בשירות הוד מלכותו
"הסנקציות קורסות, והם מצפים שנשלח פקס לבית-הלבן?", קוראת כותרת בולטת במעלה שערו של העיתון הישראלי הנפוץ "ישראל היום", העוסק הבוקר בהרחבה, כמו אתמול, בהדיפתה של ביקורת ציבורית המושמעת כלפי ראש ממשלת ישראל. בנימין נתניהו, השוהה באיטליה מתוקף ביקור דיפלומטי, נאלץ במהלך נסיעתו לספוג מנה נוספת של סיקור ביקורתי מקרב רוב כלי התקשורת בישראל – לנוכח טענות שהוטחו נגדו בגין השפעתו על יחסי ישראל וארצות-הברית ולנוכח חשיפת ההוצאות הממומנות ציבורית במעון הרשמי ובמעונותיו הפרטיים.
הבוקר, כבבקרים קודמים, עיתון הבית שלו מגיר זיעה בניסיון להגן על בעל הבית. המצע שעליו ניגרת אותה זיעה הוא הכפולה הפותחת של החינמון, המוקדשת כל כולה לראש הממשלה, וליתר דיוק למסריו בנוגע להצלחות שהוא נוחל במהלך מסעו הדיפלומטי הנוכחי. הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מנסה לקבע את הרושם שלפיו, בניגוד לטענה הנפוצה, נתניהו דווקא מיטיב עם יחסי החוץ של מדינת ישראל.
"ראש הממשלה בנימין נתניהו נועד אתמול עם ראש ממשלת איטליה אנריקו לטה ועם האפיפיור פרנסיסקוס, אבל גם בביקור בארץ המגף ובוותיקן לא ירד הנושא האיראני מסדר היום", כותב בפתיח הידיעה המרכזית הכתב המדיני של "ישראל היום", שלמה צזנה, הנמצא, על-פי הקרדיט שניתן לו, "עם פמליית רה"מ ברומא".
בהמשך הידיעה מביא צזנה, חביבו של נתניהו, את תגובותיו של ראש הממשלה לביקורת שנמתחה עליו כפי שנשמעו ב"שיחות סגורות", תוך הצנעה כמעט מוחלטת של אותה ביקורת. "אני תמיד מציע לשמור על הקשר האיתן עם ארה"ב, אך ברור שהעולם משתנה", מצטט צזנה את נתניהו בלי לפרט כי מדובר בתגובת ראש הממשלה לדברים שאמר עליו שר האוצר יאיר לפיד ובלי לומר מה בדיוק אמר עליו שותפו לקואליציה.
אדם המזוהה כ"בכיר בלשכת ראש הממשלה" מספק לכתב "ישראל היום" תגובה לביקורת שמתח על נתניהו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, גם כאן בלי לספק לקוראים פירוט בנוגע לתוכנם של דברי הביקורת. "לא לכולם יש ניסיון בכשל מתמשך כמו לאולמרט – בלבנון, בהתנתקות, בחוסר ההחלטה לסגור את גדר הגבול עם מצרים ובטיפול באיום האיראני", מצוטט אותו בכיר עלום שם.
שתי ידיעות קצרות, ועוד אחת בינונית באורכה, מעידות על אופי החומרים הבלעדיים שעליהם הצליח צזנה לשים יד הודות לקשריו המוצלחים עם לשכת המנהיג: ידיעה העוסקת בפגישתן של נשותיהן של ראשי ממשלות ישראל ואיטליה ("השתיים דיברו על חג החנוכה, על העצמת נשים ועל כך ששתיהן ממשיכות לעבוד למרות עיסוקי בני הזוג"), וידיעה שכותרתה "רשמו ביומן: ב-2014 'לה טרוויאטה' תעלה במצדה'", העוסקת בסיכום מתחום התרבות שהושג במסגרת הביקור הדיפלומטי.
ברשימה נוספת מאת צזנה, שזכתה לכותרת הגג "הכס הקדוש, מאחורי הקלעים", שובצה תמונה שלו לוחץ את ידו של האפיפיור. "עכשיו ראש ממשלת היהודים מבקש מהאפיפיור – מנהיגם של 1.2 מיליארד מאמינים – להציל את העולם מכוח הרשע מטהרן ולא להסתפק בחסדי שמים", נכתב ברשימה, שבה נמצא מקום גם למעט קידום עצמי. "בחיוך רחב הוא מושיט לי יד. 'ירושלים חשובה לשנינו', אני אומר, כמי שחיבר את הספר 'מדריך לעיר ירושלים'", כותב צזנה לקראת סיומה. "הוא מחייך ומברך בלטינית. בשנה הבאה הוא בירושלים", הוא מגלה.
