נועם שליט, שלשום בכנסת (צילום: קובי גדעון)

נועם שליט, שלשום בכנסת (צילום: קובי גדעון)

אנחנו מדווחים, אתם מחליטים

המודעה שתפסה אתמול את חלקו השמאלי של שער "מעריב" מופיעה הבוקר בחציו העליון, ככותרת ראשית, וקוראת: "למען גלעד". נוסחה המלא: "ביום שישי, רק ב'מעריב': סרט המחאה הצהוב. למען גלעד. על היד. במכונית. במרפסת. כולם קושרים סרט צהוב. עד שגלעד יחזור".

כמו אתמול, גם הבוקר הצירוף "למען גלעד" מעוצב כך שאת האות עי"ן מחליף סרט צהוב (ניחוש: באחד הימים הקרובים גם האות עי"ן שמופיעה בשם העיתון "מעריב" תוחלף בסרט צהוב). ובכל זאת יש הבוקר גם חידוש: הכיתוב בתחתית המודעה מלמד כי חברה מסחרית נוספת, סאני-תקשורת, הצטרפה לחברות רמי לוי שיווק השקמה ולחברת איתוראן במימון המיזם.

הצטרפותה של מממנת שלישית למיזם מלמדת על שתי אפשרויות: א. נדרש צורך במימון נוסף לסרטים הצהובים, שכן הוחלט לייצר יותר סרטים לאור הביקוש הרב, או שאזל הצבע הצהוב בבית-החרושת לסרטים, או שהוחלט להקל על שתי החברות המסחריות שהתחייבו אתמול לממן את הסרטים ולהפחית את תרומתן. ב. החברה אינה מממנת את הסרטים באופן ישיר. למעשה היא מממנת את שטח הפרסום למיזם שמוגש הבוקר ככותרת הראשית של "מעריב".

הכפולה הפותחת בעיתון מוקדשת כולה, כמובן, לדיווח על ההתפתחויות האחרונות. לא ההתפתחויות האחרונות במצב הגיאו-פוליטי שהביא את שליט לשבי כה ממושך, אלא להתפתחויות האחרונות במבצע קידום צעדת גלעד שליט. גם הבוקר "מעריב" מעדיף להגיש לקוראיו מנה גדושה של עיתונות מגויסת ומכוונת מטרה, במקום פסיפס מורכב של עובדות רלבנטיות שיעזרו להם להחליט בעצמם על מטרה שראוי לפעול למענה.

אלי לוי, כתב "מעריב" המלווה את המיזם מקרוב, מדווח הבוקר כי צה"ל איפשר לאחותו של גלעד שליט להצטרף לצעדה, אך מוסיף כי היא טרם החליטה אם תממש את זכותה לעשות זאת. ועוד חדשות דמה המופיעות בדיווחו: שלטונות הצבא החליטו לאסור על חיילי חטיבה 188 וגדוד 71, שבהם שירת שליט, להשתתף בצעדה, והמארגנים זועמים על כך.

שני הפרטים הללו מופיעים בכותרת המשנה לידיעה המרכזית בכפולה הפותחת בעיתון, אך אפילו מידע כה שולי נראה הרה גורל ביחס למידע שכללה הידיעה המרכזית על הצעדה שהודפסה ב"מעריב" אתמול. מטרתה היתה לערוך היכרות בין קוראי העיתון לצבע הצהוב, כאילו היו זאטוטים בגן ילדים (בתמצית: דגל חיזבאללה וטלאי עם הכיתוב JUDE לא הוזכרו בידיעה, צהוב כסמל לפדויי השבי דווקא כן). לצד הדיווח הלא עובדתי והלא יבש שבכפולה הפותחת מתפרסם רצף תצלומים של קבוצות מצטרפים לצעדה, ביניהם של "עובדי חברת איתוראן בקריית-שמונה", אותה חברה המממנת כמה מהסרטים.

