חרדים

חייל צה"ל שנהרג אתמול נדחק מהכותרות הראשיות של כל העיתונים, למעט "ידיעות אחרונות", מפני ההבטחה הגלומה בפסיקה מאתמול של בג"ץ לגיוס עתידי של חיילים ממגזר גדול בציבור הישראלי שנמנע מכך עד כה. "בג"ץ: להפסיק לממן לימודים של חרדים שגיוסם נדחה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "בג"ץ הורה להפסיק לממן תלמידי ישיבות שלא התגייסו לצה"ל", מוסרת גם הכותרת הראשית של "מעריב".

ב"ישראל היום" נבחרה כותרת ראשית אחרת, בוטה ובריונית: "אין גיוס, אין כסף". רק שלשום השווה גונן גינת ב"ישראל היום" בין האמירה של מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, שאמר כי עיכוב בתהליך המדיני עלול להביא להגברת החרם על ישראל, לבין אמירה אנטישמית של גנרל בריטי מ-1946, שאמר כי יש לפגוע ביהודים "בצורה שהיא השנואה על הגזע הזה יותר מאשר על כל גזע אחר, פגיעה בכיסיהם". אבל מה שאסור לקרי, מותר לרגב.

ב"הארץ" בוחרים שלא לעסוק ברמיזות באשר לאופיים של החרדים והיחס שלהם לכסף, אלא להתמקד במקבלי ההחלטות: "ההחלטה מהווה אזהרה לממשלה, המתמהמהת בחקיקת חוק גיוס חדש. נתניהו הגביר באחרונה את מעורבותו בסוגיה. שקד מאשרת: יש קשר רצוף עם ההנהגה החרדית", נכתב בכותרת המשנה לראשית.

בחירה זו של "הארץ" אינה נשענת רק על התרחקות מסנסציות עיתונאיות (העלולות להיחשד על-ידי פרשנים ב"ישראל היום" כבעלות ניחוח אנטישמי), אלא משום שלפי ניתוחו של העיתון, מושאה המשמעותי של הפסיקה דווקא אינו הציבור החרדי: "בג"ץ הוציא אתמול אזהרה פומבית לכנסת, בשל העיכוב המתמשך בחקיקת חוק הגיוס החדש. חרף זעקת המפלגות החרדיות אמש, המשמעות הכלכלית של צו הביניים שהוציאו השופטים אינה רבה במיוחד", כותב עמוס הראל בטור פרשנות. "בחישוב גס, נראה שהוקפאו הקצבות לישיבות בשיעור שנתי של כ-10 מיליון שקלים. לב העניין הוא אחר: בג"ץ, אמנם בלשון משפטית מורכבת ומפותלת במקצת, דורש מהכנסת להשלים את החקיקה, מטיל ספק בסמכותו של שר הביטחון להמשיך לדחות את גיוס החרדים, ובתוך כך גם נוקט צעד מעשי ומקפיא את ההקצבות לישיבות עבור תלמידים שגיוסם נדחה.

"[...] נדמה שבית-הדין קץ בסחבת הפוליטית הארוכה בטיפול בנוסח החוק החדש, שנועד להחליף את חוק טל, שתוקפו פג כבר באוגוסט 2012. מאז, זה שנה וחצי שהפוליטיקאים מבקשים מבג"ץ להתאזר בעוד מעט סבלנות. ועדת פרי הגישה את מסקנותיה עוד בקיץ שעבר. הוועדה הפרלמנטרית, בראשות ח"כ איילת שקד (הבית-היהודי), אמורה היתה להשלים את החקיקה בתחילת מושב החורף. אבל עד לאחרונה, רוב סיעות הקואליציה התנהגו כאילו הבעיה היא רק של סיעת יש-עתיד, שהעברת החוק היתה דרישה מרכזית בקמפיין הבחירות שלה".

סופה של כותרת המשנה לראשית שצוטטה לעיל הוא רמז למלחמת גרסאות שמנהל העיתון עם גורמים בהנהגה החרדית סביב נכונותה של הכותרת הראשית שפירסם שלשום: "ההנהגה החרדית והצבא מנהלים מו"מ חשאי על הגיוס" ("משיחות פנימיות שניהלו מקורבי הרב שטיינמן עולה כי ההנהגה הליטאית הסירה את התנגדותה הגורפת לגיוס, והחליטה לגבש הבנות עם צה"ל כדי למנוע משבר"). היום כותב יאיר אטינגר, שהיה חתום על הידיעה שלשום, כי "אנשי הרב שטיינמן הכחישו מגעים על הגיוס, חזרו בהם – ואז הכחישו שוב".

