אך טבעי
"נתניהו: לא העברתי לאובמה שום הצעה להמשך ההקפאה" היא כותרת הידיעה הראשית בעמ' 2 של "הארץ". אז מה כן? "בתום ההקפאה: התפתחות טבעית" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום" ו"הפתרון המסתמן בדרג המדיני" לפי כותרת המשנה. משבצת בשולי הכותרת הראשית מזכירה, בשם "זאב ב. בגין": "שטר לפירעון: ההקפאה אמורה להסתיים". כותרת הגג מובאת בשמו של אבו-מאזן: "אם המו"מ יתפוצץ בגלל הבנייה – ישראל אשמה".
כותרת הידיעה עצמה, בעמ' 7: "ההקפאה תסתיים כמתוכנן". הכותרת מובאת במרכאות, וכביכול מיוחסת לראש הממשלה בנימין נתניהו, אלא שציטוט כזה לא מובא מפיו בידיעה עצמה. "יש החלטת ממשלה להקפאה למשך עשרה חודשים, וכשהמועד יסתיים ההחלטה כבר לא בתוקף", הוא מצוטט. הפער בין הציטוטים הוא שהוליד, כנראה, את הכותרת הראשית, שאפשר היה לכותבה גם בקיצור: ישראבלוף.
משחק הדמעות
מכתב אנשי התיאטראות שהודיעו כי יחרימו את ההופעות בהיכל התרבות החדש שעתיד להיחנך באריאל, ובעיקר הכיסוי התקשורתי של אותו מכתב, הונמכו היום ב"מעריב" מ"סערה" ל"מהומה" ("מהומה על הבמה", כדבר כותרת השער המחורזת). בקרוב יוריד "מעריב", ויורידו העיתונים האחרים, את דרגת הכוננות של הטיפול במכתב מ"מהומה" ל"תקרית" ואחר-כך ל"מהומה על לא מאומה", עד שלבסוף יחזרו להקדיש לו את המקום המיועד בדרך כלל לענייני תיאטרון בעיתונים היומיים: טור צד של מאתיים מלה פעם בשבוע בסוף המוסף היומי.
עד אז, המכתב ממשיך למשוך אש. "סערת החרם לא נרגעת", נכתב בכותרת המשנה על שער "מעריב" (רגע, האם "מהומה" היא דווקא הסלמתה של "סערה"? מי יתננו מילון לזרם התודעה של עורכי "מעריב"), המפרטת: "חברי-כנסת דורשים לפגוע בתקציבי התיאטראות. בימין מתארגנים לפעולות נגד החלטת השחקנים".
ב"ישראל היום" הכותרת המתייחסת לעניין על השער היא "בתיאטראות חוששים מגל ביטול מנויים". ב"ידיעות אחרונות" הסיפור מגיע לכותרת הראשית. "נופיע בכל מקום", נכתב במרכאות לצד תצלומי אנשי במה וזמר מפורסמים ותחת כותרת הגג "עשרות אמנים נגד סרבני ההופעות באריאל". כל העיתונים מדגישים את הסדקים בשורות החותמים על המכתב, שכמה מהם מתחרטים, מתכחשים או מתרצים את חתימתם.
לצד הדיווח החדשותי העוין במפגיע וטורי ה"נגד" (אמילי עמרוסי ואבי שילון ב"ישראל היום", מנחם בן ב"מעריב") מתפרסמים ב"ישראל היום" (יוסי ביילין, יהושע סובול) וב"מעריב" (יעל רונן, יריב אופנהיימר) גם טורי "בעד". ב"ידיעות אחרונות" מוותרים על מראית העין.
ב"הארץ" הדיווח החדשותי, המתפרש על פני עמ' 4, הוגן ומאוזן בסך-הכל, כדרכו של "הארץ", המשתדל לממש את הסיסמה של "ישראל היום". הדעות, להבדיל מהידיעות, סובלות מהתלהמות אופיינית. "ז'דאנוב בלשכת רה"מ" היא כותרת מאמר המערכת, המצליח לאזכר את נתניהו וסטלין באותו משפט בלי לדון ברצח עם (למשל), ולצדו מודפס מאמר של עקיבא אלדר, שבשום פנים ואופן אינו מסוגל לסקר את הפרשה (ולא רק אותה) מן האולם, אלא רק מן הבמה עצמה.
השחקנים הראשיים של סיפור חרם השחקנים, כפי שהם משתקפים בדיון הציבורי שמנהלים עורכי העיתונים, הם השחצנות, האלימות והשנאה – שחצנות, אלימות ושנאה משמאל, המהדהדים שחצנות, אלימות ושנאה מימין, וחוזר חלילה. "אבל קשה להתעלם מכך שמבעד למלים הנחושות", כותב היום ניר חסון המדווח ב"הארץ" מאריאל, "מסתתר עלבון גדול". בינתיים אין מי שמתנדב להיות זה שיפסיק להעליב ראשון.
