יו"ר מפלגת קדימה, ציפי לבני (צילום: דוד ועקנין)
אין קשר בין החקירה לקדימה
"מנכ"ל מפלגת קדימה נחקר בחשד למתן שוחד", קראה הכותרת הראשית של עיתון "גלובס" שהופץ אמש למינויים. בעמודי הפנים של העיתון הופיע פרסום מאת לילך ויסמן תחת הכותרת "בנחקרים: מקורבים ללבני ואיש סודה".
"מנכ"ל קדימה נעצר בחשד למתן שוחד", קוראת הבוקר הכותרת בראש עמ' 2 של "דה-מרקר" (הראשית מנוסחת כך: "ארבע פרשות שוחד בארבע שנים משתקות את רשות המסים"). תיבה המתפרסמת אף היא בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מופיעה תחת הכותרת "שחורי: מראשי מחנה לבני".
ב"כלכליסט", לעומת שני עיתוני הכלכלה האחרים, הכותרת הראשית והכפולה הפותחת מוקדשות לנושא אחר. "לא רוצים להעסיק חרדים בגלל איך שהם נראים", מצוטט בכותרת הראשית השר אריאל אטיאס, שהעניק ראיון (סליחה, "ראיון 'כלכליסט'") לכתב מיקי פלד, כחלק מהסיקור הנרחב – והמבורך – של העיתון לדרכים שבהן ניתן להרחיב את מעגל העבודה במשק הישראלי.
ב"כלכליסט" החקירה ברשות המסים נדחקת לתחתית השער, שם מודפסת הכותרת "עננת החקירות לא עוזבת את רשות המסים". המלה "קדימה" אינה מופיעה בשער.
בכפולה השנייה של "כלכליסט", המוקדשת כולה לסיקור המעצרים ברשות המסים, הכותרת המרכזית קוראת "נשיא לשכת רו"ח לשעבר ראובן שיף חשוד בתיווך לשוחד". רק בכותרת המשנה מופיעה לראשונה המלה "קדימה" ("יחד עם שיף נעצרו אתמול מנכ"ל מפלגת קדימה משה שחורי וסגנו יואל מוגמי"). שלוש תיבות נפרדות מתארות את "המעורבים המרכזיים בפרשה". משה שחורי, מנכ"ל מפלגת קדימה, זוכה לתיבה הקטנה ביותר, בתחתית העמוד. כותרת ביניים בכתבה המרכזית, מאת איתי הר-אור והדר קנה, קוראת: "אין קשר בין החקירה לקדימה".
בוודאי שאין קשר בין החקירה לקדימה, ולא ברור מדוע יש צורך לציין זאת במפורש. בסך-הכל המנכ"ל של המפלגה ועוזרו, המקורבים למי שעומדת בראש המפלגה, נעצרו בחשד למתן שוחד. בגוף הכתבה הכחשת הקשר מנוסחת כך: "עם זאת הבהירו גורמים המקורבים לחקירה כי אין בין החקירה לבין פעילות מפלגת קדימה כל קשר". משפט יחיד, ממקור עלום, שלא ברור כלל אם הוא משטרתי או קדימאי, הפך לכותרת ביניים.
ללא רבב
"מנכ"ל קדימה ועוזרו חשודים במתן שוחד", קוראת הכותרת הראשית של עיתון "ישראל היום" הבוקר. גם הכפולה הפותחת מוקדשת לפרשה. "ישראל היום", שופרו של מחנה נתניהו בליכוד, עושה את המיטב עם המתנה הפוליטית שנפלה לחיקו.
תחת הכותרת "העסקים של מנכ"ל קדימה" מדווח מתי טוכפלד על עיקרי הפרשה בידיעה שנפתחת במשפט "קדימה שוברת שיא במספר הנחקרים והחשודים משורותיה". טוכפלד מדגיש בדיווחו את הקשר ליו"ר המפלגה, מצטט מקורות אנונימיים במפלגה שמאשימים את לבני בצביעות, ומספק גם ציטוט מפי חבר-כנסת של קדימה האומר: "זה הגיע למאסה קריטית שעלולה להשפיע על תוצאות הבחירות".
