המציאות
"אחרי החגיגות – מתברר שיש מדינה לנהל. הפתרון המצרי: משטר צבאי לחצי שנה – 'או עד הבחירות'. אך מפגינים רבים מסרבים להתפנות מהכיכר ודורשים להקים ממשלת מעבר חדשה ועצמאית", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של עמית כהן בעמ' 12 ב"מעריב".
"ישראל מקבלת בוושינגטון ציונים גבוהים על התנהלותה הפומבית, וגבוהים פחות בגלל התבטאויות מאחורי הקלעים", כותב שמואל רוזנר במדור הדעות של "מעריב" על היחס האמריקאי לתגובות הישראליות לאירועים במצרים. "על שתיקת הממשלה, על הצלחת ראש הממשלה נתניהו בבלימת פטפטת מיותרת של שרים, בהימנעות מהצהרות בעד ונגד, ישראל זוכה להערכה. על הטפטוף הבלתי פוסק של ביקורת על אובמה, על הדיבורים על 'נטישת' מובארכ, על ההיסטריה הקלה שמא ינטוש הנשיא האמריקאי גם את ישראל – על כל אלה ועוד מקבלת ישראל ציון מספיק בקושי".
"האירועים במצרים הפכו את ראש הממשלה נתניהו לזהיר פי כמה", נכתב בכותרת המשנה לטור של שלום ירושלמי באותו עמוד. "התוצאה בשטח: המשך המשא-ומתן המדיני נכנס להקפאה עמוקה". "במצרים אירעה הפיכה צבאית שנועדה למנוע ממובארכ להוריש את השלטון לבנו גמאל. מי שמצפה לדמוקרטיה לא מבין את המציאות", כותב ד"ר דוד בוקעי בשלישי מבין חמשת הטורים במדור. הרביעי עוסק בתוכנית "האח הגדול". החמישי בריטלין.
"לנוכח הטלטלה העוברת על מצרים והאזור, כדאי להזכיר כי השלום עם מצרים אינו רק נכס אסטרטגי, הוא ערך מוסרי", כותב שלמה אבינרי בפתח מאמרו במדור הדעות של "הארץ". "ועכשיו: הפגנות בטהרן", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות".
ועוד בקשר למצרים
"אחת הטענות היא שהקמת זרוע יבוא גז תקבע מחיר תקרה לגז", אומר סיון איזסקו מ"כלכליסט" ליגאל לנדאו, בעל השליטה בחברת קידוחי הנפט והגז רציו, אחרי שזה קורא לישראל לייצא את הגז שבתחומיה ולא להשתמש בכולו לצריכה עצמית. "ממש לא", עונה לו לנדאו, שמקדיש חלק מהראיון למתקפה על המלצות ועדת ששינסקי (להעלאת המסים על חברות גז ונפט), ומבאר: "מחיר התקרה הוא מחיר הגז ממצרים, והוא מחיר נמוך כשלעצמו, מה שממילא יביא לכך ששותפויות הגז הישראליות ימכרו גז זול למדינת ישראל".
אז רגע, הגז המצרי טוב ליהודים? ואת זה אומר אחד מ"טייקוני האנרגיה", מי שמימן קמפיין אפל שהכפיש את ועדת ששינסקי והתומכים בה, רמז רמיזות מכוערות על בגידה לאומית, והכל תוך שימוש בספין של "הגז המצרי"? רגע, בעצם לא, הקמפיין ההוא הרי לא היה של חברות הגז, אלא של סטודנט אנונימי מבר-אילן שפתאום קיבל תרומה מפתיעה של כמה מיליוני שקלים. כן, שכחתי את הפרט הזה לרגע.
לא הזמן לחשבון נפש
"בני גנץ יתמנה הבוקר לרמטכ"ל ה-20", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "אתמול, בישיבת הממשלה שבה אושר המינוי, פרץ ויכוח סוער בין השר איתן לשר ברק לגבי התנהלותו בעניין גלנט", נכתב בכותרת המשנה. "הרמטכ"ל ה-20", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", "צמרת המדינה נפרדה אמש בתודה ובהצדעה מהרטכ"ל היוצא, גבי אשכנזי", נכתב בכותרת המשנה, המצטטת דברי שבח של פרס ונתניהו. בתמונה נראית לחיצת היד בין אשכנזי לשר הביטחון, שהאשים אותו האשמות חמורות לפני ימים אחדים, מעל לכיתוב "בסוף – לחיצת יד".