ובינתיים בצה"ל
הכותרת הראשית של "הארץ" עוסקת בהתנהלות בצמרת צה"ל בעקבות ההודעה על מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל: "אייזנקוט דחה את ההצעה לכהן כסגן הרמטכ"ל"; "האלוף הודיע כי ימשיך לכהן בתפקידו כאלוף פיקוד צפון ככל שיידרש" (עמוס הראל).
על שער "ישראל היום": "הרמטכ"ל העיד פעמיים במשטרה"; "זומן שוב לאחר שהתברר כי בועז הרפז, מקורבו, מסר את המסמך. מקור במשטרה: 'לעת עתה – אין לרמטכ"ל קשר להיבטים הפליליים של המסמך'". בידיעה עצמה, של איציק סבן והדס שטייף, מתברר כי אותן פעמיים אירעו כבר לפני זמן. ב"הארץ" כותב אמיר אורן כי אשכנזי שלח מכתב לראשי מערכת החוק ובו הוא מבקש כי יבררו אם תוכן המסמך מזויף, ולא רק הנייר שעליו הודפס לכאורה.
עוד על שער "הארץ" בעניין פרשת המסמך: "העיתונאי בן כספית העיד במשטרה בפרשת המסמך", מדווח תומר זרחין. מהעדות "עולה כי לפני כמה חודשים הוא נפגש עם סגן-אלוף במילואים בועז הרפז ושוחח עימו על המתח בין הרמטכ"ל גבי אשכנזי לבין שר הביטחון אהוד ברק". כספית לא ידע, לדבריו, על "מסמך גלנט".
"חטיבת כפיר יוצאת מהשטחים" נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", תחת הכיתוב "מהפכה בצה"ל". לפי אמיר בוחבוט, החטיבה, שיועדה לפעולות שיטור בשטחים, תוסב לחטיבת חי"ר רגילה. "גלגוליה של חטיבת כפיר ממחישים את ההתחבטות של צה"ל ביחס לתפקידו בשטחים", כותב עפר שלח בטור פרשנות. "[...] היא נולדה מתוך 'גדודי ה-90', אסופה של יחידות בט"ש שפטרו את חטיבות החי"ר ה'רגילות' מחלק מתקופות השירות שלהן באיו"ש.
"[...] אלא שבצה"ל מתקשים להגיד בקול רם שיש דם כחול ויש פועלים שחורים. [...] צבא שהמנטליות והאתוס שלו נוטים מראשיתו לכיוון ההתקפה מתקשה לומר לעצמו שאכן הוא מחזיק חטיבה לצורכי שטחים. ועכשיו, כשהוא בטוח יותר בשליטתו בשטח, הוא מתפנה להחזיר לכפיר חלק מהחוב. זה טוב וחשוב, אבל רק הזמן יוכיח אם אכן יש כאן מגמה קבועה, או רק חופש זמני". בכותרת המשנה על השער נכתב בשם "קצין בכיר בפיקוד מרכז": "אנחנו מכינים אותה למלחמה הגדולה".
גז, דלק ועבירות קלות
"חלום בים התיכון" היא הכותרת הראשית של "ממון": "לא רק גז: השותפות בקידוח לווייתן הודיעו אתמול על סיכוי של 17% למציאת מאגר נפט עצום, ממנו ניתן יהיה להפיק 3 מיליארד חביות. כמה כסף זה שווה ומה אומרים האנליסטים". כמה כסף? הרבה. מה הם אומרים? הסיכויים קטנים (לכך שיש נפט שיהיה אפשר להפיק אותו).
גם על שער "כלכליסט" (שמקדיש את הכותרת הראשית שלו לעניין אחר: "בנק לאומי בדרך לרכישת מניות שמיר בתנובה") מודפסת כותרת נתונה במרכאות, המיוחסת ל"אנליסטים": "מוקדם להסיק שישראל היא מעצמת נפט". על שער "עסקים" נכתב, "האנליסטים לא מתלהבים: 'הסיכויים נמוכים, עלות הקידוח גבוהה".
מניות השותפות בקידוח (רציו, אבנר ודלק) עלו בין 5.8% ל-7.92% והוסיפו לערכן 1.75 מיליארד שקל.
"רוז'נסקי שיחק עם המספרים" היא הכותרת הראשית של גליון "גלובס" שיצא אמש. "הרשות לניירות ערך העבירה היום לפרקליטות מיסוי וכלכלה את חומר החקירה נגד הלל (איליק) רוז'נסקי, לשעבר מנכ"ל דלק-נדל"ן. על-פי החשד, רוז'נסקי הגיש דו"חות כספיים ותשקיף חברה מטעים. כמו כן הוא חשוד בקבלת דבר במרמה ובעבירות נוספות על חוק העונשין", כותבים צמרת פרנט ואבי שאולי. בכותרת על שער "כלכליסט" מפנים את האצבע אל הדירקטוריון: "מחדל הדירקטורים של דלק-נדל"ן".
