תמיד תהיה לנו איראן
שיחות השלום בין ישראל לפלסטינים מתקרבות לצומת מכריע: האיפול התקשורתי שהוטל עליהן, ושכלי התקשורת לא נראו כמי שמנסים לחדור בעדו, מתפוגג בימים האחרונים, ושברי סחרירים מגיעים לדפי העיתונים.
"ארה"ב תציג בתוך חודשיים מתווה חדש להסכם הקבע", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "האמריקאים נערכים לגבש קווים מנחים לסיום הסכסוך שיאפשרו מוצא מהמבוי הסתום. נתניהו: לא נקבל תכתיבים", נכתב בכותרת המשנה. הידיעה, החתומה על-ידי ברק רביד וג'קי חורי, מסגירה את מקור המידע: "יו"ר מרצ זהבה גלאון אמרה אתמול ל'הארץ' כי בשיחות שקיימה בשבוע האחרון עם בכירים אמריקאים, פלסטינים וערבים עלה כי קרי עידכן את ראש הממשלה בנימין נתניהו על הכוונה להציג הצעה שכזו בפגישת שבע השעות ביניהם ברומא לפני שבועיים". זהו מיקור חוץ מעניין של העבודה העיתונאית – לא ליחצנים, אלא למושאי הסיקור עצמם (אמנם, לידיעה לא מצורפת תמונה של גלאון), ובכל מקרה גילוי מעורר תהיות על הקשר שבין המידע שבידי כתבי העיתון לבין ההחלטיות שבה ניסחו העורכים את הכותרת לדיווח המבוסס עליו.
גם ב"ידיעות אחרונות" מקדישים את הכותרת הראשית לשיחות השלום. "מדברים גם על הסדר בירושלים", נכתב מתחת לכותרת הגג "מאחורי הקלעים: כך מתנהל המו"מ עם הפלסטינים". לפי אליאור לוי, "מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי יגיע הערב לישראל, ומפלס הלחץ באזור מגיע לשיא". ב"ידיעות אחרונות" לא כותבים מהיכן הגיע לידם המידע, אולם כן מספקים בגילוי לב תהייה גדולה עוד יותר על הזיקה בין מה שיודע הכתב לבין החלטיותו של מנסח הכותרת לדיווחיו: "הפרטים אינם ברורים, אולם באחד הדיונים דובר על אזור 'שבו תהיה גישה פתוחה לכל הצדדים'", נכתב בידיעה.
ההפניה לטור הפרשנות של איתן הבר היא "סוף ידוע מראש". בניגוד למקובל ("יהיו שיאמרו שזו רשימה תבוסתנית", כותב הבר), הידוע מראש שהבר כותב עליו אינו חוסר התוחלת של השיחות, אלא להפך – הנסיגה מיהודה ושומרון שתגיע בעקבות לחץ אמריקאי.
מנגד, ב"ישראל היום" עסוקים במתרחש כאן אצלנו, באיראן. "אותה איראן" היא הכותרת הראשית השמנה. "הייגל: הלחץ של נתניהו סייע להביא את האיראנים לשולחן המו"מ", מפרגנת כותרת הגג (המידע מגיע ב"מעריב" לכותרת הראשית). "ערב חידוש שיחות הגרעין עם המעצמות, הקולות בטהרן נשמעים בדיוק כמו ב-34 השנים האחרונות. עשרות אלפים הפגינו ליד בניין שגרירות ארה"ב לשעבר וקראו 'מוות לאמריקה, מוות לישראל'. רוחאני זונח את מתקפת הקסם: 'לא אופטימי לגבי המו"מ'", נכתב בכותרת המשנה לצד תצלום של "המונים שורפים את דגלי ישראל וארה"ב בטהרן"."שונאים כל הדרך לשיחות", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת. "אז איך נאמין שאיראן השתנתה?", שואל בועז ביסמוט. ובכן, ודאי שלא על-ידי קריאת "ישראל היום".