גם הכותרת הראשית והכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מוקדשות למבצע ההסברה מטעם משפחת שליט ונראות כאילו הן שאובות ממארגניו. העיתון מתהדר ב"חשיפה" – מכתב שכתבו חבריו של יוני נתניהו ז"ל לאחיו, ראש הממשלה בנימין נתניהו. במכתב מבקשים חבריו של יוני שנתניהו יפעל למען שחרורו של גלעד שליט.

גואל בנו, המדווח על היוזמה, מציין כי בין יוזמיה גם דניאל ליטני, בעבר מחבריו של יוני נתניהו והיום "יועץ תקשורת". שישה מהחברים, ביניהם ח"כ נחמן שי, מצולמים צועדים יחדיו, כשכמה מהם לובשים חולצת "גלעד שליט חי". על-פי הדיווח, היתה דרמה מאחורי הקלעים כשכמה טענו שיש לנסח במכתב בקשה מנתניהו "לעשות הכל" ואילו אחרים העדיפו לבקש ממנו "לעשות ככל האפשר". לבסוף נבחר הנוסח השני.

הן ב"מעריב" והן ב"ידיעות אחרונות" עושים בימים האחרונים "ככל האפשר" למען צעדת שליט. הבוקר, למשל, שני העיתונים מעדיפים להבליט בעמוד השער שלהם את שהוזכר לעיל על חשבון חדשות אחרות מענייני היום, ואף על חשבון חדשות אחרות, מהותיות יותר, מענייני שליט, כגון הפגישה שערך סבו צבי שליט עם ראש הממשלה נתניהו. הפגישה, אגב, התקיימה באיחור ניכר, והבוקר כותב איתן הבר טור המתפרסם בעמ' 4 של "ידיעות אחרונות" ובו הוא מסביר מדוע אין ראוי לתת לאדם כשליט להמתין שעות ארוכות לפגישה עם ראש ממשלת ישראל.

גם ב"ישראל היום" סדר עדיפויות דומה, אך המידה זהירה וההפרדה בין דעה לידיעה קלה יותר לזיהוי. בתחתית שער העיתון תיבה תחת הכותרת "ילדי ישראל מציירים לגלעד", המפנה לידיעה קצרה [דניאל סיריוטי] בכפולה השלישית ולפיה "משפחת שליט קיבלה אתמול ממערכת 'ישראל היום' ספר ובו עשרות ציורים של ילדים עבור בנה גלעד". עוד באותו עמוד, מידע על הפגישה בין שליט הסב לראש הממשלה ("אחד ממקורבי" משפחת שליט מצוטט כאומר על האיחור בפגישה: "לאחר שחיכה כמעט שנה לפגישה הזו, המתנה של כמה שעות נוספות לא היתה עבורו בעיה"), וטור מאת אביעד הכהן, המצדד בעסקה לשחרורו של החייל.

ל"הארץ" אין מבצע מיוחד שנערך מטעם העיתון למען משפחת שליט או סביב מסע השיווק למען שחרורו. זהו גם העיתון היחיד ששליט אינו מוזכר בשערו. בידיעה בינונית באורכה בראש עמ' 4 מתמקדים ג'קי חורי, יהונתן ליס וברק רביד בפגישה שנערכה אתמול בין צבי שליט לנתניהו.

המקום והזמן

ביום שישי לפני כשבוע וחצי (12.6.10) פורסם במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" ראיון שערכו אמירה לם וטובה צימוקי עם מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס. המבקר, שבעבר הושמץ מעל דפי העיתון והוצג כרודף תקשורת סדרתי, קיבל הפעם יחס מחמיא בהרבה. בין היתר התייחס המבקר למי שעבד במשרדו כיועץ במאבק בשחיתות, מאיר גלבוע, ולעזיבתו את המשרד בעקבות קביעת המבקר כי דליה איציק פעלה ללא דופי בפרשת שיפוץ דירתה.

