סוריה
התקיפה של חיל האוויר בסוריה בספטמבר האחרון - אתם יודעים, זו שהיתה "לפי מקורות זרים" וש"בכלי תקשורת בחו"ל" דווח כי היא היתה מכוונת להשמדת מתקן גרעיני - חוזרת לכותרות. הפעם אלה האמריקאים, שהעניין נכרך אצלם במאבק בצפון-קוריאה, שכנראה סיפקה את הכור לסוריה, והם מבקשים לערוך דיון בקונגרס בנושא. ישראל, מצדה, רוצה שהדיון ייערך בדלתיים סגורות, מחשש שחשיפה פומבית תוביל להגברת המתיחות עם סוריה.
כך לפחות ניתן להבין מהידיעה ב"ידיעות אחרונות", שכותרתה "עדות מסוכנת" וכותרת המשנה שלה היא "גופי המודיעין בישראל מזהירים: העדות עלולה להוביל לתגובה עוינת מצד סוריה". אלכס פישמן ואורלי אזולאי נותנים קרדיט לנחום ברנע, שחשף ביום שישי כי "בישראל מוטרדים" מהדיון הצפוי.
אבל מי שקורא "הארץ", שסוגיית הדיון על התקיפה בסוריה מספקת לו את הכותרת הראשית, מקבל תמונה מורכבת יותר. לפי "הארץ", "ישראל וארה"ב מתאמות חשיפת פרטי התקיפה במתקן הסורי" (כמאמר הכותרת הראשית על השער). ברק רביד ועמוס הראל כותבים כי ישראל וארצות-הברית חושבות שיש רק "סיכוי קטן" שהדיון יעורר תגובה סורית, ושהוא דווקא עשוי לחזק את ההרתעה הישראלית. אז מי בישראל "מוטרד"? מערכת הביטחון וגורמי מודיעין. "הפרשה החדשה תורמת לחשדנות ההדדית בין לשכות ראש הממשלה ושר הביטחון", נכתב ב"הארץ", שמצטט "הערכות במערכת הפוליטית" כי ראש הממשלה מעוניין בחשיפת התקיפה כדי לצבור פופולריות בקרב דעת הקהל.
ומה יודע מי שקורא "מעריב"? ובכן, ב"מעריב" אף אחד לא מוטרד מהדיון המתוכנן בקונגרס, שכלל לא מוזכר בעיתון. כותרת השער מוקדשת להצהרות יוניות-קיצוניות (אפשר לכתוב כך?) של שר הביטחון: "התנאים להסכם עם סוריה ידועים" ו"מוכנים לדון עם בשאר אסד על שלום". את הידיעה מביא בן כספית, שאומר כי היא ציטוט מראיון שנתן ברק ל"דר שפיגל" וטרם פורסם. בידיעה עצמה מובא המשכו של המשפט שאמר ברק: "אבל אני לא רואה שהסורים מוכנים". ככה עושים כותרת.
ועוד סוריה
פישמן, צבי אלוש ודני שדה מביאים גם ציטוט של שר הביטחון אהוד ברק, שאמר אתמול: "בחזית הצפון יש היום רגישות מיוחדת. אין לנו עניין להידרדרות, והצד השני יודע זאת". וגם ציטוט מהשר עמי איילון, שאמר אתמול: "יש מתיחות עם הסורים בגלל חשבונות פתוחים שיש להם עם ישראל על רקע הפעילות שהיתה בספטמבר בסוריה ועל רקע ההתנקשות בעימאד מורנייה". את הידיעה סוגרים מנכ"לים של חברות תעופה שמעידים כי "הציבור הישראלי לא מודאג מההתרעות על כוונה לחטוף מטוס של חברת תעופה ישראלית".
עזה ויריחו
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", "מלחמת הצלפים", מכוונת לירי הצלפים הפלסטינים באזור עזה. מה שהפך את הירי ל"סיפור" (שהרי הוא נמשך כבר שנים) הוא הניסיון, המכוון או המקרי, לפגוע בשיירת השר אבי דיכטר. "לקסאמים שנורים מעזה נוסף איום חדש: ירי צלפים לעבר שדות חקלאיים", נכתב בכותרת המשנה, שמיד נסתרת על-ידי ההמשך, שכולו חדשות ישנות: "מתנדב אחד כבר נהרג, והתושבים זועקים לעזרה: אין אבטחה, אין פרנסה, הנזק הכלכלי עצום". מדובר בנושא חשוב וכואב, שראוי לסקר אותו גם בלי למתג אותו כ"חדש".
גם ב"מעריב" התרשמו מאוד מירי הצלפים. "הם לבושים בבגדי הסוואה, חמושים במתקפות חדישות ובציוד לראיית לילה, ומכירים מקרוב כל מטר בתוואי השטח", נכתב בידיעה של ירון ששון, עמית כהן, אמיר בוחבוט ואורי בינדר.
