לפני כמה שבועות הציע לי מישהו: "עקוב אחר הפרסומים באתר 'דה-מרקר' שעוסקים ביו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון. תגלה תופעה מעניינת". החלטתי להרים את הכפפה. הנה מה שגיליתי בנבירה בארכיון האתר. מה-1 ביולי 2012 ועד ה-16 ביוני 2013, כמעט שנה מלאה, פורסמו באתר "דה-מרקר" 101 ידיעות שבהן הופיע שמה של זהבה גלאון, יו"ר מפלגת אופוזיציה קטנה וחברה בוועדת הכספים של הכנסת, בכותרת או בכותרת המשנה. בכ-80% מהמקרים (79 מתוך אותן 101 ידיעות) התמונה הראשית שהופיעה בידיעה היתה זו של זהבה גלאון.
כך, לדוגמה, באפריל האחרון פורסמו באתר "דה-מרקר" לא פחות מ-17 ידיעות שבכותרת שלהן או בכותרת המשנה הופיע שמה של יו"ר מרצ, וב-13 מהן הופיעה גם תמונתה. בדצמבר 2012 הופיעו רק 7 ידיעות על פועלה של גלאון, אבל בכל המקרים עיטרה תמונתה את הכתבה. פברואר 2013 היה החודש הקשה ביותר עבור גלאון – רק שלוש ידיעות עסקו בה ותמונתה התנוססה באתר רק פעם אחת, אך עם כל הצער על פברואר הצחיח, גלאון ודאי תשמח לשמוע שלמעט אותו חודש ארור, לא היה חודש אחד ב-12 החודשים האחרונים שבו לא כיכבה באתר "דה-מרקר"' לפחות חמש פעמים.
כתב "דה-מרקר" בכנסת צבי זרחיה (צילום: יהודה שגב)
הרוב המכריע של הידיעות על גלאון נכתבות על-ידי כתב "דה-מרקר" בכנסת צבי זרחיה, ועל אף שניסיתי, ממש התעקשתי, כמעט שלא הצלחתי למצוא ידיעה אחת שבה פועלה של גלאון מוצג באופן שלילי או ביקורתי – לא על-ידי זרחיה או כתבי העיתון האחרים ולא על-ידי מרואיינים המתייחסים לעמדותיה של גלאון בידיעות שבהן היא מצוטטת. נראה שגלאון היא מלאך חקיקתי-כלכלי.
מהמעקב אחר הידיעות של זרחיה (לעתים מוטי בסוק, לעתים רחוקות כתבים אחרים) העוסקות בגלאון מצטיירת גלאון כאחת הפרלמנטריות העסוקות, הפעילות, החשובות והמשפיעות ביותר בכנסת ישראל.
הנה כמה דוגמאות לפעילותה הנמרצת של גלאון. כאן, למשל, היא פונה לממונה על שוק ההון בבקשה שינחה את הגופים המוסדיים לפעול לפי מתווה חוק התספורות; כאן היא פונה לרשות לניירות ערך שיביא לדחיית ההצבעה בעניין הסדר החוב של חברת אמפל; כאן היא כותבת למנהל רשות המסים (וגם כאן); כאן היא קוראת ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה נגד בעלי העיתון "מעריב"; וכאן היא שוב פונה לממונה על שוק ההון וכאן היא שוב פונה ליו"ר הרשות לניירות ערך; כאן היא פונה למנכ"לית בנק לאומי, כאן למפקח על הבנקים, כאן לשטייניץ; כאן היא שוב קוראת למנהל רשות המסים, כאן היא כותבת למפקח על הבנקים, ושוב ליועץ המשפטי לממשלה, ושוב ליו"ר הרשות לניירות ערך; עתירה קטנה לבג"ץ ויכולנו להמשיך, שכן זהו רק מבחר מפעולותיה של גלאון, כולן, מסתבר, ראויות לדיווח נרחב. הדוגמאות האלו אינן כוללות ראיונות עומק ורוחב, הצעות חוק, התבטאויות במליאה, בקשות לתגובה ועוד.