על גלבוע האיש אמר המבקר: "גלבוע הגיע לסכסוכים קשים ביותר עם עובדים פה. יש לי גל של מכתבים מאנשים שאמרו: 'אנחנו לא מוכנים לעבוד איתו יותר'. אבל הוא משמיץ אותנו בכל מקום והולך לעיתונים. גם בפרשה הזו הוא ניהל איזשהו דו-שיח מוזר עם דליה איציק. הוא טילפן אליה ושלח לה אס-אם-אסים ולא סיפר לנו. הוא גם נפגש איתה בנפרד ולא סיפר לנו, לא דיווח לנו שום דבר. מבחינתנו, לאורך כל הבדיקה הוא עשה דברים שמעוררים סימני שאלה, ואני מתבטא בעדינות ובזהירות".

בתגובה לדברים אלה, ואחרים, מסר גלבוע ל"ידיעות אחרונות" כי ביקש לפרוש כבר בינואר 2009, לפני פרשת איציק, "לאחר שנוכחתי בפער העצום בין התדמית החיצונית לבין ההתנהלות הפנימית". הוא הוסיף כי "על שאר האמירות של לינדנשטראוס אגיב בצורה מלאה וכוללת במקום ובזמן שאמצא לנכון".

המקום הוא עיתון "הארץ" והזמן הוא היום (וביתר הרחבה, ביום שישי). "המבקר לא טיפל בתלונות נגד צמרת המשטרה כדי לקדם את חקירות אולמרט", קוראת הבוקר הכותרת הראשית של "הארץ", שאותה מביא גידי וייץ מפיו של גלבוע. לדברי גלבוע, שראיון איתו עתיד להתפרסם ב"מוסף הארץ" הקרוב, "מבקר המדינה אמנם מדבר על המאבק בשחיתות, אבל העשייה שלו בתחום ירדה מאוד. למבקר אין יותר רצון לטפל בשחיתות הקשה".

גלבוע מונה שתי פרשיות שבהן היו מעורבים שוטרים, שלטענתו חקירתן מוסמסה מחשש לפגיעה בחקירות אולמרט. "המבקר אמר לי בארבע עיניים שהוא עדיין צריך את משטרת ישראל כדי שתסיים כמו שצריך את התיקים בעניינו של אהוד אולמרט", אומר גלבוע. נוסף על כך, גלבוע מחזק את תדמית לינדנשטראוס כרודף פרסום. מבקר המדינה דוחה בתגובה ל"הארץ" את הטענה לעיכוב בחקירות שוטרים ובמיוחד את הקשר בין החקירות שלהם לחקירת אולמרט. אגב, יואב יצחק הקדים תגובה לפרסום וכבר אתמול העלה ידיעה באתרו המשיבה לגלבוע ותוקפת אותו.

המחנאות, אם כן, חוגגת, ונערכת בצירופים חדשים. אם בעבר ניתן היה למנות את "ידיעות אחרונות" כבולט במבקרי לינדנשטראוס, ואת "הארץ", יואב יצחק, ו"ישראל היום" כנאמניו, נראה כי פרשת איציק עירבבה את המסקרים ויצרה פילוג במחנה המבקר. היכן נותר הקורא? כרגיל, מבולבל ביותר ונעזב להחליט בעצמו למי ולמה להאמין.

והצנע לכת

"הרבה יותר מיליונרים בישראל", קראה אתמול שחור על גבי ורוד הכותרת הראשית בעיתון "גלובס", שהתבססה על "דו"ח העושר העולמי של מריל לינץ'". על-פי הדו"ח, בשנת 2008 נמנו 5,900 מיליונרים בישראל, ואילו בשנת 2009 קפץ המספר בכ-42% לכדי 8,419 מיליונרים. "זהו הגידול החד ביותר אחרי הונג-קונג (104%) והודו (51%)", קראה כותרת המשנה לראשית, ואז הוסיפה: "הצד הפחות זוהר: ישראל מובילה גם באי-שוויון".

