בין ידידים
שלושה נושאים מרכזיים מעסיקים היום את העיתונים: מעמדה הבינלאומי של ישראל, הנשק הכימי של סוריה והרשימה של סיעת ישראל-ביתנו. בעיתונות הישראלית כמו בעיתונות הישראלית, מבין שלושתם הנושא האחרון הוא זה התופס את הכותרת הראשית של שלושה מחמשת העיתונים הכלליים הנסקרים כאן דרך קבע: "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"מקור ראשון".
רק "הארץ" מעניק את הקדימות ללחץ הדיפלומטי האירופי על ישראל בעקבות ההכרזה על בנייה מואצת בפאתי ירושלים כתגובה לנסיונות ההכרה הבינלאומית של הרשות הפלסטינית. "מרקל תזהיר את נתניהו: ישראל בדרך לבידוד", נכתב בכותרת הראשית מעל לידיעה של ברק רביד ולכותרת המשנה "השניים ייפגשו הערב, על רקע המשבר המדיני בין ישראל לאירופה. מרקל תדרוש מנתניהו להתחייב שלא ליישם את ההחלטה לבנות במתחם E1". ב"ידיעות אחרונות" זו ידיעה קצרה בעמ' 12: "נתניהו מתכונן לנזיפה ממרקל".
ב"מעריב" בוחרים לתקוף את הנושא דרך תקיפתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, המעומת מעל שער העיתון עם דברים שאמר לפני שהיה לשעבר: "רה"מ לשעבר תקף השבוע את הבנייה בשטח E1. בעבר אמר: 'ברור שהרצף בין ירושלים למעלה-אדומים יהיה בנוי'". "אולמרט מזגזג" היא כותרת הגג. בעמ' 8 מדווח אלי ברדנשטיין כי לא רק ראש הממשלה לשעבר מזגזג, גם זה הנוכחי. "ישראל לארה"ב: אין כוונה לבנות ב-E1", נכתב בכותרת הידיעה. "למרות הלחץ הדיפלומטי האירופי, בירושלים מבינים כי וושינגטון היא המפתח להורדת המתיחות". "ארה"ב דחקה באירופה להגיב באופן קשה נגד ישראל", נכתב בכותרת הראשית של "המבשר" החרדי.
"דיווח: ישראל עשויה להשתתף בתקיפת סוריה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "'הטיימס' הלונדוני מפרסם הבוקר: ארה"ב מגבשת קואליציה רב-לאומית עם בריטניה, ירדן, טורקיה וישראל. המטרה: לנטרל את הנשק הכימי של אסד במקרה שישתמש בו נגד המורדים", נכתב בכותרת המשנה. התמונה המרכזית על השער היא של נשיא מצרים ושל המון מצרי: "מורסי נמלט מהארמון; אלפי מפגינים ניסו אמש לפרוץ למשכן הנשיאותי בקהיר ודרשו לבטל את טיוטת החוקה. כוחות הביטחון הבריחו את מורסי מחשש לחייו".
בשער "ידיעות אחרונות" נכתב על "רגע האמת של אסד". "נתניהו: עוקבים מקרוב אחר הנשק הכימי בסוריה", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום".
בחירות 2013
"כחודש וחצי לפני הבחירות: רוב המפלגות טרם הציגו מצע כלכלי", נכתב בכותרת הכתבה הפותחת של "דה-מרקר". "עצם הצגת התוכנית הכלכלית של מפלגת העבודה קובעת סטנדרטים חדשים של שקיפות ורצינות בפוליטיקה הישראלית", נכתב בכותרת המשנה למאמר של מירב ארלוזורוב בעמוד העוקב, המוקדש לקריעתה לגזרים של אותה תוכנית ("אך תוכן הדברים אינו רציני, ואין קשר בין החזון לבין המציאות" הוא המשכה של כותרת המשנה).
"הקפאת מחיר החלב המפוקח היא אחיזת עיניים", קובעת כותרת מאמר של שאול אמסטרדמסקי הפותח את "כלכליסט". "לפני 16 שנה גובשה הנוסחה לקביעת מחיר המוצרים שבפיקוח, שכנראה כבר אינה רלבנטית", נכתב בכותרת המשנה. "בינתיים הצרכנים תלויים בגחמות של נתניהו, ובמשרדי הממשלה נערכים לדרישות פיצוי מצד יצרניות מוצרי החלב".
