בריטים רבים מתקשים לעכל את המראות והצלילים הללו: שלוש דקות שבהן נראה מואזין מהלך ברחובות לונדון וקורא למוסלמים להשכים קום לתפילת השחר של הרמדאן. סרטון הווידיאו מוקרן בבריטניה במהלך חודש הצום המוסלמי מדי יממה, בשעה שלוש לפנות בוקר, לא בערוץ נישה למאמיני אללה והנביא מוחמד, אלא באחד הערוצים המרכזיים והיוקרתיים – ערוץ 4.
לראשי הערוץ היה ברור שההחלטה על שידור האדהאן, קריאת ההשכמה, תעורר מחלוקת. צהובוני בריטניה מתמחים כבר עשרות שנים בליבוי עוינות כלפי זרים, ובעיקר נגד מוסלמים. רבים בציבור הבריטי מתייחסים למהגרים מאסיה ומאפריקה בחשדנות עמוקה ואף באיבה, שגברה מאוד בחודש מאי האחרון, כאשר חייל נרצח ברחוב בלונדון על-ידי מוסלמי.
ואכן, הביקורת לא איחרה לבוא. הטבלואיד "סאן" ערך מיד משאל קוראים שהעלה, כצפוי, כי שני שלישים מהנשאלים מתנגדים לשידור. גם בעיתונים אחרים היו מי שטענו שמדובר בפרובוקציה מיותרת, שרק עלולה להחריף את המתיחות.
אבל בהנהלת ערוץ 4 לא התרגשו. ראלף לי, אחד מבכירי הערוץ, הודה כי זוהי אכן פרובוקציה "במובן האמיתי של המלה" – מהלך שנועד לגרות למחשבה. כ-5% מתושבי בריטניה מציינים את הרמדאן, ואין סיבה שהתקשורת, החוגגת אירועים של דתות וקבוצות אחרות, תתעלם מהם, הסביר, והוסיף כי זו תזכורת לכך שהאסלאם היא אחת הדתות שמספר מאמיניה הולך וגדל באי הבריטי.
דייוויד אברהם, מנכ"ל ערוץ 4, על שידור טקס דת מוסלמי: "מדובר בתרומה שלנו לאותו חלק בתודעה הציבורית המבקש לאתגר את התפיסות המקובלות. מדובר במתן היתר להפתיע, לגרות, לעורר הלם, כמו גם לבדר [...] לתת מקום למי שכופרים במוסכמות"
כשעלה הנושא בדיון בוועדה בפרלמנט, הסביר מנכ"ל הערוץ ועורכו הראשי דייוויד אברהם למבקריו מהמפלגה השמרנית כי השידור תואם באופן מוחלט את זכיון השידור הציבורי שניתן לערוץ. רוב הסיקור התקשורתי בנושא האסלאם אינו חיובי, הסביר אברהם, ומה שאנו עושים הוא בהחלט חיובי. בתשובה לטענה כאילו השידור בשלוש לפנות בוקר, שעה שבה הצפייה בטלוויזיה נמוכה, משדר דווקא יחס פטרוני ופוגעני כלפי המוסלמים, ענה אברהם כי בשידור האדהאן צופים מדי לילה כ-180 אלף איש – פי שלושה משיעור הצפייה הרגיל בערוץ בשעה זו.
לא רק הביקורת היתה צפויה, גם עצם השידור: ערוץ 4 הבריטי נועד מלכתחילה להגיש לצופים תמהיל תוכניות שונה מזה של ה-BBC ושל הערוצים המסחריים. הוא נתבע להיות חדשני, מקורי, ניסויי, יצירתי. כך נקבעו יעדיו עם הקמתו בשנת 1982, ואלה נותרו בעינם גם בהווה. ה-BBC מיצב עצמו מאז הקמתו בשנות ה-20 של המאה הקודמת כקולה של האומה, כמדורת שבט מאחדת ומגבשת, מחנכת ומקנה ערכים לאומיים ומסורת. ערוץ 4, לעומת זאת, התבקש להיות הילד השובב של השידור הציבורי, שיוכיח שאפשר לייצר איכות, אבל גם חדשנות ומקוריות. וגם להרגיז, לבעוט מחוץ לקונסנזוס. "אנחנו ערוץ לפיצוצים מבוקרים", אמר לפני שנים אחדות המנכ"ל אברהם.
מטה ערוץ 4 בלונדון (צילום: רוי ריינולדס, רשיון cc-by-nc)
בעשרות השנים האחרונות שב שמו של ערוץ 4 ועלה גם בישראל. כמעט כל אחת מאינספור הוועדות שדנו בגורל רשות השידור שמעה על דגם ערוץ 4 או המליצה לאמץ את הדפוס הזה. גם בדיונים על הקמת ערוץ 2 וערוץ 10 עסקו בתחנת השידור הבריטית הזו וביתרונותיה.
