חרם

"ההנהגה החרדית והצבא מנהלים מו"מ חשאי על הגיוס", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "משיחות פנימיות שניהלו מקורבי הרב שטיינמן עולה כי ההנהגה הליטאית הסירה את התנגדותה הגורפת לגיוס, והחליטה לגבש הבנות עם צה"ל כדי למנוע משבר", נכתב בכותרת המשנה (יאיר אטינגר). "הממשלה מתגמשת: מציעה לטורקיה 20 מיליון דולר פיצויים לנפגעי המשט", נכתב בכותרת אחרת על השער (ברק רביד). אור קשתי וירדן סקופ כותבים תחת הכותרת "פירון למורים: צה"ל מוסרי, היזהרו מלערער על הלגיטימיות שלו".

על השער כותרות נוספות, אף אחת מהן אינה עוסקת בסוגיית החרם הבינלאומי על ישראל, סוגיה שהעיתון הקדיש לה כמה וכמה כותרות ראשיות עוד כשהיתה יותר בגדר של "וישפול תינקינג" של העיתון ודיווח עליה היה כרוך בתדרוך מטעם גורמים מחוץ למדינת ישראל. כעת, כשהיתה לתופעה ממשית ומתפשטת, מתפשט גם העיסוק בה והופך לסלע מחלוקת ואיל ניגוח בין שרי הממשלה המקומית, המנהלים ביניהם ויכוח מעל דפי העיתונים.

"השרים מתווכחים והחרם העולמי על ישראל מתעצם", נכתב בכותרת כתבה של מיקי פלד בכפולת העמודים הפותחת את "כלכליסט". "מצד אחד שר האוצר יאיר לפיד ושרת המשפטים ציפי לבני מזהירים מפגיעה מקפת במשק המקומי. מצד שני שר הכלכלה נפתלי בנט ושר הביטחון משה יעלון מרגיעים שנסתדר. בינתיים עוד מדינות מצטרפות לחרם והאיום רק גובר", נכתב בכותרת המשנה.

"בכירים במשרד החוץ: תופעת החרם מתפשטת, אך בישראל לא נערכים", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "בירושלים טוענים כי למרות גל של החלטות אירופיות למשוך השקעות מישראל, במערכת המדינית אין שום תוכנית להתמודדות עם קמפיין החרם והדה-לגיטימציה ההולך וגובר. סגן שר החוץ אלקין: 'מאז שנפתח המו"מ, החרם רק מתגבר".

"הקריאות לחרם על ישראל מהדהדות ברחבי העולם, אבל בינתיים נראה כי הנזק הוא בעיקר תדמיתי. מי שמשלם כרגע את המחיר הם מוצרים המגיעים מההתנחלויות", נכתב בכותרת המשנה לכפולת העמודים הפותחת של "ידיעות אחרונות", המוקדשת כולה לאינפוגרפיקה המתמצתת בקיצור נמרץ ולא אחיד את "מצב החרם" על ישראל במדינות שונות ברחבי העולם. מנגד, כותרת העמוד העוקב היא "הנזקים יגיעו למיליארדים"; היא מוקפת מרכאות ומיוחסת ל"הערכת כלכלנים באוצר".

"גורמים מדיניים מנמיכים להבות וטוענים: 'בעיית החרם היא שולית. חרם אמיתי יקרה רק אם ישראל תרחיב את הבנייה בהתנחלויות והמשא-ומתן ייכשל", נכתב בכותרת המשנה, אבל בדיווח עצמו, של איתמר אייכנר, גד ליאור ונוית זומר, מצוטט שר החוץ זאב אלקין כאומר: "בניגוד לתיאורים, אין חיבור בין החרם לבין תהליך השלום, כי זה התחיל דווקא בחודשים האחרונים, שבהם תהליך השלום בעיצומו. כשהתחלנו לדבר התחילו הבעיות". את הדיווח מלווה תמונה של בנימין נתניהו "אתמול" בהקשר לא-שלילי ולא שכיח ("הנסיונות לחרם לא מוצדקים").

