הכותרות הראשיות

כותרותיהם הראשיות של שלושת הטבלואידים הכלליים מוקדשות הבוקר לקצין בכיר נוסף במשטרת ישראל שנחקר בחשד לביצוע עבירות מין בשוטרות. "ניצב שביעי מסתבך: חמש שוטרות העידו שהטריד אותן מינית", נכתב בכותרת בולטת במעלה שער "הארץ", העיתון היחיד המקדיש את כותרתו הראשית לעניינים מדיניים.

"התרסקות", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", שהאות סמ"ך בה הוחלפה בסמליל משטרת ישראל. ברקע נדפס בגדול תצלום של הניצב העכשווי, ראשו חפוי ופרצופו מפוקסל. "מצעד המטרידים בצמרת המשטרה לא נגמר", נכתב בכותרת הגג.

במרכז השער נדפסת תמצית של מאמר מאת הלל פרטוק, דובר המשטרה שעזב את תפקידו זמן קצר לאחר שנכנס אליו, תוך חיכוך מתוקשר עם עמיתיו-לרגע. פרטוק מספק ל"ידיעות אחרונות" אשרור נוסף לכך שהטרדות מיניות בצמרת המשטרה הן בגדר תופעה, כמו גם קשר השתיקה סביבן. "ידענו ושתקנו", קוראת הכותרת. "ידענו הכל, במטה הארצי, ידענו ושתקנו. זה מתחיל ונגמר בתרבות ארגונית. אותה תרבות ארגונית שהביאה לגל הפרשיות היא גם זו שמונעת משוטרים ומקצינים לדווח על התופעות ולהסתפק בסודות ושקרים".

השר יצחק אהרונוביץ' והמפכ"ל יוחנן דנינו בטקס של משטרת ישראל. ירושלים, 22.9.14 (צילום: פלאש 90)

הדובר לשעבר, המעיד כי בתקופת כהונתו הקצרה זכה לקבל "חפיפה מלאה ויסודית" על סיפורי הניצבים שצצים לאחרונה בהקשרים פליליים, מפנה חלק מהביקורת למפכ"ל. "כשנכנס יוחנן דנינו לתפקיד המפכ"ל הוא הכריז על שנת מפנה", כותב פרטוק. "מלה אחת ברפורמה שהציע לא הוקדשה לנושא ההטרדות המיניות במשטרה ולטיפול בבעיה ובתרבות הארגונית הקלוקלת בנושא. אני גם לא זוכר שהעניין עלה גם בדיוני ספ"ק (סגל הפיקוד הבכיר) או בפורומים אחרים. תרבות ארגונית מתחילה מלמעלה".

ב"ישראל היום", שרק בשבוע שעבר עוד הבליט את הטענה כי אין מדובר בתופעה אלא בצירוף של מקרים יוצאי דופן, ניכר שינוי מגמה: במקום הכחשת קיומה של התופעה, הכרה בתופעה תוך מאמץ להרחיקה מהמפכ"ל, יוחנן דנינו. במקביל נעשה מאמץ לייחס לו את חשיפת המקרים כחלק מהליך של ניקוי שורות. "המפכ"ל: אפס סובלנות להטרדות מיניות בתוך המשטרה", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. "הבושה – והניקיון", נכתב בכותרת הגג, צירוף מלים החוזר שוב, בגדול, בכותרת המרכזית בכפולת העמודים הפותחת של החינמון.

לפי מניין "הארץ", הניצב האנונימי שבו עוסקים היום הדיווחים הוא הקצין השביעי שנחשד בביצוע עבירות מין בעת האחרונה; אף על פי כן, כתב המשטרה איציק סבן פותח את דיווחו במלים "קשה להאמין, אבל קצין משטרה נוסף בדרגת ניצב נחקר אתמול במשך שעות ארוכות במחלקה לחקירות שוטרים בחשד שהטריד מינית".

בטור פרשנות שהוא מספק מדגים סבן כיצד אפשר, כנגד כל הסיכויים, לשלוף גרב זך ונקי מערימה של כביסה מלוכלכת. "קשה לכתוב את זה, אבל זאת לא הצמרת המשטרתית שהציבור ראוי לה", כותב סבן. "לא כי לא נותרו שם עדיין קצינים טובים וראויים, לא כי לא היו למפכ"ל דנינו כוונות טובות, לא כי לא היו ואין הצלחות בטיפול בפשיעה ובשחיתות הציבורית, אלא מכיוון שבמו ידיהם ופיהם, כמה ניצבים, מי שאמורים להיות חלון הראווה של המשטרה, הורידו את תדמיתה לשפל המדרגה". כפי שניתן לראות, כתב המשטרה מצליח להסיט את הדיון מהפגיעה בנשים לפגיעה בתדמית המשטרה.

המשך הטור מוקדש לניקוי המפכ"ל. "המפכ"ל יוחנן דנינו הצהיר לאחרונה כי לפני שמינה את הקצינים שמככבים בתקשורת שלא לטובתם, קיבל את אישורו של ראש מח"ש, שהלך ובדק את המודיעין במחשבים שלו", הוא כותב. "זה יכול ללמד על כמה דברים: ציד מכשפות שמתנהל בחודשים האחרונים בתוך הארגון על רקע המירוץ למפכ"לות, חוסר משמעת ואי-ציות להנחיות ולפקודות מצד מפקדים שדרגותיהם השכיחו מהם את העובדה שאחרי הכל ובסך-הכל הם משרתי ציבור, או שאכן, שוטרות אינן מהססות עוד להתייצב מול מפקדיהן ולחשוף את ערוותם.

