" היא הכותרת שניתנת בשער "מעריב" לדיווח על חלבי, שגופתו נמצאה במקרה על-ידי עובד קק"ל. אולם האמת היא שהתעלומה לא נפתרה; "עדיין לא ברור אם מדובר ברצח או בהתאבדות", נכתב בכותרת המשנה. סביר גם שלא תיפתר לעולם. "פחדתי שישכחו אותי" היא הכותרת (הראשית) שניתנת ב"מעריב" כהפניה לדיווח על הראיון של שליט אתמול בטלוויזיה. את שליט לא שכחו, משום שסיפורו פרט על מיתר בנפשם של ישראלים רבים, ומשום שעדת יחצנים ועיתונאים מגויסים דאגו להרטיט את המיתר עוד ועוד ועוד. את שליט לא שוכחים גם עכשיו, מסיבות שרק כמה מהן שונות. את מקום ההזדהות הלאומית והאנושית והדאגה הכנה החליפו סקרנות בריאה ומציצנות חולה. עדת היחצנים והעיתונאים המגויסים נשארה כשהיתה.

עוד בחירות

"הבחירות כבר החלו", נכתב בכותרת ידיעה של אורלי אזולאי בעמ' 10 ב"ידיעות אחרונות". "באוהיו כבר מצביעים התושבים בקלפיות או בדואר. בעוד שלרומני יתרון בסקרים הארציים, אובמה מוביל במדינות המפתח", נכתב בכותרת המשנה.

החברה האזרחית

"בית-המשפט: אסור לכלוא את הסודאנים", נכתב בכותרת ידיעה של תלם יהב בעמ' 11 של "ידיעות אחרונות", מתחת לכותרת הגג "מכה לשר הפנים". לפי כותרת המשנה, "ההחלטה תמנע את תוכנית שר הפנים לאסור את כל מבקשי המקלט מסודאן ולהעבירם למתקני מעצר בדרום".

"השכר הממוצע צנח ב-200 שקל בחודש", נכתב בידיעה קצרה של יוסי גרינשטיין ב"מעריב", מתחת לכותרת הגג "בגלל ההאטה והאבטלה". "פישר: 'הופתעתי לטובה מהטיפול בגירעון", נכתב בכותרת דיווח של זאב קליין ב"ישראל היום".

"הרב פינטו נחקר תחת אזהרה בחשד לשוחד ולהלבנת הון", מדווח יניב קובוביץ על שער "הארץ". פינטו נחקר יחד עם אשתו גם בחשד שניסו להשיג מידע על "תיק המתנהל במשטרת ישראל" ואף לשחד קצין בכיר לשם כך.

עושים לביתם

"בלעדי: יוחאי יעיש, מי שהיה אמרגנו של קובי פרץ והפך לעד מדינה נגדו, מדבר לראשונה. ועוד איך", מתלהבת כותרת בעמוד התוכן של "7 ימים", מוסף "ידיעות אחרונות". על מה מדבר האמרגן ועוד איך? קושר את זמר הפופ המזרחי להעלמת מס גדולה ושיחוד בכיר ברשות המסים, מזכיר אותו בנשימה אחת עם הצתת דלת ביתו ומזכה אותו בהערכות אופי לא מאוד מחמיאות. הכתבה, של שוש מולא, זוכה להפניה קטנה מהשער.

פרץ אינו זמר הפופ המזרחי היחיד המופיע היום על שער מוסף של "ידיעות אחרונות". "דרך המלך" היא הכותרת הראשית של מוסף הבידור "7 לילות", המפנה לראיון עם אייל גולן, שלטובתו גויסו גם עורך המוסף וגם מי שהפך לכתב הבכיר בו (הראיון גם מקודם, כנהוג, משער העיתון. היום ואתמול). הראיון עצמו – נופת צופים, כפי שמבטיחה כותרת המשנה "גולן סוגר את השנה הטובה ביותר בקריירה". זה אינו הראיון הכי חנפני שנערך עם גולן, ובכל זאת, המעוניינים ללמוד את ההבדל בין ראיון יחצני העוסק בסלבריטאי ומתמקד ברכילות לבין פרופיל עיתונאי מקצועי העוסק במוזיקאי ומתמקד בתרבות הישראלית מוזמנים להשוות את הראיון ב"ידיעות אחרונות" לראיון שערך לפני כשנה בן שלו עם גולן ב"גלריה" של "הארץ".