תמונה של נתניהו אינה מופיעה על שער "ישראל היום" (כן מופיע ציטוט שלו: "הנסיונות לחרם על ישראל לא מוסריים"), ובמקומה נדפסת תמונה של שר הביטחון יעלון. "גם אם לא יהיה הסכם – נסתדר" הוא ציטוט מראיון שנתן לכלי תקשורת אחר הנדפס ככותרת הראשית של החינמון. "הסערה המדינית בעקבות דבריו של מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, כי ללא הסכם יהיה חרם על ישראל, נמשכת ואף מחריפה", כותב שלמה צזנה בכפולת העמודים הפותחת. "[...] לאחר שבוועידת הביטחון במינכן התבטא קרי בשבת ואמר כי בהעדר הסכם בין ישראל לפלשתינים גובר הסיכון לחרמות נגד ישראל וגובר הסיכון לבטחונה, ולאחר שתיקה של יממה – אתמול כבר התבטאו בנושא בצמרת המדינית, בשמם ובכל הכוח".

גונן גינת, הגולם מפראג של העיתונות העברית, כותב טור מיוחד המוקדש להתבטאות של קרי, משווה אותה להתבטאות ידועה של גנרל בריטי (שקרא לפגוע ביהודים בכיסם) ומאשים את שר החוץ האמריקאי כי היה צריך להתבטא באופן יותר זהיר ומעודן ולא להיכנס ל"שדה מוקשים" של "עולם דימויים" בעייתי. את ההאשמה הזו הוא מלווה במשפט "בצורה הכי מאופקת אפשר לומר שקרי עוסק בנושא כמו היפופוטם שמחליט להתמתח בבית-מלאכה של מנפח זכוכית".

"האם ישראל צריכה להתייחס ברצינות לאיומי החרם של ג'ון קרי" היא השאלה היומית הפותחת את המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", "24 שעות". עונים עליה יגאל סרנה (כן) וחגי סגל (לא). "זו ברירה, ורק בידינו הבחירה", מסכם סרנה. "אנחנו נתגבר. בעזרת השם ובעזרת עצמנו נתגבר", מסכם סגל.

אתנחתא פרובינציאלית

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מודפסת הכותרת "הישראלי שמכר לקטאר בניין בניו-יורק ב-100 מיליון דולר". "הצלחנו להגשים את מה שנראה כבלתי אפשרי. עם שם כמו שלי נראה לך שהקטארים לא יודעים שאני ישראלי? אבל זו ניו-יורק. גם עורך-הדין של העסקה וגם רואה-החשבון הם יהודים. עכשיו הם רוצים להיעזר בנו למצוא עוד נכסים בסכום כולל של 50 מיליון דולר עבור ממשלת קטאר", אומר איש העסקים אורן אלכסנדר לעופר פטרסבורג.

שר החוץ האיראני מוחמד זריף מרצה מעל הבמה בוועידת מינכן, כשבקהל יושב שר הביטחון הישראלי משה יעלון, 2.2.14 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

על שער "ידיעות אחרונות" עצמו הכותרת הראשית היא "במרחק נגיעה", והיא מודפסת על גבי תצלום סתמי למראה ודל-איכות של גברים מעונבים באולם ישיבות, המכסה את החלק הגדול של עמוד השער. התמונה נמסרה לעיתון על-ידי משרד הביטחון וצולמה על-ידי הצלם הקבוע שלו. "בחדר אחד: שר ישראלי ושר איראני", נכתב בכותרת המשנה לראשית, מהקצרות שנדפסו אי-פעם בעיתון. לתצלום מצורף הסבר בדמות תוויות צהובות וחצים שחורים המחווים כלפי שתיים מהדמויות הנראות בתצלום: "שר הביטחון בוגי יעלון" ו"שר החוץ האיראני זריף", נכתב בהן.

כפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לשתי ידיעות שכותרת הגג שנתן להן העיתון היא "הוליווד סוערת": טענותיה הנשנות של אחת מבנותיו המאומצות של הקולנוען וודי אלן ולפיהן התעלל בה מינית כשהיתה בת שבע, ומותו ממנת יתר של הירואין של השחקן פיליפ סימור הופמן. לצד הדיווחים של ציפי שמילוביץ', "כתבתנו בלוס-אנג'לס", תחת הכותרת "חייבת לו המון", נדפס טור "הביאה לדפוס" שעליו חתומה הזמרת והשחקנית הישראלית לירז צ'רכי, שהשתתפה בסרט שהופמן היה בין כוכביו ("לא הרגשתי שהוא תחת השפעת סמים").

