מתוך פסק הדין

בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 619/78
תאריך: 28.5.79

בפני: כבוד השופט שמגר
כבוד השופט בכור
כבוד השופט ברק

העותרים:
1. "אל טליעה" שבועון
2. אליאס בוטרס נוסראללה בעל השבועון "אל טליעה"

נ ג ד

המשיבים:
1. שר הביטחון
2. המפקד הצבאי איזור יהודה ושומרון
3. קצין מטה לעניני פנים יהודה ושומרון

התנגדות למתן צו- על- תנאי מיום (14.2.1979)

בשם העותרים: עו"ד א' חורי
בשם המשיבים: עו"ד ר' יאראק, סגן בכיר לפרקליט המדינה

השופט שמגר:

1. עתירה זו ענינה היתר להבאתו של העיתון "אלטליעה" לאיזור יהודה ושומרון והפצתו שם.

2. (א) כפי שעולה מן העתירה המדובר בשבועון היוצא לאור בירושלים על פי רשיון לפי פקודת העתונות. העותר השני הוא הבעלים של העיתון והאחראי לעריכתו. עורכו הראשי של העיתון הוא מר בשיר אלברע'ותי, זה האחרון שימש לפני כן, ממאי 1975 ועד דצמבר 1976 כעורכו של העיתון "אל פג'ר" שאף הוא יוצא לאור בירושלים.

(ב) לפי הצו בדבר הבאת עתונים והפצתם (איזור יהודה ושומרון) (מס' 50), תשכ"ז- 1967, שהתפרסם ביום 11 ביולי 1967, אין להביא עיתון לתוך איזור יהודה ושומרון או לפרסמו שם אלא על פי היתר של מי שמונה לכך על ידי מפקד איזור יהודה ושומרון (סעיפים 1 ו- 2 לצו האמור).

ביום 3.3.1978 פנו העותרים בבקשה לקבלת היתר אך מפקד יהודה ושומרון סירב לבקשה

[...]

(ג) טענת העותרים היא כי תשובת הסירוב היתה בלתי מנומקת, סתמית ושרירותית ויש בה משום הפליה לרעה של העותרים לעומת עיתונים ערביים אחרים היוצאים בירושלים כגון אלקודס, אפלג'ר ואלשעב, אשר הבאתם לאיזור יהודה ושומרון והפצתם שם מותרת. העיתון המתפרסם על ידי העותרים עובר את ביקורתה של הצנזורה הצבאית ומכאן כי אין כל סיבה סבירה לסירוב, וזה נובע לדעת העותרים מיחס עיון בלבד.

3. קצין המטה לעניני פנים במפקדת יהודה ושומרון, שהוא המשיב השלישי, מסר בתצהירו לפנינו כי סירב לבקשה כי –

"האינטרסים הבסיסיים של קיום הממשל הצבאי בזור יהודה ושומרון ותפקודו הנאות בניהול האזור והנהלת ענייניו דורשים שהשבועון העותר מס' 1 לא יופץ באזור יהודה ושומרון."

העיתון הוא לטענתו של המשיב האמור בטאונה של המפלגה הקומוניסטית הפועלת באיזור יהודה ושומרון שלא כחוק, כגוף מחתרתי, אחרי שקיומה נאסר עוד בעת שלוט הירדנים, ולפי הדין שחל אז באיזור, שעדיין בתוקף על פי סעיף 2 למנשר בדבר סדרי השלטון והמשפט (אזור יהודה ושומרון) (מס' 2), תשכ"ז- 1967.

המשיב ממשיך ואומר כי אין עליו חובה לאפשר לגוף פוליטי בלתי חוקי לפרסם בטאונו באיזור ומה גם שמדובר בגוף שאי חוקיותו איננה פורמלית גרידא, אלא בגוף העוסק הלכה למעשה בהסתה ובחתרנות נגד הממשל הצבאי הישראלי שדוגמאות מהן צוטטו בנספח לתצהיר. החזית הלאומית הפלסטינית (חל"פ) שהוקמה על ידי המפלגה האמורה גם עסקה בפעילות ובהצטיידות באמצעי לחימה. המשיב טוען כי לא רק שהעיתון הוא בטאונה של המפלגה, שפעילותה תוארה בתמצית לעיל, אלא עורכו הראשי, בשיר עבדול כארים מג'יד ברע'ותי, הוא גם העומד בראש הארגון הקומוניסטי ביהודה ושומרון והאחראי להפצת פרסומיו שם.

