הכותרות הראשיות (והתרומה של מננדז לענייני איראן)
שני הטבלואידים הנפוצים, "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", מקדישים הבוקר את כותרותיהם הראשיות לנאום תקיף שנשא במהלך סוף-השבוע עלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן. בין היתר עודד חמינאי את הקהל לקרוא "מוות לאמריקה" ו"מוות לישראל", והתריע: "אם תהיה מלחמה, אמריקה התוקפנית והאכזרית תושפל".
שני הטבלואידים מבקרים בחריפות את נאום חמינאי. למרות הדמיון בנושא ובמסגור, שוב בולט היתרון של "ידיעות אחרונות" בניסוח מסר פשוט וקליט. "חמינאי: נשפיל את אמריקה", נכתב בכותרת הראשית של עיתון זה, לצד הסטמפה "סטירת לחי לאובמה". כותרת הגג מרחיבה מעט: "מנהיג איראן מבהיר: ארה"ב היא עדיין האויב". ב"ישראל היום", לעומת זאת, בחרו בכותרת המסורבלת "חמינאי: כן, מוות לאמריקה ולישראל". כותרת הגג קוראת: "יש הסכם עם 'תקווה לשינוי'? לא אצל המנהיג העליון של איראן".
"הארץ" ו"מעריב" מקדישים אף הם את כותרותיהם הראשיות לענייני איראן, אך לא לנאום חמינאי. בכותרת "הארץ" מתמקדים ביחסי ארצות-הברית עם ישראל. ברק רביד מדווח על "שיחה קשה בין נתניהו לקרי". נאומו של חמינאי זוכה לתצלום הבולט ביותר בשער ולהתייחסות ישירה בסיום כותרת המשנה לראשית. הכותרת הראשית של "מעריב" מוקדשת לתגובה הציונית-אמריקאית להסכם עם איראן.
בטור המתפרסם בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מקדיש הפובליציסט בן-דרור ימיני כמה מלים לאופן שבו סוקר נאום חמינאי בתקשורת העולמית. ה"ניו-יורק טיימס", הוא מציין, דיווח כי "חמינאי מעניק גיבוי לאלה שניהלו את המשא-ומתן ומאשר את ההסכם".
"מי שלא קרא את הפרטים", כותב ימיני, "עלול עוד לחשוב שחמינאי מתייצב בראש מחנה השלום האיראני. וכיוון שהעיתון היה צריך להסביר את האמירות הבוטות של חמינאי, הוא מצא את התירוץ: השליט האיראני רצה, בסך-הכל, לפייס את הקיצוניים. עם התירוץ הזה אפשר לומר הכל" (יצוין כי בדיווח של ה"ניו-יורק טיימס", הטענה כי חמינאי ביקש לפייס את הקיצוניים המתנגדים להסכם באה מפי פרשן פוליטי איראני שהוגדר כמקורב לממשל האיראני).
"מעריב" ו"הארץ" לא רק שאינם מעניקים לנאום התקיף של חמינאי את הכותרת הראשית, גם הדיווח על הנאום ביקורתי פחות ביחס לשני העיתונים הנפוצים בישראל. הכותרת לדיווח ב"מעריב" (חיים איסרוביץ) מתמקדת באמירה של חמינאי שלפיה "אלפי צנטריפוגות ממשיכות להסתובב במדינה". בסיום כותרת המשנה מצוין כי "הנשיא רוחאני נשמע מפויס יותר", ומובא ציטוט מפיו בגנות "פעילויות של ארגוני טרור" (לא נכתב על כך דבר, אך ככל הנראה התכוון לאל-קאעידה ודאע"ש, ולא לחמאס וחיזבאללה).
ב"הארץ" דוחקים את נאום חמינאי אל העמודים הפנימיים. הכותרת הראשית של עיתון זה מוקדשת לשר החוץ האמריקאי, שאמר בראיון לרשת PBS כי הטענה שיש עסקה טובה יותר עם איראן היא "פנטזיה". הדיווח ב"הארץ", מאת רביד, מסתיים בציון העובדה כי במהלך נאומו אמר חמינאי שאיראן אינה מעוניינת בנשק גרעיני.
