ערב נסיעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לוושיגנטון, ראוי להזכיר כי למרות הסיקור התקשורתי והחיבוקים הפומביים שהרעיף אובמה על אורחו בביקורו הקודם בבית הלבן ביולי האחרון, המידע על הפגישה נותר ברובו נסתר. ולא בכדי. על-פי הכתבים המדיניים, במרכז השיחות עם אובמה בחודש שעבר עמדה הסוגיה הגרעינית והרצון לבסס את "מעמדה הייחודי" של ישראל בהקשר זה.

תזמורת צבאית הודית מנגנת במסגרת יום זיכרון למלחמה עם פקיסטן על חבל קשמיר. דראס, הודו, 28.7.07 (צילום: אשיש שארמה)

הדיווחים שיצאו מסביבת ראש הממשלה בתום הפגישה עם הנשיא האמריקאי בישרו על תחילתה של ידידות חדשה. באחת נמחקה הכותרת הראשית ב"הארץ" מחודש מאי: "ארה"ב הצטרפה לדרישה לפרז את המזרח התיכון מנשק גרעיני" (6.5.10), ובמקומה ידעו הכתבים המדיניים שנלוו לראש הממשלה לדווח כי ארה"ב הכירה ב"זכות ההרתעה" של ישראל, "שמשמעותה היא שישראל תהיה זכאית להחזיק ביכולות אסטרטגיות מרתיעות משלה" ("הארץ", 8.7.10).

העמדה האמריקאית ששיקפה תמיכה בפירוז המזרח התיכון, כולל במהלך הקונקרטי של זימון ועידת פירוז בעוד שנתיים, הוגדרה בסביבת ראש הממשלה כ"תקלה" ("הארץ", 8.7.10). ראש הממשלה חיזק וביסס את הדברים בדיון בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת לסיכום הביקור באומרו כי "אין שום התרופפות בתמיכת ארה"ב במדיניות העמימות הגרעינית של ישראל" (קול-ישראל, 26.7.10).

הכתבות והפרשנויות שליוו את הביקור היו עטופות במטפורות והמצאות לשוניות סביב התיבה "עמימות", אך במכלול הדיווחים בסוגיה הגרעינית בלט נושא אחד שהובא בנוסח בהיר ועובדתי. כך נמסר מפמליית ראש הממשלה כי ההישג הגדול של הביקור "הוא מכתב אמריקאי שהופקד בידם ובו נכונות לשיתוף פעולה בתחום הגרעין האזרחי למרות שישראל אינה חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני" ("ידיעות אחרונות", 8.7.10).

הכתב המדיני של קול-ישראל שנלווה לביקור ידע לספר (7.7.10) כי אובמה הבטיח לישראל דלק גרעיני לשימוש אזרחי אף שאינה חתומה על האמנה לאיסור נשק גרעיני, "בנימוק כי ישראל מדינה אחראית ורצינית".

הגדילה לעשות הכתבת המדינית של גלי-צה"ל, שדיווחה מוושינגטון (7.7.10): "חשיפת גלי-צה"ל: ארה"ב העבירה לישראל מכתב התחייבות סודי ובו הבטחה לשיתוף פעולה בתחום הגרעין האזרחי בין שתי המדינות, וזאת למרות העובדה שישראל אינה חתומה על האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני. במסמך מבטיחה ארה"ב למכור לישראל חומרים בקיעים שמהם ניתן לייצר חשמל, וגם טכנולוגיה וציוד". בישראל התקבלו הדברים כמציאות עובדתית פשוטה שאין הרבה מה להוסיף לה. עוד נדבך ביחס המיוחד שמגיע לישראל לקבל מארה"ב בתחום הגרעיני.

הדיווח בגלי-צה"ל על "המכתב הסודי" היכה גלים מקצה העולם ועד קצהו. הוא צוטט בהרחבה באותו יום ב"הארץ", ומשם בסוכנויות הידיעות הבינלאומיות, ובכלל זה סוכנות ידיעות איראנית. בכל הדיווחים הודגש, "על-פי הרדיו הצבאי בישראל". באופן לא מפתיע, ארה"ב מילאה פיה מים ולא הגיבה. הציפייה היתה כי הסיפור ידעך.

