לא אוהבים אותי

גם הבוקר מוקדשות הכותרות הראשיות של כל העיתונים (למעט "מעריב", שם אין ממש כותרת ראשית) לנסיעותיהם של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, ורעייתו שרה.

"המבקר יחקור", מבשרת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", לצד תצלום של בני הזוג נתניהו מנופפים לשלום מראש כבש מטוס. "הליכוד: אם לחקור נסיעות – שייחקרו הנסיעות של כולם", דורשת הכותרת הראשית של "ישראל היום", מעל תצלום של נתניהו לבדו, מתוך ראיון שהעניק אתמול לערוץ 2. הכותרת הראשית של "הארץ" מחברת בין שני הצדדים: "המבקר צפוי לחקור את פרשת הטיסות; נתניהו: מנסים להפיל אותי מהשלטון".

"מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, צפוי להודיע היום כי החליט לפתוח בבדיקת פרשת הנסיעות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה, שזכתה לכינוי פרשת ביבי-טורס", מדווח תומר זרחין בכפולה הפותחת של "הארץ". זרחין מוסיף כי "לקראת הכרעתו ביחס לאופי והיקף הביקורת, פנה אתמול לינדנשטראוס באופן יוצא דופן לח"כ יואל חסון, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, וביקש כי הוועדה תצייד את ניצב-משנה בדימוס נחום לוי, היועץ למאבק בשחיתות הציבורית במשרד המבקר, בסמכויות הניתנות לוועדת חקירה".

"אם לוי ונתניהו ייפגשו במסגרת הבדיקה", מוסיף בידיעה נפרדת גידי וייץ, "זו לא תהיה פגישתם הראשונה. לפני כעשור הוטלה על לוי חקירת הזוג נתניהו בשני חשדות מרכזיים: לקיחת מאות מתנות שקיבלו במסגרת תפקידם וקבלת טובות הנאה מקבלן הובלות ירושלמי בשם אבנר עמדי". וייץ מצטט מדברי לוי למוסף "הארץ" לפני כמה חודשים: "חקירת נתניהו לא היתה חקירה נעימה, כי הוא נחקר ונחשד יחד עם אשתו – היא בחדר אחד, הוא בחדר אחר, ועימתנו ביניהם". בסיום הידיעה מציין וייץ כי לוי המליץ בזמנו להעמיד לדין את נתניהו, אבל היועץ המשפטי החליט לסגור את התיק.

"יו"ר הכנסת: 'הסמכויות הוענקו למבקר במחטף'", לשון כותרת ידיעה בכפולה הפותחת של "ישראל היום". גדעון אלון מדווח כי "יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, קרא אמש למבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, שלא לעשות שימוש בסמכות שניתנה לו על-ידי הוועדה לביקורת המדינה ולא לפתוח בחקירה בפרשת מימון הנסיעות לחו"ל של ראש הממשלה בנימין נתניהו", וזאת "משום שהחלטת הוועדה לביקורת המדינה להעניק סמכויות חקירה נעשתה במחטף".

"ישראל היום", שבעבר העניק רוח גבית לחקירות מבקר המדינה את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, מפרסם הבוקר בכפולה הפותחת שלו ידיעה מאת עדנה אדטו המבליטה את עמדתו של ד"ר אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל שותף של אתר זה), שהתראיין אמש לערוץ 10 וגרס כי "מבקר המדינה לא צריך לבדוק את העניין הזה. זה נושא שצריך לעמוד למשפט הציבור. ככל שלא מדובר בעניין פלילי, כל מה שהתפרסם צריך לעמוד למשפטו של הציבור בזמן הבחירות. אין זה מעניינו של המבקר".

הידיעה המרכזית בכפולה הפותחות של "ישראל היום" מוכתרת בציטוט מפי נתניהו: "מתנהל נגדי מסע הכפשה מאורגן ומתוזמר". נתניהו טען זאת בראיון נדיר שהעניק לערוץ 2, שבמסגרתו ענה על שלל שאלות שהציגו בפניו גולשים מרחבי העולם. "נתניהו טען כי הסיפורים שדווחו הם 'ברובם מופרכים, מוגזמים ומעוותים, ובעיקר נגועים בצביעות'", מדווח שלמה צזנה.