"אוויר מוקצף עם שם קליט", מכנה נדב פרי את "התנועה" של ציפי לבני בעמודי הדעות של "גלובס". "התמיכה במפלגתה החדשה של לבני פריכה כמו קרקר. הגסיסה הארוכה של קדימה עלולה להיות קצרה בהרבה במקרה של 'התנועה'".
כאמור, העיתונים עוסקים היום בהרחבה ברשימת ישראל-ביתנו, שהתאחדה עם הליכוד. "הפתעה בישראל-ביתנו: אילון הודח", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". "סוגרים חשבונות, סוגרים רשימות", נכתב בזו של "ישראל היום". ב"ידיעות אחרונות" נבחרה לשם כך הכותרת הראשית "רשימת ליברמן", וסימה קדמון מחזקת את הדימוי הטוטליטרי של ראש הרשימה ומי שקובע את הרכבה כשהיא מדמה אותו למי ש"יורה לך כדור בין העיניים, ולא ניתנת לך הזדמנות אפילו לסיגריה אחרונה". "שעה קלה לפני פרסום הרשימה של ישראל-ביתנו התקשר ליברמן לסגנו במשרד החוץ, דני אילון, והודיע לו: אתה בחוץ", נכתב בכותרת המשנה לראשית, הקובעת כי אילון "נותר המום". אם כן: עשן, דם ויצרים. איך כל זה קשור לסיקור הבחירות הדמוקרטיות בישראל? קשור. עובדה, זה היה בעיתון.
שני עיתונים
כתבת השער של "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", העוסק רבות בענייני צרכנות, מוקדשת לדרך נוספת שבאמצעותה יוכלו אזרחים ישראלים להוציא כסף: "אייטיונס, חנות המוזיקה המקוונת של אפל, הגיעה לישראל". הכותרת על השער היא "ריהאנה וריטה ב-2.90" (מה שנכון).
כתבת השער של "דה-מרקר" מבית "הארץ", העוסק רבות במאבקים אזרחיים, מוקדשת לדרך שבאמצעותה יוכלו אזרחים ישראלים לחסוך כסף: "צרכן שיבחר בחבילות המשולבות עשוי לשלם יותר ממי שירכיבו חבילה בעצמם, תוך ניצול המחירים הנמוכים בחברות הסלולר החדשות". הכותרת על השער היא "מלכודת חבילות התקשורת: לא הכל כלול, והמחיר מתעתע" ("עכשיו באים?" היא כותרת טור הפרשנות לידיעה על אייטיונס, בעמ' 14 של העיתון).
אל תטרחו
"שכר הטרחה הגבוה בישראל אושר ב-4 פסקאות", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "בית-המשפט העליון קבע את שכר הטרחה הגבוה ביותר שנפסק בישראל: 78–90 מיליון שקל יחולקו בין שני רו"ח ושלושה משרדי עו"ד שייצגו 180 רשויות מקומיות בתביעת ענק נגד מינהל מקרקעי ישראל", נכתב בכותרת המשנה, המובילה לכתבה של ענת רואה. "בפשרה שגובשה בין הצדדים לאחר מערכה משפטית בת 13 שנה ירד שכר הטרחה מ-400 מיליון שקל לסכום שובר השיאים החדש. המימון לשכר הטרחה הגבוה יגיע מכיסי הציבור".
"עורכי-דין ותובעים ייצוגיים מתפשרים על חשבון הצרכנים", נכתב בכותרת כתבה של יסמין גואטה והילה רז ב"דה-מרקר". "הסכמי פשרה בתביעות ייצוגיות קובעים את התגמול שיקבל התובע הייצוגי, שכר הטרחה לעורכי-דינו והפיצוי לשאר הצרכנים שנפגעו. התוצאה: עורכי-הדין גורפים מיליוני שקלים, התובעים מאות אלפים – והציבור כמה שקלים בלבד, אם בכלל", נכתב בכותרת המשנה.
