במקומון "ידיעות השרון" התפרסם ביום שישי האחרון סיפור שמקפל בתוכו משל לישראליות של ימינו: סיפורה של טיילת חדשה בעיר נתניה, שתוקם סמוך לשכונת דורה. "שכונת דורה", מסבירה הכתבת דנה גוטרזון, נקראת על שם דורה אבן, אשתו של האלוף דן אבן, שהיה המפקד הראשון של חטיבת אלכסנדרוני. דורה אבן, בת ה-90, עדיין בין החיים (ואנו מאחלים לה שנים ארוכות ומצוינות), ובכל זאת נקראת השכונה על שמה. כלומר לא ממש. השם הרשמי של השכונה הוא רמת ידין, על שמו של איש צבא אחר, יגאל ידין, הרמטכ"ל השני של צה"ל. אני כותב "איש צבא אחר" על אף שדורה אבן לא היתה אשת צבא בעצמה. היא היתה נשואה לאיש צבא, האלוף אבן.
אז מדוע בכל זאת מכונה השכונה על שמה? כי מטה החטיבה שהאלוף אבן היה מפקדה שכן במקום שמאוחר יותר הוקמה בו השכונה. אבן רצה לקרוא למחנה בשם "מחנה 23", אבל החיילים, כך הכתבת, דווקא רצו לקרוא לו על שם אשתו של המפקד, דורה, והשם תפס. מאוחר יותר עברו הזוג דורה ודן אבן מנתניה להרצליה-פיתוח, ובשנת 1975 נפטר האלוף אבן בגיל 63.
כאן מגיע הטוויסט בעלילה. עיריית נתניה החליטה להקים סמוך לשכונת דורה, שלא באמת קוראים לה שכונת דורה אלא שכונת רמת-ידין, טיילת. לטיילת החליטה העירייה לקרוא בשם "טיילת דורה".
דורה, מתוך סדרת הילדים "דורה החוקרת" (צילום מסך)
נו, הלב מתחמם. עיריית נתניה עושה כבוד לאשה מבוגרת וקוראת על שמה טיילת שלמה. לא כל-כך מהר. זכרו איך פתחתי – זהו משל לישראליות של ימינו. עיריית נתניה לא מקימה את הטיילת על שמה של דורה אבן, אשתו של מפקד חטיבת אלכסנדרוני, אלא על שמה של כוכבת הילדים "דורה". כן, הילדה דורה, זו עם התיק, זו עם תספורת הפוני, דורה מערוץ ניקלודיאון.
דורה אבן שמעה מה מתכננים לעשות לצד השכונה שנקראת על שמה, אשת אלוף בצה"ל, הגם שקוראים לה על שמו של יגאל ידין, הרמטכ"ל השני של צה"ל, ונחרדה. איך זה יכול להיות שלטיילת יקראו על שמה של דמות מצוירת ולא על שמה של אשה בשר ודם, שהיתה נשואה למפקד הראשון של חטיבת אלכסנדרוני?
"זאת שערורייה", אמרה אבן לכתבת, "מכיוון שזה הסיפור של המדינה, המחנה הזה. לא צריכים להכניס לכאן דבר של הטלוויזיה. זה ממש מעליב. לדורה מהטלוויזיה אין שום שייכות למדינת ישראל ולהיסטוריה שלנו. בתי-הספר לא מלמדים היום היסטוריה כמו שצריך, אלא מלמדים טלוויזיה".
עיריית נתניה הסבירה בתגובה כי "באחרונה, במסגרת תהליכי פיתוח השכונות וההתחדשות העירונית, מבצעת העירייה בשכונה עבודות לחידוש ושדרוג תשתיות, לרבות שדרוג טיילת שדרות בן-צבי. מתוך רצון למנף את הטיילת ולהופכה למקום בילוי אטרקטיבי, עלה הרעיון למתגה באמצעות אייקון 'הבובה דורה'".
השערורייה היא, אם כן, כפולה.
