ליאת שלזינגר, ילידת 1985, החלה את דרכה העיתונאית במסגרת שירותה הצבאי, ככתבת עיתון "במחנה". מיד עם שחרורה הצטרפה ל"מעריב", שם החלה לעבוד ככתבת חדשות. בהמשך שימשה כתבת מגזין, ובשנים האחרונות היא עובדת עבור מוסף "סופשבוע" של העיתון. עיקר עניינה הוא תחקירים חברתיים שקשורים לזכויות, בריאות, הגירה ומעמד, וכתבותיה מתפרסמות אחת לשבוע או לשבועיים, "אבל אני עובדת כל הזמן על סיפורים", היא אומרת.

ליאת שלזינגר (צילום: אריק סולטן)

ליאת שלזינגר (צילום: אריק סולטן)

שלזינגר חברה בוועד הפעולה הזמני של עיתונאי "מעריב", שהתאגדו לאחרונה במסגרת ארגון העיתונאים של הסתדרות העובדים הכללית. הוועד טרוד כעת במבחן האולטימטיבי של ארגון עובדים, שכן על "מעריב", הנתון בקשיים כלכליים עצומים, מאיימת סכנת סגירה כבר בשבועות הקרובים. על אף שהעובדים טרם קיבלו את מלוא משכורת החודש הקודם וכלל לא בטוח אם יהיו מועסקים בחודש הבא, העיתון ממשיך לצאת כסדרו מדי יום.

על כמה סיפורים במקביל את עובדת בדרך כלל?

"הרבה. אתה עובד על כתבה, אבל כל הזמן נפגש עם מקורות ובודק לידים וטיפים שאתה מקבל, ואז מבצע תִעדוף. אין מצב שאין עבודה. רשימת הכתבות שמחכה לי עכשיו רק הולכת וגדלה".

מאיפה מגיעים הכיוונים לכתבות?

"גם אלי, גם לעורך, גם ענייני היומיום. למשל הסיפור של מפעל פניציה ראוי לסיקור, אז החלטנו לטפל בו. במקביל אני מנסה כמה שיותר להתעדכן בדו"חות של מכוני מחקר ודו"חות של הכנסת. אני מאוד אוהבת לחפור במסמכים, בפרוטוקולים של הרשויות. הרבה פעמים יש שם אוצרות. בגלל שקצב האירועים פה כל-כך היסטרי, יש לי תמיד נקודות שאני רושמת לעצמי ומתישהו עושה סבב וחוזרת אליהן".

כרגע את עובדת על כתבות שיתפרסמו אולי בעוד שבוע-שבועיים, ואולי לא יהיה מקום לפרסם אותן.

"כן, זה קצת הזוי, אבל המציאות היא בכלל הזויה. השבוע היה מאוד מאתגר ומאוד לא שגרתי. מישיבה של הוועד הלכתי לפניציה, לכתוב כתבה למוסף על המפעל שנסגר, ואחר-כך אני חוזרת לעוד ישיבה של הוועד כדי לגלות שאולי המפעל שלנו ייסגר, ואחר-כך צריך לכתוב את הכתבה, ואז יוצאים להפגנה ומיד אחריה צריך לחזור ולראות על הנייר שזה יצא כמו שצריך, ובמקביל יש כתבות למוספים שצריך להרים ונסגרות בימים האלה".

איך היה לבקר בפניציה?

"מבחינתי זה סיפור עיתונאי טוב והרגשתי מחויבות לכתבה הזאת. זה לא שעשיתי עליהם כתבה כי 'מעריב' בסכנה. עשיתי כתבה כי הסיפור הזה חשוב. בתחושה האישית שלי, הרגשתי שטוב שהלכתי לשם, כי זה הזכיר לי מה אני עושה פה. כשאתה ממשיך בעבודה כשהעיתון שלך בסכנה, זה מזכיר לך למה אתה רוצה להילחם עליו. אם אנחנו מרימים ידיים, אז על מה אנחנו נלחמים?

"אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ומאוד מאמינה בה, וכשאתה עושה כתבה כזו זה נותן לך דלק במאבק. כי אנחנו לא נאבקים על שי לחג, אנחנו נאבקים כדי שיהיה לנו איפה לפרסם את הכתבות שלנו, שנוכל להמשיך לעשות את העבודה שלנו. אני מאוד שמחה שהתעקשתי לעשות את הכתבה הזאת, גם אם הייתי צריכה לתמרן בין ישיבה של הוועד וישיבה של פניציה, ואחר-כך גם לשבת ולכתוב אותה, וזה לא כיף כשאתה מת מעייפות".

יש עדיין הרבה עיתונאים במערכת עם מחויבות לעבודה?

"אני חושבת שמי שנמצא היום ב'מעריב' מחויב. לכל מי שעובד בעיתון היו כל מיני צמתים, ואם הוא בחר להישאר, אז הוא בחר לעשות את זה כי הוא מאמין במה שהוא עושה והוא רוצה להמשיך בעבודה שלו".

הפגנת עובדי "מעריב", אתמול בתל-אביב (צילום: רוני שיצר)

הפגנת עובדי "מעריב", אתמול בתל-אביב (צילום: רוני שיצר)

אתמול קיימו עובדי "מעריב", שאליהם הצטרפו עיתונאים מכלי תקשורת אחרים, הפגנה סוערת מול ובתוך בית "מעריב" ברחוב קרליבך. בין השאר מחו המפגינים על כך שייתכן כי כלל לא יזכו לקבל את כספי הפיצויים שלהם במקרה של פיטורים המוניים, משום שספק אם אלו הופרשו כדין.

"הרגשתי שזו הפעם הראשונה באמת שאנחנו מרימים את הראש", אומרת שלזינגר, "גם בתור עיתונאי 'מעריב', שחווים את הטלטלות והמכירות בצורה מאוד דרמטית, אולי יותר מכל גוף תקשורת אחר בישראל, ועברנו הרבה מאוד קיצוצים, כולל במשכורות, וגם שזו פעם ראשונה שיש הפגנה של המקצוע בכלל. הרגשתי סולידריות מעיתונאים אחרים שהגיעו לשם, הרבה מאוד אנשים שאני מכירה. חימם לי את הלב לראות אותם, ואמרתי לעצמי, או.קיי, זה מעבר למקרה הספציפי הזה של 'מעריב'.

"אנחנו מפרפרים בכל הארץ, מביאים רפרודוקציות, מתחמקים מפצמ"רים בזמן מלחמות כדי להביא את הסיפור ולהישאר בשבתות ולילות, ועצם העובדה שיכול להיות כזה מחדל שהזכויות שלנו לא מובטחות מראה לאן המקצוע הזה הידרדר. לדעתי היתה שם איזושהי אמירה של 'עד כאן'. לכן מלבד העצב, היה שם משהו מעצים, ואני חושבת שזה הזכיר לנו שעוד לא אמרנו את המלה האחרונה. אם אנחנו חושפים עוולות ועושים תחקירים, אבל על הדברים הכי בסיסיים שלנו – פנסיה ופיצויים – אנחנו לא יכולים לעמוד, אז בשביל מה אנחנו כאן?".

מה את חושבת שיקרה ל"מעריב"?

"קשה לי לענות. עצם המחשבה שהעיתון לא יהיה ושכל העיתונאים שעובדים כאן יפוטרו, למרות שהיא מוחשית יותר מתמיד, עדיין קשה לי לעיכול".