מפגין מצרי בכיכר תחריר נושא כרזה של הנשיא מובארכ נכנס למטוס (צילום: Al Jazeera English, רשיון cc-by-nd 2.0)
שאלה של אזרחות
האירועים במצרים משתלטים גם הבוקר על כותרות העיתונים ועמודי החדשות. "גובר הלחץ על מובארכ", קובעת הכותרת הראשית של "ישראל היום". תמצית האירועים על-פי עיתון זה: "בראדעי הכריז עצמו כמנהיג המהפכה: 'מובארכ, המשחק נגמר'. אובמה וראש ממשלת בריטניה דורשים: רפורמה מקיפה במצרים; קלינטון: דמוקרטיזציה עכשיו. בישראל חוששים מהתחזקות האחים-המוסלמים. הבורסה בתל-אביב צנחה בכ-4%. הצבא המצרי עשה אתמול שרירים בקהיר: מטוסי קרב טסו בגובה נמוך מעל המפגינים, והטנקים הכבדים ביותר של הצבא נכנסו לכיכר המרכזית. גם המשטרה חוזרת לרחובות".
"לא מוותר", קוראת מנגד הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", על רקע תצלום [אי.פי.אי] של שלושה אזרחים כשהם אזוקים וקשורים לטנק מצרי, לאחר שנתפסו שודדים חנויות. "אלפי אסירים נמלטו מהכלא", נכתב בכותרת המשנה, "כנופיות שולטות ברחובות, בוזזות חנויות ובתים. אבל הנשיא המצרי הקשיש עדיין נאבק אתמול במאמץ לשרוד".
הכותרת הראשית של "מעריב" פחות נחרצת. "בכיכר ההיסטוריה", היא קוראת, על רקע תצלום [גטי-אימג'ס] של מפגין מצרי מעניק פרח לחייל על טנק. ב"הארץ" נבחרה כותרת מדינית – "ישראל לעולם: שמרו על יציבותו של מובארכ". את הידיעה הזו מביא ברק רביד, המדווח כי במוצאי-שבת שיגר משרד החוץ מברק סודי לכעשרה שגרירים במדינות מפתח. השגרירים במדינות אלו "התבקשו לפנות לבכירים במשרדי החוץ ובלשכות הנשיאים או ראשי הממשלה ולהעביר להם מסר בעניין חשיבות היציבות במצרים".
בעמודים הראשונים של העיתונים דיווחים מאת השליחים לקהיר. כמו אתמול, גם הבוקר מספק שליח "הארץ" לקהיר אנשיל פפר את הדיווח המקיף והמעניין ביותר מאזורי ההפגנות בבירה המצרית. בכפולה הפותחת של העיתון מדווח פפר על האירועים בכיכר א-תחריר וכותב כי "[מוחמד] אל-בראדעי ניסה לטעון אתמול שהוא זוכה לתמיכה רחבה של האופוזיציה, אולם בתום פגישה של ארבעה ארגונים ותיקים שמתנגדים לנשיא חוסני מובארכ התברר שלא כך הדבר. נציג הארגונים טען שאל-בראדעי לא מייצג אותם, שהוא לא ישותף במגעים העתידיים של הארגונים עם השלטון, וכי 'אפילו האחים-המוסלמים מעמידים אותו כנציגם רק בתור בובה'".
על-פי פפר, אל-בראדעי אמנם הפר את מעצר הבית שלו כדי להתייצב לצד המפגינים בכיכר, אך "מרבית המפגינים לא נהרו אליו, וניכר מכיוונם בוז למה שהם מכנים 'האופורטוניזם של אל-בראדעי', שרק אמש אזר אומץ לצאת מביתו".
על פני עמוד נוסף ב"הארץ" משרטט פפר את הלך הרוחות בקרב מפגינים בכיכר ובמוקדים אחרים בקהיר. "אתמול לקראת שעות הערב החלו האסלאמיסטים להתבלט קצת יותר בכיכר תחריר", הוא כותב. "[...] עם זאת, ניכר שהם רק מיעוט בקהל הגדול. רק מעטים מבין המפגינים טרחו לכרוע ברך ולהתפלל. נשים רבות הסתובבו גלויות ראש ובמכנסיים, וקריאות 'אללה הוא אכבר' מעטות אמנם נשמעו, אבל הן הוחלפו כמעט מיידית בסיסמאות לאומניות ובקריאות בעד הדמוקרטיה, החופש והפלת הנשיא מובארכ".
בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מדווח שליח העיתון אלדד בק על הנעשה בכיכר א-תחריר, וזאת תחת הכותרת "בוגד, לך לישראל". בק מציג תמונה מעט שונה של יחסי הכוחות והתחושות בכיכר. "הצבא הולך ומאבד סבלנות, המחאה מקבלת צביון דתי והנשיא מובארכ כבר לא 'השטן' היחיד באזור", מסכמת כותרת הביניים לדיווחו. "המפגינים, האופוזיציה והתקשורת במצרים סימנו מטרה חדשה – האויב הציוני".
בדיווח עצמו כותב בק כי על אחד הגשרים במרכז קהיר נכתב "מובארכ, בוגד, לך לישראל", וכי לדעת מפגינים רבים, ישראל "עומדת מאחורי כנופיות השודדים שפרצו בימים האחרונים למרכזי קניות, לחנויות, לבתים פרטיים ואפילו למוזיאון הלאומי, גנבו מכל הבא ליד וזרעו הרס". בק מוסיף כי בעמוד הראשון של "אחד מעיתוני האופוזיציה" קראה הכותרת הראשית: "הציונות הבינלאומית עומדת מאחורי מלחמת האזרחים במצרים".
בהמשך העיתון מופיעה תיבה תחת הכותרת "מהפכה בכותרות", המציגה את עמודי השער של שישה עיתונים ממדינות האזור – קטאר, מצרים, לבנון, סעודיה, טורקיה וירדן. העיתון המצרי האופוזיציוני "אל-מצרי אל-יום" בחר בכותרת "מזימה של ה'ביטחון' לחיזוק האנרכיה". הטענה כי דווקא נציגי שלטון מובארכ אחראים למעשי הביזה מופיעה גם בדיווחי השליחים למצרים. העיתון הלבנוני בחר בכותרת "מצרים טובעת באנרכיה".
עוד בדיווח של בק מקהיר, ציטוט מפי "עיתונאי מצרי בכיר", שאומר לו כי אל-בראדעי הוא "המצאה של התקשורת", וכי "מרבית העם רוצה שמובארכ יישאר", שכן "הוא היחיד שנהנה מלגיטימיות בעיני העם שמעוניין בהחזרת היציבות". בק מסיים את דיווחו בציטוט מפי מפגין שאומר, "אם הצבא יתחיל לירות באנשים, תהיה הידרדרות ממשית".
"לא צריך להיות מומחה למצרים, או אפילו לדבר ערבית, כדי להבין ממראה החיילים המתחבקים עם המפגינים בכיכר תחריר שאם תינתן להם פקודה לפתוח באש על האזרחים, הם לא יוכלו למלא אותה", כותב פפר ב"הארץ", בטור פרשנות הנלווה לדיווחיו.
הבוקר גם ל"מעריב" דיווח מאת שליח העיתון לקהיר – גדעון קוץ. בניגוד למה שנכתב כאן אתמול בטעות, קוץ דיווח לקוראי "מעריב" גם על הנעשה בטוניסיה, לאחר שבתחילת הדרך הסתמך העיתון על שליחי ה"אובזרבר" כדי לתאר את הנעשה במדינה. דפוס זה חוזר על עצמו בדיווח על מצרים, כשקוץ מחליף הבוקר את דיווחי שליח ה"אובזרבר" לקהיר.
"כיכר תחריר בקהיר נראתה אתמול כמו תפאורה של סרט מלחמה", כותב קוץ, ובהמשך מספר על מה ששמע מהבלוגר ואחד אל-הבאס, שפגש בכיכר – כיצד הצליחו המפגינים במצרים לעקוף את חסימות האינטרנט של השלטון. "לא הבלוגים עשו את המהפכה", מדגיש בפניו אל-הבאס, "אלא האנשים האלה".
