קוראי "ישראל היום" זכו לאחרונה למנה גדושה של חדשות מרעישות: כתבה אחת טענה כי תגליות באיראן "טורפות את הקלפים" ומאששות את מגילת אסתר; כתבה אחרת הכריזה כי חמש תגליות מוכיחות את קיומו של דוד המלך, ולכן מפריכות את התיאוריות המינימליסטיות על קיומה של הממלכה המאוחדת של דוד ושלמה.
בשני המקרים נשענו הכתבות על מקור יחיד, שהוצג לקוראים ביראת כבוד כ"מכון המחקר הארכיאולוגי הבינלאומי ABR". עם מעט עבודה עיתונאית, ספק בריא והיגיון בסיסי, יכלו סתיו טבוך ומערכת "ישראל היום" כולה לחסוך לעצמם מבוכה. חיפוש קצר בגוגל היה מגלה שבעולם המדעי מתנהל כבר עשרות שנים דיון ער בכמה מן הסוגיות שהוצגו, ושהגוף שהוצב במרכז הכתבות הוא גוף מיסיונרי, שפעילותו חותרת תחת יסודות המחקר המדעי.
מכון ABR - Associates for Biblical Research - אינו מוסד אקדמי במובן המקובל. מדובר בארגון נוצרי-אוונגליסטי המגדיר את עצמו כ"ארגון הטפה ללא מטרות רווח המוקדש להוכחת האמינות ההיסטורית של כתבי הקודש ולמענה על שאלות של לא-מאמינים ומאמינים כאחד".
הארגון רואה בכתבי הקודש אמת עובדתית, נטולת כל שגיאה היסטורית, ומטרתו המוצהרת היא להשתמש ב"עבודת שדה ארכיאולוגית משלנו, לצד מחקר ולימוד של תחומי אפולוגטיקה [הצדקת הנצרות] אחרים", כדי להפיץ את בשורת ישוע. לצד זאת הוא מנהל מאבק מתמשך ב"תעמולה האנטי-מקראית התמהונית המופצת בציבור כבשורת אמת באמצעות הטלוויזיה והמדיה המודפסת".
בעוד שכל חוקר מתחיל מהממצא החומרי בשטח, מתארך אותו בכלים מדעיים (כגון בדיקות פחמן 14 וסטרטיגרפיה) ומנסה להבין דרכו את החברה שבה נוצר, אצל אנשי ABR המסקנה ידועה מראש. הטקסט המקראי תמיד מדויק: אם הממצא מתאים לטקסט, הוא מוכרז כ"הוכחה ניצחת", ואם הוא סותר אותו, הוא נדחה או מותאם בכוח.
הדמות המרכזית ב-ABR היא ד"ר סקוט סטריפלינג, איש סגל בסמינר תיאולוגי בטקסס ומנהל החפירות של הארגון. הפרשה המפורסמת ביותר שבה היה מעורב בשנים האחרונות היא פרשת "קמע הקללה מהר עיבל": בשנת 2022 הוא כינס מסיבת עיתונאים מתוקשרת ביוסטון והכריז כי במהלך סינון שפכי העפר מחפירתו הישנה של הארכיאולוג אדם זרטל בהר עיבל התגלתה לוחית עופרת מן המאה ה-13 לפנה"ס. לדבריו, על הלוחית נחרטה הכתובת העברית הקדומה ביותר, הכוללת את השם המפורש "יהו". ההכרזה, שחיזקה את הזיהוי השנוי במחלוקת של האתר כ"מזבח יהושע", כיכבה בכותרות הראשיות בישראל ואף פורסמה באתר משרד ראש הממשלה.
אלא שכאשר המאמר פורסם לבסוף בכתב עת שולי, התברר גודל המבוכה: ארכיאולוגים ואפיגרפים בכירים שבחנו את הסריקות קבעו שאין על הלוחית אותיות או כתב, אלא חריצים טבעיים ופגמים בעופרת, שסטריפלינג ואנשיו פירשו כטקסט. מי שעושה עמו חסד סבור שעשה זאת מתוך משאלת לב בלבד. חוקרים ששמם נקשר לפרויקט אף הסירו את שמם מן הפרסום.