לפי הדיווח, חצרו של שטיינמן מנהלת את ענייניה עם "הארץ" באמצעות דובר קבוע (בני רבינוביץ') ועורך-דין ידוע (דוד ליבאי), אולם לא נכתב אם חילופי הדברים כללו גם איום בתביעה. בדיווח אחר של אטינגר, מובלט יותר, נכתב כאמור כי ח"כ שקד, העומדת בראש הוועדה למתווה חוק הגיוס החדש, מאשרת דבר קיומו של "קשר רציף עם ההנהגה החרדית על חוק הגיוס", אולם לא נכתב אם הרב שטיינמן בכלל זה.

עד כמה לוקחים ברצינות בחצרו של הרב שטיינמן את הפרסום ב"הארץ" ניתן ללמוד מן המתפרסם היום ב"יתד נאמן", היומון החרדי הנפוץ ובטאונה של חצר שטיינמן: "יצויין עוד כי גורמים משפטיים ציינו אמש שרוח פסיקתו של הבג"ץ והחלטתו חסרת התקדים נובעות גם מהפרסומים הזדוניים והשקריים בתקשורת, לאורך כל התקופה האחרונה, והשיא בפרסום השקרי שלשום בעיתון 'הארץ' בכותרתו הראשית, בהם פורסם על כביכול מגעים חשאיים בין גורמי הצבא והישיבות על הסדרי הליכי גיוס מסוימים, כאשר דבר זה הביא גם הוא להחלטה החמורה, במחשבה שכביכול על-ידי עצירת תקציבים וסנקציות כלכליות ניתן לכפות הסדרי גיוס שונים".

כוחותינו

כאמור, אתמול נהרג קצין צה"ל בדרום. רק ב"ידיעות אחרונות" מבליטים את הדיווח על כך, אולי בגלל התבטאויות של הוריו של ההרוג, המאפשרות לעיתון לחרוג מהשבלונה המוכרת של דיווחים על חללי צה"ל. "הבן שלי נהרג בגלל שטות", נכתב בכותרת הראשית, ציטוט של אביו של ההרוג, שתמונה שלו מנושק על-ידי אמו מודפסת במרכז השער.

תצלום ארונו של המנוח, טל נחמן, הוא התמונה המרכזית על שער "מעריב": "חשש מחטיפות וממנהרות, וחמושי חמאס ליד הגדר: המתח המתמשך של חיילי צה"ל בגבול הרצועה גובה קורבנות", נכתב לצד התצלום, ובאותיות קטנות יותר: "המשטרה הצבאית חוקרת מדוע ירה חייל גבעתי בשוגג בסרן טל נחמן ליד קיבוץ בארי". הכותרת במעלה שער "ישראל היום" המפנה לדיווח על הירי היא "תקלה נוראה". גם ב"ישראל היום" מדפיסים על השער את הציטוט "הילד שלי נהרג על שטות".

"הגבול עם עזה על סף פיצוץ. מטענים, קסאמים וחיסולים מהאוויר. בתוך המציאות הטעונה הזו הפכו טיסנים קטנים, ששוקלים בקושי שבעה קילו, לאחד הכלים המרכזיים של צה"ל בהתמודדות עם איומים מהרצועה", נכתב בכותרת משנה לכתבה של אסף גור במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". על התמונה המלווה את הכתבה, של חייל אוחז בטיסן גדול ממדים, מודפסים שלושה ברקודים לסריקה וצפייה בסרטונים בטלפונים חכמים ומתחת להם הכיתוב: "רוצים להרגיש כמו הכוחות בשטח?".

שחיתות

"74% מהאירופים: 'השחיתות נפוצה מאוד ביבשת כולה'", נכתב בכותרת ידיעה ב"כלכליסט" שנלקחה מה"פייננשל טיימס" ("שירות 'כלכליסט'"). "ממדי השחיתות באיחוד-האירופי גברו בעקבות פגיעת משבר החוב בגוש היורו, והעלויות לכלכלה האירופית מסתכמות בכ-120 מיליארד יורו בשנה", נפתחת הידיעה. ב"דה-מרקר" מתפרסמת ידיעה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס": "זמן פירעון: ביוון הגיע תורם של העשירים לשלם את מחיר המשבר", נכתב בכותרת, ובכותרת המשנה: "לאחר שנים של פסיביות הפסיקה המערכת המשפטית ביוון לחשוש – והחלה להגיש כתבי אישום נגד אישי ציבור מושחתים. הציבור היווני, ששילם בשנים האחרונות את מחיר המשבר, שמח לראות את האחראים למשבר משלמים את חלקם".