"הארץ" – שטיפל באופן עיתונאי בפרשות השונות שהניבה יריבותם המרה ו(למרות ההסברים הרבים כל-כך)הבלתי מוסברת של הרמטכ"ל היוצא ושר הביטחון בהווה – מציין כעיקר את חדשות היום (גנץ) ומשאיר מקום לניתוח חדשות האתמול (אשכנזי). "ישראל היום", שנטה להעדיף את ברק (ושהפרשן המרכזי שלו, דן מרגלית, הוציא אתמול ספר יחד עם עיתונאי "ידיעות אחרונות" רונן ברגמן, "הבור" שמו, שמוקדש להבאת הגרסה המפורטת נגד אשכנזי), מדחיק ככל יכולתו את אשכנזי ומתמקד בגנץ. שני הטבלואידים, שמסיבותיהם שלהם תקפו בחריפות יתרה את ברק ואימצו לחזם המיוזע את אשכנזי, ממשיכים לחיות את הזמנים ההם, שהסתיימו אתמול.
"תודה", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", מתחת לתצלום של אותה לחיצת יד עם הכותרת "למרות הכל" (היריבות לא מנעה אמש מברק ומאשכנזי ללחוץ יד במסיבת הפרידה מהרמטכ"ל היוצא. 'זה לא הזמן לחשבון נפש, אלא לומר תודה'"). "כהונתו של גבי אשכנזי מגיעה היום לסיומה. 'מיד אחר-כך אני עולה על בגדי ספורט ויוצא לרוץ כדי לנקות את כל הג'יפה'", נכתב בכותרת המשנה. "אמא של אשכנזי: מה שעושים לו זה רשעות", נכתב בכותרת אחרת על השער.
הכותרת "תודה" אינה מודפסת ככותרת הראשית של "מעריב", אלא מופיעה על השער ככותרת הטור של בן כספית, כך: "תודה, גבי". הכותרת הראשית היא "האזרח אשכנזי". "הדבר הכי מטורף, שלא לומר בלתי נתפס בכל הערב הזה, היה נאומו של שר הביטחון אהוד ברק", כותב כספית. "לפני שבוע הוא התייצב בטלוויזיה ודיווח לעם ישראל שהרמטכ"ל סובל מ'בעיות אתיות ומקצועיות מהדרגה הראשונה' [...] זה לא הפריע לו להתייצב אתמול לטקס הפרידה [...] ולשאת נאום משכנע, פרוגרמטי, לפעמים אפילו מרגש, בשבחיו של אותו רמטכ"ל ממש". מצד שני, מי אם לא כספית צריך להכיר ולהוקיר את הסתירות הבלתי נמנעות שבאישיותו של כל אחד מאיתנו.
מקום בטוח
"הדאגה שלי לבני היתה כמו כל אמא אחרת: שחלילה לא יתקרר וכמובן לא לשכוח לאכול טוב", כותבת עדנה ממן מירושלים במכתב הפותח את שתי כפולות העמודים במוסף "המגזין" של "מעריב", המוקדשות למכתבים שכתבו אזרחים לרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי. "ואתה נתת לנו ביטחון שחיילינו נמצאים במקום בטוח", מוסיפה ממן.
כיצד ניתן להמשיל את ההדחקה העצומה, הסתירה המהדהדת, בדבריה של מי שבנה התחמש והצטרף לצבא והיא כותבת למפקדו שדאגותיה הן "שלא יתקרר ויאכל טוב", של מי שבנה הפך לחייל והיא מלאת ביטחון שהוא נמצא במקום בטוח? אולי על-ידי תיאור עיתון שמבקש מקוראיו לכתוב מכתבים מרגשים למפקד הצבא עם פרישתו ופורש אותם יום אחרי יום על גבי עוד ועוד עמודים.
בעוד שבהחלט ניתן להבין ולהזדהות עם הצורך בהדחקה, את הסתירות העצמיות, של אם השולחת את בנה לשדה, אולי לשדה הקרב – קשה יותר להרגיש כך כלפי עיתון ששדה המערכה שלו הוא המרדף אחרי אהבת הקוראים, וכספם. כיצד כותב אחראי המרפאה הגדודי דורון סבן לאשכנזי: "היה גאה בשירותך למען מדינתנו, ואל תפנה אוזן קשבת לכל הרכילאים הללו מסביבך".
הרכילאים שסביבנו
"אבל בעיקר, רציתי ללחוץ את ידך בפעמים שספגת עלבונות והבלגת ולא השבת מלחמה", כותבים זלדה וחנוך כוכבי מכרמיאל. "אני גאה בשם יהדות בולגריה על היותך רמטכ"ל ובן-אדם". האם אשכנזי ספג ולא השיב מלחמה? לפי גרסה אחת, אשכנזי השיב מלחמה שערה בעוצמה רבה, באמצעות דובר צה"ל אבי בניהו, "מבריק הדוברים בישראל", כפי שמכנה אותו היום רונן ברגמן ב"הארץ". ברגמן גם מכנה אותו מי ש"משקר בלי הפסקה". בניהו בתגובה אומר שברגמן שקרן. וגם צעיר. ברגמן היה אומר, אולי, שהנה הוכחה לשני הכינויים שנתן לבניהו.