"בדיעבד מתברר שדווקא דנינו היה מי שצפה את הנולד כשביולי 2013 מינה יועצת למפכ"ל לענייני נשים. ההערכה היתה שהמינוי יביא ליתר פתיחות ולהגברת התלונות על הטרדה מינית, מה שבפועל אכן קרה. דנינו הוא גם מי שהכניס לשירות את בדיקת הפוליגרף לכל קצין מדרגת רב-פקד ומעלה ככלי נוסף לאיתור פגמים מוסריים. הוא גם הוכיח שדין שוטר כדין ניצב כשלא היסס לפטר בכירים שסרחו. לא הרבה יודעים, אבל החקירות שמנוהלות על-ידי מח"ש נפתחות בדרך כלל לאחר שהחומרים מועברים על-ידי המשטרה.

"יש מי שרואים במה שמתרחש היום ביזיון. מצד אחר, אפשר לראות זאת גם כניקיון", כותב עוד סבן. "בטווח המיידי הנזק שנגרם לארגון הוא גדול. בטווח הרחוק שינוי אמיתי וטיפול שורש במשטרת ישראל, המתבצעים כיום, ייצרו למפכ"ל הבא שדרה ניהולית של מפקדים שרמתם המוסרית תהא ללא דופי לאורך כל תקופת שירותם".

הפרשן הבכיר של העיתון, דן מרגלית, מבליט גם הוא אמפתיה כלפי האדם הנושא באחריות להעסקת הניצבים שסרחו. "לבי-לבי למפכ"ל יוחנן דנינו", כותב מרגלית. "הוא היה קרוב לסיים ארבע שנות כהונה עם זרי דפנה לראשו. עתיר הישגים כחקירה לעומק של השחיתות בישראל-ביתנו וכניהול השקול של המתח האלים בהר-הבית, ועטור שבחים ואהדה. תחת זאת קמו עליו ונפלו לצדו שבעה ניצבים וקילקלו את החגיגה. כל יום והניצב שלו, כל יום והחשד שלו". את הטור מסיים מרגלית במה שנראה כמו הצבעה, ספציפית למדי, על מחליפו הראוי של דנינו: "ניצב בדימוס, קצין מנוסה ונבון, שגילו בין 60 ל-70 שנים".

הפרשות הבאות

"ל'הארץ' נודע כי למח"ש הגיע מידע אנונימי על ניצב נוסף שקיים לכאורה יחסים אסורים, אך טרם נבדק", נכתב בכותרת המשנה לדיווחו של יניב קובוביץ. "שלשום נחקר במח"ש גם מפקד תחנת משטרה בדרום הארץ, בדרגת ניצב-משנה, בחשד להטרדה מינית של שוטרת שמשרתת תחת פיקודו", מוסיף קובוביץ בהמשך הידיעה. "השוטרת התלוננה במח"ש כי כאשר היתה בחודש החמישי להריונה, בעת דיון מקצועי בתחנה, אמרה לה הקצין שהוא מעוניין לקיים יחסי מין עם אשה בהריון. בהזדמנות נוספת, לטענתה, היא קיבלה מסרון עם תוכן מיני לטלפון הנייד שלה מאותו מפקד".

בשולי החדשות

"הפרקליטות הצבאית מגבשת כתבי אישום בגין ביזה נגד חיילים שלחמו בקיץ בעזה", מדווחת ב"הארץ" הכתבת הצבאית גילי כהן. "המשטרה השתמשה בכדור ספוג קטלני לפיזור הפגנות – בלי נהלים ובלי הכשרה לכוחות", מדווח ניר חסון באותו עיתון.

"ביביטורס"

פרשן "ישראל היום" דרור אידר (צילום: סיגל טלמור)

במדור הדעות של "ישראל היום" קורא דרור אידר לבנימין נתניהו להגיש תלונה במשטרה נגד רביב דרוקר בגין פרסומיו על פרשת הנסיעות שזכתה לכינוי "ביביטורס". אידר, שאינו עיתונאי, נמנע מלהתמודד עם המידע הקונקרטי שנכלל בדיווח המקורי ורווי הפרטים של דרוקר. כפובליציסט, הוא אף אינו נדרש לעשות כן. את בירור העובדות הוא מוסר במיקור-חוץ לאדם אחר, העיתונאי יואב יצחק, הטוען כי פרסומיו של דרוקר שגויים, מטעים ונובעים מאינטרסים סמויים.

ההתפתחות המעניינת בפרק זה של הפולמוס היא שגם יואב יצחק, עיתונאי חוקר שההיטפלות לפרטי פרטים אינה זרה לו, נמנע כמעט לחלוטין מלסתור את המקרים המפורטים בדיווח האחרון של דרוקר, המבוסס על טיוטה של דו"ח שחובר עבור מבקר המדינה. במאמר שפירסם שלשום באתר News1 חזר יצחק שוב ושוב על הטענה כי טענותיו של דרוקר התבררו ככוזבות, אך לא חלק עם הקוראים ולו הפרכה נקודתית אחת, למעט הוכחת הזהב, לשיטתו: מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה קבעו כי לא נמצאו ראיות למימון כפול.