"החשד: אחוזי בנייה תמורת טובות הנאה", נכתב בכותרת הראשית של המוסף "ממון". "המשטרה: היועץ המשפטי של עיריית ראשון-לציון, רועי בר, דאג לקבלנים הבכירים, ובתמורה הרוויח מיליונים. בר: זה היה שכר טרחה", נכתב בכותרת המשנה. הפניה נוספת על השער מלמדת כי "עיריות ראשון-לציון ורחובות שילמו לבר 8 מיליון שקל בשנה שעברה". בעוד שעמודים 2–3 מוקדשים לקבלנים העצורים, וביניהם מנהלי גינדי-השקעות, בעמ' 4 במוסף מתפרסם כי גינדי-אחזקות (השייכת לבן אחר של משפחת גינדי) מתעניינת ברכישת השליטה בחברת התעופה אל-על.

מנכ"ל גינדי-השקעות מנור גינדי (צילום: פלאש 90)

"פרשת הקבלנים: החשודים שוחררו לביתם, הוארך צו איסור הפרסום על שמם", נכתב בכותרת ידיעה של יסמין גואטה ורז סמולסקי ב"דה-מרקר". "חמישה מהקבלנים הגדולים במדינה חשודים כי העניקו טובות הנאה לעו"ד רועי בר כדי לקדם פרויקטים ברחובות ובראשון-לציון", נכתב בכותרת המשנה. "נשותיהם של שניים מהקבלנים התלוננו על החלטת המשטרה לעצור אותם 'כשהם אזוקים בידיהם וברגליהם כאויבי הציבור ואחרוני הפושעים'". בינתיים הוסר הצו, ונותר על כנו איסור להציג את תמונותיהם של הקבלנים כשהם אזוקים. "גלובס" הוא העיתון היחיד שהפר את צו איסור הפרסום, ועוד בכותרתו הראשית (שם מודגשים שמותיהם של מנור גינדי ורוני יצחקי). אורן פרסיקו עם הפרטים.

בעמ' 3 של "כלכליסט" מתפרסם מאמר של הפרשן המשפטי משה גורלי, המתייחס לאיזוקם של הקבלנים החשודים במתן שוחד: "פקודות המשטרה מסמיכות שוטר 'להשתמש בכוח סביר, בהתאם לנסיבות המקרה, לצורך ביצוע המעצר, אם החשוד מתנגד למעצר או מתחמק ממנו'. כלומר, מדובר בעניין שנתון לשיקול דעתו של השוטר בזמן המעצר. איזוק הוא הפעלת כוח לכל דבר, וככזה עליו להיות מותאם לאיום שאותו הוא נועד לנטרל. כשאין חשש להימלטות או להפעלת כוח מצד העצור, ניתן ורצוי לוותר על האזיקים. כדאי לזכור: מדובר באנשים שלא הורשעו ואפילו לא הואשמו, והתמונה בנסיבות האלה היא רמיסה מצולמת ובוטה של חזקת החפות. לכן, איזוק נחקרים נורמטיביים ומשתפי פעולה יכול להיחשב כהפעלה בלתי מידתית של כוח, שעלולה לעלות כדי עבירה משמעתית. הצילום ופרסומו, לעומת זאת, יכולים בתנאים מסוימים להיחשב כפגיעה בכבוד האדם".

גורלי מספק סיפור בשמו של שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן: "כשנחקרתי בזמנו במשטרה, הציעו לי החוקרים להיכנס למתקן בדלת האחורית כדי להימנע מהצלמים. אמרתי שאינני מוכן ושאכנס רק מהשער הראשי. כשהגענו לא היה אף צלם. כולם, התברר, חיכו בדלת האחורית".

"הטענה שלפיה המשטרה מנסה ליצור מסך עשן על החקירה של פינטו דמגוגית. כל חקירה שהיתה נחשפת בעיתוי זה צפויה להעלות את קו ההגנה לפיו המשטרה מנסה להסיט את האש", נכתב בטור של זוהר שחר לוי ב"כלכליסט".

