ריתמיקה
יממה נוספת חלפה מאז שהמון משולהב תקף זרים החיים בדרום תל-אביב. עיתוני הבוקר מסכמים, מאשימים ומיתממים. אחרי שאתמול פיספס את הסיפור כמעט לחלוטין, מקדיש הבוקר "ידיעות אחרונות" את הכפולה הפותחת וכמה עמודים במוסף החג לדיווחים ופרשנויות על המתרחש בדרום תל-אביב. "ישראל היום", לעומת זאת, ממשיך לספק לקוראיו סיקור דל להחריד. בכפולת העמודים הפותחת ניתן למצוא ידיעות חדשותיות ומאמר פרשנות, אך המוסף השבועי "השבוע" [עורך: גונן גינת] נטול כתבה על מה שהתרחש השבוע בדרום תל-אביב.
"שכונה בלי תקווה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "מחדל הזרים", נכתב בזו של "ידיעות אחרונות". "ישי: קנס אישי לראש עיר שיתיר העסקת אפריקאים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", שנועדה כנראה לזעזע את קוראיה. ישי מצוטט גם בכותרת הראשית של "ישראל היום", "מסתננים חדשים ייכלאו ל-3 שנים", אלא שזו נועדה כנראה להרגיע את קוראיה.
"בישראל מתחולל בימים אלו מסע הסתה מסוכן", נכתב במאמר המערכת של עיתון "הארץ". לפי המאמר, המסיתים הם נבחרי ציבור והקורבנות הם זרים ופעילים למען זכויותיהם. "הח"כים שהסיתו גינו את האלימות, אך לא נטלו אחריות", נכתב בשער העיתון, שמקדיש את העמודים 5-3 ל"שנאת זרים".
"חברי-הכנסת שהשתתפו שלשום בהפגנה ומזוהים עם המאבק בתופעת המהגרים מאפריקה סירבו לקשור בין התבטאויותיהם לתקיפת זרים והשחתת רכושם", מדווחים יהונתן ליס, דנה ויילר-פולק ויניב קובוביץ. "ח"כ [מירי] רגב, שאמרה טרם החלה האלימות כי 'הסודאנים הם סרטן בגוף שלנו', גינתה בשיחה עם 'הארץ' את מעשי האלימות, אך הדגישה כי 'אני מבינה את הזעם והכאב של התושבים'".
גם תגובת ח"כ מיכאל בן-ארי מצוטטת בידיעה. "מי שמאשים אותנו בהסתה – או שהוא מרושע, או טיפש, או שניהם גם יחד", הוא אומר. "יש פה חבית אבק שריפה. ילדה בכיתה ד' לא יכולה ללכת לחוג ריתמיקה בלי שילוו אותה, או שהיא לומדת בכיתה אחת עם ילדי מסתננים שאתה לא יודע אלו מחלות הם נושאים. אלה מחלות נגיפיות קשות ביותר".
"קחו את מופע האימים של הגברת רגב שלשום בדרום תל-אביב, גלחו את ראשה, הלבישו אותה במשהו חום, ותקבלו בדיוק את מה שקיבלו אבותינו באירופה בימים האיומים ההם. זו אותה טרמינולוגיה. אז היהודים היו סרטן בלבה של אירופה", כותב בן כספית בעמ' 3 של "מעריב". בהמשך, תוך הפגנת יכולת התעלמות מרשימה ממה שזה הרגע כתב, מדמה כספית את ח"כ רגב וחבריה (יריב לוין ודני דנון) לסרטן בגוף הליכוד ("הסרטן שפושה בגוף זה הם. הגוף, גופו של הליכוד"). קחו את כספית, גלחו את ראשו, הלבישו אותו במשהו חום... יודעים מה? פשוט קחו את כספית.
"רגב השוותה את האפריקאים לסרטן", מזכיר גם נחום ברנע ברשימה המתפרסמת בעמ' 2 של "ידיעות אחרונות". "סרטן?", הוא שואל. "היא לא מבינה לא ברפואה ולא בהגירה. סרטן משמידים בכימותרפיה, לא מחזירים אל ארצות המוצא. את הדימוי הזה הדביקו הנאצים ליהודים: איך אפשר".