"רונן ברגמן, אתה טוען שהרמטכ"ל אשכנזי שקרן?", שואלת כותרת הראיון במדור "שיחת היום" בחלק ב' של העיתון, שבו משמיע ברגמן את הדברים באוזני מרב מיכאלי. אחרי כל המהומה מחרישת האוזניים, אחרי ההאשמות וההכפשות סביב המלצתו של אשכנזי בעד הרפז בהליכים שננקטו נגדו, תשובתו הברורה של ברגמן מותירה בפה טעם רע במיוחד: "לא אמרתי שהוא שיקר ביודעין". אז מה כן? הולך שולל בידי נוכל. "אני לא יודע מה גרוע יותר, שסגן רמטכ"ל או מנכ"ל משרד ביטחון, נוכל מצליח להוליך אותו באף, או שהוא משקר ביודעין. שתיהן נוראיות". ובכן, הנה תשובה: האפשרות השנייה גרועה הרבה יותר.
ברגמן מתייחס גם לטענה האחרת שלו ושל מרגלית נגד אשכנזי, כי השתמש בהרפז כמרגל בלשכת שר הביטחון. במה הדברים אמורים? הרפז, הולך רכיל, בא והשמיע ממרכולת הרכילות שלו באוזני אשכנזי. מרגל? מאטה הארי? ענת קם? ואולי פשוט עיתונאי? "גם לשכת ברק יוצאת רע מהתיאור", אומרת מיכאלי. "לשכת ברק חטאה בדברים אחרים, ואני גם לא רוצה לשפוט את הדברים ערכית", עונה ברגמן. טוב, הרי הוא לא שופט, בסך-הכל עיתונאי.
מה באשר לעסקאות נשק אפלות שבהן מעורבים הרפז, אשכנזי ובנו איתי? מה באשר למכירת נשק למדינות עוינות? לשימוש מושחת בקשרים לצרכים עסקיים? כל הטענות הללו, שהושמעו בגלוי בשולי שוליה של התקשורת הישראלית ונרמזו במרכזה, נעדרות מהספר של מרגלית וברגמן, וגם מעיתוני היום, כולל העמוד השלם החתום על-ידי "כתב 'ישראל היום'" ומוקדש לפירוט הטענות נגד אשכנזי מתוך הספר "הבור". מצאתי אותן רק בדברים שהביא יוסי יהושוע ב"ידיעות אחרונות" מפי אמו של אשכנזי, פרידה: "זו פשוט רשעות, אני שומעת אנשים מדברים ולא מאמינה. הפכו את הבן שלי לסוחר נשק. לא ידעתי שהוא כזה".
במדור הדעות של "הארץ" חוזר אמיר אורן על הפרשנות שלפיה אשכנזי התעמת עם ברק ונתניהו והתנגד לתוכניות התקפיות שלהם. כעת, טוען אורן, היצר ההתקפי רק יגבר אצל הפוליטיקאים, כפי שקורה כשהם "נקלעים לנחיתות ערב בחירות". השקפתו של גנץ, כותב אורן, קרובה לזו של אשכנזי; "יידרשו לו תעצומות נפש והקפדה על ממלכתיות כדי לדעת את הגבול הדק שבין מימוש הנחיותיו של הדרג האזרחי הנבחר לבין התמסרות למי שיבקשו לעשות בו שימוש פוליטי". ברק היה אומר שאורן קורא כאן לפוטש. אולי ארי שביט יכתוב כך מחר באותו מדור.
"ואחרי שאמרתי את כל זה, אני גאה להגיד שאם היו שתי חצרות בעולם, אחת בה רובצים אהוד ברק, יוני קורן, דן מרגלית והחברים מ'ישראל היום', והשנייה בה יושב גבי אשכנזי, אין לי ספק באיזו חצר הייתי מעדיף להיות", כותב בן כספית אחרי שהוא מכחיש שהוא עיתונאי החצר של אשכנזי. "לחייך, גבי", חותם כספית. שנאמר: יש עיתונאים אטומים, יש עיתונאים שקופים ויש בן כספית.
"דובר צה"ל, תת-אלוף אבי בניהו, הוא מאמין גדול במכות מנע תקשורתיות. כבר לפני כחודש הצליח בניהו להדביק לספר את התווית 'הגרסה של יוני קורן', ראש המטה של ברק", כותב עמוס הראל ב"הארץ". "'הבור' אמנם עוין מאוד לאשכנזי, אבל לא חושך את שבטו, בכמה מקומות, מברק וקורן. יהיה קשה יותר לפיכך להגדירו כספר מטעם, נקודה שהמחברים בוודאי היו מודעים לה. אילו התאפקו והמתינו למבקר, טענתם לאובייקטיביות היתה מתחזקת".