"יש עיתונאים שבעיקר לא אוהבים את זה שאני ראש ממשלה ולא אוהבים אותי", אמר נתניהו. "הדבר הכי נורא", הוסיף על-פי הידיעה ב"ישראל היום", "כדי לפגוע בי הם מטווחים ישר את אשתי, ובצורה איומה ולא הוגנת. אשה שכל התרעלה הזאת יוצאת החוצה נגדה. שרה היא פסיכולוגית ילדים שהולכת לעבודה בבית-ספר בבוקר וחוזרת בערב. את מכירה עוד אשת ראש ממשלה שעבדה? היא מטפלת בילדים נפגעי מין, חוזרת עם חוויות נוראיות. אמהות שנפגשות איתה, כל מי שפוגש אותה ביומיום אומר: 'שרה'לה, מה הם עושים לך? איך הם משחירים את דמותך? איזו רשעות!'. אני רוצה לבשר לאותם עיתונאים שיוצאים נגדי: חבר'ה, לא יעזור לכם. זאת רשעות, זוהי צביעות, אבל אני אשאר פה עוד הרבה זמן ולא אשנה את העמדות שלי".

"נו, באמת", מפטירה סימה קדמון בשער "ידיעות אחרונות" ובטור המתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון. "אדוני ראש הממשלה", כותבת קדמון, "האם אתה מכיר עוד פסיכולוגית בשירות הציבורי שתנאי העבודה שלה וימי החופשה שלה מאפשרים לה להצטרף לבעלה לכל נסיעה, אפילו אם זה ליום אחד? האם אתה מכיר הרבה נשים שאחרי שהן מטפלות בילדים נזקקים, הן לא מתביישות להוציא כל-כך הרבה כסף על עיצוב שיער, כביסה וניקוי יבש, וכל זה בנסיעה אחת ללונדון?".

"ידיעות אחרונות", שבעבר ביקר בחריפות את מוסד מבקר המדינה, ואת התנהלותו של המבקר הנוכחי באופן מיוחד, אינו מוצא לנכון לחזור הבוקר על יחס זה. גרסתו של נתניהו מובאת בקיצור יחסי בידיעה מאת "כתב 'ידיעות אחרונות'", ולבד מהכפולה הפותחת, המוקדשת לפרשה, עמ' 4 כולו מופיע תחת הכותרת "לוח טיסות" ומפרט את "18 הנסיעות של בני הזוג נתניהו שמבקר המדינה יצטרך לבדוק" [צביקה ברוט].

כמו כן, חציו העליון של עמ' 6 מוקדש לידיעה מאת איתמר אייכנר ולפיה "הדיווחים הנרחבים על נסיעות הפאר שלו לחו"ל והמחאה הציבורית על נהנתנותו לא עוצרים את ראש הממשלה – והוא מבקש כעת תנאי מנוחה חריגים עבורו ועבור רעייתו לטיסה קצרה לפראג ולברלין" (המידע פורסם כבר אתמול על-ידי לילך ויסמן ב"גלובס").

"ברק: יש טעם לפגם בהתנהלות נתניהו, בהנחה שהפרטים נכונים", לשון כותרת לידיעה ב"הארץ" מאת יוסי ורטר. ממש כך, שר הביטחון, שכיכב בעבר בכותרת הראשית הבלתי נשכחת של עיתון "הארץ" – "כמו נפוליאון השלישי, נסיכי המפרץ ומאטה הארי, ברק לן בסוויטה של 2,500 יורו ללילה", שר הביטחון שהפך בעצמו סמל לנהנתנות ופזרנות, הוא זה שטוען בפני עיתונאי "הארץ" כי עשוי להיות "טעם לפגם בהתנהלות נתניהו".