"גם אני העברתי את סופ"ש בטוויטר, בפייסבוק וביו-טיוב, יונק ציוצים וסרטונים מהנעשה במצרים", פותח ב"גלובס" דרור פויר את טורו השבועי המוקדש לאינטרנט ומחשבים. על-פי פויר, "זו שעתה היפה של הרשת [...] כלי תקשורת עוקף משטרים וצנזורות [...] זו גם שעתו היפה של הפקס [...] כשנחסמה הרשת הפציצו חבורות אקטיביסטים את מכשירי הפקס במצרים ושלחו לשם חלקים ממסמכי ויקיליקס שגילו את עומק וחומרת הרודנות". אבל השורה התחתונה של פויר ביחס להפגנות במצרים שונה:
"זו לא רק שאלה של אינטרנט, אלא של אזרחות", כותב פויר. "בעוד האחים במצרים יוצאים לרחובות, סופגים כדורים חיים, האקטיביזם הישראלי ברשת מעדיף יצירת קמפיינים מקוונים וסרטונים ויראליים, [...] צריך לזכור שלמרות כל הקרדיט שאנחנו נותנים לאינטרנט, הקרדיט צריך ללכת לאנשים. עובדה: לקחו להם את האינטרנט, מצאו פתרון אחר. לקחו להם גם אותו, אז פנו לפקס. הטכנולוגיה נותנת יופי של כלים לאזרחות של ממש. עכשיו צריך את האזרחים עצמם".
העיתון היחיד שעדיין אין שליח מטעמו במצרים הוא "ישראל היום", שמסתפק הבוקר בדיווח "מיוחד ל'ישראל היום'", מאת סאל אמרגי, עיתונאי ספרדי השוהה בימים אלה בקהיר. אמרגי שולח דיווח שהולם את "ישראל היום" – קצר ומזרה אימה.
מהיום למחר
מעט פחות טורי פרשנות מתפרסמים הבוקר, וגם בהם יש גיוון רב בהשוואה לטורים שפורסמו אתמול, שרובם התריעו מפני עליית האחים-המוסלמים לשלטון במצרים.
"הערכות המצב במערכת הביטחון הישראלית ביומיים האחרונים נשמעו פחות נחרצות מחלק ניכר מהפרשנויות בכלי התקשורת", כותבים אבי יששכרוף ועמוס הראל בטור פרשנות המתפרסם הבוקר ב"הארץ". "המפנה ההיסטורי החל, אבל השורה התחתונה שלו נותרה מעורפלת. בישראל מתרשמים שהמאבק בין הצדדים עדיין לא הוכרע סופית: הצבא מנסה להחזיר את השקט על כנו ומנצל במידת מה את האנרכיה שפשטה לצרכיו. ייתכן שדווקא הכאוס, ובעקבותיו תחושת חוסר הביטחון האישי, יגבירו את תמיכת האזרחים בהתערבות הצבא במתרחש, במטרה להחזיר את הסדר והביטחון לרחובות. אם הצבא יצליח בכך, ייתכן שיורשי מובארכ, הנתמכים בידי הצבא וכוחות בטחון הפנים והמודיעין, יוכלו להמשיך ולאחוז בשלטון, באופן זמני לפחות".
טורים רבים הבוקר מוקדשים לביקורת על התנהלות ארה"ב במשבר הנוכחי. "אמריקה, המזרח התיכון מחכה להסברים", קוראת כותרת טורו של דן מרגלית ב"ישראל היום". "עתה נטל על עצמו אובמה הימור מרחיק לכת", הוא כותב. "הוא אינו מניח למובארכ להתארגן, לשאוף אוויר במאבק נגד הרחוב הסוער. דוחק בו לוותר עוד ועוד. [...] כיצד הם עצמם ייתפסו בעיני שליטי ערב המתונים לאחר נעיצת הסכין בגבו של השותף הוותיק מכולם? [...] כאשר שליטי מדינות ערב נוכחים כי אמריקה היא משענת קנה רצוץ, מדוע שייאותו לעשות שלום עם ישראל בחסותה?".