סוד קסמו של ערוץ 4, בעיקר על רקע משברי הטלוויזיה בישראל, הוא בשילוב הייחודי שנוצר שם בין תכנים של שידור ציבורי לבין התבססות על מודל עסקי של טלוויזיה מסחרית. ועוד יותר מכך, על המבנה השלדי של ערוץ, שמנהליו ועובדיו עוסקים בעיקר בתכנון לוח השידורים, בהזמנת עבודות מגורמי חוץ ובשידור חדשות.
בניגוד לארגוני שידור ציבורי אחרים בעולם, הוא אינו מעסיק ישירות אלפי מפיקים, צלמים, תאורנים, מפיקים, בוני תפאורות, נהגים ועוד, המקבלים שכר גם בימים ושבועות שבהם אין הפקות. יחד עם זאת, הוא מעניק פרנסה למספר רב של אנשי מקצוע בבריטניה, המועסקים על-ידי בתי-הפקה פרטיים. בדו"ח השנתי של הערוץ לשנת 2012, לדוגמה, מצוין כי בשנה זו הועברו 434 מיליון ליש"ט ל-460 חברות הפקה בריטיות, שייצרו תוכניות וסדרות לערוץ הברודקסט ולערוצי האינטרנט המגוונים שלו, וגם סרטי קולנוע איכותיים.
את ערוץ 4, שחגג בשנה שעברה 30 שנים להקמתו, מפעילה חברה שלא למטרות רווח. כל הכנסות החברה מופנות למימון הפקות ושידורים. מפקחת עליו מועצת מנהלים הכוללת אנשי מקצוע בתחום השידור לצד אנשי ציבור הממונים על-ידי OFCOM, רגולטור התקשורת הממלכתי, בתיאום עם שר המדינה לענייני תרבות, תקשורת וספורט. הערוץ מומן בתחילה על-ידי כספים שהועברו אליו כנתח מהכנסות הערוץ המסחרי ITV, אבל מאז שהתבסס מעמדו הוא מסתמך בעיקר על הכנסותיו מפרסומות, חסויות וכן ממכירת תוכניות וסרטים לגורמי שידור אחרים בעולם.
עטיפת ספרו האוטוביוגרפי של ג'רמי אייזקס
שמו של הערוץ נקשר במשך שנים במי שעמד בראשו בשנים הראשונות, איש הטלוויזיה עתיר היוקרה ג'רמי אייזקס, שהגדיר את המתכונת לשידורים במלים "לכל הציבור, לחלק מהזמן". הוא לא ביקש לחקות את הדפוס המקובל בערוצים המסחריים, שעל-פיו שם המשחק הוא רייטינג בכל מחיר.
בניגוד לאלכס גלעדי, נשיא זכיינית ערוץ 2 קשת, אייזקס לא ביקש לפנות לכולם, ממסעודה בשדרות ועד למשה רבינוביץ' מיבנאל. הוא העדיף לא לרוץ אחרי קול ההמון, אלא להשמיע צלילים אחרים: להעניק עדיפות לצופים צעירים, לתוכניות בנושאי אמנות, לעידוד הקולנוע. כשחיפש תוכניות בחו"ל, לא פנה להוליווד, אלא העדיף לרוב יוצרים ומפיקים הפועלים מחוץ לזרם המרכזי. מייחסים לו את האמירה: "אם הרייטינג שלנו ישבור שיאים – אהיה מאוכזב". כך הצליח למצב את תחנת השידור החדשה כ"ערוץ אלטרנטיבי" לצופים רבים, ובהם גם קבוצות מיעוט בחברה הבריטית וצעירים שלא מצאו ביטוי הולם לתחומי העניין שלהם בערוצים הוותיקים. בהתאם לכתב הזיכיון ולהחלטות הפרלמנט, השקיע גם בהפקת סרטים ובהכשרת יוצרים צעירים.
יורשיו של אייזקס שמרו על כמה מעקרונותיו, אבל גם הכניסו תחת כנפי הערוץ את "האח הגדול", סמל לז'אנר עתיר רייטינג ודל איכות. תחילה נחשבו אולי תוכניות הריאליטי לחידוש, אבל ב-2010 הוחלט בערוץ להיפרד מ"האח הגדול" אחרי שבע עונות, והסדרה וגיבוריה הועתקו לבית חדש, בערוץ 5, מהלך שהוביל לירידה בהכנסות ערוץ 4. מאז פרישתו של המנכ"ל המייסד אפשר למצוא בעיתונות הבריטית, במחזוריות כמעט קבועה, קינות על כך שהחידוש כבר פג, האיכות יורדת וערוץ 4 כבר אינו מה שהיה פעם.