יחד עם זאת, עיקר דברי ברק הם מגננה על נתניהו. "מדוע לא כותבים על ראשי ממשלה אחרים – לא אני – שטסו במטוסים פרטיים של בעלי הון, בעת שכיהנו בתפקידם?", הוא תוהה. כמו כן טוען שר הביטחון כי סיקור הפרשה "רדוד, שטחי ומזויף" וכי הדיון הציבורי עליה "חסר פרופורציות לחלוטין".

השאלות הקשות

כאמור, נתניהו העניק אתמול ראיון נדיר למדי לתקשורת הישראלית. "אתם שואלים – ראש הממשלה מתחמק", לשון כותרת הטור מאת מבקר הטלוויזיה של "הארץ" מורן שריר, פרפרזה על הכותרת המקורית של המשדר, "אתם שואלים – ראש הממשלה עונה".

נופר סיני-פורת, החתומה הבוקר על טור ביקורת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", קובעת למראה הראיון של נתניהו כי הוא מנהיג מהסוג "שלא מצליח לשכנע בעזרת שקרים שבאמת אכפת לו". דורון ברוש, מחבר טור ביקורת הטלוויזיה של "מעריב", מסכם את ביצועיו של ראש הממשלה כך: "נתניהו בא אלינו לסלון וכאילו לא היה שם. לא חזון. לא מעוף".

עדי רובינשטיין, מבקר הטלוויזיה של "ישראל היום", מרעיף מחמאות על ראיון ששודר אמש. לדבריו, המראיין הוא "עיתונאי מרתק" ש"שואל שאלות קשות" ולא עושה חשבון לאף אחד. רובינשטיין כותב על פירס מורגן, מחליפו של לארי קינג ברשת CNN. הראיון של נתניהו בערוץ 2 לא מוזכר.

לכאורה עבירה בוטה על צו איסור פרסום

נוסף לסוגיית נסיעותיו לחו"ל, התייחס אמש ראש ממשלת ישראל בראיון שהעניק לערוץ 2 גם לפרשת חטיפתו של המהנדס הפלסטיני דיראר אבו-סיסי. "אבו-סיסי מסר לנו מידע בעל ערך", אמר נתניהו.

"דבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו אמש בערוץ 2", כותב הבוקר אמיר אורן ב"הארץ", "[...] עומדים לכאורה בסתירה לצו איסור הפרסום בתיק זה. סגנית נשיא בית-משפט השלום בפתח-תקווה, השופטת ליה לב-און, שהסירה ב-20 במרץ את צו איסור הפרסום על עצם מעצרו של אבו-סיסי, החליטה כי עד ל-17 באפריל ייאסר 'פרסומם של פרטי החקירה ונסיבות המעצר'. דיווח על מידת שיתוף הפעולה של אבו-סיסי בחקירתו נכלל בעליל במונח 'פרטי החקירה'".

אורן מוסר כי "מקרובי נתניהו" טוענים שראש הממשלה "בדק נקודה זו עם גורמי צבא וביטחון בכירים וקיבל את אישורם", ועל כן לא הפר את הצו. "לא השב"כ ולא ראש הממשלה מוסמכים להחליט על פעולה בניגוד לנוסח המפורש של הצו", מדגיש אורן, "ללא פנייה מחודשת לשופטת שחתמה עליו. ככל הידוע, לא היתה כל פנייה כזו, שבעקבותיה היה הצו המתוקן מופץ מחדש". אורן מוסיף כי "דברי נתניהו, שמקורביו טוענים שאמירתם תוכננה מראש, לא הוגשו לאישור הצנזורה".

ואילו יוסי מלמן מדווח ב"הארץ" כי אבו-סיסי צפוי להיות מואשם בחברות בארגון חמאס.