הקושי המסורתי של "ישראל היום" לבצע תחקיר עצמאי ולהגיש לקוראים מידע מפורט ומוצק, ובהרחבה, לא נולד בחלל ריק. עבור מי שמפיץ מידע למען תכלית פוליטית צרה, השימוש בפרטים עשוי להתברר כחרב פיפיות: עם טענות כלליות, המובאות בדרך כלל בנוסח תמציתי בלבד, קשה להתווכח; מידע נקודתי ומפורט, להבדיל, קל הרבה יותר להפריך, או להציב בהקשר חדש, מדויק יותר.

כשמציבים את ההרגלים העיתונאיים של "ישראל היום" מול ההרגלים העיתונאיים של עיתונאים מסוג אחר, ובמקרה זה רביב דרוקר, מתגלה תופעה מעניינת: ויכוח לא מאוזן בעליל, שבו צד אחד מגבה את טענותיו בפרטים ומציין מהיכן הם לקוחים, וצד נגדי מטיח בו שהוא משקר ופועל ממניעים זרים. כך נראית התנגשות בין עבודה עיתונאית, שתכליתה חשיפה והנהרה של מידע – ובין תעמולת נגד, שתכליתה עמעום של השיח והסטתו לנתיבים שוליים תוך הסוואת תכליתה האמיתית של המניפולציה.

פרשת שרה

בצד תפקודו של "ישראל היום" כשופר שמעצים ומפיץ מסרים שראש הממשלה חפץ בקידומם מתפקד החינמון גם כטריטוריה מתוחמת שבה מידע שלילי שנקשר בנתניהו ובקרוביו עובר הלבנה ועיקור. כך, למשל, הוחלט הבוקר לסקר את אחד מענפיה של הפרשה האחרונה שבמרכזה עומדת רעייתו של ראש הממשלה, שרה.

אב-הבית לשעבר בבית ראש הממשלה, מני נפתלי, התייצב אתמול במשטרה ומסר לחוקרים מידע על תקריות שלטענתו אירעו בבית, שכמה מהן פורטו בתצהירים שהגיש לבית-המשפט בתביעה אזרחית שהגיש נגד ראש הממשלה ומשרדו. לפי כותרת המתפרסמת היום ב"ישראל היום", נפתלי "ביקש חסינות" מהחוקרים, אך "סירב למסור פרטים על מה". הכתב החתום על הדיווח הקצרצר, איציק סבן, טוען כי "נפתלי לא מסר עדות רשמית", ומציין כי "בינו לבין החוקרים התנהלו חילופי דברים לאחר שביקש חסינות כדי למנוע ממנו להפליל את עצמו. הוא סירב לומר במה מדובר, ולכן בקשתו נענתה בסירוב".

מני נפתלי, לשעבר אב-הבית במעון ראש הממשלה, מגיע למשרדי להב 433, אתמול (צילום: פלאש 90)

האם אכן סירב נפתלי לומר לחוקרים במה דברים אמורים? מי שיקרא הבוקר עיתונים אחרים ייחשף לעובדות אחרות, ולסיפור מעט מורכב יותר מזה שהוצג בעיתון של שלדון אדלסון. לפי כתב הפלילים של "הארץ", יניב קובוביץ, נפתלי דווקא כן מסר לחוקרים מידע, במשך כשעה. לפי אלון חכמון ב"מעריב", נפתלי מסר עדות במשך "כשלוש שעות". "התפתח ויכוח, שבסיומו הוא ניאות למסור את גרסתו בלי שקיבל חסינות", מוסיף חכמון, ומצטט "גורמים המעורים בחקירה", שלפיהם "החומר שהעביר נפתלי" אינו כולל מידע שצפוי להוביל לפתיחה חקירה פלילית.

כתבי "ידיעות אחרונות" איתמר אייכנר וירון דורון תורמים לתמונה פרטים נוספים. כמו חכמון, גם הם טוענים שמסירת העדות נמשכה שלוש שעות. "לקראת סוף החקירה, משהתבקש נפתלי לחתום על תצהיר, הוא התנה זאת בכך שיקבל חסינות מאחר שלכאורה היה שותף לעבירות פליליות", הם כותבים. "החוקרים אמרו לו שיבדקו את זה עם הממונים. בשל כך החליט נפתלי להפסיק את עדותו עד שיקבל תשובה ברורה בעניין החסינות. נפתלי לא מסר לחוקרים הקלטות שהוא מחזיק ברשותו, אך מסר להם מסמכים".

בחלק אחר של הידיעה כותבים אייכנר ודורון כי נפתלי נשאל, בין היתר, מדוע לא מסר את כל החומר שברשותו למבקר המדינה, שבדק את תלונותיו. "נפתלי השיב כי נדהם לגלות שהמידע שמסר למבקר הודלף מיד ללשכת ראש הממשלה, דבר שאיפשר לדבריו לבני הזוג נתניהו ולסמנכ"ל במשרד ראש הממשלה עזרא סיידוף 'לסגור את הפינות'. נפתלי הוסיף ואמר שהתרשם ש'המבקר הזה עובד אצל נתניהו' ועוזר לו להתנתק מכל הפרשיות".