מכאן לפיה טענה, ההבדל בין העיתון נשוא דיון זה לבין יתר העיתונים, שהרי אף אחד מאלה האחרים אינו בטאונה של מסגרת מדינית בלתי חוקית. אשר לתוכן העיתון מציין המשיב:

"כמו עתונים אחרים, ובראשם "אל- פג'ר", מבטא העותר מס' 1 קו פוליטי קיצוני וחריף נגד מדינת ישראל ובעד הקמת מדינה פלשתינאית ותמיכה באש"פ. אולם אם הממשל – בגלותו רוחב לב, סובלנות ופתיחות עד קצה גבול היכולת – נכון לסבול הפצתם של פרסומים בעלי אופי פוליטי כזה, הרי אין הוא נכון, ולמיטב הבנתי גם אינו חייב – להסכים לכך שיופץ באיו"ש פרסום אשר, בנוסף לתכונה שהזכרתי ,מצטיין בכתיבה נגד פעילותו של הממשל עצמו באזור; מטיף בגלוי או בין השיטין לאי שיתוף פעולה בין הממשל לתושבי האזור; מעודד, ולו בעקיפין, אל האלימות וההתנגדות לשלטון, ושר להם שירי תהילה, וכיוצא באלה. אין בנמצא דין המחייב ממשל צבאי לשאת מצב כזה, אדרבא – בהמשך אבקש לטעון היפוכו של דבר."

לשם המחשת טענתו צירף המשיב כאמור קטעים מן הפרסומים של העיתון.

העיתון אמנם עובר צנזורה, אך הצנזורה הצבאית בישראל איננה מתיחסת על פי אמות המידה הנקוטות בידיה לנושאים שמושל צבאי מופקד עליהם. לכן אין הביקורת האמורה יכולה למנוע פרסום דברים הפוגעים במישרין באינטרסים של הממשל הצבאי. לענין זה מוסיף המשיב:

"לשום עתון אין זכות להופיע באיו"ש, וממילא אין בידו לכפות עלינו התרת פרסומו תוך כדי הטלת צנזורה מקיפה. אם אופיו הכללי השיטתי של פרסום מסויים הוא כזה שהפצתו באזור אינה נראית לנו רצויה כל עיקר – סבורני כי מסמכותי המלאה שלא להתיר פרסומו כלל, ואין חובה להשתמש באמצעי הצנזורה, שלא למטרה זו נועד."

[...]

5. בתצהיר הנוסף שהוגש על ידי מר ברע'ותי יש גם התיחסות לטענה כי זה האחרון עומד בראש הארגון הקומוניסטי ביהודה ושומרון ואחראי להפצת פרסומיו שם (סעיף 9(ב) לתצהיר התשובה), וזוהי התגובה כלשונה:
"אני מצהיר כי ההשערה והייחוס האמורים בסעיף 9(ב) הנם השערות בלבד ואין להם כל בסיס עובדתי או ראייתי. למיטב ידיעתי ואמונותי האמור בסעיף 9(ב) לתצהירו של מר עמר (המשיב מס' 3 – מ' ש') המכוון אלי יש בו משום הטעיה של בית המשפט ונאמר שלא בתום לב."

כן מוכחשת שם כל פעולה לשם הפצת העיתון ביהודה ושומרון מטעם העותרים.

6. גם מטעם המשיבים הוגש תצהיר נוסף ובו, בין היתר, התיחסות לתשובתם של העותרים בקשר לטענות שהתיחסות לתוכנו של העיתון נשוא הדיון. מסתבר כי הטענה כאילו יש בעיתון מדור הנושא את הכותרת "מפלגות קומוניסטיות אחיות" שהועלתה על ידי המשיבים, אין בה ממש והמשיבים הביעו צערם על אי הדיור האמור. לתצהיר האמור צורפו גם תרגומים של קטעים מתוך העיתון, הבאים להמחיש את אופיו המסית, כטענת המשיבים.

