נולדה ב-1925 בטבריה, למשפחה מיוחסת מחסידות סלונים, שהגיעה לארץ ב-1873. ב-1940 נטשה את אורח החיים החרדי ועברה לתל-אביב, במטרה ללמוד מקצוע. הצטרפה למשק-הפועלות, בית-הספר החקלאי של עדה פישמן בנס-ציונה. לאחר מכן הצטרפה לתנועת הנוער-העובד ולגרעין פלמ"ח שעלה להכשרה בקיבוץ יגור. עבדה בחקלאות בקיבוץ אפיקים, בהדרכת נוער של התנועה בראשון-לציון ובטיפול בילדים בודדים שהוריהם התגייסו לצבא הבריטי.

ב-1946, בעקבות מאורעות "השבת השחורה", החליטה להצטרף לארגון המחתרת לח"י. אחרי שפירסמה בעיתוני התנועה כמה שירים פרי עטה, קירב אותה לארגון המשורר אוריאל הלפרין, הידוע כיונתן רטוש. רטוש גם העניק לה את השם "גחש", שהפך לכינויה המחתרתי ולשם העט שבו חתמה על כתביה.

במסגרת פעילותה בלח"י היתה כתבת השטח של עיתון הארגון "מברק". כשפרצה מלחמת השחרור הגיעה כעיתונאית לחזיתות המלחמה השונות. עם תום המלחמה נישאה למשה דוד אייכנבום, חבר לח"י מירושלים. הזוג עבר לגור בירושלים, ואחר-כך למושב אבן-ספיר. רחל עבדה כמורה בפתח-תקווה וערכה את כתב-העת הצבאי "באוהלי גדנ"ע", ומאוחר יותר את העיתון לעולים החדשים "למתחיל".

לאחר מלחמת ששת-הימים התגוררה המשפחה, יחד עם שש משפחות אחרות של יוצאי לח"י, בכפר הערבי בית-חנינא. לימים הוקמה באזור שכונת נווה-יעקב. באותה תקופה שינתה רחל את שם משפחתה ל"ענבר". לזוג נולדו שתי בנות.

בתחילת שנות השבעים היו בני הזוג מעורבים במאבק למען מסורבי העלייה מברית-המועצות. אחרי מלחמת יום-כיפור היתה רחל לחברה בולטת בגרעין המייסד של גוש-אמונים ובתנועת אמנה שבאה בעקבותיו. חיפושים אחרי פתרונות דיור לעולים הביאו את הזוג להקמת היישוב גבעון, ולאחר מכן גבעון-החדשה.

היתה מופקדת על תחום החינוך באמנה, ובמשך זמן-מה ערכה את בטאון התנועה. ב-1988 ייסדו בני הזוג עיתון בשם "מעורב ירושלמי", שאותו מימנו מכיסם. העיתון, שנקט גישה אוהדת ביחס להתיישבות בשטחים, יצא לאור במשך שנה ונסגר מסיבות כלכליות.

המשיכה לערוך ולהוציא ספרים עד שנותיה האחרונות.

בחשוון תשס"ז נפטרה ממחלת הסרטן.

קישורים

"עליה, קליטה, התיישבות - בדמות אשה אחת", עיתון "אמנה, גיליון 20