הסנטור בוב מננדז (נחלת הכלל)
מתחת לכותרת הראשית של "מעריב", "המבצע נגד ההסכם עם האיראנים", נכתב בכותרת המשנה: "זירת הקרב עברה לוושינגטון, שם מגייסת השדולה היהודית איפא"ק את כל כוחה, השפעתה ויוקרתה. האמצעים: עשרות מיליוני דולרים לקמפיין הסברה, ביטול חופשות קיץ לפעילים ולחץ כבד על חברי הקונגרס הדמוקרטים".
בכל הקשור לפעילות ההסברה של איפא"ק מול מחוקקים דמוקרטים בארצות-הברית, נראה שהם כבר יכולים לרשום לעצמם הישג: ב"ישראל היום" מדווח ארז לין כי הסנטור הדמוקרטי בוב מננדז פירסם מאמר "בפורטל חדשות אמריקני" שבו טען כי הבית-הלבן "מוליך שולל בכל הנוגע להסכם". דמותו של מננדז אף מופיעה בתצלום המרכזי המלווה את הידיעה של "ישראל היום". בעיתון אין מציינים כי מננדז, המואשם בימים אלה בביצוע מעשי שחיתות, קיבל לאחרונה תרומה על סך 10,000 דולר מאיש העסקים שלדון אדלסון, כדי לסייע לו במימון הגנתו המשפטית. 10,000 דולר נוספים, הסכום הגבוה ביותר שמותר על-פי חוק, קיבל מננדז גם מד"ר מרים אדלסון.
ארה"ב-איראן (פרשנות)
"קונספציית אובאמה קרסה", קובעת כותרת למאמר מאת פרופ' אברהם בן-צבי, הרואה אור ב"ישראל היום". "כבר החל להתנפץ לו לרסיסים המסד המחשבתי שעליו התבססה התנהלותו הפייסנית של הנשיא האמריקני במהלך המשא-ומתן", כותב בן-צבי, ובהמשך מוסיף: "הסרת הסנקציות מעל טהרן נתפסה על-ידי הבית-הלבן כקרש קפיצה לתהליך של התקרבות מואצת בין וושינגטון לטהרן, שעד מהרה תהפוך את האחרונה לשותפה אסטרטגית מרכזית בזירה. ואולם, בשלב זה לפחות מתברר שציפיות לחוד ומציאות לחוד".
לדעת בן-צבי, בנאומו האחרון חמינאי "[ריסק] את מארג הציפיות מבית-היוצר של ברק אובאמה ומוטט את בסיסו והגיונו של הסכם וינה".
ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם מאמר מאת בן-דרור ימיני, המציג עמדה דומה: "ארה"ב מקווה שהפתיחות למסחר עם המערב תהפוך את איראן למדינה מתונה יותר. זו תקוות שווא: איראן לא היתה מתונה לפני הסנקציות, והסרתן לא תהפוך אותה למתונה. יש רק תוצאה ודאית אחת: משטר האייתוללות יהפוך לחזק בהרבה".
במדור הדעות של "הארץ" מתפרסם מאמר מאת פיטר ביינרט, הטוען כי בכל הקשור לדיון על איראן ויחסי ישראל-ארה"ב, יש לקחת בחשבון עובדה אחת פשוטה: "לישראל ולארצות-הברית יש אינטרסים שונים". לדעת ביינרט, בעוד שהאיום האסלאמי המובהק על ארצות-הברית הוא ארגוני הטרור שבהם פעילים ג'יהאדיסטים סונים, דוגמת אל-קאעידה ודאע"ש, העלולים לבצע פיגועים על אדמת ארצות-הברית, האיום האסלאמי המובהק על ישראל הוא ארגוני הטרור שפועלים במימון איראן השיעית, דוגמת חיזבאללה וחמאס, שמאיימים על בטחונם של אזרחי מדינת ישראל באופן מיידי וברור יותר מאשר אל-קאעידה ודאע"ש.