כן צויין כי על פי המידע שנאסף על ידי גורמי הביטחון, מפיצים הפעילים של המפלגה הקומוניסטית הבלתי חוקית באיזור יהודה ושומרון את העיתון "אלטליעה" באופן שיטתי, וכמובן שלא כחוק. נטען גם כי הפעילים הקומוניסטיים באיזור חידשו נסיונותיהם לחידוש פעולתה של חל"פ, לרבות הסתה לתקריות.

[...]

7. העתירה היא ליבואו של כתב עת לשטח ממשל צבאי ולהפצתו שם ועל כן נבחנת ונשקלת כל הכרעה בה על רקע הדינים המיוחדים החלים על מערכת הממשל והמינהל באיזור כאמור, לפי סעיף 2 למנשר בדבר סדרי השלטון והמשפט (אזור יהודה ושומרון) (מס' 2), תשכ"ז- 1977, הושאר בתוקפו המשפט שהיה קיים באיזור האמור ביום כח באייר תשכ"ז (7 ביוני 1967), וזאת עד כמה שאין בו משום סתירה להוראותיו של המנשר האמור או להוראותיהם של כל מנשר או צו שניתנו לאחר מכן ובשינויים הנובעים מכינונו של שלטון צבא ההגנה לישראל באיזור. בין הצווים שפורסמו בעקבות מנשר מס' 2 כלול גם צו מס' 50 שהוזכר לעיל, אשר יצר את האיסור הכולל על הכנסתו לתוך האיזור של פרסום שלא ניתן היתר מיוחד להבאתו כאמור.

הן בהוראותיו של סעיף 2 המפנות אל תחיקת הביטחון והן באמור בסיפא של סעיף 2 למנשר המתיחסת לשינויים הנובעים מכינונו של שלטון צבא הגנה לישראל באיזור, יש כדי להתיר הטלת של איסורים והגבלות הדרושים לצורך שמירת הביטחון והסדר הציבורי. במה דברים אמורים: השלטון הצבאי המכונן באיזור, אחרי שניגף השלטון שחלש אליו כדין או שלא כדין עד אותה עת, נוטל לידיו את סמכות הממשל והמינהל העליונה באיזור ונושא באחריות לסדר הציבורי ולממשל תקין

[...]

נקיטת לשון "השינויים הנובעים מכינונו של שלטון צבאי" בסעיף 2 הנ"ל יש בה כדי להפנות לכך, שמעת כינונו של ממשל צבאי מתחייבים ומותרים אמצעים אשר יש בהם כדי לאפשר לשלטון החדש לקיים חובתו לפי תקנה 43 הנ"ל ולהבטיח שלום כוחותיו הצבאיים, לרבות מערכת הממשל הצבאי, גם אם אין לאמצעים אלו בסיס בדין שהיה קיים באיזור ערב כינונו של הממשל הצבאי, או אם נדרשים שינויים בדין הקיים לצורך השלטתם של אלו.

[...]

החובה לשמור על הביטחון והסדר הציבורי ולהבטיח שלומם של תושבי האיזור, מעניקה לשלטון הצבאי, בין היתר, גם את הסמכות לאסור על פעילויות פוליטיות ולהגביל ואף לאסור פרסומים פוליטיים, ודעתם של המומחים למשפט בינלאומי בסוגייה זו ברורה ונחרצת.

[...]

8. העיון בתוכן הקטנים שצורפו על ידי המשיבים לתשובתם איננו מעלה כי יש בדברים שהתפרסמו עדה אצל העותר משום הסתה וכי הביקורת העוינת עולה בשיעורה או בעוצמתה לע מה שמקובל בעיתונים אחרים שהבאתם לתוך האיזור מותרת; מאחר שאין מקום לאבחן לענין זה בין שווים ולאסור על האחד את מה שמתירים לשני, לא הייתי רואה בתוכן הדברים, כפי שצורפו לתששובה, משום עילה מספקת לקביעת איסור בדבר הבאת העיתון לתוך האיזור.