לעג לרש

לעיתון "מעריב", כפי שצוין לעיל, אין ממש כותרת ראשית הבוקר. חציו העליון של שער העיתון מוקדש למודעה המקדמת את חבילת סוף-השבוע החדשה שתוצע מחר לקוראים ("ממחר: סוף-השבוע הגדול של 'מעריב'", נכתב בראש השער). גם הכפולה המרכזית של קונטרס החדשות מוקדשת למודעה דומה, ומודעת קידום נוספת, שבה נראה קוף גדול פורץ מעיר עשויה ניירות עיתון, תופסת את כפולת העמודים 24–25.

"'מעריב סופשבוע' – יותר תרבותי", נכתב במודעה. זה לעג לרש ובדיחה על חשבון עיתונאי מוסף "תרבות" של "מעריב", שמצאו את עצמם השבוע ללא מוסף וללא עבודה. במקום מוסף "תרבות" יצורפו החל ממחר לחבילת סוף-השבוע של "מעריב" המגזינים "רייטינג" ו"את", המוצגים בבולטות במודעות הקידום שמפרסם הבוקר העיתון. מזל שהמודעות הללו דו-ממדיות, כך לא ניתן לראות כמה דק נעשה המגזין "רייטינג".

"רייטינג", שמהשבוע משמש מוסף התרבות (קרי: בידור) של "מעריב", מצורף כבר הבוקר למנויי העיתון וכולל 68 עמודים בלבד. הגיליון הקודם של המגזין כלל 132 עמודים. על מה ויתרו ב"רייטינג"? על הרבה, כמובן. מצבו של "רייטינג" רע עד כדי כך שאפילו כפולת העמודים של התוכן השיווקי שהופיעה בו לאחרונה תחת הכותרת "תרבות" חדלה להתפרסם. בין היתר ויתר המגזין על מדור האלקטרוניקה של רן לוי, המדור האינפורמטיבי והמקצועי ביותר שהיה לו להציע, מעין שריד מוזר לתקופה שבה למידע היה ערך ומומחיותו של בעל טור ביקורת בתחום כתיבתו עוררה כבוד.

מה בכל זאת שרד ממוסף "תרבות" ומצא את מקומו ב"רייטינג"? המדור "החמישייה", מאת מנחם בן, שהפך למדור הסוגר את המוסף. השבוע כותב בן, בין היתר, על תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול".

אגב, גם ביקורת זו על "מעריב" היא למרבה הצער לעג לרש. מצער לראות עיתון על סף פשיטת רגל, שנאלץ לקטוע עוד ועוד איברים חיוניים מעצמו כדי שיוכל להמשיך לשרוד.

שאריות נוספות של המוסף "תרבות" מוצאות את מקומן במוסף "סופשבוע", שאף הוא חולק הבוקר למנויי העיתון. מדובר במודעות על אירועי תרבות שונים, וכתבה או שתיים שבוודאי היו מתפרסמות במוסף המנוח. את "סופשבוע" סוגר המדור "אודטה" מאת אודטה שוורץ, שעל-פי פרסומים צפוי גם הוא להיעלם בעתיד מהעיתון, בגלל פיטורי הכותבת.

המדור "אודטה" מסתיים השבוע בטקסט המתפרסם תחת הכותרת "ולפני פיזור אחת קטנה" ובו נכתב: "קבלו, ז'ענק (זה ענק). מרוקאי אומר לאשתו באמצע ארוחת הערב: 'מאמי, ז'טם' ('אני אוהב אותך' בצרפתית). האשה עונה לו: 'וואו, כפרה שלי, גם אתה ז'טם שלי'. 'מאמי ז'טם', חוזר ואומר לה הבעל. 'יו, אין, אין עליך, כפרה, ז'טם שלי, מתה עליך!', היא עונה לו. אז הבעל מתעצבן: 'תעבירי לי כבר את הז'תים!!!'".