סודה לשתייה

"המגזין" של "מעריב", 3.2.14

שער "המגזין", מוסף "מעריב", מעוטר כולו, לאורכו ולרוחבו, בתמונת תקריב של שחקנית הוליוודית. "הבועה", נכתב בתחתית עמוד השער, "כך הפכה סקרלט ג'והנסון לסמל המאבק הישראלי בקמפיין החרמות והדה-לגיטימציה". "מדובר במתכון מנצח", כותב הכתב, צביקה קליין. "שחקנית יפהפייה, סמל סקס ובת לאם יהודייה, אשר לנגד כל העולם מחליטה להמשיך לשמש פרזנטורית של חברת סודה-סטרים, שמחזיקה מפעל במעלה-אדומים, מעבר לקו הירוק".

לפי קליין, ג'והנסון הקדימה את תביעתם של ארגונים התומכים בחרם על ישראל ו"היתה זו שהחליטה להתנתק מארגון זכויות האדם אוקספם", שהיתה "שגרירה" שלו. "החלטתה זו לא נבעה רק מהסכום הנכבד שהיא מקבלת כדי להיות פרזנטורית בחברה הישראלית, אלא נלוותה לה גם סיבה אידיאולוגית", קובע קליין, "סודה-סטרים מעסיקה פלסטינים ואזרחים ישראלים בתנאים שווים, ויוצרת בכך דו-שיח והידברות בין שני העמים – דבר שכמעט אינו קורה במקומות אחרים".

קליין, או עורכי המוסף, אינם מציינים כי שיעור ניכר ממניות חברת סודה-סטרים הוא בשליטתו של קונרד מוריס, אבי רעייתו של עורך "מעריב" שלמה בן-צבי ובעל השליטה בחברה שמוציאה את העיתון לאור.

"מנכ"ל סודה-סטרים: 'בגלל הממשלה, אעסיק רק 500 עובדים בלהבים במקום 2,000", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית בכפולת העמודים הפותחת את "דה-מרקר", ומוקדשת כולה למאבק בין החברה למשרד הממשלתי. "בזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הכלכלה נפתלי בנט מסתובבים בחו"ל כדי למשוך חברות גלובליות לישראל, הם מחמיצים השקעה של חברה גלובלית כחול-לבן – שיכולה לייצר תעסוקה לכ-1,700 עובדים בלהבים שבנגב", כותבת אורה קורן בפתח טור הפרשנות שלה.

שר הכלכלה נפתלי בנט (משמאל) והרב הראשי דוד לאו, 3.2.14 (צילום: יונתן זינדל)

"משרד הכלכלה: סודה-סטרים הפרה הסכמים", נכתב במוסף "גלובס על הבוקר" המצורף ל"מעריב". "מלחמת גרסאות בין החברה לבין הממשלה על היקף הסיוע להקמת מפעל חדש בדרום הארץ. סודה-סטרים: המדינה לא מסייעת לנו", נכתב בכותרת המשנה. "חילופי האשמות חמורים בין בכירי משרד הכלכלה לחברת סודה-סטרים", נפתחת הכתבה של יובל אזולאי.

"בעיצומה של סערת החרם על מוצרי החברה, פסילת הפרסומת שלה בגמר הסופרבול האמריקאי וההתרגשות ממהלכיה של הפרזנטורית סקרלט ג'והנסון, התלונן היום מנכ"ל סודה-סטרים דניאל בירנבאום על כך שכבר חצי שנה לא הצליח לתאם פגישה עם שר הכלכלה נפתלי בנט, בניסיון לקדם את ההשקעה שלו בדרום", כותב עוד אזולאי. בעבר פירסמנו כאן כי קונרד מוריס היה מהתורמים לבנט לפני הבחירות האחרונות.

בועות

"בנק ישראל מודה: הריבית הנמוכה מעודדת את עליית מחירי הדירות", נכתב בכותרת דיווח של נמרוד בוסו ומוטי בסוק ב"דה-מרקר" על דו"ח המדיניות המוניטרית של בנק ישראל למחצית השנייה של 2013, שפורסם אתמול.