טור דעה המתפרסם גם הוא בכפולה הפותחת של "ישראל היום", מאת הפרשן הבכיר דן מרגלית, מוקדש להטחת ביקורת באהוד אולמרט על רקע דברים שאמר לאחרונה על נתניהו בכנס. טענותיו המתבקשות של מרגלית קושרות בין מימון כנסים ומכונים מהסוג שנוהג לארח את אולמרט לבין מעשי שחיתות שנקשרו בשמו של ראש הממשלה לשעבר, שהוא גם ידידו לשעבר של הכותב. שיבוצו של הטור בכפולה הגרוטסקית – עוד כפולה גרוטסקית – שמספק היום "ישראל היום" לקוראיו פוגם ברושם שטיעוניו היו עשויים לעורר לו היו מתפרסמים מעל בימה אחרת.
נתניהו מחר
"בשני מקומות רציתי להיות שלשום יותר מאשר בכל לוקיישן אחר", כותב עורך מדור הדעות של "מעריב", אליק מרגלית, במאמר המתפרסם הבוקר במדורו. "הראשון הוא האקווריום של ראש הממשלה – להאזין לדיון על תפוח האדמה הלוהט שהתגלגל פנימה עם שחרור המספרים המבהילים של הרגלי הצריכה של המשפחה המלכותית. המקום השני שבו רציתי להיות זבוב על המקלדת הוא לשכת העורך הראשי של החינמון 'ישראל היום' – בדיון שלו על איך שוב הוא יוצא לקרב על הגנת שם המלך".
דבריו של מרגלית עשויים להיות יפים גם למחר. ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה העשויה לפרנס אחת מכפולות המגננה הבאות של "ישראל היום". "בקרוב: דו"ח מבקר המדינה על הוצאות נתניהו", מודיעה כותרת בולטת על השער (טובה צימוקי). "שפירא בודק: האם יש הפרדה בין ההוצאות הפרטיות של משפחת רה"מ לבין ההוצאות הציבוריות, וכיצד היא נאכפת", נכתב בכותרת המשנה.
בידיעה עצמה משובץ בהבלטה תצלום אוויר של הווילה עם הבריכה של משפחת נתניהו בקיסריה – בחירה עריכתית שזוהתה אתמול, כפי שמשתמע מטור של פובליציסט "ישראל היום" דרור אידר, ככזו המציקה לראש הממשלה באופן מיוחד.
חיסיון עיתונאי
צו של בית-משפט השלום בבאר-שבע, המורה לשורה של כלי תקשורת למסור למשטרת ישראל חומר שצולם בעת ההפגנות נגד תוכנית פראוור להסדרת היישובים הבדואיים בנגב, מגיע הבוקר לשערי "הארץ" ו"מעריב" וזוכה לסיקור גם ב"מקור ראשון", העיתון שעל שמו נרשם תקדים משפטי בנוגע לחיסיון של צלמים על תצלומיהם.
הכתבים שירלי סיידלר, נתי טוקר, רויטל חובל ויהונתן ליס מדווחים בשער "הארץ" כי רוב כלי התקשורת שהתבקשו למסור חומרים מההפגנה לידי המשטרה עתידים להתנגד לדרישה. נוסף ל"הארץ", מדווחים הכתבים, הדרישה מעוררת התנגדות גם במערכת "ידיעות אחרונות" ובחברות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10 ("בערוץ 1 הודיעו כי 'רשות השידור תנהג על-פי חוק, כפי שתמיד נהגה'", נכתב בידיעה). ידיעה נלווית מאת יניב קובוביץ מוקדשת לאופן השונה שבו, כפי הנראה, משיגה המשטרה חומר תיעודי הנמצא בידי עיתונאים ערבים.
ב"ישראל היום" מוזכר הצו שהוצא לבקשת המשטרה בתוככיה של ידיעה העוסקת בכתבי אישום שהוגשו נגד כמה מהמפגינים (גדי גולן וגדעון אלון). בחינמון רב-התפוצה, הנוטה לאמץ ולקדם הלכי רוח ממסדיים, אין נוקטים עמדה בנוגע לסוגיה, אך מבליטים את טענות משטרת ישראל באופן העשוי להיקרא כהצדקה של הדרישה החריגה. לשם איזון מובאת תגובת ארגון העיתונאים, ולפיה "הדרישה מנוגדת לכללי האתיקה הנהוגים בישראל, לכללי האתיקה של מועצת העיתונות ולפסיקת בתי-המשפט". ב"ידיעות אחרונות", עיתון שלראשיו מיוחסת התנגדות לצו, הסוגיה אינה זוכה הבוקר לאזכור כלשהו.