ההבדל באיום הבטחוני על כל אחת מהמדינות הוא שקובע את ההבדל בגישה להסכם עם איראן, טוען ביינרט.
לפיד-נתניהו (פוליטיקה)
בשבוע שעבר הפציעה יוזמה פוליטית של יאיר לפיד, עמוד אחר עמוד, בטור פרשנות של בן כספית ב"מעריב" ובידיעה חדשותית באותו העיתון. בהמשך השבוע פירסם לפיד רשימה פרי עטו מעל דפי "מעריב", ובה קרא לראש הממשלה בנימין נתניהו להתפטר. הבוקר נמשך מסע יחסי-הציבור של לפיד בתקשורת האנטי-ביבית.
בתחתית הכפולה של "ידיעות אחרונות", העיתון שפעם היה לו בית, מתפרסמת ידיעה תחת הכותרת "לפיד דורש: 'ועדת חקירה על הכישלון הישראלי'". כותרת הגג קובעת: "נתניהו תחת מתקפה". איתמר אייכנר מדווח על הדרישות הדומות למדי של לפיד וזהבה גלאון להקמת ועדה שתחקור את הכישלון בסיכול ההסכם עם איראן (ח"כ גלאון, משום מה, לא הצליחה להעפיל לכותרות הידיעה).
בנימין נתניהו ויאיר לפיד עם שמעון פרס, בטקס השבעת הממשלה ה-33. הכנסת, 5.2.13 (צילום: מרים אלסטר)
ב"מעריב" מתפרסמת הכותרת "לפיד וגלאון דורשים ועדת חקירה, העבודה הגישה הצעת אי-אמון". בתצלומים המלווים את הידיעה מופיעים לפיד וצחי הנגבי, שהגיב לדרישה מטעם הליכוד, וגלאון נעדרת. גם כותרת המשנה מתמקדת בלפיד והנגבי.
ב"ישראל היום", כרגיל, הדיווח בדבר ביקורת על נתניהו מתמקד בתגובה לביקורת. "הנגבי: 'לפיד חצוף; ועדת חקירה? תעודת הוקרה!'" היא הכותרת לידיעה בראש עמ' 7 של העיתון. במדור הדעות מתפרסם מאמר מאת הפובליציסט חיים שיין, הקובע כי "האופוזיציה בהיסטריה". שיין יוצא נגד לפיד ("משרי האוצר הכושלים בתולדות המדינה") ומסיים בקביעה אופיינית: "השמאל המתבכיין, המלנכולי והכנוע חייב להפנים שמנהיגות אינה נקנית בציניות ואחריות לאומית אינה מטבע עובר לסוחר".
מונופול הגז
"דה-מרקר" הוא העיתון היחיד הבוקר שמתעקש להמשיך לסקר את מונופול הגז המתהווה ולהתריע מפניו. הפרשן המשפטי של "דה-מרקר", עידו באום, קובע כי על בג"ץ לחייב את ממשלת ישראל לגבש מתווה חדש לטיפול במאגרי הגז, ומונה ארבע סיבות עיקריות: אי-שיתוף הציבור בגיבוש המתווה הנוכחי; המדיניות הממשלתית גובשה, אם בכלל, בלא שקיפות; ההצדקה הבטחונית ליטול את סמכותו של הממונה על ההגבלים העסקיים אינה משכנעת; את המדיניות יש לקדם בחקיקה בכנסת, לא בהחלטות ממשלה.
מיד בהמשך הגיליון מדווח אבי בר-אלי על תגובת המדינה לעתירה לבג"ץ נגד השימוע המזורז על מתווה הגז. לפי דיווחו, המדינה טוענת בתגובתה, בין היתר, כי המתווה הנוכחי הוא "טיוטה". "גם נתניהו חושב שזו רק טיוטה?", תוהה בר-אלי בטור פרשנות קצרצר. טקסט שלישי מאת בר-אלי מוקדש לדמיון בין הביקורת של נתניהו על ההסכם עם איראן לביקורת על נתניהו שמשמיעים מתנגדיו של מתווה הגז.