"דיברתי על תופעת המסתננים שמתפשטת בארץ, והיא סכנה לבטחון המדינה, והמשלתי את זה לסרטן בגוף האדם שמתפשט וצריך לעצור אותו", מסבירה מירי רגב בידיעה מאת ירון דורון, צביקה ברוט, איתמר אייכנר, תלם יהב ועקיבא נוביק, המתפרסמת בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "מעניין שכשאני אומרת את זה יש מי שאומר שזה בעייתי, אבל כשאנשי שלום-עכשיו אומרים את זה על ההתנחלויות זה לגיטימי. האמת צריכה להיאמר. אין מקום למסתננים במדינת ישראל".
"רה"מ: אין מקום לאלימות", נכתב בכותרת ידיעה [שלמה צזנה, יורי ילון, איציק סבן, גדעון אלון ויעל ברנובסקי], המתפרסמת בכפולה הפותחת של "ישראל היום", אותו עיתון שיום לפני ההפגנה שהפכה למתקפה על זרים עודד שנאת זרים. "חייבים לעשות מעשה", נכתב בראש עמ' 9 של אותו גיליון. בכותרת המשנה לידיעה ההיא נכתב על "האלימות הגואה בריכוזי הזרים בדרום תל-אביב". תיבה נוספת בעמוד הוכתרה במלים "נמשכת האלימות בדרום תל-אביב – מסתנן חשוד בנסיון אונס".
המדור היומי "משאל עם" הוקדש באותו גיליון לשאלה, "מה לדעתך הפתרון לבעיית המסתננים מאריתריאה ומסודאן?". בין התשובות שקיבלו במה ב"ישראל היום": "בגללם יש גניבות ואונס. הם ישתלטו על המדינה שלנו"; "יש לנו רק רע מהם"; "הם ממש פראים ומאיימים על הכלכלה הישראלית"; "אנחנו סופגים מהם רק נזקים".
לא היה זה פרסום חריג, לא ב"ישראל היום" ולא בעיתונות הישראלית בכלל. הוא בא בהמשך לדיווחים בולטים מאוד על מעשים פליליים, ובהם אונס, שביצעו זרים, תוך הדגשת העובדה שזרים הם החשודים במעשה. הוא בא בהמשך לציטוט מובלט של מידע שמקורותיו אינם ברורים באשר לשיעור הפשיעה העצום של זרים בתל-אביב והתעלמות ממידע שמקורותיו ברורים על שיעור הפשיעה הנמוך יחסית. הוא בא בהמשך להתעלמות כמעט מוחלטת של התקשורת הישראלית ממעשי אלימות של יהודים כלפי זרים החיים בדרום תל-אביב. הוא בא בהמשך להחלטה עקרונית לכנות את הזרים בכותרות הידיעות החדשותיות בשם "מסתננים" ולא פליטים/מבקשי מקלט/מהגרי עבודה/עובדים זרים/מהגרים/עולים. אם להישען על אוצר המלים של ח"כ בן-ארי, המפגינים שלשום בדרום תל-אביב השתתפו בחוג ריתמיקה שבו פועלים על-פי קצב התיפוף של כלי התקשורת.
האחריות של נבחרי הציבור שהלהיבו את משתתפי ההפגנה גדולה מזו של עורכי כלי התקשורת בישראל, אך אי-אפשר לפטור את העורכים בלא כלום. הם שבויים במעגלים טבלואידיים מעוררי דחייה של הסתה ואחר-כך הזדעזעות מתוצאותיה. כל הטורים הקוראים כעת "די לאלימות" אינם שווים מאומה אם הסיקור היומיומי בעיתונות ימשיך לעודד את שנאת הזרים.
"חמש שנים אני כאן, ומעולם לא שמעתי כל-כך הרבה דיווחים בתקשורת על פשיעה ואונס כמו בימים האחרונים", כותב אדם אבראהים, מבקש מקלט מדרפור, במדור הדעות של עיתון "הארץ".
היה אריתריאי בביתך ואדם בצאתך
"בבוקר הלכתי לראות בית של אריתריאי שזרקו לתוכו אבן", מספר קבדום תקלמרעם, עורך עיתון הפליטים "ניו סנצ'ורי פור אפריקה", לעינת פישביין. הראיון עימו מתפרסם במוסף החג של "ידיעות אחרונות". "אחרי אירועים כמו אתמול אני ממליץ לאנשים להסתתר בבתים ולא לעשות שום דבר שיתפרש כפגיעה במישהו אחר. פשוט לחכות שגל האלימות יעבור", הוא אומר בהמשך. בתשובה לשאלה אם לדעתו גל האלימות אכן יעבור משיב תקלמרעם: "אני מאמין שכן. אם נישאר קצת בבתים, פחות נוכחות ברחובות, יהיה פחות חיכוך ותוך כמה זמן יימאס לאנשים וזה יירגע".