הכנסת ה-19 הושבעה בראשית פברואר השנה, ומאז אותו החודש קיבלה גלאון לא פחות מ-46 כותרות וכותרות משנה באתר "דה-מרקר". אם מישהו התבלבל, כדאי לעדכן שגלאון היא לא יו"ר ועדת הכספים. ניסן סלומינסקי הוא יו"ר ועדת הכספים, אבל אפילו הוא לא מצליח לקבל כל-כך הרבה תשומת לב מהעיתון (יש לציין שהוא נכנס לתפקידו רק באפריל).
למעשה אף אחד מחברי הוועדה אחרים, אנשים כמו אחמד טיבי, ראובן ריבלין, אראל מרגלית, אלעזר שטרן או סתיו שפיר, אינם זוכים לכך שכל צעד ושעל שלהם יכוסה על-ידי זרחיה. שפיר, לדוגמה, זכתה במאי האחרון ל-3 כותרות מאתר "דה-מרקר". באותו החודש קיבלה גלאון 10 כותרות. הדבר נכון גם בהשוואה לעיתונים אחרים. בחודש אפריל הפורה של גלאון, שבו זכתה ל-17 כותרות ו-13 תמונות ב"דה-מרקר", "גלובס" התייחס אליה רק 8 פעמים, תמונתה הופיעה כתמונה הראשית בכתבה פעם אחת בלבד, ושמה לא הופיע בכותרת ידיעה אפילו לא פעם אחת. גישה דומה הפגין גם "כלכליסט": העיתון התייחס אל גלאון 7 פעמים, תמונתה הופיעה רק פעמיים ורק במקרים שבהם היתה התייחסות ישירה לשמה בכותרת או בכותרת המשנה.
"דה-מרקר" כבר מזמן אינו מתיימר להיות עיתון נטול אג'נדה. למעשה האג'נדה של העיתון היא אחד המאפיינים הברורים שלו, עובדה שלא רק שאינה מוסתרת, אלא אף נחגגת בכל הזדמנות. בהקשר הזה, החיבה של זרחיה בפרט ו"דה-מרקר" בכלל לדעותיה של גלאון היא כמעט מובנת מאליה. גלאון מספקת כותרות ש"דה-מרקר" מחבב, כמו סלידה מטייקונים או קריאה לחקירה של הסדרי חוב מפוקפקים. גלאון מדברת על ריכוזיות כמו ש"דה-מרקר" רוצה שידברו על ריכוזיות, ובכל פעם שהיא עושה זאת, זרחיה שומע על כך כדי להעביר את המסר לאומה.
ח"כ זהבה גלאון (צילום: פלאש 90)
הבעיה היא שבשלב מסוים זה הופך למגוחך כל-כך עד שלא ברור מיהו השופר ומיהו התוקע בשופר: האם זו גלאון שנותנת ל"דה-מרקר" את מה שהוא רוצה לשמוע, מתוך הבנה שכל התבטאות שלה תזכה מיד לכותרות עסיסיות, או שמא גלאון מתנהלת במנותק מהעיתון, וזה "דה-מרקר" שדואג לצטט כל מלה שהיא אומרת רק כי במקרה היא אומרת (לטעמו) את "הדברים הנכונים".
האמת היא שזה לא ממש משנה. כך או כך, התוצאה מעליבה את האינטליגנציה, בייחוד כשנזכרים ש"דה-מרקר" טורח להשמיץ עיתונים אחרים ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "ישראל היום") בשל הטיות והעדפות אחרות ("יאיר לפיד", "נוחי דנקנר", "בנימין נתניהו").
על אף שגלאון היא פרלמנטרית חרוצה, היא עומדת בראש סיעה קטנה, היושבת באופוזיציה, ומידת השפעתה בהתאם. למעשה אפשר להסתכן ולומר שחלק גדול מההשפעה שכן יש לה נובע מהעובדה ש"דה-מרקר" מעניקים לה במה כה מכובדת. בלי להסתכן בהימור פרוע מדי, אפשר לנחש שחברי-כנסת אחרים, מהם אפילו חברים בוועדת הכספים, היו שמחים לקבל טיפול דומה, מפנק וצמוד כל-כך.