אם כן, בהנחה שכתבי "ידיעות אחרונות" אינם מוסרים לקוראיהם שקרים גמורים, אב-הבית דווקא כן מסר לחוקרי המשטרה מידע על החומרים שברשותו, ואף מסר להם כמה מהחומרים עצמם. גם לפי "הארץ" ו"מעריב" האיש מסר מידע לחוקרים, ואלה יעבירו אותו ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שעשוי להורות על פתיחה של חקירה או בדיקה משטרתית. לפיכך נראה שהטענה שהובלטה ב"ישראל היום" ולפיה נפתלי "סירב למסור פרטים על מה" (ביקש חסינות) אינה מדויקת. מהדיווחים בכלי תקשורת שאינם "ישראל היום" עולה כי נפתלי סירב להפליל את עצמו בגין מעשים פליליים שלטענתו ביצע בהוראת הממונים עליו, שלגרסתו מתנכלים לו כעת תוך שיתוף פעולה עם אנשי אכיפה.

האם איציק סבן, כתב משטרה ותיק ובעל קשרים במערכת אכיפת החוק, כשל מלהשיג את המידע על מה שקרה בחדר החקירות, או שמא השיג ובחר שלא להציג אותו בפני קוראיו? ואולי דווקא כלל אותו בגרסה מוקדמת של הידיעה, אך יד נעלמה דאגה להשמיט?

תשובה אפשרית (גם אם מעט אמורפית) לשאלות הללו ניתן לקבל מהפובליציסט חיים שיין, הנוהג לכתוב ב"ישראל היום" על כלי תקשורת אחרים, אך בדרך כלל קולע דווקא לתיאור העיתון שבו מתפרסמים מאמריו. "התקשורת הישראלית היא מהיחידות בעולם שלשקריה אין רגליים, אבל יש להם ידיים בחשניות", כותב שיין במאמר המתפרסם מעל הכותרת המטעה של סבן. "האמת לא מעניינת, השקר וההטעיה מתרוננים בראש חוצות".

תעמולה ממשלתית

ב"הארץ" מדווח אור קשתי כי ראש הממשלה נתניהו יוזם הקמה של "אתר חדשות" ממשלתי שיפיץ "חדשות ממשלתיות" ויקל על הפצה של תעמולה ממשלתית. הדיווח, המבוסס על מכרז להפעלת האתר העתידי, כולל גם התייחסות מפי גורם המוגדר כ"מקור הבקיא בפרטי הפרויקט". "אין בעיה ברצון הממשלתי לרכז מידע", אומר האיש לקשתי. "אבל השאלה היא למה לא לעשות זאת כחלק מהאתרים שכבר קיימים ונחשבים מוצלחים. למרות ההבטחות לשקיפות ולהנגשת המידע לציבור, לפרויקט הזה יש מטרות אחרות".

תעמולת בחירות

בעמודי החדשות של "הארץ" מדווח יהונתן ליס כי יו"ר צעירי הליכוד, דוד שאין, הגיש תלונה במשטרה נגד ארגון V15, בטענה כי הוא ממלא חלק בקמפיין הבחירות של "מפלגות המרכז-שמאל" תוך הפרת חוקי מימון הבחירות. לפי ליס, התלונה מבוססת על העתירה שהגיש הליכוד לוועדת הבחירות המרכזית, שטרם מסרה את הכרעתה בנושא. "רק למשטרה יש את הכלים לחקור את הפרשה כמו שצריך", מצוטט שאין (תוך עיוות שם משפחתו), המוכר לקוראי העיתונים בישראל מתפקידיו ככותב קבוע ב"מעריב" וב"מקור ראשון".

אביגדור ליברמן אוחז בגיליון של השבועון הצרפתי "שרלי הבדו", לצד פעילים של מפלגת ישראל-ביתנו. תל-אביב, היום (צילום: בן קלמר)

ארבעה מכתבי "ישראל היום" חתומים הבוקר על ידיעה המעדכנת בדבר החלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט סלים ג'ובראן, לאסור על פוליטיקאים לחלק בחינם עיתון במסגרת תעמולת הבחירות שלהם. השופט ג'ובראן קבע כי חלוקה שכזו מצד אנשי מפלגת ישראל-ביתנו, שביקשו לחלק למצביעים פוטנציאליים גליונות של השבועון הצרפתי "שרלי הבדו", היא בגדר הענקת מתנה, ועל כן אין לאשרה. לפנייה שהובילה להחלטתו של ג'ובראן אחראי ח"כ אחמד טיבי. ג'ובראן לא נדרש להתייחס לחלוקתו החינמית של עיתון אחר, המשמש הלכה למעשה לצרכים תעמולתיים, שכן איש לא הגיש לו תלונה מסוג זה.