"אחרי שההמון הזועם נרגע, אני חוזר לפאב שהושחת ונבזז", כותב יובל גורן, כתב "מעריב" שעבר לגור בשכונת התקווה לפני ימים אחדים ומאז מספק דיווח מעניין ורב-צדדי על מציאות החיים היומיומית בשכונה. "[...] עכשיו במקום מרצפות יש כאן רק זכוכיות של בקבוקי בירה מנופצים. אחד אחרי השני נכנסו תושבי האזור לפאב הקטן ויצאו ממנו כשידיהם עמוסות בבירות ושתייה חריפה. חלקם נערים צעירים בני 13-12. אחדים מהם שולפים לפתע שקיות, השד יודע מאיפה, ומחלקים לחבר'ה. את הביזה הזו, מאדם שהגיע לישראל לבקש מקלט מדיני ונפל קורבן לחוסר מדיניות הגירה בסיסית מצד ממשלות ישראל, לא תצדיק אף טענה על מצוקת התושבים".
"את מי שלא נפגע בביזה דואגים הצעירים 'לפצות' בדרכם: הם עוברים חבורה אחרי חבורה, תוקפים כל פליט או מסתנן או מבקש מקלט, תלוי מי קורא לו. על ראשו של אחד שוברים בקבוק בעודו מחזיק את תינוקו, שנשמט מידיו לקרקע". מוכרת בפיצוצייה באזור אומרת לגורן: "ועכשיו מה? עשיתם מהם קורבנות". אמנם, בכמה מהעיתונים עשו מהזרים שנפלו קורבן לתקיפה קורבנות, אך יש גם מקום לקולות אחרים.
"באמצע מצויים תושבי שכונות דרום תל-אביב, אשדוד ואילת", כותב בן-דרור ימיני ב"מוספשבת" של "מעריב", "הם הקורבנות. משום שהמסתננים שמגיעים לכאן, מרגע שהגיעו, הקפיצו את רמת החיים של עצמם בעשר דרגות. גם כשהם ישנים בגנים ציבוריים. ורק תושבי השכונות החלשות משלמים את המחיר. הם לבדם. כולם חכמים על חשבונם". "לא סיפור בשחור-לבן", נכתב בעמ' 3 של "הארץ". "לא שחור ולבן", נכתב בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", אבל אצל ימיני יש שחור ויש לבן ואין אפשרות לדמיין מצב שבו יש יותר מקורבן אחד – גם האוכלוסייה היהודית המוחלשת של דרום תל-אביב וגם אוכלוסיית הזרים שחיה בקרבם.
"לארגונים הפעילים למען המסתננים, פליטים בעיניהם, יש הרבה רצון טוב", מוסיף ימיני. "אבל גם הם נושאים באחריות ליצירת הגיהנום". עמדה זו מביע גם עמיתו לעיתון אראל סג"ל. "טוב היה אם גם ארגוני זכויות אדם שעטו על האפריקאים כמוצאי שלל רב יפשפשו במעשיהם", כותב סג"ל בכפולה הפותחת של "מעריב". "תיקון עולם ביקשתם? הרס הבאתם. הוכחתם כי הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות". לדבריו, "יש להוציא את המסתננים מישראל, למעט פליטים מוכחים". עמדה זו חוזרת על עצמה מצד פרשנים רבים.
אך מי הם הפליטים המוכחים? "ארה"ב: 'ישראל דוחה את הגדרת מעמדם של פליטים'", נכתב בידיעה מאת נטשה מוזגוביה בעיתון "הארץ". לפי הידיעה, בדו"ח השנתי לזכויות אדם שפירסם אתמול משרד החוץ האמריקאי נכתב כי "ממשלת ישראל ממשיכה לדחות את הגדרת מעמדם של פליטים רבים, ומשפיעה בכך על יכולתם למצוא עבודה או לקבל שירותים סוציאליים בסיסיים, כולל טיפול בריאות". בהמשך מצוטט מהדו"ח כך: "מבקשי המקלט מסודאן ואריתריאה, המהווים כ-85% מסך מבקשי המקלט המדיני בישראל, לא קיבלו גישה להליך קבלת המקלט המדיני, אלא מסמכים שעיכבו את גירושם, שיש לחדש אותם מדי כמה חודשים".