"148 משכורות בשביל דירה", נכתב בכותרת הראשית של מוסף "ממון". "דווקא בזה אנחנו במקום הראשון בעולם", מצקצקת כותרת המשנה. "תצטרכו לעבוד הכי הרבה שנים כדי להגיע לבית". עוד עולה מהסקירה שפורסמה אתמול, כותבים גד ליאור ועופר פטרסבורג, "כי מחירי הדירות בישראל עלו בין נובמבר 2012 לאוקטובר 2013 בשיעור של 8% בממוצע".

"השרים אישרו: תוקם ועדה לקידום הבנייה – שתעקוף את מוסדות התכנון הקיימים", מדווח נמרוד בוסו ב"דה-מרקר". מדובר ב"גוף תכנון ארצי חדש שייהנה מסמכויות חסרות תקדים, ושהקמתו המתוכננת מעוררת ביקורת קשה מצד המשרד להגנת הסביבה, המועצה הארצית לתכנון ולבנייה וארגוני סביבה". "מידת האגרסיביות תואמת את עומק המשבר בשוק הדיור", מצטט בוסו את שר האוצר יאיר לפיד.

"התוכנית שאמורה לזרז את הבנייה", נכתב בכותרת דיווח של עופר פטרסבורג ב"ממון", הנפתח במלים: "עוד ניסיון לזרז את הבנייה ולפשט את ההליכים". את הוותמ"ל, "ועדה לתוכנית מועדפת לדיור", "יזם שר האוצר", נכתב בדיווח. "אז מה טוענים הירוקים?", נכתב בשאלה האחרונה בטקסט, המורכב בנוסח אופייני ל"ידיעות אחרונות" משאלות ותשובות. "הם מתנגדים נמרצות וטוענים כי יוקמו שכונות גדולות ללא מערכות האיזונים של מוסדות התכנון, המתחשבים גם באינטרסים של הציבור" היא התשובה הניתנת.

גם ב"כלכליסט" מסקרים את דו"ח בנק ישראל: "הצמיחה הסבירה בשנה החולפת וזו שצפויה השנה, הגירעון הממשלתי הקטן מהמתוכנן שנרשם בשנת 2013 ושיעורי האבטלה הנמוכים גורמים בשבועות האחרונים ליותר משמץ של זחיחות דעת בקרב ראשי האוצר", כותב אמנון אטד, "אבל קריאת הנתונים בעיון מלמדת שמדובר במציאות שברירית ובנתונים נזילים, שלא ברור שיחזרו בקרוב", זאת, משום ש"הגירעון הנמוך נובע מהוצאות נמוכות שאושרו, מתקבולי מסים חד-פעמיים ומהשינוי באומדני התוצר", "העלייה בשיעור התעסוקה נובעת בעיקר מגידול משרות בשירות הציבורי", "הצמיחה הושפעה מתחילתה של הפקת הגז וזוהי השפעה זמנית" והעלייה בצריכה הפרטית עלולה להתחלף בבועת אשראי.

עשירים ועניים

"הקריסה של צים, הרווח של משפחת עופר", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "נתונים שהגיעו לידי 'גלובס' חושפים: במקביל לשקיעת צים והסדרי החוב הענקיים שלה, החברות הפרטיות של משפחת עופר, שרשומות בבריטניה, הרוויחו מאות מיליוני דולרים, שילמו עליהם כמעט אפס מס וחילקו את רובם כדיבידנד. חלק מהחברות עשו עסקאות חכירה עם אוניות של צים", נכתב בכותרת המשנה המסיימת: "משפחת עופר מסרבת להגיב לחשיפה".

"הסיפור של צים, פעם חברת ספנות ישראלית גאה והיום חברת ספנות אחרי שני הסדרי חוב ענקיים, מחיקת מיליארדים – רובם בידי מספנות בחו"ל ובנקים זרים – הוא סיפור עצוב, ובעיקר סיפור לא פתור", כותב אלי ציפורי בטור פרשנות המודפס כולו על השער. "איך הגיעה צים עד הלום? כן, כולם מכירים את הסיפור על המשבר בענף הספנות, על נפילת מחירי ההובלה הימיים, על מסע הצטיידות מגלומני, אבל איש לא ממש הבין איך אפשר להפסיד כ-1.8 מיליארד דולר בתוך 7 שנים".