כמה עמודים קודם לכן מדווח מתי טוכפלד על התפתחות נוספת בקמפיין שמנהל הליכוד נגד עמותות השמאל. על-פי דיווחו, "מאות גולשים" התלוננו ברשויות המס בארצות-הברית בגין מעורבותה של עמותת קול-אחד בקמפיין להפלת נתניהו – מעורבות העשויה לגרור סנקציות כלכליות נגד הארגון. "לדבריהם, הפעילות הפוליטית של העמותה היא עבירה על החוק בארצות-הברית", כותב טוכפלד.

בטור פרשנות המתפרסם בצד הידיעה החדשותית מבקש הפרשן המשפטי אביעד הכהן להדק את הפיקוח הממשלתי על הרשת. הכהן כותב על "מאות אלפי דולרים" המוזרמים למפלגות ולמועמדים "באמצעות 'כבישים עוקפים', ללא זיהוי התורמים ותוך כדי הסוואה מתוכננת היטב של נתיבי העברות הכספים". כמו עמיתיו, גם הכהן בוחר להתייחס רק לכספים שמוזרמים לקמפיין שנועד להדיח את ראש הממשלה המכהן נתניהו, עילת קיומו של החינמון. הכספים המשמשים למימון בימת התעמולה היומית למען נתניהו, הפועלת זה כשבע שנים וחצי, אינם מוזכרים אפילו על דרך השלילה.

דן מרגלית

דן מרגלית ממשיך לפרסם, באמצעות חשבון הטוויטר שלו, מה שנראה כמו ביקורת על התנהלותו של ראש הממשלה נתניהו, בדגש על החלטתו לנאום בפני נבחרי ציבור אמריקאים חרף אי-רצונו הבולט של נשיא ארצות-הברית, ברק אובמה. בציוץ שפירסם היום הרחיב את המנעד וכלל בביקורתו גם את "תועמלניו". גם היום הדעה הביקורתית אינה נדפסת בעיתון שבו מועסק מרגלית, "ישראל היום".

דן מרגלית, "טוויטר", 5.2.15

בתגובה לטענות שהעלו כלפיו גולשים, העיר מרגלית כך: "אין חידוש בעמדתי, פעמיים התנגדתי בתקיפות לנאום ביבי בקונגרס. ו'ישראל היום' פירסם דברי במלואם. ברור שאני תומך בתוכן התנגדותו להסכם עם איראן". התנגדותו של מרגלית לקיומו של הנאום אכן פורסמה ב"ישראל היום", ובנוסח דומה, גם אם בהצנעה. התייחסותו ל"תועמלנים", יהיו אשר יהיו, תיכלל אולי בטורו הבא.

מודעה

בעיתון "הארץ" מתפרסמת היום מודעה יוצאת דופן. המודעה, הנדפסת על פני כל עמ' 9 וחלק מעמ' 8 של קונטרס החדשות רחב היריעה, עוסקת ב"ועידת 'הארץ' לדמוקרטיה". הגוף החתום עליה הוא העיתון עצמו, המעניק למידע המופיע בה את הכותרת "הם כבר נתנו את הפרשנות שלהם לדמוקרטיה".

"השר נפתלי בנט וחברי-הכנסת זאב אלקין, גילה גמליאל, אריה דרעי, צחי הנגבי, ציפי חוטובלי ואיילת שקד ביטלו את הופעתם בוועידת 'הארץ' לדמוקרטיה בגלל חסות שניתנה לוועידה על-ידי הקרן החדשה לישראל", נכתב בחלקה הראשון של הצהרה המשובצת בראש המודעה. "הדמוקרטיה של המחרימים היא התעלמות מן החלש, הדחוי נטול הזכויות, המופלה כלכלית והמודר באמונתו".

חלקה השני של ההצהרה מטעם העיתון מוקדש לדבר סניגוריה על נותנת החסות. "לתפארת מדינת ישראל קיימת הקרן החדשה לישראל, שמבינה שדמוקרטיה היא גם הגנה על זכויות המיעוטים, ומושיטה יד דווקא לחלשים, למופלים ולמודרים ועוזרת לקיומן של עמותות שדואגות לזכויותיהם. את הפעולה החשובה הזאת הפוליטיקאים של הימין ואריה דרעי (מגן השקופים) לא יכולים לסבול", נכתב שם. שאר שטח המודעה מוקדש לפירוט שמותיהם של מאות ארגונים שקיבלו כספים מהקרן החדשה לישראל בשנת 2013, בצד הסכומים עצמם.

שקיפות

"משרד המשפטים ימליץ על פירוקה של החטיבה להתיישבות", מדווחים ב"כלכליסט" רוני זינגר ושאול אמסטרדמסקי. החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית העולמית מוגדרת כזרוע של הארגון הציוני החוץ-ממשלתי, אך בפועל פועלת במסגרת ובמימון משרד ראש הממשלה, וללא השקיפות הנכפית על גופים ממשלתיים. "לאחרונה מצאו את עצמם אגף התקציבים ואגף החשב הכללי במשרד האוצר בלב הביקורת הציבורית – כיצד נתנו לפוליטיקאים ולמקורביהם לנהוג בכספי תקציב המדינה כבשלהם ללא בקרה", מזכירים הכתבים בפתיח.