מחיר נצחון הדמוקרטיה

זאב קליין מדווח ב"ישראל היום" כי "הכנסת אישרה ברוב מוחץ את המלצות ועדת ששינסקי". כותרת דיווחו קוראת: "אמרו לא לטייקונים". "חרף לחצים של הרגע האחרון שלא פסקו עד לתום ההצבעות", כותב קליין, "דחו חברי הקואליציה והאופוזיציה כאחד את כל ההקלות וההסתייגויות, כולל הסתייגויות חברי-הכנסת שביקשו לרכך את שיעורי המס של המשקיעים הקטנים. הם אישרו את ההמלצות בקריאה שנייה ושלישית, כשרק חברי-הכנסת אורי אריאל ומיכאל בן-ארי (האיחוד-הלאומי) הצביעו נגד במחאה על אי-הקמתה של קרן השקעות לאומית לניצול רווחי הגז".

לידיעה מתלווה טור פרשנות מאת חזי שטרנליכט תחת הכותרת "היום שבו ניצחה הדמוקרטיה בישראל". טורו של שטרנליכט הוא מכתב שממוען לנכדו אשר טרם נולד ומגולל את עלילות שטייניץ וששינסקי נגד הטייקונים. כיוון שהטור ממוען לילד, שטרנליכט יכול להרשות לעצמו לנסח את הסיפור בפשטנות גדולה בלי לחשוש שיואשם בפופוליזם.

"איזה פרופסור ששינסקי אחד ושר אוצר אחד, דוקטור לפילוסופיה, שטייניץ אחד, עם רוח גבית מראש הממשלה ויחד עם הרבה חברי-כנסת טובים, לרגע מסוים אחד התעלו מעל השיקולים הקטנים והאילוצים הכל-כך מובנים, ופשוט התעקשו. הם התעקשו בשבילך", הוא כותב. "[...] פעם, לפני כמה עשורים, היו כמה אנשים בודדים שרצו לקחת ממך את מה שמגיע לך. [...] ששינסקי ושטייניץ נלחמו מלחמה אמיצה. זה לא היה פשוט בכלל. [...] זה היה אחד המאבקים הקשים והיקרים שנעשו בתולדות ישראל. היום, כך אני מקווה, אתה נהנה מהפירות של המאבק ההוא".

המוסף "דה-מרקר" של "הארץ", התומך הנלהב ביותר של ששינסקי, מקדיש את כפולתו הפותחת להישג. "למרות הלשון הביקורתית שליוותה בשבועות האחרונים את התנהלות הממשלה והכנסת", כותב אבי בר-אלי, "זכה אתמול הציבור הישראלי למפגן של אומץ מקצועי, הירתמות פוליטית אמיצה לא פחות ומבט אסטרטגי שחיפש סוף-סוף אחר תועלות חברתיות לטווח ארוך".

בהמשך טורו מתריע בר-אלי: "לא תהיה כל ברכה בחוק ששינסקי אם תשעין הממשלה את המשק על גז טבעי בשיעור 60%–70% מתמהיל הדלק הנצרך – ולא תדאג לשריין אותו גם לצורכי הדור הבא; לא תהיה כל ברכה בהישג, אם לא תדאג לגיוון ספקי גז ולתחרות שימנעו את הרס הדמוקרטיה באמצעות ריכוז מוצר קיומי ביד אחת; לא יהיה שום ביטחון אנרגטי אם לא תדאג הממשלה מיידית ליתירות במערכת ההולכה, כך שרקטה אחת באשדוד לא תוכל לנתק את צינור החמצן למשק; ולא תהיה ברכה סביבתית אם לא ייקבעו במהירות כללי אכיפה לקידוחים הימיים, לצד מהפכת גיוון שימושים בגז שיוזרם ליבשה".

הכותרת לידיעה המרכזית בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" כוללת את הביטוי "הדמוקרטיה ניצחה את הלחצים". ידיעה המתפרסמת בתחתית כפולת העמודים, מאת צבי זרחיה, מדווחת כך: "בכנסת טענו כי בימים האחרונים הושג דיל בין ישראל-ביתנו לבין האוצר והליכוד, שבמסגרתו תמכה הסיעה בהצעת החוק ואף הסירה את ההסתייגויות שלה זמן קצר לפני ההצבעות. גורמים בכנסת טענו כי בתמורה לתמיכתה, אישרה בתחילת השבוע הממשלה בנייה של 5,000 יחידות דיור לקשישים עולים. בנוסף, בימים האחרונים קידמה הקואליציה שורה של הצעות חוק שהוגשו על-ידי ישראל-ביתנו, בהן חוק האזרחות וחוק הנכבה".