מדינת ישראל זרועה במקומות, אתרים, צמתים, כיכרות, בתי-ספר, רחובות ושכונות שלמות שנקראו על שמותיהם של חיילים, מפקדים, אלופים ושאר אנשי צבא. אפשר להבין זאת. ישראל הצעירה קמה בזכות הקרבתם של אנשים אלו, שנלחמו, לעתים עד טיפת הדם האחרונה, כדי להקימה ולשמור עליה מפני חורשי רעתה. מן הראוי שהמדינה תמצא דרך מתאימה להנציח את זכרם.
ואולם עם כל הכבוד לאשתו של האלוף אבן (שהיתה, כך אני מבין, אשת חינוך מדהימה בזכות עצמה), המחנה והשכונה אינם נקראים על שמו של האלוף אבן, אלא על שמה שלה, וזאת בשל אירועים שלעתים יוצאים מכלל שליטה אך מתקבעים בזיכרון הקולקטיבי של התושבים (אני גרתי סמוך לכיכר נגה בגבעתיים על אף שכבר מזמן אין שם כיכר וחרף העובדה שמעולם לא זכיתי לצפות בסרט בקולנוע נגה כיוון שהוא נהרס עוד בראשית שנות ה-70).
מצד שני, ישראל של ימינו אינה פונה לגיבורים אזרחיים המייצגים את הישראליות הבטוחה בעצמה, זו שאינה נשענת על אתוס של מאבק קיומי או נושאת עיניים אל עבר אלופים במדים. ישראל זו אינה פונה לגיבורי תרבות, לסופרים או משוררים, לאנשי מדע ורוח, לממציאים, יזמים או אפילו לאירועים הראויים להנצחה. לא.
ישראל של ימינו טובעת בתוך מסרים פרסומיים, מסחריים ושיווקיים. המרחב הציבורי הופקר לגמרי לשליטתם של אנשי ההון, שממסחרים כל פינה, כל ספסל, כל מדרכה. אין פלא לכן שישראל זו מסתייעת בגופים שהתמחותם היא מיתוג והתשובה של הממתגים היא לפנות אל דמות מצוירת שמופיעה בערוץ מסחרי ושדמותה מפארת אינסוף מוצרים מסחריים שנמכרים בסכומים מופקעים, כמו חולצות, תיקים וקלמרים, ומחליטה שהגיע הזמן לא רק להקים טיילת על שמה של הדמות המצוירת, אלא גם "גן הרפתקאות המבוסס על דמותה", שבו "יוצבו דמויות ומתקנים מתוך הסדרה".
אלופי צה"ל צופים בתרגיל צבאי. מימין: יגאל ידין ודן אבן, 10.6.60 (צילום: משה פרידן, לע"מ)
ישראל, ולא בפעם הראשונה, מתנהגת כמי שאינה מסוגלת לבחור בנורמליות שפויה. ממדינה הנשענת על תרבות מיליטנטית המקדשת חיילים גיבורים, הפכה ישראל למדינה הנשענת על תרבות ממוסחרת וממותגת עד אימה, שמקדשת דמויות מאוירות. כך היכל יד-אליהו, ששוכן בשכונת יד-אליהו, שנקראה על שמו של אליהו גולומב, המפקד הבלתי מוכתר של ההגנה, הפך לפני כמה שנים להיכל נוקיה (ושאולי בקרוב ייקרא היכל מיקרוסופט או היכל אקסבוקס). אין פלא שהטיילת, שתוקם לאורך שדרות בן-צבי, שנקראו על שם נשיאה השני של מדינת ישראל, יצחק בן-צבי, ונמצאת ליד שכונת דורה, שנקראת על שם אשתו של האלוף דן אבן, שהיה המפקד של חטיבת אלכסנדרוני, הופכת לטיילת דורה, על שמה של דורה. זו עם הפוני. והתיק.
במשך שנים שאלתי את עצמי מה הייתי עונה לשאלה המיתולוגית של המראיין יאיר לפיד "מה ישראלי בעיניך?", וכעת אני יודע שסוף-סוף מצאתי. דורה. דורה היא הישראליות.