המתח בין החגיגה בגין צבירת ההון ובין השלכות המצב הזה על הרוב המוחלט של האוכלוסייה בישראל בולט גם בידיעה מאת שי ניב. ניב דיווח על ממצאי הדו"ח אך הוסיף: "מנגד, ואת זה לא אומרים במריל לינץ', העובדה שהגידול העולמי במספר המיליונרים עומד על 17.1% בלבד ושישראל רשמה את הגידול החד ביותר אחרי הודו (51%) והונג-קונג (104%) מחזקת לא פחות את העובדה שישראל היא מובילה שלילית באי-שוויון בקרב המדינות המפותחות". ניב הדגיש כי "הזינוק הזה במספר המיליונרים נעשה בשנה שבה המשק המקומי היה מצוי עדיין במשבר (לפחות במחצית הראשונה), ורבים מהשכירים במשק עדיין סופגים קיצוצים בשכר ובתנאים".

כל עיתון חסר פניות, ששם במרכזו את האדם ולא את ההון, היה צריך להבליט בדיווחיו על הזינוק העצום במספר בעלי ההון את הפערים בין עשירים לעניים בחברה בישראל. אך ברוב העיתונים לא מופיעים אפילו המשפטים היחידים שטרח ניב לשלב בדיווחו. ב"ישראל היום", "כלכליסט" ו"דה-מרקר" הדיווח על הדו"ח שפורסם אתמול הוא כשל קומוניקט שיצא ממשרדי מריל לינץ'. בשער "הארץ" מצוין בכותרת המשנה ובכמה משפטים כי זינוק מספר העשירים עשוי להצביע על התרחבות בפערים החברתיים.

יוצא דופן יחסית לטובה הוא "מעריב", שבכפולה האחרונה שלו מפרסם, לצד ידיעה מאת יהודה שרוני על דו"ח העושר של מריל לינץ', טור מאת רותי סיני, המזכירה כי "התוספת המרשימה למצבת המיליונרים פירושה גידול בפערים ובאי-השוויון". לדבריה, "קבוצה קטנה, יחסית, של כמה אלפי עשירים שולטת במחצית ההכנסות של החברות הישראליות. לשאר, יותר מ-7 מיליון אזרחים, לא נשאר הרבה. למעשה, אפשר לומר שלישראל יש לא רק בעיית עוני, אלא גם בעיית עושר".

במוסף "עסקים" של "מעריב" אין לבעיית העושר כל זכר. כותרת על מולטי-מיליונרים חדשים מופיעה בשער העיתון על רקע יאכטה, שעון יוקרה וכוכבים נוצצים, כאילו לא חלפו כמה עשרות שנים מאז השיקה התוכנית "סגנון החיים של העשירים והמפורסמים" בהנחיית רובין ליץ' את סוגת המציצנות לחייהם של בעלי ההון.

בכפולה הפותחת ידיעה חגיגית על העשירים, אינפוגרפיקה נוצצת המפרטת את תחומי הבזבוז העיקריים שלהם, וטור קצר מאת יהודה שרוני, המספר על חבר, מולטי-מיליונר צנוע: "נכון, יש לו גינונים ופנטזיות שכסף גדול יכול לאפשר: חליפות מהודרות, ג'יפ משודרג, אחוזת מגורים חלומית עם בריכת שחייה, טיסות במחלקת עסקים ואוסף אמנות ישראלית מכובד. אבל זה הכל. מעבר לכך, אותו איש עסקים אינו חי בראוותנות [...] הדגם של אותו איש עסקים מאפיין, לדעתי, את מרבית המילונרים או המולטי-מיליונרים בישראל".

עוד על צניעותם של מולטי-מיליונרים ניתן ללמוד מהמוסף "זמנים מודרניים", שצורף הבוקר לעיתון "ידיעות אחרונות". רז שכניק מראיין במוסף את יעל נזרי, בת 22, מלכת יופי לשעבר וכיום החברה של טדי שגיא, איל הימורים בן 38. בתשובה לשאלה "מה כבש אותך?" אומרת נזרי: "העובדה שבסופו של דבר הוא איש מאוד צנוע". בתשובה לשאלה מה בשגיא "קנה" אותה, אומרת נזרי: "מעל לכל זה שהוא צנוע למרות כל הכסף שיש לו".