משנדמה היה כי "הסיפור הגרעיני" הגיע לכדי מיצוי ועניינים חדשים עמדו לתפוס את מקומו, נכנס גורם פוליטי והצית אותו מחדש. בכירותו וקרבתו של אותו גורם לראש הממשלה הציתה להבה לא קטנה. לא כאן, אלא בארה"ב. בהופעה לפני דיפלומטים בתל-אביב שיבח שר האוצר יובל שטייניץ את ביקורו המוצלח של ראש הממשלה בוושינגטון. לדבריו (כמצוטט באתר ערוץ 7 באנגלית, 8.7.10), ההישג העיקרי של הביקור הוא "בהכרזה ההיסטורית בדבר שיתוף הפעולה בתחום הגרעין האזרחי. הצהרה שמשמעותה השוואת מעמדה של ישראל בתחום רגיש זה עם הודו, והכרה אמריקאית שישראל מדינה אחראית שניתן לסמוך עליה בתחום הגרעיני. זאת, למרות שאינה חתומה על אמנת NPT".

הדברים של שטייניץ לא עוררו הדים בישראל. הרי ככלות הכל מדובר בלחמניות מחוממות מאתמול. אף אחד לא נתן את הדעת לכך ששטייניץ מגדיר הדלפה עיתונאית (הסיפור של גלי-צה"ל) כ"הכרזה היסטורית".

מתי והיכן ניתנה ההכרזה ההיסטורית הזאת? יתרה מכך, לא ניתנה תשומת לב למשוואה שיצר שטייניץ בין ישראל להודו. כזכור, "הסוגיה ההודית" לא הוזכרה בצורה מפורשת בדיווחים מפמליית ראש הממשלה בוושינגטון.

המשוואה משקפת, כנראה, תדרוך מודיעיני שקיבל שטייניץ לפני הופעתו במפגש הדיפלומטים. המסר שביקש להעביר: רצונה של ישראל לקבל "פטור" מהצורך לחתום על אמנת NPT. הודו, פקיסטן וישראל הן שלוש המדינות היחידות בעולם שאינן חתומות על אמנת הנשק האוניברסלית ביותר המוכרת ביחסים הבינלאומיים – אמנת NPT לאיסור הנשק הגרעיני.

שר האוצר יובל שטייניץ בלשכתו בכנסת. 24.5.10 (צילום: ליאור מזרחי)

בישראל לא התייחסו לדברי שטייניץ. לא כך בארה"ב. סוכנות הידיעות בלומברג העבירה אותם כלשונם (8.7.10). כתב הסוכנות הוסיף בתמיהה מסוימת: "שטייניץ לא מסר פרטים נוספים על הכרזת ארה"ב ['ההכרזה ההיסטורית'] שבאה שישה שבועות לאחר שהנשיא אובמה תמך בהחלטת או"ם שקראה לוועידה לפירוז המזרח התיכון בשנת 2012 ולהצטרפות ישראל לאמנה לאיסור תפוצה גרעינית".

בהמשך הביאה סוכנות בלומברג תגובות רשמיות של הממשל האמריקאי. סגן מזכיר העיתונות בבית הלבן, ביל בורטון, הגיב לדברי שטייניץ ואמר כי "אין הסכם לשיתוף פעולה גרעיני עם ישראל". מארק טונר, דובר במשרד החוץ האמריקאי, אמר לבלומברג כי "במהלך הביקור לא היה כל דיון על איזשהו הסכם גרעיני בין נתניהו לאובמה".