על הדו"ח הזה מדווח גם בכמה מהעיתונים האחרים, אם כי באופן שולי וחסר. ב"ישראל היום" מתפרסמת בכפולה הפותחת ידיעה קצרצרה מאת יוני הרש על הביקורת שמושמעת בדו"ח. איכשהו, הכותרת של הידיעה הקטנה שמופיעה בטור צד מתייחסת ל"פליטים", בעוד שהכותרת הענקית בראש הכפולה הפותחת מבשרת כי "3,000 מסתננים ייעצרו", כאילו אין קשר בין שתי האוכלוסיות.
ב"ידיעות אחרונות" הדיווח מעוות עוד יותר. הדו"ח מוזכר בפסקה אחרונה של ידיעה העוסקת בהתבטאויות של נבחרי ציבור נגד זרים החיים בישראל. הידיעה פשוט מתעלמת מהביקורת שמותח הדו"ח על מניעה מכוונת של ממשלת ישראל מגישה להליך קבלת המקלט המדיני. ההקשר הוא אך ורק של טענות מחברי הדו"ח נגד התבטאויות של נבחרי הציבור. "באופן נדיר למדי מחלקת המדינה האמריקאית נותנת דוגמה לאישיות בכירה מישראל שהתבטאה על הסוגיה – השר אלי ישי", נכתב בידיעה.
"אלי ישי טועה בסגנון, בחוסר הפוליטיקלי-קורקטיות שלו", אומר ניצב בדימוס יעקב בורובסקי בראיון למיכאל טוכפלד המתפרסם במוסף "יומן" של "מקור ראשון". בורובסקי מתייחס לאמירה של ישי כי יש להכניס את כל המסתננים לבתי-סוהר או למתקני שהייה ולתת להם מענקי עזיבה. "[...] אבל הוא הותקף משום שהוא חרדי, ספרדי ואינו שייך ל'מִילְיֶה'. אם חיים רמון, למשל, היה אומר זאת, האמירה היתה מתקבלת באופן אחר לגמרי".
"הפתרון, אומר רמון, הוא רק אחד", כותבת סימה קדמון על חיים רמון, במדורה הקבוע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "[...] צריך לבנות להם תחנות שהייה בדרום, לתת להם אוכל, שתייה, לינה, כל השירותים שהם זקוקים להם – ומי שרוצה לנסוע הביתה יקבל מענק של אלף דולר. פליטים לא זכאים לעבודה. הם זכאים ליחס אנושי. לתנאים אנושיים. אבל רוב אלה שמגיעים לכאן הם מהגרי עבודה. את אלה צריך להעלות על המטוס הביתה".
דברים בשם אומרם
"ברשותכם אני רוצה לתת לכם שתי המלצות קריאה לסוף-השבוע הארוך של שבועות", כתב רון ירון, עורך "ידיעות אחרונות", במייל לעובדי העיתון.
"1. הראיון עם תמי ארד: מעבר לעובדה שהוא הישגי, בלעדי ומאוד מסקרן, הוא פשוט כתוב היטב. דוגמה לאיך צריך להגיש ראיון. זה מתחיל בשאלות החכמות והרגישות. כולנו הרי יכולים לתאר לעצמנו כמה קשה לשבת מול תמי ארד ולשאול אותה על חייה האישיים החדשים. אמירה לם הצליחה לעשות זאת ברגישות ובעדינות, בלי לגלוש למציצנות ולרכילות. ובכל זאת לקבל תשובות כנות ומאוד מעניינות. גם השכתוב והעריכה של נעם עינב, העיצוב של נועה אלונים וכמובן הצילומים היפים כל-כך של ורדי כהנא הופכים את הראיון הזה לאחד הטובים שתקראו. ובכלל '7 ימים' של היום, בעריכתו המעולה של גדי בלום, שווה במיוחד השבוע.
"2. הראיון עם שפרה קורנפלד. שתי הנשים – שפרה ותמי – שונות כמובן לחלוטין, אבל איכשהו הראיון עם שפרה כתוב וערוך באותו אופן. רגיש וחכם. המראיינת רונה קופרבוים שואלת הכל בצורה אינטלגנטית [כך במקור] ומקבלת בתמורה תשובות כנות וחכמות. גם כאן בולטת העריכה המוקפדת של מאיה בקר, העיצוב היפה של נמרוד קרן והצילומים של גבריאל בהרליה. והכל כמובן באכסניית '7 לילות' (שכולו מצוין השבוע) תחת שרביטו המוכשרת של רביב גולן [כך במקור]. ולא הזכרנו את המוסף לחג של אביב הברון ואת 'ממון' של יעל דרומי ואיילת להב שמלאים גם הם כל טוב. הלוואי כל שבת עיתון כזה".