"בימים הקרובים צפוי צוות מיוחד מטעם היועץ המשפטי לממשלה לסיים דו"ח מקיף שעליו הוא עובד בחודשים האחרונים בנושא החטיבה להתיישבות – הזרוע המבצעת של הממשלה בהקמה וביסוס של יישובים כפריים ביהודה ושומרון, רמת הגולן, בקעת הירדן, הנגב והגליל", מוסיפים זינגר ואמסטרדמסקי. הצוות בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר בוחן שורה רחבה של היבטים משפטיים בפעילות החטיבה, וכבר כעת ניתן לומר כי הדו"ח יכלול כמה המלצות דרמטיות, ובהן המלצה על פירוק החטיבה להתיישבות בגרסתה הנוכחית".

מיכה שגריר

כל העיתונים מדווחים הבוקר על מותו של המפיק והבמאי מיכה שגריר, אתמול בגיל 77. "מיכה ביים עשרות סרטים דוקומנטריים, שמהם טובים מאוד, אבל כוחו הגדול לא היה בבימוי, אלא ביצירת תנועה סביבו", אומר ירון לונדון לנירית אנדרמן בכתבת השער של "גלריה". "הוא היה יזם גדול ושותף נדיב מאוד לעשרות יוצרים, שאותם הזין בסיפורים שנאצרו בראשו, עודד אותם, העניק להם השראה והסתכן עבורם".

ישי קיצ'לס, מבקר הקולנוע של "ישראל היום", מגדיר את שגריר כאחת הדמויות "המשפיעות והאהובות בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה המקומית", ומצטט את רנן שור, מנהל בית-הספר סם שפיגל, ששגריר היה ממקימיו: "הוא נותן הצ'אנסים המרכזי של הקולנוע הישראלי התיעודי והטלוויזיוני. הוא הימר על יוצרי קולנוע צעירים רבים ושינה את חייהם של מאות אנשי קולנוע ישראלים".

מיכה שגריר (צילום: פלאש 90)

"מיכה היה אדם שנתן לנו, ציבור שלם של אנשי קולנוע שחזרו בראשית שנות ה-70 לארץ מלימודי קולנוע בחו"ל, את הצ'אנס הראשון שלהם בארץ", אומר ל"גלריה" כתרי שחורי, מנהל קרן הקולנוע הישראלי. "אלה היו שנים שבהן היו אולי ארבע או חמש חברות הפקה בארץ, כל ענף הקולנוע היה אולי 150 איש, והוא הימר על כולנו. מהבחינה הזו יש לו זכות ענקית על דורות שלמים של אנשי קולנוע שהתחילו אצלו".

"היה בו, ככל המפיקים החשובים, משהו מאופיו של מהמר", מוסיף ירון לונדון. "מצד אחד בקיאות בתהליכים ובחינה רציונלית של אפשרויות, ומצד שני נטייה להסתכן, שכמה פעמים בחייו המקצועיים הביאה אותו עד עברי פי פחת מבחינה כלכלית". אחד הפרויקטים האחרונים של שגריר, כותבת אנדרמן, הוא הקמת ארכיון מקוון ובו חומרים שצילם ותיעד ב-50 השנים האחרונות. לפי שותפתו לפרויקט, מפיצת הסרטים רות דיסקין, הארכיון עתיד לעלות לרשת בתוך כחצי שנה.

מורשת גנדי

טור ביקורת הטלוויזיה היומי של "ידיעות אחרונות" מוקדש היום לפרק על רחבעם זאבי ששודר בתוכנית "השעה ההיסטורית" של הטלוויזיה החינוכית. זאבי, שקשריו עם עולם הפשע עלו וצפו לאחרונה שוב בעקבות תחקיר של התוכנית "עובדה", הוצג בסדרה החינוכית באור שונה למדי.

"ב'חדשות מהעבר' אין זכר להוללות ולקשרים האפלים", כותב המבקר, רועי פודים. "גנדי מוצג כלוחם מהולל ופוליטיקאי 'שנוי במחלוקת'. כמובן שאיש לא מצפה מהם לרזולוציות של 'עובדה', אבל הקשרים של גנדי לעולם התחתון אינם משהו שרק תחקירנים מיומנים מכירים. הם בדף ה'ויקיפדיה' שלו. הם במרחק גיגול. [...] גם את ההאשמות של רבקה מיכאלי כי גנדי תקף אותה מינית אין בחינוכית. אולי זה לא חינוכי? או לא ציוני? אולי זה רכילותי ומוטב להתעסק במהות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו עם ראובן ריבלין ומשה כחלון במעמד השקת בול ועליו דיוקנו של רחבעם זאבי (לצדם: מנהל השירות הבולאי ירון רצון והאלמנה יעל). 2.11.11 (צילום: יצחק הררי)

"לדיון בטרנספר, אשר הוצג כ'פתרון לא שגרתי' – הוקדש משפט וחצי. למה להעציב את הצופים הצעירים בדרישתו של גנדי לפגוע בהעסקת פלסטינים, לסגור אוניברסיטאות ושאר אמצעים שיביאו לייאוש ולעזיבת הגדה? רעיון הטרנספר בכפייה הוזכר בשתי מלים. המלה 'גזענות' לא הוזכרה כלל. וכך מובנית דמותו של זאבי כמין דוד גיבור ש'פחות אהב את הרעיון של הסכמי שלום', רדף אחרי מחבלים, גידל אריה בפיקוד מרכז, קיבל מחמאות מרבין ובסוף נרצח. דמות מכובסת שעברה סטריליזציה ונארזה עבור ילדינו כסמל לאומי נטול פגמים".

