בשולי החדשות
על מידת החופש, ההטיות והרמה האתית של העיתונים השונים אפשר ללמוד מנוסח הכותרות הראשיות ובחירת מאמרי הדעה המובילים, אבל אפשר להגיע למסקנות בנושאים הללו גם לאחר בחינה של הידיעות השוליות יותר.
"ידיעות אחרונות". רז שכניק מדווח בעמ' 18 של "ידיעות אחרונות" כי הזמר אביב גפן הופיע אתמול יחד עם התזמורת הפילהרמונית, ומודיע כי לאור ההצלחה תתקיים הופעה נוספת ב-27 בדצמבר.
ידיעה חסרת קרדיט באותו עמוד מוקדשת למיצג חגיגי מטעם הארגון קרוב-ללב, שיוקם בנמל תל-אביב. המיצג, שתוכנן על-ידי גיל טייכמן, טרם הוקם, אולם לידיעה נלווה תצלום (שהעביר טייכמן) ובו הדמיית המיצג. כך הוא ייראה לאחר שיוקם, מוסבר לקוראים.
העמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" מוקדש גם הבוקר לקידום זרוע אחרת בקבוצת ידיעות, הפעם ספר מתכונים בהוצאת ידיעות-ספרים. בעומק המוסף "24 שעות" מתפרסמת כתבה של משה רונן על קבוצה של כדורגלנים חובבים המשתתפת במיזם "מדינת הכדורגל", שנערך בשיתוף משרד התרבות והספורט ובחסות "ידיעות אחרונות". מן הסתם נראה עוד כתבות כאלה בשבועות הקרובים.
"ישראל היום". לעיתון שהציף את השוק הישראלי בעותקי חינם אין סיבה דחופה לקיים שיתופי פעולה מסחריים. להבדיל מהמתחרה הגדול שלו, התוכנית הכלכלית של "ישראל היום" נראית כפופה לשיקולים האידיאולוגיים של מייסדו, איש העסקים והנדבן שלדון אדלסון.
תינוק שנולד בבית-חולים ישראלי בפיליפינים (צילום: שי וגנר, דובר צה"ל)
בכל זאת, בעמ' 21 של "ישראל היום" משולבות הבוקר שתי ידיעות אידיאולוגיות בידיעה מסחרית. בראש העמוד מתפרסם דיווח מאת דני ברנר ולפיו שני אזרחים דרוזים התגייסו לצבא. ידיעה אחרת, מאת לילך שובל, מוקדשת לתינוק שנולד בבית-החולים הארעי שהקימה מדינת ישראל בפיליפינים. מידיעה שלישית, מאת מתי טוכפלד, עולה כי ח"כ זבולון כלפה רכש לפני שלושה ימים חליפה, נעליים סגורות ועניבה מנוקדת בסניף רשת בגיר בבני-ברק.
"מעריב" ו"הארץ". דווקא בשני העיתונים החלשים יותר מבחינה כלכלית אין בנמצא ידיעות דומות. העמודים הפנימיים מוקדשים אך ורק לחדשות, בלי שיתופי פעולה מסחריים, בלי ידיעות קש, בלי דיווחים שזועקים "עשיתי טובהלדובר/יחצ"ן/חבר/מו"ל".
"אם לשלושה הציתה את עצמה באור-יהודה", נכתב בתחתית עמ' 14 של "מעריב", העיתון היחיד שמסקר בהבלטה בשבועות האחרונים את האזרחים שמתאבדים בהצתה עצמית על רקע מצוקה כלכלית. לפני כחודש דיווח "מעריב" בכפולת האמצע של העיתון, תוך הפניה בולטת מהשער, על אדם שהצית את עצמו מסיבה זו. בגליון יום שישי האחרון הוקדשה לתופעה כתבה נרחבת מאת יובל גורן ב"מוספשבת".
הלווייתו של משה סילמן, שהצית את עצמו בעקבות מצוקה כלכלית (צילום: יוסי זליגר)
הבוקר, "מעריב" הוא היחיד שמדווח על ההצתה האחרונה. אבי יופה ויעל פרידסון מדווחים כי במשטרה בודקים אם הרקע להצתה הוא כלכלי ומציינים כי זהו המקרה השישי בתוך שנה וחצי שאדם מצית עצמו.
בראש עמ' 8 של "הארץ" מתפרסם דיווח מתורגם מה"גרדיאן" על רצח עם שמתרחש בימים אלה ברפובליקה המרכז-אפריקאית.