אחרי בלותו
משה ליאון, רואה-חשבון מצליח מגבעתיים ולשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, היה עד לא מזמן מועמד אנונימי לראשות עיריית ירושלים ששיווע לחשיפה תקשורתית (גם אם שם את עיקר יהבו על הסכמים מפוקפקים מאחורי הקלעים עם עסקנים חרדים). זו באה בצמצום יחסי, אולי משום שהספין מאחורי מועמד הבובה היה בוטה כל-כך עד שהביך אפילו את העיתונאים. דווקא כעת, אחרי שנחל הפסד בבחירות וחזר לעשות לביתו (מילולית ממש), זוכה ליאון לככב בעמודי השער של "ישראל היום", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות".
טיבו המביך של הפרסום – ליאון נתפס בשדה התעופה כשלא שילם מכס על בגדים שרכש בחו"ל – מלמד משהו על מחירה של תאוות שררה וידוענות. לפני פיאסקו ההתמודדות ליאון, למרות הרזומה העסקי והעסקני שלו, היה אלמוני מבחינה תקשורתית, ותקרית מכס כמו זו שאירעה לו היתה נותרת לא מודלפת ולא מדווחת. הבשלתו של ליאון כידוען פוליטי אירעה בתזמון אומלל ביותר מבחינתו.
רואה-החשבון משה ליאון ביום הבחירות לעיריית ירושלים. הכותל המערבי, 22.10.13 (צילום: יונתן זינדל)
הידיעה על ההברחה לכאורה, שנחשפה אתמול על-ידי מתן חודורוב בערוץ 10 ונדחפה משם לעמודי העיתונים, מופיעה בהבלטה ב"ישראל היום". הפרסום והבלטתו נקראים כהמשך של תמיכתו (הבלתי מוצהרת, כמובן) של החינמון ביריבו של ליאון, ניר ברקת. אלא שהידיעה מופיעה גם ב"ידיעות אחרונות", העיתון היחיד שקידם את מועמדותו של ליאון לראשות עיריית ירושלים. מועמדותו של ליאון הומצאה הרי על-ידי אביגדור ליברמן, שחבר לאריה דרעי – שני האחרונים מאנשי שלומו של "ידיעות אחרונות".
ב"ידיעות" דוחפים את הידיעה לעמ' 34 (ב"מעריב" היא מופיעה בעמ' 13 וב"ישראל היום" בעמ' 11), מצרפים לה טור פרשנות מקל (גד ליאור כותב תחת הכותרת "מגבלה מגוחכת" כי "קל לתפוס כמעט כל מי שחוזר מחו"ל כאשר בכבודה שלו ימצאו המוכסים פריטי לבוש שעולים יחדיו יותר מ-200 דולר") ומנסחים כותרת סלחנית (מדובר ב"מבוכה", המלים "הברחה" ו"נעצר" אינן מוזכרות, כותרת המשנה היא גרסתו של ליאון לאירוע). אבל האירוע כן מדווח, ומקבל גם הפניה מהשער, כולל תמונה – זאת חרף העובדה שמדובר בסופו של דבר בידיעה זניחה למדי: ליאון כבר אינו דמות ציבורית, ולפחות כל עוד לא התבררו הפרטים לאשורם, אפשר להניח כי מדובר בתקרית בתום לב.
מדוע, אם כן, בחרו ב"ידיעות" להתפתל במקום פשוט לוותר על הפרסום, המביך את מי שחפצו ביקרו עד לא מזמן? את התשובה המדויקת יודעים רק העורכים בעיתון, אבל ייתכן שיש כאן התערבות מלמעלה – של אלוהי הצדק הפואטי (והרי ליאון הוא אדם מאמין), ואותם עורכים פשוט רצו למנוע לזות שפתיים במקרה שעלילותיו של רואה-החשבון בשדה התעופה לא יראו אור מעל דפי "ידיעות אחרונות".