עושים לביתם (מעקב)

"המטבע שלא הצליח לפרוץ", קובעת כותרת הנדפסת ב"גלובס", בראש כתבה על המטבע הווירטואלי ביטקוין. "רק לפני יותר משנה עמד מחירו של ביטקוין יחיד על 1,200 דולר, והחזון היה שהוא יחליף את הכסף שמונפק על-ידי בנקים מרכזיים ויאפשר לצרכנים לעקוף את העמלות הגבוהות של הבנקים", נכתב בכותרת המשנה של הכתבה המתורגמת מה"פייננשל טיימס" (המתפרסמת ללא קרדיט למחברת שלה, איזבלה קמינסקה).

"מחירי הביטקוין קרסו בחודשים האחרונים", נכתב בכתבה. "במשך רוב חודש ינואר הם היו נמוכים מ-250 דולר, והסבו הפסדים כבדים לאלו שקנו אותם ברמות גבוהות בהרבה, וגם לרווחיות של העסקים שהתפתחו סביבם. לוחות ההודעות או הפורומים באינטרנט, שהיו פעם גדושים בהתבטאויות מתלהבות, גדושים כיום בקולות ביקורתיים שמטילים ספק במבנה מערכת המסחר בביטקוין וביכולת הקיום שלה בטווח הארוך".

כמה מקוראי "גלובס" העוקבים אחר הדיווחים בעניינו של המטבע הווירטואלי עשויים לחוש תסכול מהכתבה המתפרסמת כעת בעיתון. רק ביוני האחרון הומלץ להם מעל גבי אתר "גלובס" להשקיע את כספם בביטקוין. ערכה של יחידה אחת של המטבע הווירטואלי היה אז 582 דולר, לעומת 225 דולר היום. בחישוב פשוט, קוראים שהשתכנעו מההמלצה ההיא היו מאבדים את רוב השקעתם בתוך מעט יותר מחצי שנה. אף על פי כן, ב"גלובס" לא מוצאים לנכון להתנצל בפני הקוראים.

המידע בדבר כדאיותה של ההשקעה בביטקוין לא התפרסם בחלקיו המערכתיים של העיתון הכלכלי, כי אם במדור כמו-מערכתי המכיל פרסום סמוי מטעם גורמים חיצוניים. בניגוד לפרסומות גלויות, שהנחשפים אליהן יודעים להתייחס בעירבון מוגבל למידע הכלול בהן, פרסומות סמויות מבוססות על הטעיית הצרכן ועל הסוואה של מהותן, תוך שיתוף פעולה דווקא מצד הגורם שאמור למנוע מניפולציות מסוג זה, או לכל הפחות לחשוף את טבען – מערכת של גוף עיתונאי.

נטייתם של משקיעים רבים לסכן חסכונות אישיים וחסכונות של קרובים, ואף לקחת הלוואות, מעצימה את טבעה הפוגעני של הפרסומת הסמויה להשקעה בביטקוין, הממשיכה להמליץ לקוראי "גלובס" על אפיק ההשקעה שהוכח כמסוכן עד היום.

תגלית

ב"כלכליסט" הצליחו למצוא חמורים שנותנים חלב. לפי כתבה המתפרסמת בשער האחורי של היומון הכלכלי, בתעשיית הקוסמטיקה מיהרו לאמץ את התגלית המעניינת. שמו של האיבר שבאמצעותו מופק החלב הזכרי אינו מוזכר בכתבה.

"חלב חמורים". מתוך עמוד הפייסבוק של נועה אוסטרייכר

ענייני תקשורת

לכל איש יש שם. "לעשרות הפצועים ולשמונה ההרוגות בתאונה 'הקטלנית המחרידה בנגב' אין שם, לא גיל, לא כתובת, לא מצב משפחתי, לא מצב רפואי – ולא סיפור", כתב כאן אתמול חנוך מרמרי, בעקבות החלטתם של עורכי "ישראל היום" שלא לציין ולו שם אחד משמותיהן של שמונה הנשים המוסלמיות שנהרגו בתאונת דרכים בדרום.

"אנשים שאין להם סיפור אינם בני-אדם. הדיווח של 'ישראל היום' הוא אנטי-סיפור על תאונת דרכים בכביש בעייתי בין מוביל כלים חקלאיים למוביל יצורים חיים, על כל השיבוש והבלגן שנגרם בשל כך", כתב מרמרי. היום נדפסים השמות בהבלטה בפתיח ידיעת העדכון, מעל תצלומי רפרודוקציה של ארבע מההרוגות.

שאול שיר-רן. בעמודי החדשות של "מעריב" מדווח מבקר הקולנוע מאיר שניצר על מותו של שאול שיר-רן, עורך תוכנית הקולנוע הוותיקה "טלסינמה" בערוץ 1.