"המסקנה אצלנו, בישראל, צריכה להיות שהאיש שיושב בבית הלבן עלול 'למכור' אותנו מהיום למחר", פוסק איתן הבר במאמר המתפרסם ב"ידיעות אחרונות". "המחשבה שאמריקה עלולה שלא לעמוד לצדנו ביום פקודה מעוררת צמרמורת. ישמור אותנו אלוהים".
אל כותבי המאמרים הצטרף אתמול ב"גלובס" גיא בכור, ששוב נהנה לתפוס את עמדת הילד הרע של המזרחנים והפרשנים לענייני ערבים. במאמר שכתב טוען בכור כי "מצרים לא עברה שום הפיכה אזרחית, היא עברה הפיכה צבאית. המהפכה לא היתה נגד מובארכ, היא נעשתה על-ידיו".
על-פי בכור, "המדיניות של מובארכ היתה ועודנה של בונקר. הוא לא יזוז, והמפגינים האלה יכולים להתפרע כמה שירצו. ממילא העם המצרי התחיל בשלב מסוים לסלוד מהאנרכיה שהם הביאו. [...] בשלב הזה מאזני הכוח למעשה הוכרעו, והעולם הערבי הבין זאת, להוציא האמריקאים, שהמשיכו להסית נגד בעל הברית החשוב ביותר שלהם בעולם הערבי".
"מה לעשות בבעלי ברית, כאשר המשך שלטונם עלול להזיק לאינטרסים של ארה"ב ושל המערב?", תוהה יואב קרני ב"גלובס". "האם צריך לשמור להם אמונים, ברוח מימרתו המחוספסת של פרנקלין רוזוולט, 'הוא בן כלבה, אבל הוא בן הכלבה שלנו'? [...] כאשר אובמה נשא נאום בקהיר, בתחילת נשיאותו, הוא הבטיח שארה"ב לא תנסה לכפות את מוסדותיה הדמוקרטיים על איש. השבוע אין לו ברירה. כאשר מהפכה פוליטית חסרת תקדים מתחוללת בעולם הערבי, ואבני דומינו מאיימות ליפול מן החוף האטלנטי ועד ים סוף, ארה"ב אינה יכולה לשמור אמונים למשטרים מתמוטטים".
גם בן כספית לא שומר אמונים למשטרים. על נאום קהיר של אובמה כתב אתמול כספית ב"מעריב" כך: "מי זוכר עכשיו את 'נאום קהיר' המקושקש של ברק אובמה? הנאום שאמור היה לפתוח עידן חדש בין אמריקה למזרח התיכון, הנאום שהיה אמור לבשר על התקווה ולשנות את תדמיתה של אמריקה באזור ובעולם. מאז הנאום הזה הכל קורס. זה מה שקורה כשאמריקה מתקפלת".
באתר לאטמה מזכירים כי בזמן אמת דעתו של כספית על הנאום היתה שונה: "הוא נשא נאום סוחף, לעתים מרגש, מנהיגותי ואמיץ באוניברסיטה של קהיר", כתב כספית למחרת הנאום. "אחרי הנאום הזה, כולם יודעים מה הוא רוצה, לאן הוא הולך, במה הוא מאמין. [...] בחן רב, עם כמויות עצומות של קסם אישי, אבל גם עם הרבה אומץ ונחישות".
לצחוק או לבכות
סמדר פרי כותבת ב"ידיעות אחרונות" על תרומתה של רשת אל-ג'זירה לאנדרלמוסיה במצרים ועל החלטת ממשלת מצרים להשעות את פעילות הרשת במדינה (באתר זה פורסם הבוקר מאמר על הרשת מאת זוהיר אנדראוס).