בעקבות החשיפה
שני כלכלונים, "דה-מרקר" ו"כלכליסט", ממקדים היום את תשומת הלב שלהם בהם עצמם.
ב"דה-מרקר" מקדמים היום לכותרת הראשית חקירה של הרשות להגבלים עסקיים שנפתחה "בעקבות החשיפה ב'דה-מרקר'": "רשות ההגבלים פשטה על משרדי קפה-קפה". "הבעלים של רשתות בתי-הקפה רולדין וקפה-קפה נחקרו בעקבות החשיפה ב'דה-מרקר' על תיאום לכאורה של מהלכים עסקיים ושל מחירים. חוקרי רשות ההגבלים ערכו חיפוש במחשביו של בעלי קפה-קפה, רונן נמני. קפה-קפה: 'אין לנו מה להסתיר'. רולדין: 'מעולם לא תואמו מחירים'", נכתב בכותרת המשנה. הגם שהתפארות לעולם אינה אלגנטית, במקרה (הנדיר) הזה נראה שהיא לפחות מוצדקת ועניין הרשויות במחירי הקפה והעוגה אכן התעורר בעקבות כתבה של עדי דברת-מזריץ שפורסמה בהבלטה בעיתון.
ב"כלכליסט", כרגיל, הפרגון העצמי מופגן עוד יותר ואף מוקדש לו טור מיוחד, של העורך האחראי של מוסף "כלכליסט", אמיר זיו. "בסדרת כתבות שפורסמה ב'כלכליסט' בשנתיים האחרונות נחשף שכר הטרחה הסנסציוני שגובים עורכי-דין בכירים בתיקי פירוק גדולים. כעת מסתמן כי משרד המשפטים החליט לחסל את התופעה, והוא הורה לקדם חקיקה לביטול התקנה שאיפשרה גביית שכר טרחה מופרז. המשנה ליועמ"ש אבי ליכט כבר הנחה את כונס הנכסים הרשמי להתחיל ליישם לאלתר את העמדה החדשה", נכתב בכותרת המשנה לראשית ("חגיגות שכר המפרקים עומדות לקראת סיום"), המפנה לדיווח של ענת רואה (שהובילה את סיקור הסוגיה) ותומר גנון.
"הדרך לתיקון עוד ארוכה ולמקדמיו נכונו עוד מאבקים רבים ומרים, אבל הצעד הראשון נעשה. גורם בכיר במשרד המשפטים אישר לנו שהוא נעשה במידה רבה הודות לפרסומים העקביים ב'כלכליסט'. אם יורשה לנו – מהזווית הצרה שלנו – זהו רגע של שמחה על תיקון קטן בעולם. נמשיך לעקוב, אבל גם אפשר כבר להמשיך הלאה", כותב זיו, ספק לקוראיו, ספק לעמיתיו.
עיתונאי בכל נמל
מוסף "ממון", 5.11.13
המאבק התקשורתי סביב העבודה המאורגנת בנמלי הים נמשך גם היום. "נמל אשדוד שוב משותק", נכתב בכותרת הראשית של "ממון" מבית "ידיעות אחרונות". "אלון חסן חזר ואיתו הבלגן: הנהלת נמל אשדוד פנתה לבית-הדין לעבודה בבקשה למנוע את 'שיבושי העבודה החמורים', שבמסגרתם העובדים לא פורקים מכוניות חדשות". הפניות נוספות על השער אינן נוטות גם הן חסד לוועדי הנמלים: "במגזר העסקי לא מעיזים לפתוח פה נגד הנמל" ו"באשדוד ממשיכים למסמס את מכרז הסוורים". שלושה כתבים גויסו לדיווחים הנ"ל, התופסים את הכפולה הפותחת של המוסף (עופר פטרסבורג, אודי עציון וצח שפיצן).