גם היא, אגב, צנועה למדי. "יש לי מחסום בנושא הכלכלי, בנושא החומרני", היא אומרת לשכניק, "ואני מנסה להתעלם מהצד הזה שקשור לטדי. כבר בהתחלה החלטתי שאני רוצה להכיר אותו כבן-אדם ולא את מה שמסביב. לא את הנוחיות שקשורה למצב הכספי שלו וגם לא את הכיף המתבקש מהעניין [...] אני די מתעלמת מזה. אני גם לא תמיד מבקשת או רוצה לטוס במטוס הפרטי שלו".

השראה

"ארדואן רומז: ישראל עומדת מאחורי גל הפיגועים בטורקיה", קוראת כותרת במדור חדשות החוץ של "מעריב" [סוכנויות הידיעות]. "ארגון הפה-קה-קה הוא רק קבלן משנה", מצוטט בידיעה ראש ממשלת טורקיה, "ואנחנו יודעים עבור מי הוא עובד". ארדואן אמר את הדברים אתמול, בעקבות פיגוע נוסף של הארגון הכורדי, שגבה את חייהם של חמישה נוסעי אוטובוס באיסטנבול.

לאחר מבצע ההשתלטות על המאבי-מרמרה, כתב בן כספית ב"מעריב": "אם אני בנימין נתניהו, אני לא מתנצל בפני טורקיה ולא ממצמץ. להפך. הם מחזירים את השגריר הביתה? נחזיר גם את השגריר שלנו. הייתי גם בודק את השהיית היחסים הצבאיים, בודק סיוע סמוי למורדים הכורדים שהרגו אתמול חיילים טורקים באיסקנדרון".

הירואין שוק

במוסף "סגנון" של "מעריב" כותב איתי יעקב על "קשר השתיקה ארוך השנים בין תעשיית האופנה לסמים, מערכת יחסים שזוכה ליחס סלחני מאנשי התעשייה והתקשורת". יעקב כותב כי "מבחינתי, מספיק היה להשתתף לפני כחודש בלוויה של חבר קרוב מתחום האופנה שמת כתוצאה משילוב בין משככי כאבים לסמים, כדי להבין את המציאות שבה אנו חיים: דוגמניות, מעצבי אופנה, עיתונאים, בני משפחה וחברים התקבצו דומעים מעל קברו הטרי. בלילה, כמה שעות לאחר מכן, נעמדו בתור לשירותים באחד המועדונים בעיר כדי לתת באף".

בין היתר מראיין יעקב את יחצנית האופנה שחף סגל-נייברוג שאומרת, "זה לא סוד שהסמים שרצים בתעשייה הזו – קוקאין והירואין בעיקר – נחשבים כסמים מרזים, שחביבים בעיקר על דוגמניות שמתחזקות את הרזון". עכשיו, אחרי שהפרלמנטרים הישראלים החליטו להוציא את הרזון המוגזם מחוץ לחוק, אולי יחליטו לאסור בחוק גם את השימוש בקוקאין והירואין.

ענייני תקשורת

"מייסד אתר ויקיליקס יצא מהמסתור", מדווח במדור חדשות החוץ של "הארץ" [איאן טריינור], ומצוין כי האתר מתכוון לפרסם בקרוב סרטון המתעד "תקיפה אמריקאית באפגניסטן שבה נהרגו עשרות אזרחים". מייסד האתר, כזכור, ירד למחתרת לאחר שהתברר כי סוכנויות הביטחון של ארה"ב מבקשות לשוחח איתו על מידע רב שהגיע אליו. מדליף בולט לאתר, כך פורסם, הוא חייל זוטר יחסית שהתרברב באוזני האקר על מעשיו. למתעניינים בפרשה מומלץ לקרוא את דיווחו של גלן גרינוולד, התוהה על קנקנם של חושפי המדליף.

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי אילן אבישר ימלא את מקומו של אמנון נדב בתפקיד יושב-ראש מועצת הרשות השנייה.

ב"ישראל היום" מדווח דני ברנר כי המשטרה חושדת שמשרדי המקומון "קול הזמן" בטבריה הוצתו בכוונה תחילה. העובדה שהמקומון שייך לבניו של ראש העיר מצוינת בידיעה, אך לא באופן שמעלה טעם לפגם.