ב"מעריב", כפי שקורה לעתים, זוכה הסוגיה העקרונית לטיפול פובליציסטי מובלט, אך נטול סיקור חדשותי. ידיעה בנושא מאת אריק בנדר, שפורסמה אתמול באתר nrg מעריב ומתפרסמת הבוקר בעיתון האח "מקור ראשון", אינה מופיעה ב"מעריב". במקומה מתפרסם מאמר מאת אמנון לורד (מאמר נוסף בנושא, מאת אלינור דוידוב, מתפרסם במדור הדעות של היומון תחת הכותרת "החופש לסקר").
"עיתונות, לא מודיעין", מתמצתת כותרת מאמרו של לורד הנדפסת על שער העיתון. "תגובה מיידית של כל עיתונאי במדינה דמוקרטית צריכה לשלול את התביעה המשטרתית לשיתוף פעולה מהסוג הזה בין מערכת האכיפה לבין התקשורת", כותב לורד. "גם אם ברור שבוצעו במהלך המהומות עבירות, וגם אם ברור שישנם במהומות האלה מנהיגים המובילים לביצוע עבירות אלימות ואף המרדה נגד המדינה – אין הצדקה לבוא לכלי התקשורת בתביעה שימסרו את כל הצילומים", הוא מוסיף.
"אי-אפשר להחביא הפגנות כמו אלה שהיו בשבת ואין ליצור איום וצל של איום על עורכים, כתבים וצלמים בצאתם לבצע את משימתם בשטח", כותב לורד, המותח ביקורת על היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שלטענתו נמנע מהסדרת הסוגיה ברוח פסיקות בג"ץ וברוח "התפיסה הליברלית השלטת בישראל" בנוגע לחופש העיתונות. "אם לא יתבצע סיבוב פרסה מצד רשויות אכיפת החוק ובית-המשפט, צפויה הפרה מסיבית של הצו מצד אנשי תקשורת", מתריע לורד.
חופש עיתונאי
בעמוד המאמרים האחורי של "הארץ" מתפרסם הבוקר מאמר מאת עו"ד רז נזרי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. נזרי מבקש לסנגר על הצעת חוק שמקדם הגוף שבו הוא מכהן, שהוצגה ב"הארץ" ככזו המאיימת על חופש הביטוי. לטענת נזרי, מאמר המערכת של "הארץ" שעסק בסוגיה עירבב "באופן לא מדויק, למרבה הצער", בין שתי יוזמות שונות שמקדם היועץ המשפטי לממשלה: הצעות ראשוניות לתיקון רשימת העילות שמאפשרות הטלת איסור פרסום על מידע, ומנגד הצעת חוק שנועדה לאסור על פרסום "חומרי חקירה גולמיים".
היוזמה הראשונה, כותב נזרי, מצויה בשלבי בחינה ראשוניים. האחרת, הוא מציין, "נמצאת בשלב מתקדם של בחינה ואישור אצל היועץ המשפטי לממשלה ושרת המשפטים". נזרי מזכיר כי טיוטה של ההצעה הוצגה לעיתונאים כבר לפני שנתיים, בכנס שאליו הוזמנו "נציגים מרכזיים בגופי התקשורת השונים" (נזרי אינו מציין כי על-פי הרושם שנוצר בקרב עיתונאים שלקחו חלק בדיון, ההצעה נקברה או הוקפאה).
בעקבות המשוב שהתקבל מהעיתונאים, מציין המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רוכך הנוסח העדכני של ההצעה כך שיכלול איסור על פרסום חומרי חקירה – אך לא "פרפרזה על חומרים שכאלה", כהגדרתו, וגם זה עד סיום ההליך המשפטי או עד הצגתם בבית-המשפט.
נזרי מציע לבחון את ההצעה לפי תכליותיה המוצהרות – שמירה על "טוהר ההליך השיפוטי", "יעילות החקירות המשטרתיות" ומניעת "פגיעה בפרטיותו ובכבודו של הנחקר" – ובכך מציע הסתכלות שונה מזו של "הארץ", שכותביו ביקשו לבחון את החוק על-פי השימוש שניתן יהיה לעשות בו בפועל.