ב"ידיעות אחרונות" לא הובילו את הטיפול העיתונאי בטענות לשחיתות הסתדרותית בנמלים, וגם לא התחרו על מקום טוב באמצע. עופר עיני, מי שהשעה את יו"ר הוועד אלון חסן בעקבות ההדים הציבוריים לכתבה של ערוץ 2 בעניין רק כדי להחזיר אותו לעמדתו, הוא אחד מחביבי העיתון, שזוכה יחד עם חביביו שלו לפרגונים תקופתיים. ואולם, בשבועות האחרונים מתנהל מאבק על היציגות בקבוצת "ידיעות אחרונות", כשארגון העיתונאים, המגובה על-ידי ההסתדרות, מנסה להחיות מחדש את העבודה המאורגנת בקבוצה – מושג שהוא סדין אדום עבור ראשיה. האם יש קשר בין הדברים? רק העורכים ב"ידיעות" יודעים.
חברים יש רק באגד
קצת חדשות מהתאגיד שבשליטתו של איש העסקים נוחי דנקנר: "אולמן שוקל לבקש מבית-המשפט לקיים התמחרות על אי.די.בי", נכתב בכותרת מדור "השוק" של "כלכליסט". "ל'כלכליסט' נודע", נפתחת כותרת המשנה לידיעה של גולן "בלעדי ל'כלכליסט'" חזני, "כי בין חגי אולמן, המלווה מטעם בית-המשפט, לבין שניים מנאמני האג"ח פרץ ויכוח לאחר שאלה התנגדו להתמחרות. הנציגות והנאמנים יערכו מו"מ עם מגישי ההצעות בניסיון לבטל את הסעיפים המאפשרים נסיגה מההצעות". לפי חזני, בשיחה שעליה הוא מסתמך הנושא המרכזי "היה 'החורים' הקיימים בהצעות השונות, כשהבעייתי מכולם בעיני המחזיקים היה בהצעתו של מוטי בן-משה, שהתנה את הזרמת הכסף בהצעה המרכזית שלו בסגירת עסקת כלל-ביטוח עד אפריל 2014, מה שנראה למחזיקים כלא ריאלי, וכן סעיף נוסף שמאפשר לו נסיגה ברגע האחרון אם אי.די.בי פיתוח לא תעמוד בהתניות הפיננסיות מול הבנקים".
אתמול התפרסם ב"דה-מרקר" דיווח שהובלטה ממנו מתקפה של בן-משה על מתמודד אחר מבין השלושה המעוניינים בשליטה באי.די.בי – נוחי דנקנר, והוא מככב גם היום בכותרת השער האחורי של העיתון. גם ב"כלכליסט" מקבל היום בן-משה במה, אולם בעמוד פנימי (3): "אני לא מחפש סיבוב באי.די.בי כמו אלשטיין" הוא הציטוט שנבחר לכותרת הדיווח (של גולן חזני). אייטם שלישי (בעמ' 2) שעוסק במאבק על השליטה באי.די.בי, גם עליו חתום חזני, הוא ראיון עם יוסי שניאורסון, מנכ"ל חברת בי.ג'י.אי שבשליטת אלכסנדר גרנובסקי, "השותפה הבכירה בקבוצת דנקנר-גרנובסקי", המתחרה גם היא על השליטה (אם החברה של גרנובסקי היא הבכירה, מדוע שמו של דנקנר מוזכר ראשון?). "נוחי איבד את השליטה. לקחנו אותו על הגב שלנו כדי שיישאר עם הכבוד" הוא הציטוט המעליב (את דנקנר) שנבחר לכותרת הדיווח. כזכור, המתחרה השלישי על השליטה בחברה, איש העסקים הארגנטיני אדוארדו אלשטיין, הגיע לעסוק בענייני אי.די.בי אחרי שבעקבות תיווך של הרב פינטו, השקיע ממון רב בתאגיד – כשותפו של דנקנר.
