נולד בישראל ב-1951. למד בתיכון עירוני ה' בתל אביב. בין השנים 1970-1973 שירת בצה"ל ביחידת נ"מ. בעל תואר ראשון בכלכלה (B.A) ותואר שני במינהל עסקים (M.B.A), שניהם מאוניברסיטת תל-אביב.

את דרכו העיתונאית החל עוד בהיותו סטודנט, ככתב ביומון הכלכלי "יום יום". לאחר מכן עבד מספר שנים במגזר העסקי וב-1983 מונה לתפקיד העורך הכלכלי של עיתון "הארץ".

פרסם בעיתון סדרת כתבות אודות פרשיית וויסות מניות הבנקים שהביאה למשבר הבורסה הגדול (1983), וקרא למיצוי הדין עם הבנקאים האחראים למפולת. כמו כן חשף את תנאי הפנסיה המפליגים של יו"ר בנק לאומי ארנסט יפת (1987). כתוצאה מהפרסום והלחץ הציבורי, נאלץ יפת להחזיר את רוב כספי הפיצויים והפנסיה לבנק לאומי, ואילו הבנקאים האחראים לוויסות נאלצו לעזוב את משרתם. הם אף הועמדו לדין והורשעו.

בדצמבר 1994 חשף את פרשת משה זנבר, כשהביא לפרסום את העובדה שזנבר רכש ארבע דירות בהנחה מחברת אפריקה ישראל, בעוד הוא משמש גם כיו"ר בנק לאומי (הבעלים דאז של אפריקה ישראל), וגם כיו"ר אפריקה ישראל עצמה. כתוצאה מהפרסום נאלץ זנבר להתפטר מתפקידיו אלו.

בנובמבר 1996 פרסם סדרה של מאמרי ביקורת נגד עיריית תל אביב, שתלתה שלט בולט בצמוד לאנדרטה לזכרו של יצחק רבין המודיע שהאנדרטה הוקמה בסיוע תרומתו האדיבה של יוסף בוכמן מפרנקפורט. כתוצאה מהביקורת על מקורו של הכסף הורה ראש העיר רוני מילוא על החזרת הכסף לבוכמן ועל הסרת השלט.

במסגרת עבודתו העיתונאית עוסק גם בנושאי צרכנות. פרסם ידיעות ומאמרים נגד רשתות השיווק ויצרני המזון הגדולים, במטרה להביא לביטול שיטת הקודים ומעבר לפרסום מחירים מלא על גבי אריזת כל מוצר ומוצר. ב-1998 עבר תיקון לחוק, המחייב את הרשתות לכך. כותב גם בנושאים מדיניים, פוליטיים ובטחוניים.

ב-1999 מונה לעורך בכיר לכלכלה וחברה בעיתון "הארץ".

ב-2001 הצטרף לחדשות ערוץ 2 כפרשן כלכלי. בין היתר מגיש את הפינה בנושאי כלכלה וצרכנות "ושלא יעבדו עליכם", בתוכנית החדשות "אולפן שישי". ב-2006 הפכה הפינה, למשך עונת שידורים אחת, לתכנית מלאה ששודרה על ידי זכיינית ערוץ 2 "קשת".

במהלך עבודתו זכה בפרסים הבאים: ב–1987 היה חתן פרס העיתונאי הכלכלי המצטיין, מטעם המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי. ב-1988 זכה בפרס סוקולוב בגין חשיפת הפנסיה שקיבל ארנסט יפת, ופרסום סדרת כתבות שקראה למיצוי הדין עם הבנקאים האחראים למשבר הבורסאי של 1983. מנימוקי ועדת השופטים: "סידרת המאמרים של נחמיה שטרסלר ועקרונות דוח ועדת בייסקי והפרשיות הנלוות, הצטיינה ברמה גבוהה של אמינות, של בהירות ושל עמידה על עקרונות, כמו גם בכושר ניתוח ובמיומנות כלכלית". ב-2011 זכה בפרס ל"תקשורת כלכלית איכותית" מטעם "האגודה לזכות הציבור לדעת". ב-2012 קיבל פרס "מפעל חיים" מטעם אגודת העיתונאים בתל אביב, בגין "כתיבה ומאבק בן שנים רבות נגד מונופולים, קרטלים ופירמידות של המדינה ושל בעלי הון גדולים, במטרה להפוך את כלכלת ישראל לתחרותית יותר, צומחת יותר, עם מחירים סבירים יותר ואבטלה קטנה יותר, לטובת הצרכנים והאזרחים כולם".

נחשב בדעותיו לליברל התומך בכלכלה החופשית-קפיטליסטית. כתיבתו עוסקת ביתרונות של כלכלת השוק הליברלי. במאמריו קרא לא אחת להקטנת תקציב המדינה, לצמצום מעורבות הממשלה במשק ולייעול השירות הציבורי. מצדד במאמריו בפתיחת השוק לתחרות, בהפרטת כל גורם עסקי שמחזיקה הממשלה, "כי הממשלה לא יודעת ולא מסוגלת לנהל עסקים". כמו כן מצדד בפירוק מונופולים וקרטלים, ומתנגד להטבות המופרזות שזוכים להן בעלי ההון במדינה. ב-2003 תמך באופן עקבי בתכנית הכלכלית של שר האוצר בנימין נתניהו, שכללה קיצוצים בתקציב ובקצבאות והורדת מיסים.

מרצה בפקולטה למינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, לתלמידי תואר שני.

גר בתל אביב, נשוי ואב לשלוש.