כל העיתונים מציינים כי הרקע להונאות החשבונאיות כביכול היה שיאו של המשבר הכלכלי ב-2009-2008. "איליק רוז'נסקי, הנדל"ניסט של יצחק תשובה, הוא אחד מסממני בועת הנדל"ן של משבר האשראי האחרון", כותבת טלי ציפורי ב"גלובס". "הקיבוצניק לשעבר, שהיה בצעירותו רכז ענף הבננות בקיבוץ מסדה, עלה לגדולה לאחר שתשובה החליט לפתח את פעילות הנדל"ן של קבוצת דלק באירופה. [...] החברה החלה לרכוש נכסים מפה עד הודעה חדשה, הגאות במחירי הנדל"ן עשתה רק טוב למאזניה ולשוויה וכן לכיס הפרטי של רוז'נסקי, שהיה לאחד השכירים המתוגמלים במשק הישראלי".
רוז'נסקי מכחיש את החשדות. "אחרי הפיאסקו של פרקליטות מיסוי וכלכלה בפרשת בנק הפועלים, כבר אי-אפשר לקבל את טענותיה של רשות חוקרת ללא קורטוב של ספקנות", כותב עירן פאר ב"גלובס". גם פאר שואל איפה היה הדירקטוריון. צמרת פרנט כותבת כי תיק רוז'נסקי "יהיה התיק הגדול הראשון והמשמעותי ביותר שבו יעסוק בית-המשפט הכלכלי", שיחל לפעול בדצמבר.
חג קניות שמח
עונת החגים בפתח. ל"מעריב" מצורפת חוברת פרסומת של חברת שיווק בטלפון המציעה מגוון מוצרים, בעיקר כלי בית, ובראשם סט אירוח והגשה מנירוסטה. בשער האחורי: מנוי להימורי ספורט. ל"הארץ" מצורף קרטון פרסומי הנפתח לגודל דף כפול, ועליו תמונות מעובדות בפוטושופ של מכונית מסוג יגואר. הסלוגן הפרסומי המודפס ליד תצלום קלוז-אפ ענק של פנס קדמי הוא "מכונית היוקרה הנחשקת בעולם". לפי טבלת זיהום האוויר שיצרני הרכב מחויבים להצמיד למודעות הפרסומת שלהם, דגם 5.0L V8 של המכונית מזהם את האוויר בדרגה המרבית האפשרית.
ועוד מסימני החג: גם היום מופיעה על שער "מעריב" מודעה מערכתית הקוראת לתרום ארוחה לחג דרך ארגון לתת. לא רק "מעריב", כמובן, עוזר לעמותות העוזרות לנזקקים. גם עיתונים אחרים. הנה למשל "דה-מרקר", המפרסם היום ידיעה (אופיר בר-זהר) שלפיה "ידיעות אחרונות" גבה 80–120 אלף שקל עבור מודעות בעיתון, ברשת המקומונים ובאתר ynet למבצע ההתרמות לעמותת מאיר-פנים, המספקת ארוחות חג לנזקקים.
היחצן של העמותה (כן, לא רק לאלופי צה"ל יש יחצנים, גם לעמותות לנזקקים) מסר כי מדובר ב"כיסוי הוצאות מינימלי". בר-זהר כותבת כי ב"מעריב" וב"ישראל היום", "שם מתקיימים מבצעים דומים", "טוענים כי הפעילות נעשית ללא תשלום כלשהו". "מ'ידיעות אחרונות' לא התקבלה תגובה", מסתיימת הידיעה.
ענייני תקשורת
ב"דה-מרקר" מדווח עמית בן-ארויה כי מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר עמוס ירון הגיש תביעת דיבה על סך 250 אלף שקל נגד "גלובס", שפירסם כתבה של סטלה קורין-ליבר שייחסה לו שכר מופקע של 60 אלף שקל בחודש. "גלובס": "ירון לא נהג בהתאם לנהלים".
שער "ישראל היום" נמכר כולו למודעת פרסומת לתוכנית בידור (אינפנטילית במיוחד) בערוץ 10, בשם "הישרדות אולסטארס הגמר". "מי יזכה במיליון שקל", שואל שער "ישראל היום". נראה שהיום היה זה "ישראל היום" שזכה בכמה שקלים. אגב, גם שער ספורט "מעריב" מעוטר היום בכותרת הראשית "הישרדות אולסטארס" ("נבחרות הנשים והגברים בכדורסל הבטיחו אתמול את השתתפותן באליפות אירופה נוספת"), כשכאן ערוץ 10 קיבל את הפרסומת חינם. עידן פרסום החינם מגיע כשמשקיעים מספיק בפרסום, אז גם התודעה נרכשת ונכבשת.