לפי ציפורי, משפחת עופר, בעלת השליטה בחברת הספנות הציבורית צים, שדירדרה אותה לקריסה אחר קריסה, נהנתה בכובעה כבעלת חברות ספנות פרטיות מעסקאות מיטיבות עם אותה צים. "כיצד קרה שהסיכון לאורך השנים בעסקאות ההחכרה נפל בעיקר על צים, כיצד קרה שהרווח 'נפל' בעיקר על החברות הפרטיות של משפחת עופר (וזה עוד אחרי הוויתור שלהן על חלק מדמי החכירה במסגרת הסדר החוב) וכיצד כל המגה-עסקאות הובילו את צים לאן שהובילו ואיפה בדיוק היו הדירקטורים שהובילו אותה עד סף פשיטת רגל", שואל ציפורי ומפנה אל הכתבה של עמירם ברקת.

"בזמן שעמק הסיליקון משגשג – קליפורניה דועכת", נכתב בכותרת דיווח מתורגם מה"אקונומיסט" ב"דה-מרקר". "רגולציה מכבידה, ביורוקרטיה מטופשת, מסים גבוהים ואינסוף תביעות משפטיות הפכו את קליפורניה למדינה הגרועה ביותר לעסקים בארה"ב", נכתב בכותרת המשנה. "בשעה שעמק הסיליקון עשיר ודומיננטי מאי-פעם, מאות חברות ועסקים דווקא בחרו בשנים האחרונות לעזוב את קליפורניה".

באותו עמוד מתפרסם דיווח מתורגם נוסף, מה"ניו-יורק טיימס": "ההערצה התחלפה בזעם: סן-פרנסיסקו נגד חברות ההייטק", "תושבי העיר מוחים נגד העלייה במחירי הדיור והפריבילגיות שלהן זוכים עובדי ההייטק מהעירייה. הפגנות נגד חברות הטכנולוגיה מאלצות אותן לשכור מאבטחים להסעות שיוצאות מעמק הסיליקון".

"ישראלים לא רוצים לעבוד" הוא הציטוט שנבחר לכותרת ראיון שערכו אורה קורן וטלי חרותי-סובר ב"דה-מרקר" עם צביקה אורן, נשיא התאחדות התעשיינים. "זה לא שאין עבודה, זו ההכנסה שלא מספיקה" הוא הציטוט שנבחר לכותרת הראשית של "כלכליסט", המפנה לראיון של שאול אמסטרדמסקי ומיקי פלד עם מארק פלדמן, "האיש שאחראי בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על חישוב שיעור האבטלה במשק" ("'האם עבדתם לפחות שעה אחת בשבוע שעבר?' זו השאלה שעל בסיסה הלמ"ס מודדת את האבטלה", נכתב בכותרת המשנה).

תרבות

"בטנים" (Bellies ), אלינה שפוצ'ניקוב, 1968 (צילום: גררדוס, נחלת הכלל)

כתבת השער של "גלריה", מוסף "הארץ", היא סקירה של גליה יהב את יצירותיה של האמנית אלינה שפוצ'ניקוב, "ניצולת אושוויץ שיצרה במשך פחות מ-20 שנה, בעיקר בתחום הפיסול, אך גם בצילום ורישום, ומתה ב-1973, בת 47, מסרטן".

"אף שתמיד היה בעבודותיה יסוד מובלע של מוות, טראומה והתמוטטות הגוף, רק ב-1968, כשאובחנה כחולה בסרטן השד, הוא נהפך ליסוד מוצהר ביצירתה", כותבת יהב, "אז החלה ליצור את סדרת 'הגידול', אסמבלז'ים משרף, גזות, גזרי עיתונים ותצלומים מקומטים. בפיסול המאוחר שלה יצרה עינויים ממש – גופים קטועים שעברו טבח או השמדה, מבשרי מוות. במקביל לדרמטיות, בעבודותיה יש טון אירוני בולט, משחקיות, אנרכיות ודה-מיסטיפיקציה. זו האחרונה היא איכות הנוכחת בכל – בבידוד הגוף, בניתוק של חלקיו, בעקירה מהקשר, בברבריות והארוטיות הכרוכות זו בזו, בדיאלקטיות של הליטוף האלים, של ההרס הבונה שביסוד יציקת הגוף המבותרת, המפולחת, המפולשת לחוץ, הכרותה, כמעין גולגולת פעורה ופתיינית שהיא גם אביזר מגוחך, מאפרה או ואזה. הכמו-אביזריות, הדקורטיביות המובהקת, הכמעט שימושיות נוסח ייצור המוני, יוצרות אמירה חריפה על הצופה, זה שאהבת האמנות שלו דומה דמיון מבהיל לאהבת אביזרי קישוט, לחפצון".