רוני שקד מדווח מהאקדמיה הצבאית הפלסטינית ביריחו: "מתקן שכל צבא מודרני במערב יכול להתקנא בו". הקצינים שם לומדים, בין השאר, עברית. לא רק ביריחו מתאמנים חיילים פלסטינים; אבי יששכרוף מדווח ב"הארץ" על "יחידת עילית פלסטינית" שמתאמנת בירדן. היחידה הוקמה "לפי תוכנית של צבא ארה"ב ומסיימת כעת הכשרה תחת הדרכה ירדנית ובפיקוח אמריקאי [...] אפילו במערכת הביטחון הישראלית מעריכים שמדובר בכוח משמעותי [...] לפי תוכנית הרשות, הגדוד, שיוצב בקיץ בגדה המערבית, יהיה ראשון מחמישה גדודים שישמרו על הסדר בערי הגדה ויתמודדו עם חמאס". האם יש חשש שהכוחות המאומנים האלו יפנו את רוביהם נגד ישראל ולא נגד החמאס? תהייה זו אינה מועלית בדיווח, למעט במשפט עקיף קצר, במסגרת שנושאה הוא ארגון "הביטחון הלאומי הפלסטיני", ש"כמעט לא היה מעורב בפעילות טרור".
ובשולי הכותרות, עמוס הראל מתייחס לביקור של השר אבי דיכטר בגבול עזה: "דיכטר אינו מחפש את המוות או את הכותרת. לחצי הלעג שהופנו אליו בשידורי הטלוויזיה שלשום לא היה מקום. העובדה שהוא מוצא לנכון להביע סולידריות עם תושבי שדרות ראויה לשבח, לא לגנאי".
חוק ומשפט
"ריח המאפיה עולה מהמיזם של דודי אפל" היא אחת הכותרות ב"ידיעות אחרונות", עם סיפור שער שמגיע מאיטליה. מנחם גנץ מדווח מרומא על התפתחות נוספת בפרשות השחיתות שנקשרו בשמו של איש העסקים: "תובע איטלקי מצא קשר בין הפרויקט של אפל לבין המאפיה המקומית". הידיעה כתובה באופן מעורפל משהו, ולא ברור כיצד אפל קשור לעניין. "לאחר שפרויקט האי היווני בראשותו של אפל עורר סערה בישראל, הוא העביר את זכויות השימוש במיזם הנופש והתיירות לקבוצת משקיעים אירופים", נכתב. כך או כך, פוליטיקאים ואנשי חוק איטלקים יוצאים נגד המיזם התיירותי, העתיד לקום בדרום איטליה, וטוענים שהוא נגוע בקשרים עם הפשע המאורגן.
"גידול דרמטי בתפיסות הסמים" היא כותרת של יובל יועז ב"ידיעות אחרונות", שמסביר כי השיפור בביצועי המשטרה חל אחרי שהוחלט להעביר את הדגש מרדיפה אחרי משתמשים לניסיון לשים יד על הסחורה לפני שהיא מגיעה לשוק.
ובשולי הכותרות, תומר זרחין מדווח ב"הארץ" על עבודת דוקטורט וספר של ד"ר מיכל טמיר, העוסקים ב"אכיפה סלקטיבית". לפי טמיר, "בעבירות יומיומיות בתחומי תכנון ובנייה, איכות הסביבה, חופש ביטוי, רישוי עסקים והגנה על עובדים, לרשויות החקירה והתביעה יש שיקול דעת רחב אם לאכפן. שיקול הדעת הרחב הזה מוליד את האכיפה הסלקטיבית". כותרת הידיעה היא "אישום בהסתה? תלוי מי החשוד", והדוגמה שניתנת היא של פעילי ימין שהואשמו בהעלבת עובד ציבור בזמן ההתנתקות, טענו כי מדובר באכיפה סלקטיבית מאחר שפעילי שמאל שנהגו בצורה דומה לא נתבעו, וזכו כעת לנצחון ביניים בבית-המשפט.
מים
ענייני מים תופסים שתי כותרות על שער "הארץ". הראשונה היא "שר החקלאות: הבצורת תשנה את צבע הארץ". מיכל גרינברג מדברת עם חקלאים ועם שר החקלאות, המזהירים כי קיצוץ מכסות המים בשל מיעוט הגשמים יפגע בגידולים.
הכותרת השנייה היא "צריכת המים ממקורות טבעיים קטנה מאז 1967", אולם זו אינה כותרת אקולוגית, אלא היסטורית-פוליטית. צפריר רינת כותב כי עובדה זו, העולה מבדיקה שערכה רשות המים, מלמדת כי ישראל לא פתחה במלחמה ב-67' כדי להשתלט על מקורות מים. בידיעה מודגש גם כי הממצא הזה סותר טענה דומה שהשמיע מומחה מים גרמני בראיון למוסף "הארץ" בחודש שעבר.