איראן
הבוקר מדווחים כלי התקשורת המתעדכנים בקצב של יותר מפעם אחת ביממה כי בז'נבה נחתם הסכם ביניים בין נציגי איראן למעצמות. כלי התקשורת שמפיצים עדיין מידע על גבי גליונות נייר מודפסים כוללים כותרות בלתי מעודכנות וטורי פרשנות הטובים גם כעת.
ב"ישראל היום" מכנה שליח העיתון לז'נבה, בועז ביסמוט, את השיחות המתקיימות שם "פארסה". "איראן עדיין לא על הברכיים", הוא קובע, "אחרת כיצד אפשר לפרש את העקשנות האיראנית שלא להיענות לדרישות המעצמות". לדבריו, "למשלחת האיראנית החייכנית אין מנדט לוותר על פרויקט הגרעין. הם קיבלו כרטיס טיסה לז'נבה כדי להשיג הקלות בסנקציות. לא יותר". משום כך, הוא כותב בהמשך, "גם אם יהיה בסוף 'הסכם ביניים' או סתם 'הבנות' או בכלל הודעה על המשך שיחות, כל זה מצביע רק על דבר אחד – רה"מ נתניהו באמת צודק: איראן עובדת על כולם, פעם בקללות ופעם בחיוכים".
ב"הארץ" כותב צבי בראל כי מהדיונים הארוכים אפשר ללמוד על "תפיסה חדשה ומעודדת שלפיה למעצמות יש אמון כי איראן אכן מתכוונת לקיים את ההסכם". לטענתו, "אצל הנושאים והנותנים קיימת הבנה שלצוות האיראני מרחב פעולה רחב, והוא מוסמך לחתום על הסכם ואינו נזקק בכל רגע לחזור לטהרן כדי לקבל אישור". בראל מוסיף כי "נראה שדווקא ברוב הסעיפים המעשיים מוכנה איראן להתגמש".
לא רק בגלל המרקסיזם
"בחירתו של יצחק הרצוג לתפקיד יושב-ראש מפלגת העבודה והדחתה של קודמתו, שלי יחימוביץ', אינן אירוע מטלטל בפוליטיקה הישראלית. העבודה כבר מזמן לא מצטיירת כאלטרנטיבה לשלטון הימין, והחלפתה של יחימוביץ' בהרצוג לא תשנה כנראה את תמונת המצב העגומה הזאת", נכתב בפתח מאמר המערכת של "הארץ".
למרות הזלזול, עיתון האליטה מקדיש שטח נרחב לסיקור בחירתו של הרצוג לראשות מפלגת העבודה. כל התוכן בכפולת העמודים השלישית בעיתון עוסק בבחירות; שני עמודים משבעה בסך-הכל, שמוקדשים הבוקר לדיווחים חדשותיים.
ח"כ שלי יחימוביץ', עם היוודע הפסדה להרצוג, 22.11.13 (צילום: גדעון מרקוביץ)
"זו היתה קודם כל הצבעת אי-אמון בה [...] חטאיה העיקריים של יחימוביץ' בקמפיין היו היהירות והזחיחות", כותב יוסי ורטר, שבשנים האחרונות ביקר אותה רבות. "עוזי ברעם חושב כמותו וכותב כי "ההתרסקות של יחימוביץ' אינה אידיאולוגית. סיבותיה מצויות במישור האנושי". אורי משגב מסביר את הפסדה בכך שבניגוד להרצוג, יחימוביץ' אינה פוליטיקאית ממולחת. רוית הכט טוענת ש"הפסדה של יחימוביץ' נולד ביום המקולל ההוא שהחליטה להפנות את גבה לפלסטינים".
מנגד, במאמר המערכת של "מקור ראשון" טוען אמנון לורד כי יחימוביץ' הפסידה, בין היתר, משום שלא היתה "מסוגלת לחולל מהפך סגנוני בלבוש, בדיבור ואפילו בפריזורה". עמיתו לעיתון, דוד מרחב, מחרה מחזיק אחריו וכותב כי יחימוביץ' הפסידה "לא רק בגלל הקיצוניות, הדוגמטיות, המרקסיזם", אלא "גם בגלל חוסר היכולת להקשיב, להשתנות, להתמודד, להשתפר".
הישראלים היפים
הכותרת הראשית ורוב שטחו של השער ב"ידיעות אחרונות" מוקדשים לתעשיין דב לאוטמן, שמת אתמול. במרכז שער הגיליון, במסגרת שחורה המזכירה מודעת אבל, מתפרסמים תצלום של לאוטמן [אלדד רפאלי] ותמצית מטורה של סימה קדמון. "במותו כבה כוכב. שמורת טבע נכחדה". הכותרת הראשית מגדירה את לאוטמן "הישראלי היפה".