"איננו משוכנעים עדיין שנמצאה נקודת האיזון הנכונה, ואולם, אנחנו סבורים שיש לחתור למצוא אותה, ולא לבחור בדרך הקלה של הותרת המצב בעינו, אף אם בשל כך לא נחסוך מאיתנו גם חיצי ביקורת מגופי התקשורת", כותב נזרי, המוצא לנכון להבהיר כי חופש הביטוי, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת הם ערכי יסוד "המהווים בסיס מרכזי בכל משטר דמוקרטי". "ערכים אלו מנחים את היועץ המשפטי לממשלה באופן יומיומי, מתוך הכרת אמת בחשיבותם ובחיוניותם. דא עקא, שאין לנו את הפריבילגיה לקדם ערכים אלו בלבד", מוסיף נזרי.
כי אנחנו לא
"היא יצאה עם מתאגרף ממשפחת ואן-אריק, התגרשה מהאלוף יוסי פלד אחרי שטיפולי הפוריות שלהם נכשלו, ועברה לזרועותיו של המיליארדר הנרי זימנד. אבל כל מה שאליה זימנד רוצה זה שתתייחסו לאמנות שלה ברצינות" (שער "24 שעות", כותרת המשנה).
ריאליטי, חומרנות, ערכי ההתנחלויות
נדמה שניכוס דמותו של הזמר המנוח אריק איינשטיין לצורך קינה על לכתם של דברים שאינם הזמר המנוח אריק איינשטיין מגיע הבוקר לשיא במאמר מאת ספי רכלבסקי, המתפרסם במדור הדעות של "הארץ".
"רק ערלי לב יכולים לראות ברגשה שעורר מותו של איינשטיין בעיקר נוסטלגיה לישראל שהיתה או לא היתה פעם", כותב רכלבסקי. "ציבור עצום ביטא בכאבו מחאה על כך שלעולמו הפנימי, לתרבותו, לכמיהותיו, אין ביטוי בדבר הזה שהושלט על ישראל. ציבור עצום חש מודר וכבוש תחת חומרנות גסה, רהבתנות, קפיטליזם אכזרי, פערים, גסות לב, קהות חושים, ריאליטי שבז לרוח האדם, ערכי ההתנחלויות, הגזענות, האטימות והזחיחות השלטונית – העולם שמעצב בכהות וברהב בנימין נתניהו".
בהמשך מאמרו טוען רכלבסקי כי מדינת ישראל רומסת את "ערכיו הבסיסיים" של אריק איינשטיין, וכי הציבור הישראלי חש ש"לא במקרה איינשטיין הסתגר מול ישראל ערלת לב שבעולמה המשטרי לא מצא מקום". על-פי רכלבסקי, נתניהו אחראי באופן אישי לרמיסת "מה שנתפס בעיניו כ'אליטות' ותקשורת עצמאית" – מהלך שלטענת הכותב אחראי, בין היתר, לכך ששיריו של איינשטיין מהשנים האחרונות לא הושמעו תדיר בשידורי הרדיו.
בסיומו של המאמר בעל הנימה וההיקשים הקונספירטיביים קורא רכלבסקי לבואה של "הנהגה עם חזון", שתיקח את הכוח המחאתי שהוא מייחס לאירועי האבל על מותו של איינשטיין ותתעל אותו להצלת מדינת ישראל.
מדד סער
שר הפנים גדעון סער השתתף אתמול בדיון שנערך בוועדת הפנים של הכנסת וחלק מידע חדש על התיקון שמקדם משרדו לחוק למניעת הסתננות, בעקבות פסילתו בבג"ץ. בישיבה, כך על-פי דיווח מאת אילן ליאור המתפרסם הבוקר ב"הארץ", נדרש השר סער להדוף טענות בנוגע למידת החוקתיות של הצעת החוק, בין היתר על רקע חשיפה ראשונה של פרטים מתוך חוות דעת ביקורתית של היועץ המשפטי של המשרד לבטחון פנים.
סער, העומד בראש משרד ממשלתי שהתנהלותו בנוגע לפליטים ומבקשי מקלט היא מושא לביקורת ציבורית חריפה, זוכה בחודשים שחלפו מאז מונה לתפקיד בסיקור מגונן מצד העיתון הנמכר בישראל, "ידיעות אחרונות", כפי שהוכחש שהובטח לו ביום חתונתו.