ועוד מים: שודדי ים חטפו יאכטת תענוגות צרפתית ועליה עשרות אנשי צוות. הסיפור מגיע לשער "ידיעות אחרונות", שמדווח כי הצבא הצרפתי מתכונן לחלץ את בני הערובה. הדיווח בעמודים הפנימיים מפויס יותר, ולפיו בצרפת מתכוננים דווקא למשא-ומתן, וממתינים לדרישת כופר.
אוויר
זוהר בלומנקרנץ מדווח ב"הארץ" כי בעקבות עתירה של ארגוני זכויות אדם, הנחה היועץ המשפטי לממשלה את רשות שדות התעופה להפסיק להפלות ערבים בבדיקות בטחוניות בשדה התעופה בן-גוריון. או בלשונו של מזוז: "ליישם נראוּת שוויונית".
נחיתת האונס של מטוס קונטיננטל בשדה התעופה בן-גוריון מגיעה לשער "מעריב". "דרמה בטיסה 085" היא הכותרת. מה הסיפור? קצר חשמלי במנוע ימין, שגרם למטוס להיפטר מהדלק ולחזור לנחות בישראל. יש גם צילומים מערוץ 10 ("הוא מפזר את הדלק מעל הים", "טכנאים בודקים את המנוע המקולקל", "הנוסעים הנרעשים מחכים לתיקון המנוע"). לשמחת כולם, הנזק היחיד שנגרם הוא בזבוז הזמן של הנוסעים, שהשתעממו שעות ארוכות בשדה התעופה. הסיקור של "מעריב" מעביר היטב את תחושות השעמום ובזבוז הזמן.
חמץ
פסק הדין של השופטת תמר בר-אשר, שהתירה לבתי אוכל למכור חמץ בפסח בנימוק שהם אינם "מקום פומבי", ממשיך לעורר תגובות. ב"הארץ" כותב זאב סגל שהשופטת "הלכה בדרך המלך השיפוטית של פרשנות לחוק", ולכן אין פסול בהחלטתה לאפשר מכירת חמץ בתוך בית עסק, בניגוד להצגתו מחוצה לו.
יאיר שלג שואל באותו עמוד אם ראוי שספר החוקים של מדינת ישראל יכלול איסור על מכירת חמץ, ומשיב "כן". לדבריו, איסור אכילת חמץ בפסח, כמו איסור אכילת חזיר או שביתה ממלאכה בשבת, הוא אחד מאבני היסוד של התרבות הלאומית, ולא ערך דתי בלבד, ולכן ראוי לעגנו בחוק.
גם שרת החוץ ציפי לבני מתנגדת לפסק הדין הנוכחי. במאמר, שתחילתו על שער "מעריב", היא כותבת נגד "השחיקה של הקשר עם העניין היהודי" וקוראת לכינון חוקה. בינתיים המפלגות החרדיות אינן עוסקות בדיונים תיאורטיים: יו"ר ש"ס, אלי ישי, מתכוון לנסות לשנות את ניסוח החוק כך שלא יאפשר את הפרשנות שנתן לו פסק הדין, וח"כ משה גפני מיהדות-התורה פנה למנכ"ל מקורות וביקש ממנו שבפסח תספק החברה רק מים שמקורם בקידוחים ובארות, ולא מהכינרת, "שאנשים זורקים לשם פרוסות לחם, פיתות ודברי חמץ אחרים".
חמץ חמץ, אבל יש עוד ימים בשנה חוץ מפסח. "מחיר הלחם האחיד עומד לעלות שוב", מדווחת כותרת ב"מעריב".
חוץ
"הארץ" מדווח כי נמשך הדיכוי הסיני של המחאה הטיבטית: "כוחות משטרה סיניים פתחו באש ביום חמישי האחרון לעבר מאות מפגינים שהתכנסו במחוז הטיבטי גאדזה שבמערב סין". לא ברור כמה נפגעו: אף אחד (לפי הסינים), שמונה או 15 (לפי מקורות לא-סיניים).
תקשורת
חגי חיטרון כותב את ביקורת הטלוויזיה היומית ב"הארץ" ומספר על רב-שיח בנושא התוכנית "הישרדות" שנערך בשבוע שעבר: "בסיום פנה אפוא ראש החוג ד"ר נועם למלשטרייך בשאלה מתריסה אל הנוכחים באולם: 'למה, למה אתם נמשכים לתוכנית הזאת כמו פרפרים אל האש?'. לבי איתו: זה בידור שמצליח, וההצלחה הגדולה הזאת אומרת משהו עצוב ומטריד - על כולנו".