"התמונה שריצדה אתמול בצהריים על מסכי ערוץ הטלוויזיה של אל-ג'זירה, רגע לפני שכיבו להם את האורות במצרים, לא השאירה הרבה מקום לפרשנות", כותבת פרי. "זו היתה תמונה ששלפו מהארכיון במטה השידורים בקטאר, ובה נראה הסגן הטרי של הנשיא מובארכ, עומר סולימאן, בפגישה עם נשיא המדינה שמעון פרס בירושלים. בתחתית המסך הוסיפו צילום של צעירה מפגינה בקהיר כשהיא מנופפת בשלט: 'סולימאן, הסוכן של האמריקאים'".
על-פי פרי, מאז ששר המידע המצרי ביטל את רשיונות העבודה של עיתונאי הרשת ואסר עליהם לצלם ברחובות, הרשת משדרת תמונות שצולמו על-ידי ערוצים אחרים, והראיונות מתבצעים באמצעות הטלפון. "מאז שהורדה מהאוויר במצרים, הרשת רק הקצינה את דיווחיה והיא מראיינת אך ורק מפגינים ואנשי אופוזיציה", כותבת פרי.
איתמר אייכנר מדווח בעיתון כי שר החוץ אביגדור ליברמן הגיע אתמול להערכת מצב במשרדו וכשהביט בטלוויזיה "תהה מדוע מקרינים בחדר המצב את שידורי רשת אל-ג'זירה".
"הנוכחים לא ידעו אם לצחוק או לבכות", מדווח אייכנר, "אבל בדיוק אז הקרינה הרשת תמונות של עומר סולימאן עם הנשיא פרס". על-פי הדיווח, ליברמן הגיב במלים: "מזל שלא הקרינו תמונה שלו איתי. זה כבר היה גומר אותו". בהמשך מדווח כי ליברמן הורה למנוע כניסת עיתונאים למשרד החוץ "עד להודעה חדשה" וזאת "מחשש שיפרסמו ידיעות שיזיקו לישראל".
ב"ישראל היום" מדווח דניאל סיריוטי כי לא רק כתבי אל-ג'זירה מתקשים לבצע את עבודתם במצרים. על-פי דיווחו, כתבים זרים, בעיקר מכלי תקשורת ערביים, "דיווחו כי מנגנוני הביטחון מונעים מהם מעבר בין מוקדי ההפגנות ובחיפושים שעורכים השוטרים בכליהם של העיתונאים הוחרמו מצלמות, קלטות וידיאו ומחשבים ניידים".
כמו כן מדווח סיריוטי כי "קבוצת כתבים בכירים בעיתון הממסדי החשוב 'אל־אהראם' חתמה על גילוי דעת חסר תקדים, שבו נאמר כי הם תומכים בעמדת המפגינים, ודורשים את התפטרותו לאלתר של הנשיא מובארכ".
תומך נדיב
המודעות בגנות "הפוטש בקריה", שפורסמו אתמול ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות", מגיעות הבוקר ל"מעריב" באמצעות טורו של בן כספית. "המודעות, שמנוסחות בסגנון בריוני, נטולות חותם מזוהה כלשהו – למעט אותם 'אזרחים שלא מכירים את גלנט', אבל יש להם למעלה ממאה אלף שקל לבזבז על מודעה שעזרה לשכנע את אלה שעדיין לא השתכנעו שמשהו במינוי הזה עקום מהרגע הראשון", כותב כספית.
פרשן "מעריב" מזכיר כי הפרקליט הצבאי הראשי פנה אתמול למשנה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לפתוח בחקירה פלילית כדי לאתר את האחראים לנוסח המודעה. לפי כספית, דובר צה"ל אבי בניהו, שמוזכר במודעה, "נועץ אתמול עם עורך-דין, וקרוב לוודאי שיגיש בקרוב תביעת דיבה".
ועוד מוסיף כספית: משרד הפרסום שרכש את המודעות סיפק "מכתב שיפוי", "שמבטיח לעיתון לכסות כל הוצאה כספית או הפסד אפשרי בתביעת דיבה במקום העיתון המפרסם". כספית אינו מציין את זהות משרד הפרסום, אך כותב כי "הבעלים של אותו משרד פרסום דווקא מכיר את אחד העיתונאים שרודפים עכשיו את גבי אשכנזי, וקשור איתו בקשרי משפחה הדוקים".
