נוסד ב-1987 על-ידי משרד הפרסום אל-בוסתאני, שהיה בבעלות משרד הפרסום אריאלי. אל-בוסתאני נוהל על-ידי מוסא חאסדייה, שגם ערך את העיתון. "ידיעות אחרונות" הוא שותף מסחרי נוסף בעיתון ומחזיק ב-25% מהבעלות עליו. ליגל טנדר יזמות מחזיקה ברבע נוסף, חסדייה ב-40%, והמנכ"ל, פאיז א-שטיווי, ב-10%.
כמו עיתונים מסחריים אחרים שקמו בסוף שנות השמונים, אימץ העיתון קו ביקורתי כלפי החברה הערבית בישראל יותר מהנהוג בתקשורת הערבית. לאורך זמן התבררה הבחירה כנכונה; השבועון הרחיב את תפוצתו בצורה משמעותית, ובתוך כמה שנים הפך לעיתון הנמכר ביותר בשפה הערבית.
עורכיו מגדירים את עצמם כערבים ישראלים עם השקפת עולם פרו-פלסטינית. העיתון מבקש לקדם ערכים של שוויון ושיתוף פעולה, ומתנגד לזרמים הקיצוניים בתנועה האסלאמית. כותבי העיתון הרבו להשתמש גם בביטויים המדגישים את הזהות המרחבית ("אל-וטן אל ערבי" – המולדת הערבית; "אל-אמה אל ערבייה" – האומה הערבית). בעיתון מדור חדשות מקומיות נרחב, חדשות מהעולם הערבי, מדורים קבועים בנושאים כלכליים ובנושאי אמנות, מדור לילדים ומדור אופנה. במשך כמה שנים פירסם בעיתון העיתונאי ודיע עואודה מדור שביקש לעצב זיכרון קולקטיבי פלסטיני. מרבית העיתונאים מועסקים כפרילנסרים.
לטענת העורכים, יותר מ-60% מהאזרחים הערבים הקוראים עיתונים (על-פי הערכות שונות, מדובר בכ-30% מכלל האוכלוסייה הערבית בישראל) קוראים את העיתון. השבועון מופץ גם בשטחים. בדומה ל"א-סינארה", הקו המערכתי הוא עצמאי, ללא שייכות פוליטית. העיתון מכונה גם "עיתון ההמונים הערבים".
ב-1989 מונה חבר-הכנסת לשעבר, ד"ר מוחמד וותד, לעורך העיתון, וכיהן בתפקיד עד 1992. לאחר מכן ערך את העיתון המשורר סמיח אל-קאסם, לשעבר עורך "העולם הזה" בערבית. בזמנו סיקר השבועון בהרחבה את פעילות העורך במישור התרבותי הכלל-ערבי, לרבות ביקוריו התכופים והרצאותיו במוקדי תרבות פלסטיניים וערביים. כיום עורך העיתון הוא זוהיר אנדראס, שעבד בעבר ב"ידיעות אחרונות". אל-קאסם משמש "עורך כבוד".
ב-2006 פרץ סכסוך בין קבוצת ידיעות-תקשורת לעיתון. ידיעות-תקשורת הגישה תביעה נגד חסדייה וא-שטיווי בעקבות מחלוקת על תנאי העסקתו של המנכ"ל, הקמת אתר האינטרנט של העיתון, מגזין הנשים של העיתון, "ליידי כל אל-ערב", וחלוקת הרווחים השנתיים בין בעלי המניות. בתביעה גם דרשו ידיעות-תקשורת וליגל-טנדר החזר כספים ששולמו בעקבות עסקה בין העיתון לחברה אחרת שבבעלותו, שערך אחד מבעלי המניות בעיתון. דרישה נוספת בתביעה היתה קבלת זכויות חתימה על-ידי הדירקטורים של התובעות. ב"כל אל-ערב" טענו בתגובה שידיעות-תקשורת מנסה להשתלט שלא כדין על העיתון ומסרבת להקמת אתר אינטרנט בגלל כשלון אתר האינטרנט בערבית של Ynet.
באפריל 2007, אחרי מו"מ ארוך, הושג הסכם פשרה שאיפשר את המשך הפעלת העיתון והקמת אתר אינטרנט. בפשרה סוכם כי מדי שנה יחולקו בין בעלי המניות מינימום של 50% מרווחי העיתון, אחרי מס. המנכ"ל יועסק כפוף להסכם העסקה מחודש, וימונה רואה-חשבון מטעם ידיעות-תקשורת, שיפקח על הנעשה בעיתון. כמו כן הוחלט כי אתר האינטרנט, הדומה לאתר Ynet, שהוקם בהשקעתם האישית של חסדייה וא-שטיווי כשמונה חודשים לפני כן, וכן המגזין "ליידי כל אל-ערב", שפעל באופן עצמאי במשך שלוש שנים, יוחזרו לחסות העיתון.
עורכים
סמיח אל-קאסם (עורך כבוד)
זוהיר אנדראוס (עורך בפועל)
כתבים
אליאס כראם
מוחמד ותד
סעיד עדאווי
חוסאם חרב
סוהיל כיואן
סעיד חסנין
ג'סאן חוסיין בסול
כל אל-ערב ב"העין השביעית"
"חרם", זוהיר אנדראוס, גיליון 41 נובמבר 2002
קישורים
טורים של זוהיר אנדראוס באתר YNET
ביבליוגרפיה
"מדריך החברה הערבית", מרכז מוסאווא, 2005
"העיתונות הערבית בישראל כמכשיר לעיצוב זהות חדשה", ד"ר מוסטפא כבהא, מכון חיים הרצוג, 2006
"מירושלים הקדושה עד המעיין", כבהא וכספי, "פנים", גיליון מס' 16