ארה"ב הזדרזה והכחישה אפוא, כמעט בזמן אמיתי, את הדיווחים מישראל על הסכם לשיתוף פעולה גרעיני בין ישראל לארה"ב על-פי המתכונת ההודית. בישראל לא ניתן כל ביטוי להכחשות אלו. מבחינת דעת הקהל בישראל, והדעה הרווחת באליטות, ההסכם הגרעיני בין ישראל וארה"ב כפי שתואר ב"מכתב הסודי" בדיווח גלי-צה"ל הוא מציאות שאין עליה עוררין. כך יכול היה להתפרסם באחרונה בניוזלטר מקצועי בשם "חדשות האנרגיה" (22.8.10) מאת אלכס דורון כי "אובמה הסכים לסייע לישראל להקים תחנת כוח גרעינית".

בכתבה של דורון, המסתמכת על ראיון עם עוזי עילם, לשעבר מנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית במשרד ראש הממשלה, נטען כי ישראל יכולה לאמץ את "המתווה ההודי" כדי להקים תחנת כוח גרעינית בסיוע וליווי אמריקאיים. עילם מצוטט כאומר (ובמודגש): "וככל שאני מבין, וכך הרי גם פורסם, יש על כך גם הסכמה או אפילו הסכם כלשהו עם אובמה, לפיו ארה"ב היא שתספק את הכורים לתחנה או התחנות, על-פי המתווה שבו נהגו עם הודו".

בהמשך מסביר עילם למראיין את התקדים ההודי: "מה שמכונה אצלנו 'ההחרגה ההודית' יחול במדויק, אחד לאחד, גם על ישראל בכל הנוגע לחשמל. כלומר, לא יהיה צורך לחתום על אותה אמנה בעייתית שעניינה אי-הפצה של נשק גרעיני". על-פי הבנתו, אובמה נוטה להחיל את התקדים ההודי גם על ישראל והוא דן על כך עם נתניהו.

ניתן ליישב את הסתירה בין ההכחשות של דוברים רשמיים בארה"ב ובין הדיווחים בתקשורת הישראלית: מדובר במשאלת לב. הגרסה הישראלית על נכונות כביכול של ארה"ב להחיל על ישראל את התקדים ההודי משקפת אופטימיות יתר והמעטה בערכן של אמנות בינלאומיות. זו אופטימיות יתר שמאפיינת גורמים ממשלתיים בישראל.

למשל אצל שר התשתיות עוזי לנדאו, שאמר לכתב רויטרס (8.3.10) בשולי ועידת גרעין בינלאומית בפריז כי לא תהיה לנו בעיה לבנות כור אזרחי גם בלי לחתום על אמנת NPT. כאשר נשאל אם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית תפקח על בניית הכור הישראלי אמר השר לנדאו: "אנו מטפלים יפה בצרכים שלנו ואיננו זקוקים למפקחים".

השר גם הסביר לכתב רויטרס כי "ישנן מדינות רבות שאינן חתומות על NPT והן מסתדרות יפה מאוד". כזכור, רק שלוש מדינות בעולם אינן חתומות על האמנה – הודו, פקיסטן וישראל – ורק הודו קיבלה "פטור" מארה"ב לקבלת סיוע גרעיני אזרחי. מאז שנות השבעים מנועה ישראל מלהקים כור אזרחי בתחומה בגלל סירובה להצטרף ל-NPT ולהעמיד את כל מתקניה לפיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

הנרי קיסינג'ר (משמאל) ובנימין נתניהו בוועידת הנשיא בירושלים. 14.5.08 (צילום: אנה קפלן)

את ההכחשה המהירה מכיוונה של ארה"ב ניתן להבין אם בוחנים את מכלול המדיניות הגרעינית שמוביל הנשיא אובמה. מדובר במשנה סדורה מבית-מדרשם של האסטרטגים הריאליסטים הנרי קיסינג'ר וג'ורג שולץ. חיזוק אמנת NPT הוא נדבך מרכזי במדיניות זו. גיבויה המבצעי של התוכנית מפורט במסמך אסטרטגי של הפנטגון שהוגש לקונגרס ותכליתו להפחית את ההסתמכות על נשק גרעיני.