לשפר את המצב בבנק
שתי הנשים, ארד וקורנפלד, עוטפות את מדור ההפניות שבראש שער העיתון. תצלום האחת מימין, האחרת משמאל. בסך-הכל כולל המדור תשע הפניות. שמונה מהן מפנות את הקוראים לראיונות או כתבות שבמרכזן אישים (רוב מוחץ לידוענים). רק הפניה אחת מסבה את תשומת לב הקוראים לא לבן-אדם מרגש-מדהים-חתיך-מעצבן, אלא לנושא.
אולי עדיף שגם הפניה זו היתה מוקדשת לידוען, שכן הנושא אינו, לדוגמה, חלקו השני של התחקיר מאת שחר גינוסר על חשדות לאי-סדרים בתעשיית הכשרות שייסד הרב עובדיה יוסף (גם החלק הראשון, מהשבוע שעבר, לא קיבל הפניה מראש שער העיתון). ההפניה מכוונת את הקוראים לעיון במוסף שנעשה כל כולו בשיתוף פעולה עם בנק. "הצמיחה הגדולה", נכתב בה, "פרויקט משפחה בצמיחה: בואו ללמוד איך לשפר את המצב שלכם בבנק".
כל מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" השבוע מוקדש לסיכום מיזם "משפחה בצמיחה", שהפיק העיתון בשיתוף בנק הפועלים. "גליון סיכום חגיגי", נכתב בשער העיתון, ובצדק. אכן חג. אמנם לא חג שבועות, אלא חג בנק הפועלים, ובכל זאת חג. המודעות היחידות שמופיעות במוסף הן לבנק הפועלים והלוגו של הבנק מתנוסס במרום כל כפולת עמודים, אבל הבלעדיות בפרסום בטלה בשישים לעומת התוכן שמתפרסם במוסף, שאף הוא, למעשה, מודעה אחת גדולה ומפורטת למען בנק הפועלים.
"הוכחתם שאפשר", לשון כותרת הטור מאת ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים, שמתפרסם בכפולה הפותחת של המוסף. "לפני כחצי שנה יצאנו, מוסף 'ממון' של 'ידיעות אחרונות' ובנק הפועלים, למסע ארוך ומרתק, שמטרתו הטבת מצבה של המשפחה הישראלית, באמצעות התנהלות פיננסית שקולה ונכונה.
"[...] 'משפחה בצמיחה' העניק לחמש המשפחות שנבחרו להשתתף בפרויקט הזדמנות להתנסות במישרין בחינוך פיננסי, באמצעות מעקב מדוקדק והתייעצות על בסיס שבועי עם יועצי בנק הפועלים [...] יחד עם קוראי 'ידיעות אחרונות' עקבתי בעניין אחרי התקדמותו של הפרויקט [...] נהניתי גם לראות כיצד המנהלים, הבנקאים והיועצים של בנק הפועלים מתגייסים כל כולם למשימה, מפשילים שרוולים, ומייצגים בכבוד את אלפי העובדים של הבנק, הנמצאים בכל יום בסניפים כדי לסייע לכל לקוח [...] אני מודה מקרב לב למערכת 'ידיעות אחרונות' ובמיוחד לאנשי מוסף 'ממון' על היוזמה הברוכה ועל שיתוף הפעולה [...]".
שיקול דעת
לעיתון "מעריב" מצורף הבוקר המוסף "הכי טובים 2012". אם היתה במוסף קטיגוריה "העיתונים הכי טובים", "מעריב" של השנה החולפת לא היה נכלל בה.
למרות איים של איכות ועבודה מקצועית, הפך "מעריב" בשנה אחרונה לביטאון עם חופש מוגבל מאוד לסיקור המתרחש בישראל. עסקיו של בעליו החדשים, נוחי דנקנר, כה נרחבים ומסועפים עד שאין כמעט נושא כלכלי, אישיות בכירה או חברה בעלת משקל שאינם קשורים בו; בין אם בשיתוף פעולה, תחרות או סכסוך משפטי, ובין אם באפשרות לשיתוף פעולה, תחרות או סכסוך משפטי עתידי.