במקום להציג לקוראים את ההקשר הבעייתי הזה, בחר "ישראל היום" להדהד באתרו את סרטוני התעמולה של ABR כאילו היו מדע. הכתבות לא כללו תגובה מאף ארכיאולוג ביקורתי, התעלמו ממחלוקות עמוקות וטשטשו לחלוטין את ההבדל היסודי בין העובדה שמחבר המגילה הכיר את גינוני החצר הפרסית לבין מהימנותו ההיסטורית של הסיפור.
ד"ר סקוט סטריפלינג (משמאל) עורך סיור בעיר דוד (צילום מסך מיוטיוב)
כך, קיומו של ארמון בשושן וממצאים המעידים על משתאות הפכו בכתבה ל"הוכחה" לכך שמגילת אסתר אינה בדיונית. העיתון הגדיל לעשות כשהציג קוביית משחק אשורית שנמצאת באוסף של ייל ומתוארכת למאה התשיעית לפנה"ס כראיה ל"פור" שהטיל המן – בעוד שסיפור המגילה התרחש לכאורה בתקופתו של אחשורוש, במאה החמישית לפנה"ס, כ-400 שנה מאוחר יותר. עם כאלה סטנדרטים מדעיים, מעניין מה יסיקו ארכיאולוגים בעוד אלפיים שנה מקוביית שש-בש שתימצא בסלון ישראלי.
הכתבה על דוד המלך ממחזרת טענות ישנות ומציגה סוגיות הנתונות במחלוקת עזה כעובדות מוגמרות. כך מוצג מבנה האבן הגדול בסילואן כ"ארמון דוד", תוך התעלמות מכך שהרוב המכריע של החוקרים רואה בו מבנה רב-שכבתי שנבנה בתקופות שונות. בהמשך, הכתבה מניחה בפשטנות הנחה שכלל לא מובנת מאליה: אם דוד התקיים כדמות היסטורית, הרי שהממלכה המאוחדת התקיימה בדיוק כפי שהיא מתוארת בתנ"ך.
לסיפור הזה יש, כמובן, גם הקשר פוליטי, וסטריפלינג ואנשיו אינם פועלים בחלל ריק. הם שותפים קרובים של יחידת קצין מטה (קמ"ט) ארכיאולוגיה במינהל האזרחי ושל גורמים בהתנחלויות. ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, הצטלם עם סטריפלינג ועם הקמע, ויחידת קמ"ט ארכיאולוגיה במינהל האזרחי מעניקה להם רישיונות חפירה באתרים רגישים בגדה המערבית, כגון תל שילה. הקמ"ט והמתנחלים גם מזמינים אותם לכנסים; בתמורה, הקמ"ט והמתנחלים זוכים לארכיאולוגים לכאורה שאינם ישראלים, החותרים תחת האתיקה המדעית והחוק הבין-לאומי, האוסרים חפירות בשטח כבוש.
אז מדוע עיתון מרכזי בישראל מתמסר לקמפיין של מכון אפולוגטי מארה"ב? ייתכן שהתשובה נעוצה בברית הפוליטית העמוקה שנרקמה בין הימין המשיחי בישראל לימין האוונגליסטי האמריקאי, ובעובדה שבעלת השליטה בעיתון, מרים אדלסון, מזוהה היטב עם מפעלים אלה. כזכור, היא ובעלה המנוח השתתפו אישית בטקס שבירת הקיר השנוי במחלוקת במנהרה שנחפרה בסילואן, המוכרת כ"רחוב הרומי המדורג" ומשווקת בידי עמותת אלע"ד כ"דרך עולי הרגל". אדלסון השתתפה גם בחנוכה נוספת של האתר, לפני כשנה, לצד שר החוץ האמריקאי.
כש"ישראל היום" פותח את דפיו בפני ABR, הוא אינו משרת את קוראיו הסקרנים, אלא את הקמפיין של הארגון. הוא מציג להם מדע כוזב כדי לקדם אג'נדה פוליטית בדבר זכותנו על הארץ, ועושה זאת תוך רמיסה בוטה של הסטנדרטים האתיים של המחקר הארכיאולוגי ושל מקצוע העיתונות.
אורי ארליך הוא הדובר ורכז הניו-מדיה של ארגון עמק שווה