עוד ב"כלכליסט", הדס שפר מראיינת דמות מעסקי הבנייה שלא נעצרה בחשד למתן שוחד. הציטוט של המרואיין, "מנכ"ל חברת שיווק הנדל"ן הגדולה בארץ", שנבחר לכותרת הראיון הוא "לקבלנים חלק בעליית המחירים? זה פופוליזם".

מדינת משטרה

"בימים האחרונים העבירה המשטרה לכלי תקשורת 'הצעה למתווה עבודה משותף ומוסכם בנוגע לצווי איסור פרסום'. מקריאת המסמך עולה כי המתווה עלול לפגוע במידת ההשפעה של אמצעי התקשורת על הסרת צווי איסור פרסום הנוגעים לחקירות משטרתיות. בסעיף משמעותי במסמך מבקשת המשטרה לאפשר לכלי תקשורת לערער על צו רק כאשר מתקיים דיון בהארכתו, כלומר שבעה ימים מיום מתן הצו", מדווח יניב קובוביץ' בעמ' 6 של "הארץ".

עוד כותב קובוביץ' כי "בשנים האחרונות לא הגישה משטרת ישראל כתבי אישום במקרי הפרה של צווי איסור פרסום על-ידי כלי תקשורת, כמו בפרשת אייל גולן, הירי בבר-נוער ובפרשות אחרות. המתווה החדש מסיר מכתפי המשטרה את האחריות לאכיפת צווי איסור הפרסום, ומעביר אותה אל מערכות כלי התקשורת עצמן. על-פי המסמך, ראשי מערכות התקשורת או נציג מטעמם יידרשו לאשר את קבלת צו איסור הפרסום מול נציג חטיבת דובר המשטרה 'באמצעות השבת מייל/ואטס-אפ, בו ייכתב 'הצו התקבל במערכת...'. אישור זה יהווה אישור לקבלת הצו על-ידי כלל הכתבים במערכת', נכתב במסמך.

"למשטרה אין היכולת והרצון לעקוב אחר כל הפרסומים בעיתונות, ולכן חתימה על הסכם זה תהווה לקיחת אחריות של כלי התקשורת על כל הפרה של הצו מטעמו, ותאפשר למשטרה לפעול נגדו במקרים כאלו ביד קשה יותר מכפי שנהגה עד כה".

מפגינה מתעמתת עם המשטרה. "מעריב", 25.6.2012

"ההודעה על בחינה מחודשת של התיקים הפליליים נגד פעילי המחאה החברתית שנעצרו בקיץ 2012 לא הפילה אותם מהרגליים", נכתב בכותרת המשנה לכתבת השער של המוסף היומי של "מעריב" (המתייחסת לגל השני של המחאה, שהחלה ב-2011). "הם משוכנעים שבכל מקרה המשטרה השיגה את מטרתה: הפסקת ההפגנות ההמוניות נגד המדיניות הכלכלית של הממשלה. כעת הם מקווים שכמו מאות העצורים בהתנתקות, גם הם יקבלו חנינה גורפת".

מלבד הכותרת והלוגו, השער כולו תפוס בתמונה אחת – התצלום המפורסם של קצין משטרה מגודל (יוסי שפרלינג) חונק בידיים עבות מפגינה דקיקה למראה (מאיה גורקין). זהו תצלום רב רושם, שהדפסתו בפרישה רחבה ופשוטה על השער מעצימה את רושמו. נראה כי הפרישה הזו היא החלטה קבועה של העורכים הגרפיים בעיתון, ובהתחשב במערכת מקוצצת המשאבים של העיתון, זו החלטה נבונה, כל עוד היא תיושם על תמונות ראויות.

אגב, בפעם הראשונה שהתצלום הודפס בעיתון, הוא קיבל את הכיתוב: "המפגינה מאיה גורקין מתעמתת עם המשטרה".

החברה האזרחית

איריס ליפשיץ-קליגר כותבת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" על טענותיהן של משפטניות המתמחות בתביעות נגד המוסד לביטוח לאומי, ולפיהן המוסד מתנהל שלא כיאות עם נשים הרות במצבי סיכון: "תביעות של נשים רבות לגמלת שמירת היריון נדחות על-ידי הביטוח הלאומי, אף על פי שיש אישור רפואי של גינקולוג המורה להן להפסיק לעבוד", מצוטטת אחת מהן. ליפשיץ-קליגר מתעכבת על הטענה כי כ-50% מהערעורים לבית-הדין לעבודה על ההחלטה שלא לשלם את הגמלה מתקבלים, וכי זוהי הוכחה לכך שהחלטות המוסד אינן מתקבלות בכובד הראש הראוי. לפי הכתבה, הכותרת הראשית של המוסף, המפנה לכתבה, היא "מכים בבטן הרכה".