למותו של לאוטמן מוקדש כל התוכן המערכתי בשתי הכפולות הפותחות של העיתון. לפני הדיווחים על הבחירות במפלגת העבודה, לפני הדיווחים על השיחות עם איראן. "העולם שאליו אנחנו קמים הבוקר הוא עולם פחות טוב מכפי שהיה אתמול", כותבת קדמון בטורה המלא, שמתפרסם בכפולה הפותחת. "[...] איש טוב ומיטיב, שחייו היו ניסיון עיקש להפוך את ישראל למקום טוב יותר [...] ציפור רבת יופי. דמות מופת".
איתן הבר וגד ליאור מספידים אף הם את לאוטמן בעמודים 3 ו-4. במדור "דעות אחרונות" נפרד ממנו דני גילרמן. במוסף "ממון" כותב עליו סבר פלוצקר: "איש תעשייה, איש שלום, איש חינוך, איש מופת".
שי פירון ודב לאוטמן, 13.11.11 (צילום: גדעון מרקוביץ')
העיתונים האחרים מכבדים את זכרו של לאוטמן, אולם בהיקף מצומצם בהרבה. "ישראל היום" מדווח על המוות בכותרת העליונה שבשער, ומקדיש לו את העמודים 7–9 (כולל הספד מאת שר החינוך שי פירון). "מעריב" מדפיס את תצלומו בלב השער ומקדיש למותו את עמ' 6. ב"הארץ" מסתפקים בהפניה מעמוד השער למוסף "דה-מרקר", שמקדיש לו את כפולת העמודים השנייה. אפשר למצוא בה את תולדות חייו המקצועיים וציטוט של מבחר הספדים מפי נבחרי ציבור ובכירים במשק. כתבי "דה-מרקר" עצמם אינם מספידים הבוקר את התעשיין.
הכפולה הפותחת של "דה-מרקר", כמו גם הכותרת הראשית, מוקדשות למאבק השליטה בתאגיד של מי שבעבר הלא רחוק כונה גם הוא מעל דפי "ידיעות אחרונות" "הישראלי היפה" – נוחי דנקנר.
"הפירמידות החדשות של אי.די.בי עושות צחוק מחוק הריכוזיות", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". עידו באום חתום על הידיעה המרכזית, שבה נטען כי "הסדר החוב באי.די.בי יהיה המחטף הגדול ביותר שייעשה לחוק הריכוזיות, אם מישהו לא יתעשת ויעצור את הפארסה".
באום אינו מתמקד בהצעה של גרנובסקי ודנקנר בלבד, אלא כותב גם על הפירמידה שמעל הצעתם של המתחרים, אלשטיין ובן-משה. לדבריו, "אם תתקבל אחת משתי ההצעות הקיימות בהסדר החוב של אי.די.בי, המשמעות היא לקחת את הפירמידה העסקית הגדולה ביותר בישראל, כלומר זו שפוטנציאל העיוותים בה הוא הגדול ביותר, ולהגדיל אותה עוד יותר".
ענייני תקשורת
רויטל חובל מדווחת בשער "הארץ" כי "היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין ופרקליט המדינה משה לדור מקדמים מחדש הצעת חוק שתגביל משמעותית את הסיקור התקשורתי של חקירות משטרה שיש בהן עניין ציבורי". לפי הצעת החוק, ייאסר פרסום שמות עדים, חומרי חקירה ומסמכים רגישים – גם במקרה שהם אינם פוגעים בפרטיות הנחקר או בחקירה.
אבי כהן מדווח ב"ישראל היום" כי חיילת המשרתת כמפיקה בגלי-צה"ל הותקפה בליל שבת בדרכה מהתחנה על-ידי תושב השטחים בן 17. לפי החשד, הרקע לתקיפה לאומני.
בכפולה הפותחת של "מעריב" משתף גדעון קוץ את הקוראים בחוויותיו של עיתונאי הנשלח לסקר את השיחות עם איראן בז'נבה.
ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ" מתפרסמות מודעות אבל רבות בעקבות מותו של לאוטמן. אפילו ב"מעריב" מתפרסמות שתי מודעות לזכרו. ב"ישראל היום" אין הבוקר ולו מודעת אבל אחת, לא ללאוטמן ולא לזכרם של אחרים, וזאת חרף העובדה שמדובר בעיתון הנפוץ ביותר במדינה.