תצלום דמותו של הזמר, הנפרש לאורך שער "7 לילות", סימבולי כל-כך שנראה כאילו העורך הראשי של "ידיעות אחרונות" בחר לנצל את כרטיסי הטיסה הזולים של אחרי החגים ונעדר מהמערכת: גולן נראה בו כשהוא אוחז בלוגו העיתון ומטה אותו כרצונו. הביקורת העצמית המובעת בתצלום גלויה לכל קורא מתמיד ב"ידיעות אחרונות", או לפחות לאחד מהם, ששלח אתמול למערכת "העין השביעית" את המכתב הבא (בקיצורים דרושים): "כמעט בכל יום ישנה ידיעה על אייל גולן ב'ידיעות אחרונות'. מילא בעמודי הרכילות, שם מקומו קבוע, אבל הוא נמצא בחדשות תדיר; כשהופעתו באילת הופסקה, תמונה שלו במדור הספורט על ספסל קבוצת הכדורגל, על כך שהוא מקים חברת נדל"ן, והיום יש הפניה בשער (עם תמונה כמובן) על כתבת מוסף שתהיה איתו מחר. או שהיחצן/ית שלו מעולים או שמשהו מסריח בשותפות הזו בין גולן ל'ידיעות אחרונות'".

אגב, לצד תמונותיהן של הדוגמניות אילנית לוי ("הורס לה"), בר רפאלי ("אמרה לא") ורוסלנה רודינה ("מאוהבים"), מופיעה בעמודי הראיון תמונתו של רני רהב, היחצן של גולן ("מזדהה").

סימנייה

במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" מכריזים על סדרת כתבות-ראיון שתוקדש, אם הבנתי נכון, ליוצרים מדור תש"ח. יהודה נוריאל מראיין בכתבה הראשונה בסדרה את חיים גורי, חנוך ברטוב ופוצ'ו (שבנו המוכשר מוזכר בכפולה הפותחת של העיתון בידיעה מחמיאה על איחוד להקתו, הבילויים). "בסך-הכל אני חושב שהפלמ"ח היה גימיק", אומר פוצ'ו, "במובן הטוב של המלה. גימיק בדיעבד. כמו הרטייה של משה דיין, היד הקטועה של טרומפלדור, כמו כמו אברהם אדן שלנו, ברן, שנפטר עכשיו. אני קורא עליו בעיתון. ומה הדבר הראשון שמציינים, במה הוא רכש את שמו? הניף את דגל הדיו באום-רשרש. הן היו עוד דברים, אבל קודם כל כותבים את זה" (והנה אפשר להבין כמה ממקורות ההשראה של הבילויים).

ענייני תקשורת

"פרשן הספורט רון קופמן הותקף", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". "נפצע במכוניתו באורח קל ממכה של חפץ קהה בראשו ומשברי זכוכית. פונה לבית-החולים. למשטרה אמר כי אינו חושד באיש", נכתב בכותרת המשנה.

בטורו ב"מוספשבת" של "מעריב" קורא בן כספית לאהוד אולמרט "לרוץ", וגוער במפרסמי הסקר בעיתון שבו הוא מועסק, סקר שתוצאותיו היו שליליות באשר לראש הממשלה לשעבר, שהורשע באחרונה בעבירות שחיתות (וזוכה מחמת הספק מאחרות). הסיבה שבשלה על אולמרט "לרוץ", או לפחות הסיבה שכספית מקדיש לה את עיקר המקום, היא המלחמה בשלדון אדלסון, איל הקזינו והבעלים של "ישראל היום". "רוץ אולמרט רוץ, כי גם העיתון הזה הוא לא מה שהיה", כותב כספית. איפה הבושה? הנה הבושה.