הווה אומר, לו היו המשיבים נוקטים בקו לפיו, בשל הנסיבות והתנאים שנוצרו באיזור והסכנה המוחשית לשלום הציבור, אין להתיר הבאתו על אף אחד מן העיתונים העוינים לתוך האיזור, היתה גם עתירה זו נבדקת על פי אמות מידה שונות, אולם אם מתירים הבאתם של עיתונים בעלי תוכן עוין לתוך האיזור, הרי אין בתוכנם של הפרסומים של העותר הראשון כשלעצמם כדי להסביר מדוע תינקט לגביו עמדה מחמירה יותר מזו הננקטת כלפי אחרים, אשר דבריהם וסגנונם לא הביאו לשלילתו של ההיתר, אשר הוענק להם.

9. עילה נוספת בה ביקשו המשיבים להסביר את הסירוב להענקת היתר היתה מעמדו של עורך העיתון בהירארכיה של המסגרת הבלתי חוקית שאליה התיחסנו לעיל. אם יש בידי המשיבים מידע מדויק ומלא יותר כדי לתמוך בטענתם, הרי לא הובא לפנינו; שהרי מול הטענה הכללית והסתמית של המשיבים עומדת הכחשתו של עורך העיתון כפי שצוטטה לעיל, שניתנה בתצהירו שהוגש לבית משפט זה, ובנסיבות אלה ובהיעדר פרטים שיהיה בהם כדי להטות כפות המאזניים אין בטענה הסתמית שהועלתה מטעם המשיבים כדי להסביר סירובם.

10. לפי טענת המשיבים משמש השבועון, העותר שלפנינו, כבטאונה של התנועה הקומוניסטית המחתרתית הפועלת שלא כדין ביהודה ושומרון. טענה זו הוכחשה על ידי מר ברע'ותי, אך המשיבים חזרו והעלו אותה בתצהירם הנגד ופירטו כי גרסתם נשענת על דעת מומחים ומוצאת תימוכין בדברים המובאים בפרסום.

תוכן הפרסומים בעיתון, יש בו אכן כדי לתמוך בטענה האמורה של המשיבים. מכאן כי יש לטענה בדבר אופיו של העיתון בנסיבות שלפנינו משמעות מרחיקת לכת: לא איסורה הפורמלי של המסגרת הארגונית הנ"ל בזמן שלטון הירדנים ביהודה ושומרון יש בה כדי להכריע בכגון דא, כי לא כל שנאסר אז סביר וצודק שיהיה אסור גם היום. אולם מתשובתם של המשיבים הובא פירוט מלא בדבר פעילותה הנוכחית של המסגרת הארגונית האמורה בתחום ההיערכות המחתרתית, ההצטיידות בנשק ואף המעשים החבלניים. היינו, מדובר בגוף, אשר פעילותו העוינת והאלימה מכוונת נגד הלשטון, ואשר מוציא כוונתו מעת לעת מן הכוח אל הפועל ואין על כן מקום לכך כי בית המשפט יכפה על רשויות הממשל האחראי לבטחון הציבור באיזור את הכנסתו לתוך האיזור של כלי ביטוי המשמש ארגון בלתי חוקי כאמור, ואשר האמור בו יוכל על כל לשמש, במישרין, מדי הגיעו לאיזור, את מטרותיו הארגוניות והתעמולתיות של הגוף העוין המוזכר.

מסיבה זו הייתי דוחה את העתירה.

השופט ברק: אני מסכים.

השופט בכור: אני מסכים שיש לדחות את העתירה מן הטעם שהעותר הראשון הוא בטאונה של מפלגה או תנועה שפעילותה העוינת מכוונת נגד השלטון, כפי שפורט בסעיף 10 בפסק דינו של חברי הנכבד השופט שמגר. לכן אין לי צורך להביע דעה ביתר העילות שנדחה בסעיפים 8 ו- 9 לפסק הדין, וכן בטענת המשיבים שיש לדחות העתירה על הסף בגין ארגון פעולת הפצה על ידי העותר הראשון למרות האיסור שהיה בתוקף.

הוחלט לדחות את העתירה.

העותרים ישאו בהוצאותיהם של המשיבים, שכר טרחת עורך דין כולל, בסכום של 1,000 ל"י.

ניתן היום, ב בסיון תשל"ט (28.5.1979).

לקריאת פסק הדין המלא