אגב, גם טוכפלד מציין כי החשדות אינם קשורים ישירות לעסקי קדימה ("שחורי משמש מנכ"ל, אבל פועל בעיקר כעצמאי המנהל עסקים לא ידועים שאינם קשורים כלל לענייני המפלגה"). איכשהו המידע הזה מתפרסם לא תחת כותרת הביניים "אין קשר בין החקירה לקדימה", אלא דווקא תחת כותרת הביניים "ח"כים התריעו בפני לבני".
כדי להבין עד כמה מתאמץ "ישראל היום" למצות את הנזק הפוליטי שעשוי להיגרם למפלגת האופוזיציה הגדולה בישראל ממעורבות בכיריה בפרשת שוחד, יש לקחת בחשבון כי הידיעה של טוכפלד, על הפן הפוליטי של הפרשה, מתפרסמת הבוקר מעל ידיעה מאת איציק סבן, על הפן הפלילי שלה.
אם לא די בכך, טור קצר מאת גונן גינת מוצא מקום של כבוד בראש הכפולה הפותחת. "בנוסף על שורת המושחתים הבלתי נגמרת שהמפלגה הזו מייצרת", כותב גינת, "היא דאגה רק באחרונה גם לצרף אליה אישים שאינם מביישים את המורשת שהשאירו אישים כמו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט או השרים לשעבר הירשזון והנגבי ועוד. הכוונה לדמויות מעוררות השראה כמו גלעד שרון ושלומי לחיאני".
בצד הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מתפרסם רצף תצלומים של אנשי קדימה המעורבים או שהיו מעורבים בפלילים, וזאת תחת הכותרת ההיתולית "רשימה, חלקית". המוזכרים ברשימה החלקית: אהוד אולמרט, אברהם הירשזון, חיים רמון, גלעד שרון ושלומי לחיאני.
רשימה דומה של בכירי קדימה המעורבים בפלילים מתפרסמת הבוקר בכפולה הפותחת של "מעריב" תחת הכותרת "ההסתבכויות של בכירי קדימה". במקום שלומי לחיאני מופיע ברשימה זו צחי הנגבי, ואת גלעד שרון מחליף אחיו, עמרי.
רצף התצלומים של בכירי קדימה המעורבים בפלילים מודפס ב"מעריב" לצד ידיעה מאת מיה בנגל, שמקבלת את הכותרת "המבוכה של קדימה". עיקר הכפולה הפותחת מוקדש לפן הפלילי של הפרשה החדשה, אך לצד זאת מדווחת בנגל כי "התדמית הנקייה של מפלגת קדימה, עליה עומלת במרץ רב היו"ר ציפי לבני, ספגה אתמול מהלומה קשה". על-פי בנגל, "לפרשה אין אמנם כל קשר לסיעה, אך לאחר שבכירים רבים משורותיה הסתבכו בפלילים, המוניטין של המפלגה הולך ונסדק".
"מורשעים ונאשמים מקדימה", קוראת הכותרת לרצף של תצלומים המתפרסם הבוקר בתחתית עמ' 4 של "הארץ", המוקדש כולו לסיקור פרשת השוחד החדשה. רשימה זו זהה לרשימה שמתפרסמת ב"מעריב", למעט אזכורו של שלומי לחיאני. מזל מועלם פותחת את הידיעה בחתימתה במשפט "מבוכה קשה נגרמה אתמול ליו"ר קדימה, ח"כ ציפי לבני". בהמשך הידיעה מתפרסם המשפט "בקדימה ביקשו להדגיש אתמול כי הפרשה אינה קשורה לפעילותה הכספית של המפלגה", רמז אפשרי למקור העלום שסיפק כותרת ביניים לידיעה ב"כלכליסט".
