נולד ב-1953 בתל-אביב להורים יוצאי טורקיה, אם רופאה ואב מהנדס. למד בבית הספר "אליאנס" בעיר. בוגר אוניברסיטת תל-אביב בספרות צרפתית ובמדעי המדינה.
מ-1977 חבר מערכת "הארץ". מ-1988 עורך את מוסף "תרבות וספרות" המתפרסם ב"הארץ" כחלק נפרד ביום שישי. מ-2001 כותב את הטור השבועי "הטלוויזיה של השבוע" בחלק ב' של העיתון, במקומו של יורם ברונובסקי שנפטר. מ-2005 מפרסם בלוג באתר "הארץ" בשם "לא בבית ציפרנו".
בני ציפר. תל-אביב, 7.9.2010 (צילום: שוקי טאוסיג)
פירסם שירים ורשימות ביקורת בכתבי העת "קשת", "מאזנים" ו"עתון 77".
כתב שלושה רומנים: "מארש טורקי", "ציפר ובני מינו" ו"עלייתו השמימה של העורך הספרותי". תירגם שירה ופרוזה מצרפתית.
נשוי לד"ר עירית ציפר, ארכאולוגית העובדת במוזיאון ארץ ישראל ואב לשלושה.
פרסומים
"ציפור מקננת בראש" (1978)
"מארש טורקי" (1995)
"ציפר ובני מינו" (1999)
"איסטנבול מאלף ועד תו" (2000)
"עלייתו השמיימה של העורך הספרותי" (2005)
תוספות
במסגרת מפגש וירטואלי של שאלות ותשובות כתב ציפר, בתגובה להאשמה כי כתיבתו רוויה שנאה לבני עדות המזרח: "זאת ועוד: איני שונא מזרחים בשום אופן. אני עצמי, אגב, מזרחי (הורים יוצאי טורקיה)". בתגובה לשאלה מדוע הוא מכליל במוסף שהוא עורך את שירי אהרן שבתאי כתב: "אני מאושר להיות ישראלי, בין השאר מפני שזו ארץ שיש בה חילוקי דעות וויכוחים על שירה, תופעה שפסה לחלוטין מנופיהן של תרבויות אחרות בעולם".
על הקריטריונים לפרסום חומרים במוסף כתב "הרבה קריטריונים חוברים יחד להחלטה מה יפורסם ומה לא יפורסם ב'תרבות וספרות'. תחילה עלי לציין שאני הוא הקובע הבלעדי מה ייכנס ומה לא ייכנס בשערי המוסף, תוך כדי התייעצות בעמיתי, בני מר, שאני שואל בעצתו בשעה שיש לי פקפוק בטעמי שלי. בעבר הייתי נוהג להיוועץ ברות אלמוג רבת הטעם, שבינתיים פרשה מעבודתה בעריכה של 'תרבות וספרות'. לדעתי, העיקר הוא אם אני מבחין שיש בטקסט אנרגיה, או תנופה, או קרא לזה מוסיקה, העוברת אלי. הרמה הלשונית היא קריטריון משני בחשיבותו, אם כי אני מעריך מאוד טקסטים הכתובים היטב ונוטה להשליך מלפני טקסט שהכותב כתבו ברישול. אני מחפש גם מקוריות. מה שאיני יכול לשאת הוא בנאליות (למשל: עשרים שירים שנחתו בשעתם על שולחני, המביעים צער על נפילת המעבורת קולומביה, או על טרגדיות אחרות)".
"בני ציפר" ב"העין השביעית"
מה מעיק על ציפר? / עמליה זיו. תלונתו של בני ציפר, עורך המדור הספרותי ב"הארץ", על העדרם של ליאונרדו וואן-גוך מעצרת נגד אלימות נגד נשים, מעוררת שאלות לגבי בוחן המציאות שלו
נוֹיז ג'וב / חנוך מרמרי. ציפר נכנס לתחפושת הבלוגר בהזדהות כה עמוקה, עד שהיה לתופעה הדורשת פענוח. האם הוא מקריב את עצמו כשפן מעבדה כדי לחקור את הצד האלטרנטיבי של קיומו ככותב? למדוד כמה זמן אפשר לשרוד במרחב הפרוע?
על האינטרס של האינטליגנציה הישראלית / אריק גלסנר. "אולי תמצאו תועלת בכמה תובנות של משקיף חיצוני מוטרד, לא לא-אמפתי, על התהליכים שעברו על עיתונכם בעשור ויותר האחרונים, ועל התרומה הנכבדת של עיתונכם לדילול, ואולי אף לכמעט-ניוון, של השיחה הישראלית על התרבות הגבוהה בכלל ועל הספרות בפרט". מכתב גלוי מאריק גלסנר לקברניטי "הארץ"
יחסי עבודה / אורן פרסיקו. מה ידעו במערכת על מעשיו של מוריד העמודים? כיצד פעלו הממונים? פרשת ההטרדות המיניות המיוחסות ליצחק לאור: הזווית של עיתון "הארץ"
אל תפרידו בין ציפר לציפר / חנוך מרמרי. "שערוריית ציפר והמזרחים" התפוצצה ב"זמן דרום" והגיעה לאתר nrg. מה יהיה כעת על הבלוגר שחצה את חומת האש והעז לצאת מן הבועה, מה יעשו הטוקבקיסטים שהתגלמו בסטודנטים והאם צריך עוד ציפר?