"פרופ' זעירא: 'מדיניות הממשלות יוצרת עוני. יש לתת חינוך על עוני לאנשי האוצר'", נכתב בכותרת דיווח של ליאור דטל ב"דה-מרקר" מ"מליאת הוועדה למלחמה בעוני" שהתכנסה אתמול "אך מחצית מחבריה נעדרו". "המדינה מקשה על עניים לתבוע קצבה וחוסכת 3 מיליארד שקל בשנה", נכתב בכותרת דיווח של מיקי פלד ב"כלכליסט" מאותה מליאה.

"חקירת תיאום עמלות הבנקים מסתיימת בדיל עם הממונה על ההגבלים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "הפשרה: תבוטל הקביעה מ-2009 לפיה התקיימו הסדרים כובלים בנוגע לעמלות הבנקים תמורת קנס של 70 מיליון שקל בלבד. ככל הנראה, בית-הדין להגבלים רמז כי הראיות בחקירה, שהוגדרה תיק דגל, חלשות מכפי שהוערך", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של סיון איזסקו. בצד עמוד השער מתפרסמת כותרת אחרת: "ענקי המזון שחומקים מהממונה על ההגבלים", המפנה לדיווח שלפיו ועדת הכלכלה העלתה מאוד את רף החלתו של חוק מגביל על ספקי המזון, וכך החריגה ממנו כמה חברות בולטות.

השכלה גבוהה

"49 מיליון שקל. זהו הסכום המצטבר של ההתקשרויות של משרד החינוך עם אוניברסיטת אריאל ביהודה ושומרון במסגרת פטור ממכרז מאז תחילת 2010. במלים אחרות, משרד החינוך העביר לאוניברסיטת אריאל סכום כולל של 49 מיליון שקל בתוך ארבע שנים עבור ביצוע פרויקטים שונים שהוא הזמין. הסכום הזה גדול בהרבה מהיקף ההתקשרויות של משרד החינוך עם כל אוניברסיטה אחרת בישראל, וכן גדול בהרבה מהיקף ההתקשרויות של המשרד עם כמה מהמכללות הגדולות בארץ", כותב שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט".

בית אבא

סטיקר, ירושלים, 5.2.14 (צילום: נתי שוחט)

"אייל גולן שלח מכתב למערכות התקשורת תחת הכותרת 'משולחנו של אייל גולן', ובו הוא מספר על הרגשתו בימים האחרונים, ומספר על אכזבתו מהתנהגותו של אביו", נכתב בפתח דיווח של דפנה ארד בעמ' 11 של "גלריה", מוסף "הארץ", הזוכה גם להפניה מלווה בתמונה מתחתית שער העיתון עצמו. רוב הידיעה של ארד מוקדשת לציטוט מכתבו של גולן, ומשקל הנגד היחיד בה לטון הפתטי השולט במכתב הוא צירופה של תמונתו של גולן יושב אל שולחן. ברם, בעיתונים אחרים תעלול היחצנות האחרון מבית-מדרשו של היחצן רני רהב זוכה לבולטות גדולה עוד יותר.

רק ספורט

"ההצלחה הגדולה של השיר 'Same Love' של מקאלמור, היציאה מהארון של פרנק אושן והתמיכה של ביונסה בנישואים חד-מיניים מעידות על מפנה בתעשיית ההיפ-הופ הקשוחה. האם באמת יהפכו אותה להומופובית פחות?", נכתב בכותרת המשנה לכתבת השער של "גלריה", "הארץ" (תומר מיכלזון).

"הספורטאים עובדים קשה יותר מכולם כדי להגיע לבמה האולימפית, אבל ייתכן שהרשויות ברוסיה יענישו אותם אם יתנשקו עם בני זוגם כחלק מחגיגות הזכייה. עד כדי כך אולימפיאדת החורף ברוסיה מעוותת", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של אוריאל דסקל ב"כלכליסט".