הדיון שנערך אתמול בוועדת הפנים סיפק ל"ידיעות אחרונות" – המרבה לעסוק בסוגיית הזרים, אך בדרך-כלל באופן שאינו מייחס לסער אחריות למעשים העשויים לפגום בתדמיתו – הזדמנות לפגוע בטענה שהשר זוכה להגנה מיוחדת מידי עורכי ומנהלי העיתון. קיומו של הדיון שנערך בכנסת פורסם מבעוד מועד; מעצם טבעו, האירוע פתוח לסיקור עיתונאי; ואם לא די בכך, לשר סער ניתנה הזדמנות להגן על היוזמה השנויה במחלוקת שהוא מקדם; לנוכח הרגלי הדיון השגורים בוועדות הכנסת, כחבר-כנסת אף היה השר יכול להביע את דעתו כמה ומתי שיחפוץ, בלי לחכות לקבלת זכות דיבור.
ובכל זאת, ב"ידיעות אחרונות" בחרו שלא לקפוץ על ההזדמנות להלבנה עצמית. במקום דיווח על הדיון שבו התמודד סער עם טענותיהם של מבקריו, מופיעה הבוקר בעיתון זה ידיעת אוויר נוספת המאירה את השר באור הומאני. "סער האריך אשרה ל-4,000 עובדים זרים", קוראת כותרתה של ידיעה המתפרסמת במוסף "ממון", בחתימת הכתב תלם יהב. "רובם סינים ששוהים בארץ יותר מחמש שנים", נכתב בתוככיה – כלומר, אלה שאין קונפליקט של ממש סביב המשך שהייתם בישראל.
תוכן שיווקי
במדור הרכילות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת שוב תמונה בולטת של ייטאייש (טיטי) איינאו, דוגמנית ישראלית שהעיתון מקדם במרץ בחודשים האחרונים.
ענייני תקשורת
סינדיקציה. בשער האחורי של גליון "גלובס" שחולק אמש למנויים התפרסמה ידיעה הלקוחה מהעיתון "מעריב". "גלובס" הוא ספק התכנים הכלכליים של "מעריב" ו"מקור ראשון", ונראה שעד כה נמנעו בעיתון הכלכלי מהיזון הפוך.
יחצנות. שלושת עיתוני הכלכלה מדווחים על עונש המאסר שנגזר על נעם טפר, בעל חברת יחסי-הציבור פייננשל-אקסס, שהורשע בשימוש במידע פנים שקיבל מחברות בורסאיות שייצג ושבהן השקיע. מלבד עשרה חודשי מאסר בפועל נגזרו על טפר קנס בסך 300 אלף שקל ו-18 חודשי מאסר על תנאי.
הרשות השנייה (1). ב"גלובס" מדווח לי-אור אברבך כי מנכ"לי חברות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10 יידרשו מעתה לאשר באופן אישי כתבות על תוכניות המשודרות בערוצים, וזאת לנוכח ריבוי התלונות על קידום עצמי במשדרי החדשות. "שידורי החדשות צריכים להישמר כמקום נקי בו נשמרים ומודגשים פרמטרים של אמינות, שקיפות ואיזון", אמר לאברבך שי באב"ד, מנכ"ל הרשות השנייה, העומד מאחורי הדרישה החדשה.
הרשות השנייה (2). ב"דה-מרקר" מתפרסם החלק השני בסדרת הכתבות המוקדשת לטלוויזיה המסחרית בישראל. "למרות הרגולציה המשמעותית והשליטה המוגזמת של הפוליטיקאים בלוח השידורים, הטלוויזיה המסחרית שקעה בבצות הריאליטי והבידור הרדוד", נכתב בכותרת המשנה. "כך הצליחו הפוליטיקאים, בשיתוף עם הערוצים המסחריים, להתנער מהגוף שאמור היה לדאוג לאינטרס הציבורי".
פפרצי. במדור הרכילות של "ישראל היום" כותב ערן סויסה כי הידוענית בר רפאלי הגישה תלונה במשטרה נגד צלם הפפרצי ברק פכטר, שלטענתה עוקב אחריה באופן הפוגע בפרטיותה ומסכן את חייה.
"קצת צבוע שבר רפאלי מחייכת ומשתפת פעולה עם צלמי הפפרצי כאשר היא זקוקה לקדם קמפיין שבו היא משתתפת, ומצד שני, כאשר אותם צלמים מצלמים אותה במרחב הציבורי ללא שום הפרעה, היא מחליטה שהיום לא נוח לה ומסתירה את פניה", אומר פכטר בתגובה.
לידיעת המעצבים. "אם להודות על האמת, אני חושבת שזה מקצוע הרבה יותר יצירתי, מהנה ומספק מאשר עיצוב גרפי", אומרת זונה גרמנייה בכתבה מתורגמת על תעשיית המין במדינה, המתפרסמת הבוקר במוסף "המגזין" של "מעריב".