"'הבור', שעוד טרם פרסומו נודע כ'ספר של אהוד ברק ויוני קורן', הוא לא ספר של אף אחד", כותב עפר שלח ב"מעריב", כמה עמודים אחרי ההאשמה של כספית את מרגלית וברגמן כי הם "זרזירי העט" של ברק. "אין לו שורה תחתונה", ממשיך שלח, "חוץ מזו: כולם נבלות".
אנשים ציניים בבסיסם
התבטאות של עורך תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול" יורם זק כלפי אחת המשתתפות בתוכנית ("דנה, יש לך חצי דקה לפנות אל הצופים ולשכנע אותם למה את זו שרוצה שאני אשחק לה עם הבולבול בין השדיים"), ששודרה בטעות, גרמה מיד לשני דברים: היא הוכיחה, שוב, שהמציאות מפרשת את עצמה תמיד באופן בוטה ואירוני אלף מונים יותר מהפרשנות המחוכמת ביותר, והיא הביאה לגל של עיסוק תקשורתי (זה היום השני) בתוכנית הפופולרית, שבניגוד להתלהבות העצומה שעוררה בעונות הקודמות, סיקור העונה הנוכחית שלה הוגבל לרוב למדורים המיועדים לכך. כמובן שהאפקט השני הוכיח שוב, מצדו, כי המציאות מפרשת את עצמה באופן בוטה ואירוני יותר מכל וכולי.
לא רק אירוניה ובוטות – בדיון על התוכנית היום ניתן למצוא גם נאיביות קיצונית שאינה יכולה להיות אלא תוצאה של שטיפת מוח רבת עוצמה במיוחד, למשל כמו זו המופעלת על מי שצופה בטלוויזיה. "אנשי קשת הם אנשים ציניים בבסיסם. אל תטעו לחשוב שמדובר באוהבי אדם ובהומניסטים גדולים. אם הם היו כאלה הם לא היו עושים את 'האח הגדול'", כותבת מיכל אהרוני בטור במדור הדעות של "מעריב", שהנחת הבסיס שלו, והעובדה שנדרשה אמירה מהסוג שפלט זק כדי לסתור אותה, מעוררת תמיהה, שלא לומר מבוכה, שלא לומר אימה.
"ההחלקה שלו לא הפתיעה את מי שמכיר אותו", קובעים רז שכניק וגאיה קורן במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", "[...] המיילים הקבוצתיים והבוטים שלו הפכו למסורת משעשעת [...] מקורבים להפקה טוענים שזו לא הפעם הראשונה שבה מופנות הערות סקסיסטיות ופוגעניות כלפי משתתפי 'האח הגדול'". בכתבה מזכירים כי בעבר כבר שודרה בטעות הערה מינית אחרת של זק לאותה משתתפת בתוכנית. "אין ספק כי הנפגע הגדול מהפרשה הוא הבמאי יורם זק", מסכמים צמד כתבי "ידיעות".
"בעולם של 'האח'", נכתב בפמיליאריות בכותרת המשנה לטור של גבי בר-חיים באותו מוסף, "פורנו רגשי הוא רייטינג, אבל מספיק שמישהו יגיד את המלה 'שדיים' כדי שיועמד לסקילה". "שיהיה ברור", כותבת בר-חיים בטור עצמו, "לזק, שגילה אתמול כי הוא הושעה מהתוכנית – טוב, בסדר, הוצא לחופשה – מגיע עונש".
זכות הסיכום לבעלת השדיים שפיתו את זק לומר מה שאמר, דנה רון, כפי שמביא אותם ערן סויסה ב"מעריב": "במקום שאני אהנה ממעמד של מודחת, אני רק עוסקת בלעזור ליורם לעצור את היריקה על הדם שלו".
אתמול התאפקו ב"הארץ" ולא התייחסו לנושא. היום לא, וחבל.
אולמרט בדרך לעוד משפט
ב"מעריב" מדווחים על כך שאהוד אולמרט שלח לפרקליט המדינה משה לדור מכתב התראה לפני תביעת דיבה בעקבות "ביקורת שמתח עליו בראיון שהעניק בסוף-השבוע לכלי תקשורת. לדור התייחס בראיון להלוואות שקיבל אולמרט מידידו, איש העסקים האמריקאי ג'ו אלמליח. 'זה סיפור שערורייתי בצורה בלתי רגילה', הבהיר פרקליט המדינה".