בידיעה נפרדת, לצד הטור של כספית, מפזרים חני יודל ואמיר בוחבוט את הערפל של כספית ומדווחים כי את המודעות רכשה "חברת יוניברסל-מקאן, חברת רכש המדיה של קבוצת הפרסום מקאן-אריקסון, שבראשה עומד אילן שילוח".
לדעת עמוס הראל, המקדיש טור פרשנות למודעות על "הפוטש בקריה", הן גרמו למועמד לרמטכ"לות יותר נזק מתועלת. "בפרסומה השיגו מזמיני המודעה תוצאה הפוכה מהמקווה, דווקא ביום קריטי לרמטכ"ל המיועד", הוא כותב ב"הארץ".
"[...] אם ביקשו מזמיני המודעה להשפיע על היועץ וינשטיין, רגע לפני ההכרעה, למה היה דחוף להם לטעון שהיועץ נתון להשפעת התקשורת והמבקר, 'המנסה להופכו למריונטה שלו'? ומה התועלת בהתקפה הישירה על מבקר המדינה 'תאב הפרסום האישי', אויב נחוש בפני עצמו? גם ההתאגדות תחת דגל האזרחים המודאגים משונה במקצת. מיהם אותם אזרחים, שאף שאינם מכירים את הרמטכ"ל המיועד, הוציאו מכיסם כמה מאות אלפי שקלים תמורת פרסום מודעות עמוד בעיתונים הגדולים, רק בשל דאגתם להליך הדמוקרטי? ספק אם היו אלה תושבי באר-שבע ושדרות, חרף ההערכה שהם רוחשים לתפקודו של גלנט כאלוף פיקוד הדרום בעופרת-יצוקה".
בעוד שבכל העיתונים מדווחים כי היועץ המשפטי לממשלה צפוי להכריע היום בעניין יואב גלנט, ב"גלובס" לא התעייף משה ליכטמן מעבודה עיתונאית חוקרת סביב סוגיית גלנט. בגיליון שחולק אמש למנויים דיווח ליכטמן כי גלנט נפגש עם מי שהיה הממונה על מחוז חיפה מטעם משרד הפנים, יגאל שחר, בתקופת הטיפול בחריגות הבנייה שלו, וזאת בניסיון "לגבש הסדר להכשרת חריגות הבנייה בנחלתו במושב עמיקם".
שלא תגידו שלא אמרנו לכם
לעיתון "הארץ" נלווה הבוקר מוסף "כלכלי+", "מגזין סחר חוץ והשקעות ישראל-סין". המגזין, שיוצא לאור על-ידי המחלקה המסחרית של "הארץ", הינו מוסף פרסומי. כך כתוב במפורש, שחור על גבי ורוד, בגופן קטן בתחתית עמ' 2 של המוסף, כדי למנוע את הטעיית הציבור.
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי "מעריב" מתכוון בתוך כחודשיים לבטל את המוספים "עסקים" ו"המגזין" ולהכניסם אל תוך עמודי החדשות של העיתון. על-פי הדיווח, ההערכה היא כי "מדובר בצעד ראשון לקראת מהלך כולל יותר, אשר בסופו יושם דגש מיוחד על מהדורת סוף-השבוע של 'מעריב' על פני המהדורה היומית. העיתון היומי, על-פי גורמים בענף, יחולק בחינם ואולי אף ייעלם לחלוטין, כשהמשקל יעבור אל עולם הניו-מדיה ובכלל זה לאתר האינטרנט nrg ולאפליקציית הטאבלט המתוכננת". יש להזכיר, ואברבך עושה זאת, כי תוכניות מן הסוג הזה נידונות ב"מעריב" כבר שנים.
חני יודל מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי דקל שחרור, מנכ"ל חברת פרסום, התבקש לשלם עבור ראיון שהעניק לתוכנית הבוקר של רשת, "לחיות טוב", בהגשת קובי מחט ואפרת אנזל. על-פי הדיווח, שחרור מתכוון להגיש תלונה במשטרה ובמועצת הרשות השנייה בגין הונאה.