בראיית ממשל אובמה, הגמשת הכללים הגרעיניים כלפי הודו, שבוצעה על-ידי ממשל בוש, היתה משגה אסטרטגי שאין לחזור עליו. "התקלה ההודית" היתה מוגבלת בראיית הממשל ולא הביאה להתפוררות המשטר לאיסור הנשק הגרעיני כי ליריבותיה של הודו (סין ופקיסטן) כבר היה נשק כזה. הגמשת הכללים כלפי ישראל (המדינה היחידה באזורה שאינה חתומה על NPT) עלולה להביא לפרישת מדינות מהאמנה לאיסור הנשק הגרעיני, להתפוררות הסדר הגרעיני ולפרוץ מירוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון. בעיצומו של המשבר עם איראן זה הדבר האחרון שמבקשת ארה"ב.

יש גם היבט חוקתי שבישראל נוטים להמעיט בחשיבותו. "התקדים ההודי" שיזם ממשל בוש מעוגן בחקיקה פנימית אמריקאית. גם האמנה לאיסור הנשק הגרעיני NPT, מרגע שאושררה בסנאט האמריקאי, היא בחזקת חוק פדרלי שמחייב את הממשל. על-פי מסגרת חוקתית זאת, נאסר על ארה"ב לקיים הסכמים ושיתוף פעולה גרעיני עם ישראל כל עוד היא אינה חתומה על אמנת NPT.

לסיכום: מדיניות של עמימות גרעינית וכורים לצורכי שלום אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. בראיית הקהילייה הבינלאומית, השימוש האזרחי באנרגיה גרעינית יהיה מותנה גם בעתיד בשמירה על קיומם ההדוק של כללי הפיקוח של משטר NPT.

על מקבלי ההחלטות בישראל לתת את הדעת כי בכוונת אובמה לחזק כללים אלה ולסתום חלל משפטי שאיפשר לאיראן לפתח דלק גרעיני (בינתיים בהעשרה נמוכה) וגם לקבל היתר בינלאומי (כולל אישור אמריקאי) לבניית כור חשמל רוסי בבושהר. הדרך שאובמה עשוי לבחור בה היא חידוש המאמצים בוועדת האו"ם בז'נבה לגיבוש אמנה בינלאומית שתאסור ייצור של חומרים בקיעים (פלוטוניום ואורניום מועשר בדרגה גבוהה) ותכלול מנגנוני פיקוח.

האמנה המוצעת נועדה בעצם לקרב את הודו, פקיסטן וישראל למעגל הפיקוח של ה-NPT (כי שאר העולם כבר נמצא במעגל הפיקוח); מעין צעד ביניים שיביא לפיקוח על מלאים גרעיניים קיימים – צעד חשוב בדרך לפירוז המזרח התיכון. בנסיבות אלו, ואם תצטרף ישראל לאמנה המוצעת, היא תוכל לחדש את פנייתה לארה"ב בעניין הקמת תחנות חשמל גרעיניות. בנסיבות אלו היא עשויה לזכות באוזן קשבת.

דומה שבפרשה זו נסחפו הכתבים המדיניים אחרי מהלך הסחת דעת שמקורו בסביבת ראש הממשלה. כדי להסוות את מסלול ההתנגשות שישראל עלתה עליו מול ממשל אובמה בסוגיה הגרעינית, נזרק לחלל האוויר "התקדים ההודי". ארה"ב הרשמית מיהרה להכחיש. הכתבים המדיניים שהופתעו לפני כמה חודשים מעוצמת הדיאלוג הגרעיני שבין מצרים לארה"ב החמיצו הזדמנות נוספת. בכך הם הכשילו רבים וטובים אצלנו ויצרו תמונה שאינה תואמת למציאות.

שמואל מאיר היה ראש ענף בקרת נשק באגף תכנון בצה"ל וחוקר במרכז למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל-אביב. כיום, חוקר עצמאי בסוגיות אסטרטגיות