ב"ידיעות אחרונות", לעומת שלושת העיתונים האחרים, מניפים הבוקר בגאון דגל חברתי. הכפולה הפותחת מוקדשת לסיקור נרחב – ומבורך – של קשיי העובדים הסוציאליים, המאיימים לפתוח בשביתה [דוד רגב].
הכפולה הרביעית, בעמודים 8–9, מוקדשת לפרשת השוחד החדשה. הכותרת המרכזית בכפולה זו קוראת "חשד: חוקר המס הראשי לקח שוחד". ידיעה מאת יובל קרני ואתי אברמוב, המוקדשת למעורבותו של מנכ"ל קדימה בפרשה, מקבלת כותרת המדגישה את התגובה של קדימה לחשד – "שחורי הושעה מקדימה" – ולא את עצם מעורבותו בפרשה של מנכ"ל המפלגה הגדולה בישראל (אגב, בדומה לכותרת ב"הארץ").
כותרת המשנה לידיעה מזכירה את כותרת הביניים של "כלכליסט", אם כי ב"ידיעות" הדברים מיוחסים למפלגת קדימה: "קדימה: 'החשדות נגדו אינם קשורים למפלגה אלא לעניין אישי שלו ושל אשתו". בידיעה עצמה מציינים קרני ואברמוב כי "מעצרו של שחורי הביך מאוד את לבני ואת צמרת המפלגה. שחורי נחשב לאחד האנשים הקרובים ללבני בקדימה ושימש כמנהל מטה הבחירות שלה בפריימריז. לגבי מעצר הבכירים אמרו בקדימה: 'למען הסר ספק, הכותרות המדוברות אינן עוסקות בפעולותיה הכספיות של קדימה, המבוקרות באופן שוטף על-ידי מבקר המדינה וכל פעולותיה ללא רבב".
רשימת המעורבים בפלילים מתוך בכירי קדימה בעבר ובהווה כלולה בידיעה של קרני ואברמוב, אך זאת במסגרת ציטוט מתוך הודעה שהפיצה אתמול תנועת הליכוד. העיתון עצמו אינו טורח לפרסם רצף תצלומים של בכירי המפלגה המעורבים בפלילים, ולהזכיר לצד כל פרצוף את הפרשה שאליה נקשר.
מכל הנסקר לעיל עולה באופן די ברור כי בעוד "ישראל היום" נוטה להדגיש את המעורבות של מפלגת האופוזיציה בפרשת השוחד, "ידיעות אחרונות" והעיתון הכלכלי מבית "ידיעות אחרונות", "כלכליסט", מסקרים את המעורבות הזו בזהירות רבה, גם בהשוואה לסיקור הבוטה של "ישראל היום", אך גם בהשוואה לסיקור הענייני של "הארץ" ו"מעריב" (עדכון, 16.2.11, 13:00).
המחיר המיוחד של הגז
הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מוקדשות לגל ההפגנות בעולם הערבי ("הבא בתור" ו"הדומינו", בהתאמה). בשני העיתונים דיווחים על המחאות הגוברות באיראן, בחריין ותימן. ב"הארץ" דיווח מאת אבי יששכרוף על המתרחש גם בירדן וסוריה. כמו כן מתפרסם הבוקר דיווח נפרד מאת עמירה הס, שליחת העיתון לקהיר, השליחה היחידה של עיתוני הדפוס למצרים בימים אלה, על מצב הרוח במדינה.
בין היתר מדווחת הס: "קואליציית 25 בינואר גיבשה את דרישותיה לתקופת הביניים, שהתפרסמו אתמול בעיתונות המצרית [...] נייר העמדה גם קורא למועצה הצבאית לכבד את הוראות בית-המשפט שמובארכ התעלם מהן, כולל ההוראה לעצור את ייצוא הגז לישראל. במצרים משוכנעים שייצוא הגז לישראל, 'במחיר נמוך עד כדי גיחוך', כהגדרה הרווחת, היה כרוך בהפסדים גדולים לאוצר המדינה".
כזכור, איתן הבר מנה לאחרונה את המחיר הזול של הגז לאחת הסיבות שבעטיין חיבב את מנהיג מצרים חוסני מובארכ. הבר לא הגדיר את המחיר כ"נמוך עד כדי גיחוך", אלא כינה אותו "מיוחד".