בכל זאת, העיתון המוטה הזה, שכמה מגליונותיו השנה היו תפלצת של ממש במונחים של עיתונות מקצועית, ממשיך לראות את עצמו סמכות ראויה לשפוט מה מומלץ ומה לא מומלץ במגוון תחומים וענפים, מהרופאים המומחים ועד לאתרי הקניות ברשת, ולהמליץ על כך בפני הקוראים. גם אם המוסף "הכי טובים" אכן נעשה בלא משוא פנים, כפי שהאחראים לו מתחייבים, ל"מעריב" אין היום רקורד נקי דיו כדי שיוכל להוציא אותו לאור ולצפות שיאמינו לו.
אגב, בשנה שעברה נכללו ברשימת "הרופאים הכי טובים", בין היתר, רופאים שלקו ברשלנות חמורה, שביצעו ניסוי בלי אישור ושפירסמו מחקר בלי שביצעו בפועל ניסוי. "השתדלנו להוציא מהרשימה רופאים ששמם נקשר ברשלנות אתית או רפואית קלה כחמורה", כותבת שרי מקובר-בליקוב, האחראית על רשימת הרופאים, בפתח הרשימה בגיליון שיצא לאור הבוקר. "עם זאת, ראוי לציין כי אין כמעט רופא שאינו חשוף לתביעות משפטיות או משמעתיות, ועל כן הופעל שיקול דעת בכל פרשה בנפרד".
תהייה
"תכלס, האם יש הבדל בין שמאל וימין?", תוהה לילך סיגן בטורה הקבוע שבמוסף "סופשבוע" של "מעריב". למתעניינים, היא מספקת תשובה מיד בהמשך הטור.
ענייני תקשורת
"חקירת 'תורת המלך' צפויה להיסגר", נכתב בשער "הארץ". תומר זרחין מדווח כי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, נוטה שלא להעמיד לדין את מחברי הספר, שבו נכלל דיון הלכתי בתנאים שבהם מותר להרוג גוי. "וינשטיין צפוי לנמק את החלטתו בשימוש המצומצם שיש לעשות בכלי הפלילי בעבירות הנוגעות לחופש הביטוי", מדווח זרחין, "בפרט לאור העובדה כי הדברים נכתבו במסגרת חיבור דתי, כאמירות כלליות, ולא הוזכרו בהם המלים 'ערבים' או 'פלסטינים'".
יובל יועז נפרד ב"גלובס" משופט בית-המשפט העליון אליעזר ריבלין, לרגל פרישתו הצפויה בשבוע הבא. בין היתר סוקר יועז את תרומתו של השופט ריבלין לפסיקה בתחום חופש הביטוי.
במוסף "סופשבוע" של "מעריב" משוחח מרדכי חיימוביץ עם שלמה לוי, הצלם שתיעד את הטרוריסטים בכפר האולימפי של מינכן, בשנת 1972. "כסף ראית מזה?", שואל חיימוביץ. "עם הניסיון שלי היום", משיב לוי, "הייתי יכול להיות מיליונר, אבל אז שום דבר. אפילו בסרט שנתתי לטלוויזיה הישראלית לא דובר על כסף". "גם על התמונה המפורסמת של המחבל רעול הפנים על המרפסת לא קיבלת תשלום?", מתעניין חיימוביץ. "לא ממש", עונה לוי. "אני רק זוכר שהרגשתי כאילו הוא עומד מולי. מסתכל לי ישר לתוך העיניים".
ב"מוספחג" של "מעריב" כותב קלמן ליבסקינד על הבדלים בסיקור יום ירושלים בעיתון "הארץ" לאורך השנים. בעבר הלא רחוק דיווח "הארץ" על האירועים בטור חגיגי ופטריוטי. השנה דיווח על מעשים של ימנים קיצוניים ועל מצבם הקשה של ערביי העיר. במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" מזכיר דרור אידר את הביקורת שהוטחה במדור זה על סיקור יום ירושלים בעיתון שבו הוא כותב. "בפעם האלף מוכח שלא מדובר בבטאון ביקורת התקשורת, אלא בעיתון שמאל ישראלי מצדו המרוחק יותר, זה הבורח מירושלים בחסות המכון הישראלי לכאילו דמוקרטיה", כותב אידר על אתר זה.
במוסף "צדק" של "מקור ראשון" כותב גיל ברינגר על האתר "תקדין", שמציע הסרת פסקי דין ממאגרו המקוון תמורת תשלום של 49 שקל. ברקע הכתבה תביעה ייצוגית הטוענת שמדובר במסחטת כספים.
יניר יגנה כותב ב"הארץ" על זירת המקומונים של נתיבות.
ב"הארץ" מתאר כתב העיתון אילן ליאור כיצד ניצל מהתקפת ההמון המשולהב בדרום תל-אביב.