גאולה אבן. "גאולה אבן היא המראיינת הפוליטית הכי טובה בטלוויזיה", קובע רוגל אלפר במדור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ". "בעצם, היא המראיינת הפוליטית הטובה היחידה בטלוויזיה", הוא מוסיף, ומפרט. "סביר שבעתיד הלא רחוק תיאלץ אבן לפרוש בגלל ניגודי אינטרסים. ואז לא יהיה בטלוויזיה מראיין פוליטי ראוי אחד", מעריך אלפר.

"וואלה". נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי ב"וואלה", זרוע התוכן של קבוצת בזק, ישקיעו 20 מיליון שקל באולפן טלוויזיה חדש. "האולפן השקוף, בגודל 300 מ"ר, ימוקם בקומת הקרקע של בית 'וואלה' ברחוב אבן-גבירול בתל-אביב – כך שעוברים ושבים יוכלו לצפות בנעשה בתוכו ולהשתתף בשידור באמצעות אפליקציה", נכתב בכותרת המשנה.

"הכוונה היא לייצר גם ערוץ שיעלה בפלטפורמה של חברה אחות שלכם, yes?", שואל טוקר את מנכ"ל "וואלה", אילן ישועה. "לא מן הנמנע שיהיו שיתופי פעולה, כי יהיה פה ייצור משמעותי של גוף גדול שנכנס להפקה מקומית, ואלה חדשות טובות", משיב לו המנכ"ל.

אילן ישועה בדסק החדשות של "וואלה" (צילום: "העין השביעית")

טאבולה. כל העיתונים הכלכליים מדווחים על הצלחתו של סבב גיוס הכספים האחרון של חברת טאבולה, שלה מטה בישראל ומנהלים ישראלים. החברה, שלה מתחרה ישראלית מוכרת בשם אאוטבריין, הודיעה אתמול על גיוס של כ-117 מיליון דולר, המשקף לה לפי הדיווחים שווי מוערך של כמיליארד דולר. "אאוטבריין וטאבולה המציאו תחום פרסום חדש – קידום בתשלום של כתבות תוכן", כותב ב"דה-מרקר" אמיר טייג, ברשימה שכותרתה היא "המודל המסוכן של טאבולה ואאוטבריין".

"למשל", מפרט טייג, "חברה שרוצה לקדם מוצר חדש שלה תהיה מוכנה לשלם לטאבולה כדי שתקדם כתבה שמחמיאה לאותו מוצר. מנגד, חברה שרוצה לפגוע במתחרה תהיה מוכנה לשלם כדי שטאבולה ואאוטבריין יקדמו כתבה עם ביקורת שלילית על המוצר המתחרה. כל קליק על כתבות אלה מייצר לטאבולה ולאאוטבריין הכנסה מסוימת, שבה הן חולקות עם האתר שממנו הגיע הגולש".

אחד הנתונים החוזרים על עצמם בדיווחים הוא הכנסותיה של החברה ב-2014, העומדות לטענת אנשיה על כ-200 מיליון דולר (הנתונים המלאים חסויים, שכן החברה אינה ציבורית). מאיר אורבך מ"כלכליסט" הוא העיתונאי היחיד המצרף לנתון את ההערה הבאה: "ראוי לציין כי טאבולה מדווחת על כל היקף ההכנסות שלה, אבל בדומה לגוגל, חלק משמעותי מהכנסותיה עובר לחברות התוכן וההוצאות לאור. על-פי הערכות, טאבולה הכניסה כ-50 מיליון דולר בניכוי עמלות והוצאות".

אמזון. "אמזון מביאה לישראל ציוד תקשורת במאות אלפי שקלים", מודיעה כותרת ב"כלכליסט". "החברה פועלת לקראת הקמת משרדים ומרכז פיתוח בתל-אביב, כך עולה ממסמכים רשמיים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של הראל עילם ואסף גלעד. "המסמכים מציינים כי לאמזון 'אין נוכחות רשמית בישראל' ומתייחסים למשרד החדש כ'מרכז פיתוח אמזון תל-אביב'", נכתב בידיעה.

"ישראל היום", 5.2.15

המרפאה המכושפת. ידיעה חדשותית ב"ישראל היום" מעדכנת את הקוראים בדבר איתורם של אנשי רפואה ישראלים העוסקים בכשפים. "מרפאת הקסמים: ארבע הצלות חיים בשבועיים", מודיעה כותרתה של הידיעה (דניאל סיריוטי), שבה מדווח על עובדיו של מרכז רפואי בחיפה שעשו את עבודתם נאמנה ופעלו לשימור חייהם של הפציינטים – ובאופן מפליא אף הצליחו בכך.

זו אינה הפעם הראשונה שבעיתון זה מצביעים על כוחות על-טבעיים המאפשרים לבעלי מקצוע לעשות מלאכתם נאמנה: מוקדם יותר השבוע, למשל, דיווחו ב"ישראל היום" על נס שבמסגרתו נהג אוטובוס שהבחין כי כלי הרכב מתחיל להתלקח פתח את הדלתות והורה לתלמידים שנסעו בו לצאת. היה זה כוח אלוהי שגרם לתלמידים לפעול כנגד כל אינסטינקט אנושי ולצאת מהאוטובוס המסוכן; כך, לא ברור כיצד, מדוע ולשם מה, ניצלו חייהם.