ענייני תקשורת
"ערוץ 10 התחייב לקצץ 20% מהוצאותיו", נכתב בכותרת דיווח של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "ההתחייבות נכללת בהסדר שגובש אתמול בין הערוץ למשרד האוצר. משרד התקשורת יידרש לנסח ולהפיץ הצעת חוק המבוססת על מתווה לוקר, שתצטרך לקבל את אישור הממשלה, ועדת הכלכלה והכנסת. אם הערוץ יעמוד בכל מחויבויותיו, הוא יוכל לקבל רישיון כבר ב-2014", נכתב בכותרת המשנה. "בערוץ 10 פינטזו על רישיון ל-15 שנה, אבל נאלצו להסתפק בזיכיון רק עד סוף 2014, שיגרום להמשך התלות של ראשיו בפוליטיקאים", נכתב בכותרת המשנה לדיווח בעניין של שלי פריצקר ב"כלכליסט".
"הצרות של בן-צבי: קשיים משמעותיים ביישום העסקה לרכישת 'מעריב'", נכתב בכותרת כתבה של לי-אור אברבך ב"גלובס". "ההסכם למסירת בית-הדפוס לא נחתם עד לרגע זה, עובדי ההפצה חוששים מאי-עמידה בהסכמים וגם העיתונאים דורשים הבהרות. 'מעריב': 'אנו מקווים שהנושא ייפתר בימים הקרובים. ביחס לעיתונאים: הכל נעשה בתיאום עם הוועד", נכתב בכותרת המשנה, המניחה כמובן מאליו כי "מעריב" הוא בעליו ולא עובדיו.
"ספרים", מוסף "הארץ", מציג היום שתי רשימות ביקורת על ספרים העוסקים בעיתונות, תחת הכותרת "של מי העיתון הזה".
"בן-גוריון התבגר אל תוך המאה ה-20, התקשורתית שבכל המאות, וכל ימיו ראה בעיתונות מרכיב מרכזי בעבודתו הפוליטית", כותב תום שגב בביקורתו על ספרו של רפי מן, "המנהיג והתקשורת". "בעודו נער בעיירה פלונסק שבפולין קרא עיתונים יהודיים ונראה שיחד עם כמה מחבריו אף ניסה להוציא עיתון משוכפל, בעברית. בתוך פחות מארבע שנים מיום בואו לארץ ישראל ב-1906 הוא מאס בעבודת האדמה והחל להתפרנס ככותב מאמרים. ב-60 השנים הבאות היה פוליטיקאי במשרה מלאה, כמעט ללא הפסקה, וכמעט עד סוף ימיו ב-1973 פירסם מאמרים בעיתונים. מדי פעם בפעם הגדיר את מקצועו כעיתונאי. רוב ימיו זו היתה אחת הדרכים העיקריות לקידום מאבקה של התנועה הציונית, לניהול המאבקים הפוליטיים בתוך התנועה, לקידום הקריירה של בן-גוריון ולהשלמת הכנסה. הוא היה מודע לכוחה של העיתונות להועיל ולהזיק ובהתאם לכך התייחס אליה, ממש כפי שהתייחס אל רוב בני-האדם, לעולם ללא פקפוק וללא הומור. כראש הממשלה – ראה בעיתונות בעיקר מטרד".
"חלק ניכר מהספר מתאר את המאבק על שרידות העיתון, שאפשר לפרשו כהרואי, ומסביר כיצד הוא הפך לעיתון המרכזי בישראל", כותב יחיעם ויץ על ספרה של עדי מרקוזה-הס, "העיתון וסיפור המשפחה מאחוריו", העוסק ב"ידיעות אחרונות". "שני אנשים ניהלו את המאבק הזה. הראשון היה נח מוזס, בנו של יהודה. למרות שאיפתו להיות עיתונאי, בפועל נח מוזס התרכז בניהול העיתון – אחרי מות אביו ב–1956 הוא נהפך למו"ל העיתון באופן רשמי. המחברת טוענת כי 'דרכי הניהול שלו באותן שנים מוקדמות היו טבועות עדיין בחותם שיטותיו הישנות של אביו. ספק אם הן תרמו לשיפור מצבו הכלכלי של העיתון, אך ככל הנראה איפשרו לו לשרוד'".