הדרך האפקטיבית

ב"גלובס" דיווח אתמול אדריאן פילוט כי יו"ר מרצ, ח"כ אילן גילאון, שלח מכתב חריף לשר האוצר בעקבות דברי הממונה על השכר במשרדו על הצורך "לנטרל את זכות השביתה". גילאון כתב לשר כך: "שיח זה הוא שיח אנכרוניסטי, שמזמן פס מן העולם ובוודאי ממדינות ה-OECD [...] זכות השביתה היא זכות המוקנית לעובדים בחוקי היסוד של המדינה, על מנת להיאבק לשיפור תנאי העסקתם. בנוסף, השנים האחרונות הוכיחו שהשביתה, או האיום בה, הן גם הדרכים האפקטיביות היחידות לפעולה מול משרד האוצר ומול שירות המדינה בנושא זה".

ב"ידיעות אחרונות" ו"הארץ" מתפרסמת מודעה מטעם ההסתדרות הרפואית בישראל לקראת שביתה אפשרית של הרופאים. "כשאין מספיק רופאים במיון, אין מי שיטפל באמא שלך. חייבים להציל את הרפואה הציבורית", נכתב במודעה מתחת לתצלום של קשישה במיטת בית-חולים.

ב"מעריב" המודעה אינה מתפרסמת, אך העמודים הראשונים בקונטרס החדשות מוקדשים למצוקת הרופאים ורק לאחריהם מדווח על ההתפתחויות האחרונות בפרשת ביבי-טורס (החלטה עריכתית ראויה לשבח).

יונתן הללי מדווח בכפולה הפותחת של "מעריב" על "קריסת מערכות" של הרפואה הציבורית ודרישות הרופאים לשיפור תנאיהם. שלומי אלדר וד"ר אודי צינמון מספקים טורי תמיכה "בשם החולים" ו"בשם הרופאים", ובעמוד נוסף מדווחת ליטל גרוסמן על האפשרות שהיום תפרוץ שביתה במערכת הבריאות.

מיד לאחר הדיווח על מצוקת הרופאים, מוקדש עמוד שלם לידיעה מאת יובל גורן על החלטת המדינה, "בניגוד גמור למה שסוכם", לגבות מהעובדים הסוציאליים אלפי שקלים בשכר חודש מרץ בגין 20 ימי השביתה.

"הכירו את שיאני השכר החדשים: עזריאלי וגלעד", קראה אמש הכותרת הראשית במוסף "שוק ההון" של "גלובס", לרגל הדיווחים כי עלות שכרו של דוד עזריאלי, יו"ר קבוצת עזריאלי, עמדה בשנת 2010 על 24.9 מיליון ושקל, ועלות שכרו של ניר גלעד, מנכ"ל החברה-לישראל, הסתכמה ב-23.5 מיליון שקל.

"תגמול כמו שלי משרת את המשק כולו", מצוטט גלעד בכפולה הפותחת של "כלכליסט". שאול אמסטרדמסקי שוחח עימו ושמע את ההסבר הבא: "רוב שכרי הנו תגמול המותנה בתוצאות העסקיות, כמקובל בחברות רבות בישראל ובעולם. פחות מ-3.5 מיליון שקל מהסכום הזה הוא שכר הבסיס. במלים אחרות, מרבית התגמול, כ־85% ממנו, הנו פונקציה של הצלחה, ורק 15% הם שכר בסיס. נוכח תוצאותיה המצוינות של החברה-לישראל ב-2010, מהווים המענק והבונוס פחות מ-1% מהרווח הנקי. גם יזמים, אנשי נדל"ן, אנשי הייטק ואחרים מתוגמלים על-פי הצלחתם. זו שיטת תגמול שמעודדת הצלחה, ממנה נהנים לא רק המנהל עצמו, אלא כלל בעלי המניות של החברה, לרבות אלה מהציבור הרחב".