איתן אבריאל תורם טור פרשנות משל עצמו, התופס עמוד נוסף ב"דה-מרקר". "אין זה מקרי שנובל-אנרג'י בחרה לפרסם בימים האחרונים טבלאות של מחירי גז בישראל לעומת מדינות אחרות", הוא כותב. "אין ספק שאנו צופים במאמץ שיווקי ותדמיתי, והדבר המוזר הוא שמצד אחד נמצאות הממשלה וחברות הגז, שמחזיקות בעמדה זהה – ואילו מהצד השני נמצא הציבור. זו תופעה כה מוזרה, עד שקשה להאמין שזהות עמוקה כזו באינטרסים ובמסרים של הממשלה ושל מונופול פרטי לא תגיע יום אחד לבדיקה יסודית".
מודעה של נובל-אנרג'י. "מעריב", 12.7.15
אבריאל, כמו גיא רולניק ביום שישי האחרון, עומד על כך שהנתונים שמציגה חברת נובל-אנרג'י במודעות מטעמה, כמו הנתונים שמציג שר האנרגיה יובל שטייניץ, אינם מעודכנים.
"הם נכונים ל-2014, ומאז מחירי הגז בכל העולם צנחו בין 20% ל-50%, או בכשליש בממוצע, בעוד שהמחיר בישראל נותר כמעט ללא שינוי", כותב אבריאל, ומסביר כי בעוד שבכל העולם ניכרה ירידה במחירי הגז בעקבות ירידה במחירי הנפט והפחם, בישראל לא חל כל שינוי שכזה, משום ש"הלקוח המרכזי של המונופול, חברת החשמל, חתם על חוזים ל-15 שנה – ובחוזים האלה המחיר יכול רק לעלות".
המודעה מטעם נובל-אנרג'י, עם הנתונים הלא מעודכנים, ממשיכה להתפרסם. הבוקר אפשר למצוא אותה בעמ' 7 של "מעריב".
בשולי החדשות
הציבוריות הישראלית. בתחתית עמ' 23 של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעת תצלום המשרתת היטב את יחסי-הציבור של שר הקליטה זאב אלקין. תחת תצלום של השר ועובדי לשכתו מדווח איתמר אייכנר כי העובדים בלשכה "יוצרים פסיפס אנושי שמייצג את רוב החברה בישראל". אלקין עצמו טוען כי הלשכה מייצגת "את כל החלקים בציבוריות הישראלית". ההבדל בין ה"רוב" של אייכנר ל"כל" של אלקין טמון במי שאינם יהודים ואינם מיוצגים בלשכת השר.
לפתוח את הלב (ואת הארנק). בעמודי החדשות של "מעריב" שוב מתפרסמת ידיעת תצלום הנראית כקומוניקט שמקדם בית-עסק. הפעם מדווחת גלי מרקוביץ-סלוצקר על מבצע מחמם לבבות מטעם רשת אופטיקה.
הפואטיקה של הטבלואיד. בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מדווח על תצלום מ-1933 שפורסם ב"סאן" הבריטי, ובו נראית המלכה אליזבת מצדיעה במועל יד נאצי. הכותרת הנהדרת בשער ה"סאן" קראה: "Their Royal Heilnesses". הכותרת היפה גם היא לידיעה ב"ידיעות אחרונות" היא "הוד מועלתה".
חגא. בשער "המבשר" מדווחים על סדרת פיגועי טרור לרגל עיד אל-פיטר. "כמיטב המסורת שהתפתחה בשנים האחרונות בארצות האסלאם", פותח יעקב א' לוסטיגמן את הידיעה, "גם ביום שישי האחרון, היום הראשון של עיד אל-פיטר, נרצחו לפחות מאתיים מוסלמים בארצות האסלאם, חלקם מצאו את מותם במלחמות המתנהלות ללא הפוגה בסוריה, עיראק, לוב מצרים ועוד". כותרת הידיעה מבשרת על מתקפת טרור "לקראת החגא באסלאם". חגא ולא חג, שכן החוגגים אינם יהודים.