ענייני תקשורת
ביום שישי כתבתי כאן על טורו של יוסי ורטר ב"הארץ" שטען כי "הצעת ברית הזוגיות" של יש-עתיד היא ספין ריק מאחר שהשותפה הקואליציונית הבית-היהודי לא תסכים לחוק שכזה, ועל הידיעה מאת זאב קם ב"מקור ראשון" ולפיה "בכירים בבית-היהודי מפתיעים: אנו פתוחים לבדוק את נושא ברית הזוגיות". היום מתפרסמת בשער "הארץ" ידיעה של יהונתן ליס תחת הכותרת "הבית-היהודי: אין סיכוי שנאפשר חוק שיכיר בזוגות חד-מיניים".
"ב'Pulp Fashion Week', שהתקיים בפריז בשבוע שעבר, השתתפו רק נשים שמנות. ד"ר מאיה מאור טוענת שזה לא רק עוד ניסיון להראות שאשה שמנה יכולה להיות יפה וסקסית. זו גם ההוכחה שהשיח הציבורי על שמנים משתנה", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער "גלריה". הכותרת עצמה היא "משנסות מותניים", כי יש דברים שלא משתנים.
במדור ההבלים "מסביב לעולם", המתפרסם דרך קבע במוסף היומי של "ידיעות אחרונות", מתפרסמת ידיעה בעלת חשיבות חברתית על הזנחה פושעת של קשישים; כלומר, סיפור אנושי נוגע ללב על אומללותה של אשה מבוגרת; כלומר, אייטם רכילותי עבש על שחקנית עבר מתה: "בעקבות תלונות של שכנים על ריח נורא, הגיעה המשטרה לבית של פנסיונרית בפילדלפיה וראתה שם מראה מחריד למדי: קשישה מבולבלת בת 81 חיה לבדה בתנאים היגייניים מזעזעים עם 14 חתולים וכלב, שגם עשו את צרכיהם בתוך הבית. הקשישה פונתה מהמקום, אולם הפרט המפתיע בכל הסיפור היה ההיסטוריה של הבית. באותו בית ממש נולדה לא אחרת מהכוכבת ההוליוודית גרייס קלי. הבית נבנה בשנות ה-20 והיה בשעתו אחוזה מפוארת – לפני שהפך לחורבה שהוא היום".
ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת היום התנצלות על טעות בתוכנה של ידיעת יחצנות מביכה וחסרת כל הצדקה (עידו קינן כתב עליה כאן אצלנו) במקום על עצם הופעתה: "תיקון: בידיעה של שגיא כהן, אתמול ב'ידיעות אחרונות', נפלה טעות בכותרת: במופע של חברת צ'ק-פוינט הופיע רק חלק מההרכב המקורי של כוורת (דני סנדרסון, גידי גוב, אפרים שמיר ואלון אולארצ'יק), ולא כל הלהקה", נכתב במדור "שעות אחרונות" במוסף "24 שעות", בשוליה של ידיעה מאת רז שכניק (על מופע של אלון אולארצ'יק) שהופכת מיניה וביה חשודה ביתר עוצמה בהיותה בעצמה אתנן יחצני.
בתיבת הפרטים במדור הדעות של "מעריב" כתובת העיתון היא עדיין רחוב קרליבך בתל-אביב, מקום משכנו המקורי של העיתון לפני שבעליו הנוכחיים פיזר את המערכת בין מגדלי משרדים בירושלים ובתל-אביב. גם המען למכתבים למערכת הוא עדיין קרליבך 2, תל-אביב.
ב"הארץ" מפרסמים במדור הדעות טור המוקדש כולו לתלונתה של הכותבת, נילי לנדסמן, על כך שלא קיבלה שירות מספק בבית-הקפה שבו ישבה עם חברתה. הטור המבולבל מציע כי הכותבת עברה מבית-הקפה המאכזב לבר הקרוב, וההחלטה על פרסומו מציעה כי גם העורך לא בחל אתמול בשימוש במשני תודעה.