בחלק ב' של "הארץ" מקדיש צבי בראל את טורו "שכנים" להשפעות המהפכה במצרים על כלי התקשורת שהיו עד לאחרונה נאמנים לשלטון מובארכ. "עיתוני הממשלה והטלוויזיה הממשלתית הם היעד הבא של המפגינים", כותב בראל. "המערכות הללו מומנו במאות מיליוני דולרים מכספי הציבור, כדי לייצר את הנראטיב השלטוני הרצוי, לפאר את הישגי המשטר ולקדם את סיכויו של גמאל מובארכ להיבחר לנשיאות [...] זו תקשורת שיצרה דור שלם של אליטה עיתונאית שנהנתה ממעמד כלכלי וחברתי רם, ובתמורה יצרה שיח ציבורי מזויף, שתיאר מציאות שונה לחלוטין מזו שהכירו המוני האזרחים. 'השלטון כנראה האמין לעיתונות שלו, אף שהוא זה שגדש אותה בשקרים שהוא עצמו המציא, ולכן לא היה מוכן למהפכה הזאת', כתב לי בלוגר מצרי".
גם המוסף "פירמה" של "גלובס" מוקדש בחלקו לפן התקשורתי של המהפכה במצרים. עומר רבין, אחד משני שליחי העיתון לקהיר, ששב לאחרונה ממצרים, מפרסם יומן מסע המתמקד בחוויותיו כעיתונאי, וחוויותיהם של עמיתיו העיתונאים בבירת מצרים.
לי-אור אברבך, עורך המוסף, מראיין את אהוד יערי, פרשן חברת החדשות של ערוץ 2 לענייני ערבים. "לא האמנתי ואני לא מכיר מישהו שהאמין שיראה כדבר הזה במצרים", אומר לו יערי. בתשובה לטענת אברבך כי ביום הראשון למהומות, ה-25 בינואר, סבר יערי שהמצב "קרוב לסיום", אומר יערי: "לא. אמרתי אז, 'מצרים היא לא טוניסיה וטוניסיה היא לא מצרים'. מצרים היא מדינה עם מסורת אחרת, תרבות שלטונית אחרת. שומרת על איזושהי ריכוזיות פרעונית כבר 7,000 שנה. בתוך 48 שעות, היה ברור שמובארכ גמור ואין לו תקומה. מאותו רגע אנחנו פה בפאזת עבודה מטורפת".
ליתר דיוק, ב-25 בינואר יערי אמר: "זהו אתגר רציני למשטר, שכן אם לא ייבלם גל ההפגנות במהירות, עלולה להתרחב המחאה לתבערה ממושכת". יחד עם זאת, בתשובה לשאלת יונית לוי, "אהוד, האם משטרו של מובארכ נמצא בסכנה?", השיב: "אני חושב שבשלב הזה לא [...] המשטר המצרי, אין דינו כמשטר של טוניסיה. יש שם מערכת בטחון פנים אחרת, יש כוחות מסדר גודל אחר, הם יודעים לטפל. [...] אני מניח שמחר יתבהר האם הדבר הזה מתמשך או לא, בכל אופן לא הייתי מדבר עכשיו, בשום פנים, על סכנה למשטר עצמו".
התפנית לא באה בתוך 48 שעות, אלא כעבור שלושה ימים, לאחר פרוץ המהומות הגדולות ביום שישי, אז העריך יערי כי "אנחנו בדמדומים של משטר מובארכ כפי שהכרנו אותו. המשטר הזה לא יהיה עוד, יהיה משהו אחר".
שטיפת מוח
הכותרת הראשית של עיתון "הארץ" קוראת הבוקר כך: "שר החינוך יוזם תוכנית חדשה לסיורי תלמידים במערכת המכפלה". אור קשתי וניר חסון מדווחים על כך בהרחבה ומציינים כי "סער הכריז על תוכניתו השנויה במחלוקת שבוע וחצי בלבד לפני יום השנה ה-17 לטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערכת המכפלה ובו נרצחו 29 מתפללים מוסלמים".