לפגוש כסף
דרור רייך מדווח ב"דה-מרקר" כי חברת ההימורים באינטרנט 888, שבשליטת אבי שקד ומשפחת בן-יצחק, השתלטה ביום שישי בבוקר על מתחרתה Bwin. ב"כלכליסט" מראיין גולן חזני את שקד בעקבות העסקה. שקד אומר כי העסקה "מרגשת" אותו. "אני מנסה להתוות דרך חדשה לדור הצעיר שיודע מה זה אקזיט, אבל לא יודע מה זה חברה ל-100 שנה", מסביר שקד.
בתשובה לשאלה מדוע החברה שלו אינה ישראלית הוא אומר כי רשם את 888 בגיברלטר משום ש"בישראל לא קיבלנו אישור להקים חברת הימורים". בתשובה להערה על עצם עסקי ההימורים ("תחום שנוי מחלוקת") אומר שקד: "אנחנו פעילים במדינות שהתרבות שלהן שונה משלנו, וכל הפעילות תחת רישיון".
בהמשך מזכיר חזני לשקד כי בעבר סירב לאקזיט וכתוצאה מכך נמנעו ממנו 300 מיליון דולר. "יכולת לפגוש המון כסף, וסירבת", אומר חזני. "הביטוי לפגוש כסף הוא לא בלקסיקון שלי", משיב שקד, "הביטוי להתוות דרך בהחלט כן".
ענייני תקשורת
אופיר דור מדווח הבוקר ב"כלכליסט" כי ועדת השרים לענייני חקיקה תדון בהצעת חוק שתאפשר את המשך פעולתן של שלוש תחנות רדיו שהוקמו "במסגרת פיצול שידורי רדיו". רביב דרוקר פירסם אמש קריאה לחברי הוועדה שלא להצביע בעד החוק, משום שלדבריו "הנושא בעל השם האמורפי 'פיצול תדרים' מסתיר מאחוריו צפצוף על החוק, יחסי הון-שלטון וניסיון בוטה לעקוף חוות דעת משפטיות".
בדיווח של דור הבוקר אין ביקורת על השימוש הפסול שעשו בעלי תחנות הרדיו האזורי בתדר הנוסף שקיבלו מהרשות השנייה. בעבר, זמן קצר לפני הדיון בבג"ץ על עתירת בעלי התחנות נגד הרשות, התפרסם דיווח בחתימת דור שקידם באופן גלוי את עמדת תחנות הרדיו, ואף כינה את חוות הדעת של היועצת המשפטית של הרשות השנייה הילה שמיר, שקבעה כי מועצות הרשות השנייה פעלו שלא בסמכות כשאישרו את פיצול השידורים לתדרים השונים, "שנויה במחלוקת". בפרסום הבוקר הצעת החוק לעקיפת בג"ץ אינה מוגדרת כ"שנויה במחלוקת".
יהונתן ליס מדווח ב"הארץ" כי "המחנה-הציוני עומדת מאחורי שתי הצעות חוק העשויות לצמצם את חופש הביטוי". ההצעה הראשונה מבקשת להרחיב את תחולתו של חוק איסור לשון הרע כך שיגביל את פעילותם של בעלי פרופילים ברשתות החברתיות, בניסיון להתמודד עם תופעת השיימינג. השנייה קוראת לאסור פרסום שמות של קצינים או חיילי צה"ל שנחקרים על תפקודם בפעילות מבצעית.
דמותו של בעל השליטה ב"גלובס", איש העסקים אליעזר פישמן, שוב ניבטת מדפי "דה-מרקר". הפעם מדווח מיכאל רוכוורגר כי פישמן ובנק הפועלים מתקשים למצוא קונה לחברת הדלק והקמעונאות טן, שבשליטת איש העסקים.