בתשובה לשאלה "בשנה החולפת החברה שלך חסכה מאות מיליוני שקלים, כשלא הסכימה לתת לעובדי מפעלי ים המלח את מלוא דרישות השכר שלהם. אתה מרגיש שאתה תורם לפערים בחברה?", משיב גלעד: "עובדי מפעלי ים המלח הם מהעובדים המתוגמלים ביותר במשק הישראלי, ואני מאחל שכל העובדים בישראל יזכו לתנאים דומים. מרכז הוויכוח איתם לא היה על השכר, אלא על נושאים אחרים".

במסגרת העיתונות החופשית

מו"ל "כלכליסט", יואל אסתרון, הוא איש התקשורת הבכיר הראשון שיוצא מיוזמתו להגנת עיתונאי "הארץ" אורי בלאו (אם לא כוללים את עוזי בנזימן, עורך אתר זה, שפירסם שתי רשימות בשבוע שעבר). בטקסט קצרצר המתפרסם הבוקר בפתח מוסף "כלכליסט" כותב אסתרון, בין היתר, כך:

"בעיתונות יש מי שדורשים בתוקף להגיש כתב אישום. דעתי אחרת – מוטב שהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין יחליט לוותר. אני יכול להעיד שעיתונאים חשובים ואחראים בישראל החזיקו מסמכים סודיים. לפעמים הם קיבלו אותם מאנשים נקלים ולפעמים המדליפים פעלו משיקולים נעלים. היו מקרים שחשיפת המסמכים גרמה נזק. במקרים אחרים אור השמש היה אמצעי חיטוי יעיל. ככה זה – הדמוקרטיה היא עסקת חבילה. בלאו פעל במסגרת העיתונות החופשית, נשמת אפה של הדמוקרטיה. וזו, על כל חסרונותיה, עדיין טובה יותר מכל האלטרנטיבות".

יש לקוות שסנונית זו תזכה להמשכים. הרי בכל מערכת תקשורת מרכזית, שמתעלמת בימים אלה מכוונת המדינה להעמיד לדין את בלאו על כך שעשה את עבודתו העיתונאית, יש לפחות עיתונאי או שניים שמחזיקים, החזיקו או עתידים להחזיק מסמכים בדרגות סיווג שונות. שתיקתם הפומבית של הקולגות של בלאו עלולה להזיק להם בטווח הארוך יותר מאשר להועיל.

ענייני תקשורת

בין הררי הקש שמקובצים במוסף "רייטינג" של "מעריב" מתפרסמת גם כתבה ראויה לקריאה מאת אלקנה שור, על היחסים המתוחים בין האתר ynet לזכיינית ערוץ 2, רשת. בקרוב אמור להתחדש החוזה בין השניים, שבמסגרתו משלם האתר מיליון דולר לזכיינית עבור הזכות להעלות את תוכני הווידיאו שלה, וגורמים בשני הצדדים מספקים ציטוטים כעוסים.

אור קשתי מדווח ב"הארץ" כי האוניברסיטה העברית העמידה לפני כמה ימים לדין משמעתי את תא הסטודנטים של חד"ש, וזאת בשל ארגון הקרנה של הסרט "ג'נין ג'נין" בשטח הקמפוס.

העיתונאית תמר גולן נפטרה אמש, והבוקר, על פני כל עמ' 18 של "מעריב", נפרד ממנה עורכה לשעבר עידו דיסנצ'יק. "אין ספק שהיא העיתונאית הכי חשובה שהיתה במדינת ישראל אי-פעם", הוא כותב. "אין ספק שהיא בין שלושת או חמשת העיתונאים-כתבים הכי חשובים והכי תורמים שהיו ב'מעריב' בכל שנותיו". ב"הארץ" מספיד את גולן גדעון לוי.