"שנויה במחלוקת"? ב"הארץ" כן. בעיתונים האחרים לאו דווקא. מקטין לעשות "מעריב", המקדיש לתוכנית סער ידיעה קצרצרה בתחתית טור הצד של עמ' 17. אחיקם משה דוד ואפרת זמר-ברונפמן מדווחים כי "החל משנת הלימודים הבאה ייצאו תלמידים בישראל לבקר במערכת המכפלה בחברון, כחלק מפיילוט שיפעיל משרד החינוך". עוד בידיעה, ציטוט מפי ראש מועצת קריית ארבע-חברון, המברך על היוזמה. אין זכר לביקורת.
ב"ישראל היום" הוגנים דיים כדי לצרף לדיווח, המתפרסם במרכז עמ' 13 בעיתון, את עמדת המתנגדים ליוזמה. נעמה טלמור-דגן, אפרת פורשר וגדעון אלון מדווחים על ההנחיה של שר החינוך, ובפסקה המסיימת את הידיעה מזכירים את ברכת ח"כ אורי אריאל ואת הגינוי שיצא מפי ח"כ אחמד טיבי. הגינוי של טיבי אף מגיע לכותרת המשנה של הידיעה (אם כי בחירה בציטוט גינוי מפי חבר-כנסת ערבי דווקא, ולא מפי יהודי המתנגד לכיבוש הישראלי של שטחי יהודה ושומרון, מורידה, למרבה הצער, מתוקף הגינוי).
ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח על היוזמה בראש עמ' 18. בכותרת המשנה לידיעה, מאת תמר טרבלסי-חדד וצביקה ברוט, מוגדרת ההחלטה "שנויה במחלוקת". ועוד בכותרת המשנה, הד לביקורת באופוזיציה – "בקדימה זועמים: שטיפת מוח לילדים". הביקורת של קדימה, כפי שהיא מובאת בידיעה עצמה, נוגעת לסיכון המיותר לילדים, ולא ללגיטימיות של השלטון הישראלי בחברון.
עושים לביתם
פחות או יותר במחצית גליון השבועון "רייטינג" שיצא הבוקר לאור מתפרסמת כפולת עמודים תחת הכותרת "תרבות" ובה סקירת ההצגה "סונטת קרויצר" בתיאטרון גשר ומופעי סטנד-אפ במועדון הקאמל-קומדי-קלאב.
מה עושה מדור "תרבות" בלב השבועון? שאלה טובה, והתשובה לה עולה מתחתית הכפולה, שם מודפס בגופן קטן שבקטנים כך: "תוכן שיווקי. עורכת בלה מלכין.Bellam@maariv.co.il".
שתי שאלות קשות יותר שעולות מכפולת העמודים הן מדוע מופעי בידור במועדון הסטנד-אפ נכללים תחת הקטיגוריה המתנשאת "תרבות" ומדוע, מנגד, מישהו טורח לשלם עבור קידום הצגה של תיאטרון גשר דווקא בלב השבועון "רייטינג".
עוד ב"רייטינג", ראיון עם הקומיקסאים המכונים "גלנדון ואיזבלה", המפרסמים טור קומיקס קבוע בשבועון.
להרוג את הפרינט
במוסף "פירמה" של "גלובס", נוסף לרשימות שהוזכרו לעיל, מתפרסם ראיון נרחב [חגית ברונסקי] עם נמרוד ניר, בנה של ג'ודי ניר-מוזס-שלום ובעל משרד פרסום המוגדר על-ידיו כ"סוכנות לשיווק קריאטיבי". משרד הפרסום הוא חדש אך מתפתח, וקיבל לידיו לאחרונה את תקציב הפרסום של "מעריב", ששותפה לעסקים של ניר-מוזס-שלום, זקי רכיב, רכש לאחרונה.
