האפשרות לצפות בשידורי טלוויזיה בצבע הפכה זמינה לציבור הרחב בישראל החל משנות השבעים. מכשירי טלוויזיה צבעוניים החלו להימכר, והטלוויזיה הישראלית, ששידרה בשחור-לבן בערוץ אחד בלבד, החלה לשדר תוכניות רכש שצולמו בצבע. כמו כן ניתן היה לקלוט שידורי טלוויזיה בצבע מן הלוויין, והחל מ-1974 החלו שידורי צבע גם בערוצי הטלוויזיה של מצרים וירדן, שנקלטו בארץ באמצעות אנטנה.

הממשלה הורתה לרשות השידור, האחראית על שידורי הטלוויזיה, לבצע את השידורים כך שתוכניות הצבע ייקלטו במקלטים כשידורים בשחור-לבן. ההסבר הרשמי להפעלת המחיקון היה הרצון שלא ליצור ביקוש לטלוויזיות צבעוניות, העלול להגדיל את היבוא ולהגביר את האינפלציה. המטרה ה"מחנכת" היתה שלא להגדיל את הפער בין עשירים לעניים, שכן המכשירים הצבעוניים היו יקרים יותר.

באותה תקופה הופץ בשווקים התקן טכנולוגי בשם "אנטי-מחיקון", שפיתח מולי אדן, אז מהנדס אלקטרוניקה ולימים סגן נשיא בחברת אינטל. ההתקן שולב במכשירי טלוויזיה צבעוניים, ואיפשר לקלוט את שידורי הצבע כתקנם, למרות המחיקה שבוצעה על-ידי רשות השידור. פעולתו של ההתקן היתה בעייתית, והוא נצרך לכוונון תדיר.

הפופולריות של האנטי-מחיקון, בג"ץ שהגיש עו"ד יהודה רסלר נגד המדינה ואירועים חדשותיים ששודרו בצבע כמו ביקור סאדאת ב-1977 והאירוויזיון ב-1979 הגבירו את הדרישה בציבור לביטול המחיקון. בינואר 1981 הורה יורם ארידור, שר התקשורת בממשלת מנחם בגין, למנכ"ל רשות השידור יוסף לפיד להפסיק את פעולת המחיקון. יורם ארידור, שר האוצר הבא, הנהיג את מדיניות "הכלכלה הנכונה", שבמסגרתה הורה על הפחתת המס המשולם על מכשירי טלוויזיה צבעוניים. תוכניות בשחור-לבן, בעיקר שידורים חוזרים של תוכניות לימודיות, נמשכו עד סוף שנות השמונים.

מחיקון ב"העין השביעית"

"ובתפקיד אביר חופש העיתונות...", ארן ליביו, גיליון מס' 55

קישורים

"העתיד שהיה: אנטי-מחיקון", "על ההמצאה המופלאה שמחקה את הצבע מהחיים ומשידורי הטלוויזיה. השאיפה לקדמה הטכנולוגית פיעמה בישראלים כבר בשנות השבעים. לנוכח קשיות העורף האווילית של שליטי רוממה, המוח הישראלי המציא להם פטנטים" (Ynet, גל מור, 7.6.2004)

ביבליוגרפיה

"לא יעלה על הדעת", רפי מן. הד-ארצי הוצאה-לאור, 1998