"יותר ויותר מוזיאונים נחשבים בעולם פותחים מסעדות גורמה שמהוות יעד בפני עצמן. אלה המקומות שבהם לא תצטרכו להסתפק במאפה יבש מהקפטריה", נכתב בכותרת המשנה לסקירה של לילית וגנר ב"ידיעות אחרונות". כותרת הסקירה היא "לפעמים האמנות היא רק תירוץ".

עדיין לא נח

עיתוני הכלכלה מסקרים גם היום את המשך מאבקו של נוחי דנקנר בהחלטת בית-המשפט להוציא מידיו את השליטה בתאגיד אי.די.בי. "דנקנר עירער לעליון: 'ביטול מסירת אי.די.בי יציל את כספי הפנסיה של הציבור'", נכתב בכותרת דיווח קצר מאת שלי אפלברג ומיכאל רוכוורגר בעמ' 33 של "דה-מרקר", שהפניה אליו קבועה בתחתית השער האחורי. "נוחי דנקנר לעליון: 'התספורת שלי קטנה יותר משל אחרים'", נכתב בהפניה קטנה עוד יותר בשולי שער המוסף הכלכלי "ממון".

ב"גלובס" אין הפניה מהשער לדיווח של אפרת פרץ ואלה לוי-וינריב על הערעור. הכותרת המרכזית של מדור שוק ההון היא ציטוט מהערעור: "הפכתי לשק חבטות". גם ב"כלכליסט" אין הפניה על השער לדיווח של גולן חזני באותו נושא, שם מכונה הערעור של דנקנר "אמוציונלי". ההפניה על שער מדור שוק ההון היא "נוחי נגד כל העולם".

ענייני תקשורת

"HOT הגיעה לאמסטרדם – אבל לא לדגניה ולכפר-קאסם", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "יותר מ-700 אלף ישראלים אינם נהנים מהתחרות בין HOT לבזק", נכתב בכותרת המשנה. "חברת הכבלים, שחברת-האם שלה הונפקה בסוף-השבוע בהולנד בשווי גבוה, אינה עומדת בחוק הדורש לפרוש תשתיות בכל יישוב. לאחר שנים של התעלמות, משרד התקשורת מתכנן להאיץ את פתרון הבעיה" (אמיתי זיו ודניאל ויינברג). כותרת טור הפרשנות של אמיר טייג היא "ברגולציה הישראלית, חובה היא רק רשות".

ב"גלובס" מדווחת טלי ציפורי, שדיווחה מוקדם יותר על ההנפקה הצפויה של אלטיס, החברה של דרהי, כי ההנפקה נחלה "הצלחה", וכי שווי החברה נקבע ל-7.7 מיליארד דולר, וכי פטריק דרהי עצמו מכר מניות בשווי של 748 מיליון דולר.

"פרילנסרים הם לא מוניות" ו"לשכת ארגוני העובדים העצמאיים מוחה על התוכנית של ערוץ 10 לפטר עובדי פרילנס" הן כותרות דיווח קצר של אופיר דור ב"כלכליסט".

"מה האופציות העומדות בפני גלעד ארדן בסוגיית מימון עתיד השידור הציבורי?", שואל לי-אור אברבך ב"גלובס", ועונה: "אם נרצה אי-פעם בשידור ציבורי חופשי וראוי – אין ברירה אלא לשלם את האגרה".

"דו"ח: הנהלת ערוץ 1 כשלה בסיקור הסערה בירושלים", נכתב בכותרת דיווח של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "הנהלת הרשות השנייה, שנאבקה ביו"ר, לא שיתפה פעולה עם מחברי הדו"ח: 'היו"ר גילת מנסה להתנצח עם ההנהלה ולפגוע בעובדים'", נכתב בכותרת המשנה.