ענייני תקשורת

תגובת בית-החולים שיבא על פני עמוד שלם ב"גלובס", 4.2.14

מיצג תמוה ב"גלובס", המעניק עמוד שלם לתגובת פרופ' זאב רוטשטיין, מנהל בית-החולים שיבא, התוקף בחריפות כתבה של שי ניב שהתפרסמה בהבלטה בעיתון, ולפיה בבית-החולים בונים מנחת מסוקים כדי למשוך תיירי מרפא מקרב האוליגרכיה הרוסית. בסיומה של התגובה הארוכה, המנסה להפריך מכל וכל את הפרסום, מתפרסמת תגובה לתגובה מטעם מערכת "גלובס", ולפיה התגובה עצמה היא קשקוש אחד מוחלט. מתן במה חופשית (ככל הנראה) ונרחבת לתגובה על פרסום בעיתון יכולה להעיד על חוסר ביטחון של המערכת בפרסום וחשש מכישלון בהגנה מפני תביעת דיבה, אולם התגובה לתגובה רומזת כי העיתון דווקא שש לקרב. מדוע, אם כן, להעניק למושא כתבה עמוד שלם כדי לשטוח בפני הקוראים מה שהוא לטענת העיתון מידע שאינו נכון?

אופיר דור כותב ב"כלכליסט" על ישיבת ועדת הכספים אתמול, שעסקה במערך הגבייה של רשות השידור. דור מצטט את סמנכ"ל הגבייה השנוי במחלוקת של הרשות, אבי כ"ץ (שאותו הוא מכנה "מיתולוגי"). כ"ץ נשאל אם לא ניתן היה לבצע את עבודת הגבייה של האגף באמצעות עובדים שכירים במקום להשתמש במשרדי עורכי-דין חיצוניים, והשיב: "לו הייתי עסק פרטי יכול להיות שהייתי עושה שיקול כלכלי". עוד כותב דור כי "כ"ץ חשף כי עורכי-הדין החיצוניים קיבלו שכר טרחה של 30 מיליון שקל ב-2013". כותרת הדיווח של לי-אור אברבך ב"גלובס" היא "ח"כים: חשש לעבירות פליליות בגביית אגרת רשות השידור". כאן באתר כתב אורן פרסיקו על הישיבה.

עוד מדווח אברבך ב"גלובס" כי "שר התקשורת הורה לרשות השנייה לאשר כל פרסום ממשלתי לפני שידור, זאת על מנת למנוע מבוכה ציבורית כאשר תשדיריהם אינם עומדים בכללי הרשות ואינם הולמים".

עוד ב"גלובס": מיכל רז-חיימוביץ' מדווחת כי "צופים בשעשועון הלילה בערוץ 10 'מון טיים', שירד מהאוויר, מתלוננים: 'חויבנו על שיחות שלא נענו'. ערוץ 10: 'הצופים לא הבינו את כללי ההשתתפות בתוכנית'".

הידיעה מ"ידיעות אחרונות" שצורפה להודעת שר הכלכלה בנט, 5.2.14

"ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד המעניק הפניה מהשער לדיווח על החלטה של משרד הכלכלה: "בנט הכריע: עובדי הניקיון יקבלו תוספות שכר של מאות שקלים". בנט, מחביבי העיתון, שלח היום לרשימת תפוצה רחבה הודעה על ההחלטה ולה צורף גזיר העיתון מגליון "ידיעות אחרונות". לפי הידיעה – המוכתרת בכותרת הניטרלית "ניקיון כפיים" ומעוטרת בסטמפה הצהובה "מתפרנסים בכבוד", בכיתוב התמונה "עכשיו נוכל להתפרנס בכבוד" ובפתיח "מתפרנסים בכבוד" – החלטת שר הכלכלה להוסיף לשכרם של עובדי הניקיון 340 שקל בחודש (והטבות נוספות בשווי של מאות שקלים בשנה) תעביר אותם מלהיות מי שאינם מתפרנסים בכבוד למי שכן יתפרנסו בכבוד.

על שער "הארץ" מפרסמת ירדן סקופ ידיעה שלפיה "אוניברסיטת אריאל סילקה תלמידה בגלל סטטוס בפייסבוק".

במדור הרכילות של המוסף "ממון" נכתב כי שרון גל הופיע בפני ועדת האיתור למנהל הערוץ הראשון.

על שער המוסף האינטלקטואלי "זמנים מודרניים" מצטלמת שחקנית דרמטית ברגליים פשוקות על שרפרף לצד ציטוט מדבריה באותיות מוגדלות: "רותם זיסמן-כהן: 99% מהישראליות פרחות".