"באחרונה", כותבת ברונסקי, "בשקט-בשקט, עבד ניר עם זקי על אסטרטגיה שיווקית לעיתון המתחדש". ניר מצוטט כאומר: "ברגע שיראו את העיתון החדש ואת הקמפיין שלו, אנשים יבינו למה אני מתכוון כשאני אומר מה זה קריאייטיב מרקטינג. איך משרד פרסום שהוא משרד שיווק עתידי צריך לתת את האינפוט. את לא מבינה מה הולך להיות שם. זה להרוג את הפרינט ולעשות משהו אחר לגמרי, אינטראקטיבי. בסופו של יום, זקי רכיב הוא מי שחולל את מהפכת האינטרנט שיצאה מעמק הסיליקון. אם ילכו על זה וייקחו את זה עד הסוף, זה יהיה מדהים, כי יש ניהול מוצרים, והמוצר הוא טוב, והשיווק רק יכול להגביר את זה. זה כרגע Do or Die. או שבתוך שנה וחצי זה ימות, או שזה יהיה אחד המודלים שינצחו בעולם". השבוע, אגב, פורסם ראיון נרחב עם ניר גם במוסף האלפיון העליון של "מעריב", "BIGTIME".
עוד ב"פירמה", טור מאת איילה חסון על המחנאות של כלי תקשורת ביחסם לבעלי שררה, ורשימה מאת יובל אביבי, שהתנסה באפליקציית האייפאד של "ישראל היום". אביבי מגיע למסקנות שונות מאלה של מבקרת "דה-מרקר".
"יש הישג עקרוני במהלך של 'ישראל היום'", כותב אביבי, "להירשם כעיתון שנענה ראשון לקריאת ההשכמה הדיגיטלית. אבל מעבר לתשבחות ולביקורת (בגדול מדובר באתר האינטרנט של העיתון ותו לא), האטיות היא הפרמטר הכי מהותי, שעלול לגזור את דינה של האפליקציה, שאגב – עדיין נטענת. די מפתיע ממי שהמהירות היתה כל מה שעיניין אותו בדרך להשגת התואר 'העיתון הישראלי הראשון עם אפליקציית אייפאד'".
בפתח המוסף "פירמה" מופיעה ההערה: "היסטוריה לא רק במצרים – 'פירמה' הוא העיתון הישראלי הראשון שמאפשר לכם לקבל מידע משלים אודות הכתבות על-ידי טכנולוגיית הברקוד". ההערה אינה מדויקת. אפשרות דומה ניתנה בעבר, להבדיל, גם לקוראי החינמון מבית "ידיעות אחרונות", "24 דקות".
ענייני תקשורת
אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי הרשות השנייה החזירה לתחנות הרדיו האזורי תמלוגים בסך 4 מיליון שקל בגין תשלומים שהעבירו אליה, וזאת בעקבות החלטת ועדת הכספים להפחית את תמלוגי הרדיו.
הילה רז מדווחת באותו עיתון כי מניתוח שערך משרד עורכי-הדין אריאל-שמר ושות', בשנת 2010 הוכפל מספר פסקי הדין בתביעות לשון הרע, אך רובם לא הוגשו נגד גורמי תקשורת וכמחצית מהתביעות נדחו.
במדור התגובות במוסף "ספרים" של "הארץ" משיב אמנון לורד למכתב שפירסם באותו מדור אורי אבנרי לפני שבועיים, ביחס לספר שפירסם עליו לורד ונסקר עוד קודם לכן במוסף על-ידי שלמה נקדימון.
חני יודל ואמיר בוחבוט מדווחים ב"מעריב" על החלטת מועצת העיתונות לגנות את הדחת כתב העיתון קלמן ליבסקינד משירות מילואים בעקבות עבודתו העיתונאית. שמו של רן דבירי, עיתונאי שהוזמן לישיבת מועצת העיתונות למסור עדות על מקרה דומה שאירע לו, ולבסוף הושמט מהודעתה הפומבית, דווקא מוזכר במשפט אחד בידיעה של "מעריב", אם כי באיות שגוי.