סקר הוא כלי מדעי מרתק. אתה לוקח קבוצה של אנשים, שואל אותם כמה שאלות, ואם אתה בונה את הסקר נכון, ובוחר את הנסקרים בצורה נכונה, קיבלת חלון אל דעתה של קבוצה עצומה של אנשים, נניח "תושבי מדינת ישראל" או "גולשי האינטרנט בישראל". אין פלא שאמצעי התקשורת אוהבים תוצאות של סקרים ומפרסמים אותן בהרחבה.

בשנים האחרונות ניהלתי בשיתוף הסטטיסטיקאי סער גרשון שלושה מחקרים מהסוג הזה (שניים כבר פורסמו, השלישי בדרך). המחקרים ניסו לבחון את עמדותיהם של גולשי האינטרנט בישראל ביחס למגוון רחב של סוגיות, כמו גם את ההתנהגות שלהם בפועל. אולם ככל שנכנסתי עמוק יותר לעולם הסקרים, הבנתי את המורכבות העצומה שכרוכה בהם.

בימים האחרונים התפרסמו תוצאותיו של סקר שבוצע עבור איגוד האינטרנט הישראלי לקראת "יום האינטרנט הבטוח", שצוין ביום שלישי. היום עצמו, שמתקיים אחת לשנה, מבקש להעמיד בסדר היום הציבורי את הסכנות הכרוכות בגלישה באינטרנט, בעיקר עבור ילדים. מהסקר, שיזם איגוד האינטרנט הישראלי ובוצע על-ידי חברת Zeta Tools, נמצא כי "81% מכלל האוכלוסייה חושבים כי הרשת היא מקום לא בטוח עבור ילדים ובני נוער". נתון מרשים, הלא כן?

הוא כל-כך מרשים שהוא פורסם במספר רב של כלי תקשורת, ובהם "ישראל היום", "גלובס", "ערוץ 7" ומקומות אחרים, כולם מבוססים, שלא לומר מועתקים מלה במלה, מההודעה לעיתונות שפירסם איגוד האינטרנט הישראלי.

העובדה שעיתונאים מגלים לא פעם עצלנות מחרידה ומעתיקים הודעות לעיתונות לא תפיל אף אחד מהכיסא, ועדיין, נראה שבמקרה הזה אף אחד לא טרח לשאול את עצמו כמה שאלות בסיסיות שהופכות את תוצאות הסקר לכאלו שצריך להתייחס אליהן עם קורטוב של מלח. או עם ים המלח.

נתחיל במשפט שפותח את ההודעה לעיתונות של איגוד האינטרנט הישראלי ושצוטט בצורה זו או אחרת בכלי התקשורת: "81% מכלל האוכלוסייה חושבים כי הרשת היא מקום לא בטוח עבור ילדים ובני נוער". הבעיה עם המשפט הזה היא שלא ברור מהו "כלל האוכלוסייה".

מעיון בשאלות שנשאלו בסקר (להלן קישור לקובץ אקסל עם השאלות והתפלגות התשובות) עולה כי אין לדעת מהם מאפייני אוכלוסיית המדגם. לדוגמה, האם המדגם כולל ערבים? חרדים? אין לדעת. ייתכן שהמדגם כולל גם ערבים וחרדים, אבל בשום מקום לא מתוארת מסגרת הדגימה. גודל המדגם, 506 נשאלים, ואופן הדגימה – מתוך פאנל אינטרנטי – מעלים את הסברה שמדובר באוכלוסייה יהודית בלבד, אבל ייתכן שאני טועה. פנייה שלי ליוזמת הסקר, עו"ד מי-טל גרייבר-שוורץ, מנהלת עמותת איגוד האינטרנט הישראלי ומי שמצוטטת בהודעה לעיתונות, לא נענתה.

(קריקטורה: שאטרסטוק)

אם המדגם אינו כולל ערבים וחרדים, איך אפשר לומר שהסקר מייצג את "כלל האוכלוסייה"? זאת ועוד, רק 81% מאוכלוסיית ישראל מחוברים לאינטרנט וגולשים בו. אם כן, הסקר אינו מייצג את "כלל האוכלוסייה", אלא (במקרה הטוב) את אוכלוסיית הגולשים (שאולי יש בה ערבים ואולי לא, אולי יש בה חרדים ואולי לא).

(למעשה, 77% מההורים לילדים סבורים ש"הרשת היא מקום לא בטוח עבור ילדים ובני נוער" ולא 81%, אבל בואו לא נהיה קטנוניים סביב 4% זעומים. למעשה, בואו לא נהיה קטנוניים סביב 3%, שכן הנתון המדויק הוא ש-80% מכלל המדגם סבורים שהרשת אינה מקום בטוח, ולא 81%, אבל "ישראל היום" ו"ערוץ 7" פירסמו בכל זאת את השגיאה שמופיעה במקור בהודעה לעיתונות. נו טוב, כולה אחוז אחד, אל תעשו עניין.)

הלאה. האם המדגם כולל ילדים? ובכן, כאן דווקא יש תשובה, על אף שהיא אינה מופיעה בהודעה לעיתונות וגם לא בדיווחיהם של אמצעי התקשורת. התשובה היא שלילית. הסקר בדק נשאלים בני 18 ומעלה. עובדה זו חשובה מאחר שהסקר נועד ל"יום האינטרנט הבטוח", שמתמקד באופן שבו הילדים משתמשים באינטרנט. הנשאלים נשאלו "באיזו מידה לדעתך רשת האינטרנט היא מקום מוגן עבור ילדים?", אך אף אחד לא שאל את הילדים מה דעתם. אין להכחיש שעמדת המבוגרים חשובה, שכן הם אלה שצריכים להגן על ילדיהם, אבל האם לא ראוי להתעניין גם בדעתם של הילדים?

א-פרופו "מבוגרים שצריכים להגן על ילדיהם", רק ל-42% מהמדגם, כלומר רק ל-213 נשאלים מבין 506 הנבדקים, יש ילדים מתחת לגיל 18, אבל התשובות שפורסמו מתייחסות לכלל המדגם, כלומר גם לעמדתם של אנשים שאין להם ילדים.

הנה נתון מעניין נוסף שמופיע בסקר אך לא פורסם בשום מקום. הסקר שאל את השאלה הבאה: "האם היית מעורב בפגיעה באדם אחר באינטרנט?". מעט יותר מאחוז אחד מהנשאלים (משהו כמו שישה נשאלים) ענו בחיוב ו-99% ענו בשלילה. זה לא הפריע לאותו הסקר לגלות כי 32% מהנשאלים דיווחו שנתקלו בבריונות נגד אדם בפייסבוק או ברשת חברתית אחרת. מעניין. אם המדגם הוא אכן מדגם מייצג, היכן כל האנשים שאמורים לייצר את כל הבריונות הזו ששליש מהנשאלים מדווחים עליה?

התשובה היא, כמובן, שאנשים משקרים. גם אם הם פגעו במישהו באינטרנט, הם לא ידווחו על כך בסקר, כפי שאנשים לא יענו בחיוב על השאלה "האם תקפת מינית אדם כלשהו?", על אף שכמה מהם עשו זאת. ללמדך שהדבר החשוב בשאלון, כפי שלמדתי למרבה הצער גם על בשרי, הוא לא רק לנתח את התשובות, אלא גם לדעת לשאול את השאלות הנכונות.