"דפני ליף חזרה לרחובות", נכתב בכותרת ידיעת כיתוב תמונה בעמ' 8 של העיתון. כנראה גם לדפי "מעריב".

"העיתון למען (עברייני) המדינה", נכתב בכותרת המגושמת במעלה שער "ישראל היום", המפנה לטורו של מרדכי גילת במוסף "ישראל השבוע". "איך הפך 'ידיעות אחרונות' מעיתון מכובד למכבסה של נבחרי ציבור שסרחו", נכתב בכותרת המשנה, המעידה על התמתנות ביחסו של "ישראל היום" ל"ידיעות": מסתבר שפעם היה זה עיתון מכובד, וכי הרוע המזוכך שמייחסים לו ב"ישראל היום" אינו גנטי, אלא רק נרכש. המשך כותרת המשנה הוא "איך קרה שהעיתון שחשף את פרשת דרעי מבקש להחזיר אותו לממשלה".

גילת הוא, כידוע, מראשי העיתונאים החתומים על הצד העיתונאי של חשיפת מעשי השחיתות של אריה דרעי ועל הבאתו לדין, והשינוי ביחסו של "ידיעות אחרונות" לדרעי הוא אכן תמצות מטפורי מדויק לשינוי (או לפחות להידרדרות המואצת) ביחסו של מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס לסוגיות של עצמאות, שליחות ואתיקה עיתונאית, כמו גם לאלו של שחיתות שלטונית. העובדה שהבימה המרכזית שעליה מתפרסמות תלונות בעניין היא חינמון א-עיתונאי מגויס הממומן על-ידי מיליארדר אמריקאי כדי לתמוך בפוליטיקאי ישראלי מלמדת על רוחב ההשחתה של העיתונות הישראלית.

בסוף טורו השבועי במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת כוכבית ולצדה ההודעה כי "בשבוע הבא יתפרסם טור הפרידה של יאיר לפיד מ'7 ימים'". מדוע? במה שינתה הכרזתו של ראש הממשלה כי הבחירות יוקדמו את התנאים האתיים, כך שאלו פתאום אינם מאפשרים ללפיד להמשיך בקמפיין פוליטי במקביל לכתיבת טור ב"ידיעות"? יותר משההודעה על הפסקת הטור מלמדת על מחויבותו האתית של לפיד מכאן ואילך, היא מלמדת על הזלזול שלו בה עד כה.

כך או כך, לקראת הסוף (הזמני, יש לשער) מחמם לפיד מנועים ומגיש טור מגה-לפידי, אוסף קלישאות סכריני כל-כך שאפשר להמתיק איתו קפה לשנה, תמצות מעורר רתיעה של הבינוניות הישראלית כפי שהיתה יכולה להיות נשקפת מעיניו של ילד בר-מצווה מפרבר אשכנזי, שנולד זקן ועשיר. הכותרת היא, כמובן, "פטריוטיות", והפזמון – כי כל טור גרוע צריך פזמון – היא "להיות פטריוט". זהו טור שנכתב עם מנגינה, זו של שיר-לכת צבאי שהולחן מכורסה הרחק בעורף (כן, להיות פטריוט זה "להגיד 'אני גולנצ'יק' אחרי השחרור", כותב בוגר "במחנה" לפיד).

עוד לפי הטור, להיות פטריוט זה "לדעת להכיל את הסתירות של ארצך". אבל לפי הטור, להיות יאיר לפיד זה לדעת למסמס את הסתירות, להחניף, לרדד, לטשטש. למצוא את המכנה המשותף הקיטשי ביותר, לטבול אותו ברוטב צ'יז ולהגיש בטמפרטורת החדר שמעולם לא היה קיים בשום בית. רציתם אותו בעיתונות, תקבלו אותו גם בכנסת.