מנכ"ל ערוץ 4 דייוויד אברהם (צילום: ערוץ 4)
אבל המנכ"ל הנוכחי, דייוויד אברהם, ועימו יו"ר מועצת המנהלים לורד בארנס, קרובים יותר לקו המקורי של אייזקס ומנסים לשמר את המורשת. לורד בארנס היה בעבר מנכ"ל משרד האוצר הבריטי ויו"ר חברת מרקס אנד ספנסר, והוא עומד במקביל גם בראש האקדמיה המלכותית למוזיקה. יעדי הרייטינג של הערוץ נותרו צנועים: אשתקד היעד נקבע ל-6.8%–7.1%. בפועל הצליחו להגיע לנתון ממוצע של 6.6% בלבד. לעומת זאת הציגו המנהלים לראווה הישג בתחום אחר – 169 פרסים הוענקו ב-2012 בבריטניה וברחבי העולם לתוכניות, סדרות וסרטים של ערוץ 4.
דוגמה לקול האחר של ערוץ 4 היתה הסדרה "אחד נולד בכל רגע", תוכנית מציאותית הרבה יותר מהז'אנר המתיימר לייצג "מציאות". הסדרה נולדה כאנטיתזה מובהקת לז'אנר "האח הגדול". במקום טיפוסים צבעוניים, חריגים, צעקניים או מי שחולמים על קריירה כסלבריטאים, עקבה הסדרה אחרי זוגות "רגילים" בתקופת ההריון וברגעי הלידה. הם לא זומנו לבית מבודד או שוגרו לאי אקזוטי, אלא הסכימו להיחשף באירועים ובמקומות שבהם הם נוכחים בלאו הכי. ה"הפקה" לא ניסתה ולא היתה יכולה להאיץ את ההתרחשויות או לשנות את מהלכן. 40 מצלמות הותקנו בחדרי הלידה בבית-חולים בסאותהמפטון בניסיון לממש את השאיפה התיעודית "להיות זבוב על הקיר", הצופה בלי להתערב.
מתוך הסדרה "אחד נולד בכל רגע"
"במשך 30 השנים האחרונות רבות מן ההפקות המשמעותיות ביותר שלנו היו תולדה של אימוץ רעיונות שאיש לא היה אמיץ דיו לנסות אותם קודם לכן", נאמר בפנייה לחברות הפקה באתר הערוץ. המסר העיקרי למפיקים: "הביאו לנו את הרעיונות הנועזים והשנויים במחלוקת ביותר".
הצהרת היעדים כוללת רצון לשדר מגוון רחב של תוכניות איכותיות; חדשנות, ניסוי ויצירתיות; פנייה לטעם ולעניין של חברה מגוונת וייחודיות. הדו"ח השנתי ל-2012 מציג את תחומי הפעילות והישגיו של הערוץ בשנה שעברה בגרפיקה עכשווית. כאחד משיאי הפעילות משווק המאמץ הנרחב שהושקע בשידורי המשחקים הפרלימפיים (שנקראו בעבר "אולימפיאדת הנכים") שנערכו בלונדון סמוך לאולימפיאדה. זה היה מימוש מובהק, הם מסבירים, של משימת השידור הציבורי בהקשר החברתי הרחב: להפנות את תשומת הלב לציבור גדול של אנשים עם מוגבלויות, ולהציג אותם מקרוב כבני-אדם המתמודדים עם אתגרים קשים על המגרש ומחוצה לו.
שידור המשחקים הפרלימפיים בערוץ 4, מתוך הדו"ח השנתי האחרון
משחקי לונדון 2012 הוכתרו כאולימפיאדה עם הנגישות הטובה ביותר אי-פעם, והשבוע מבקש ערוץ 4 לבדוק מה קורה היום בתחום זה בתחבורה הציבורית בלונדון. בערוציו הדיגיטליים עורך הערוץ פרויקט שבו מתבקש הציבור הרחב, ובו גם אנשים עם מוגבלויות, לדווח בזמן אמת באמצעות הטוויטר על מצב הנגישות בתחבורה הציבורית, תוך שימוש בתגית @nogobritain.
"אני רואה את ערוץ 4 כמבוסס על המסורת של השמעת קולו של האאוטסיידר", הדגיש המנכ"ל הנוכחי אברהם בנאום שנשא ב-2011. הוא קשר זאת גם לתולדות חייו כבנם של מהגרים, אם שחיה תחת הכיבוש הנאצי באירופה ואב יהודי שהגיע מכלכותה שבהודו. "ערוץ 4 תמיד שאב את חיוניותו מקווי השבר בחברה, וכך עליו לעשות גם כעת".