דת ומדינה
תשעה באב הוא, מטבעו, מועד חמקמק עבור עורך עיתונים מצוי. מצד אחד, יום חורבן בתי-המקדש; מצד שני, יום חורבן בתי-המקדש. מדינת ישראל, שקבעה כי מדובר ביום אבל והטילה מגבלות על המרחב הציבורי, אינה אוכפת כמעט את ציונו על תושביה. התושבים עצמם נחלקים לאלה המתעלמים מקיומו, אלה המציינים אותו לפי המסורת היהודית (צום ותפילות), ואלה שעליהם הוטל למצוא משמעות עכשווית לאירועים ההיסטוריים.
אחד הנמנים עם חברי הקבוצה השלישית, המצומצמת, הוא דן מרגלית, הפרשן הבכיר של היומון הממלכתי "ישראל היום", החתום הבוקר על טור משונה הנראה כאגרגציה של עובדות ומיתוסים בנוגע ליום הקדוש. "בליל תשעה באב התהלך נפוליאון בונפרטה בחצר היהודים ברומא וראה אותם יושבים אבלים על מחצלת וצמים", כותב מרגלית בפתח טורו, המביא כעובדה סיפור ידוע בכיכובם של המצביא הצרפתי הציורי ותושביהן היהודים של ערים רבות, ממזרח אירופה ועד צפון אפריקה.
"הוא [בונפרטה] תהה לפשר המנהג, וסיפרו לו כי הם מקוננים על חורבן בית-המקדש יותר מ-1,700 שנים קודם", כותב מרגלית. "'עם שיש לו עבר כזה', התפעל המצביא הצרפתי, 'יש לו גם עתיד'".
בהמשך הטור מציין מרגלית כי רבים מהיהודים הנולדים בחודש אב נקראים "מנחם", וכי "הכל שואבים מהמסורת היהודית כי בט' באב ייוולד המשיח, זה או אחר". לאחר מכן מפליג בכיר פרשניו של העיתון הנפוץ בישראל בין המרד הגדול נגד הרומאים, מרד בר-כוכבא, הכותל המערבי בימי המנדט הבריטי, פריצת הצנחנים לירושלים העתיקה, מאמר שפורסם אתמול באתר nrg, מגילת "איכה", יחסי חרדים-חילונים בימינו, ויאסר ערפאת, שטען כי בית-המקדש מעולם לא היה קיים.
השורה התחתונה של מרגלית פייסנית, ומהדהדת את הסאבטקסט הפועם כמעט מכל שורה בעיתונו המוקדשת לעיסוק ברשויות השלטון: אז וגם היום, כותב מרגלית, כל מה שאתם צריכים הוא קצת ריסון עצמי ויכולת נפשית לוותר ולא לעמוד על קוצו של יו"ד.
מי מתאבל
"עם ישראל מקונן ומתאבל על חורבן בית-המקדש", מודיעה הכותרת הראשית של היומון החרדי "המבשר", הצמודה לתמונה ישנה של הכותל המערבי, מהימים שבהם עדיין עמדו לידו בתי השכונה הערבית ששוטחה לאחר כיבושו.
ב"מעריב", שבחודשים האחרונים החליטו עורכיו להגביר את מינון התכנים היהודיים בו, תופס המועד את כפולת האמצע של קונטרס החדשות, שבדומה ליומון החרדי, מייחסת את רגשותיהם של יהודים מאמינים לכלל האוכלוסייה. "מתאבלים על חורבן הבית", נכתב בגדול בראש הכפולה הקודרת, השמורה ברגיל לסיפורים הנתפסים כ"צבעוניים".
כדי להכשיר את הכותרת הלא מדויקת, המייצגת מיעוט מקרב קהל היעד של העיתון, נכתב בכותרת המשנה כי "אלפי חילונים ודתיים" קראו במגילת "איכה". בהמשך מובא טור באותה הרוח מאת רב ("תשעה באב ויום העצמאות אינם סותרים האחד את השני") וידיעה מהסוג הצקצקני המוקדשת לאי-סגירתם של פאבים, חנויות ומסעדות בתל-אביב חרף דרישת החוק.
ב"ידיעות אחרונות" יוצאים ידי חובה: המונח "מתאבלים" מ"מעריב" מוחלף כאן ב"מציינים". בידיעה קצרצרה, בת כ-200 מלה, נדחסים קוראי המגילה, בתי-העינוגים הפתוחים, ההמולה בכותל, יום החופש של עובדי הבורסה והבנקים ושעות סיום הצום, למעוניינים. "קשה לציונות עם התאריך הזה", כותב יועז הנדל בטור נלווה המבכה את גמישותו הסלקטיבית של "לוח השנה הציוני". "החזרת התאריך הזה לכיכרות ברחבי הארץ היא התיקון", כותב הנדל, וחותם את טורו במשפט אוקסימורוני: "לא כדי לקרב לבבות או לקרב את היהדות, אלא כדי להיזכר מה אנחנו עושים כאן ולמה".
שוטרים עוצרים פלסטיני ביציאה מהעיר העתיקה בירושלים, אמש (צילום: סלימאן חאדר)
מערכת החדשות של "הארץ" בחרה להתעלם מתשעה באב. "אתמול היה עוד אחד מהימים הפרימיטיביים האלה במדינת ישראל, שבהם הממשלה מכריחה אותנו להתאבל על חורבן בתי-המקדש", כותב ב"הארץ" מבקר הטלוויזיה של העיתון, מורן שריר.
שריר עשה לעצמו חיים קלים: במקום להדגים ולנמק מדוע התפריט התרבותי הנרקח לרגל יום תשעה באב כה דלוח ומופרך, גם על-פי הסטנדרטים המקצועיים של יוצריו ומשדריו, הוא מתלונן על הרגולציה; זו אמנם כופה על הצרכן המקומי לצרוך באמצעות מקלט הטלוויזיה שלו תכנים תלושים, אך אינה יכולה או מתיימרת לכפות עליו שלא לצרוך תכנים אחרים באמצעות מכשירים אחרים, הנמצאים בכל בית, שעליהם הפיקוח אינו חל.
שיר
"נגיד יש תינוק מתחת/ לכותל המערבי/ ורק אם נזיז את הכותל הקדוש/ נציל את התינוק/ אין ספק/ שכל גלגלי המרכבה/ ידחפו את הבולדוזר/ למוטט את הכותל המערבי/ וכיסא הכבוד ישמח/ כי הצלנו את התינוק/ ואבני הפלא המפוזרים/ יחפשו היסטוריה אחרת/ לשחק בלגו הזה" (יוסף עוזר, "גלריה").
פרנקל
כמעט כל העיתונים מדווחים שהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין יבחן את עובדותיה של התקרית המביכה שאירעה לנגיד בנק ישראל לשעבר יעקב פרנקל בהונג-קונג, שבמהלכה גנב בקבוק בושם ונתפס (כפי שמשתמע מהדיווחים בתקשורת הישראלית) או עוכב בלא סיבה במשך כיממה (כפי שטוען פרנקל).
ראש הממשלה בנימין נתניהו מציג את פרנקל לרגל ההכרזה על מועמדותו לתפקיד נגיד בנק ישראל, 24.6.13 (צילום: מרים אלסטר)
בטור שפורסם בגליון אמש של "גלובס" נדרש יובל יועז לסיבות למסירתה של מלאכת בדיקת העובדות לידיו של וינשטיין – ולאתגר שמציבה הדרישה לקבל החלטה אתית על סמך ראיות מהתחום המשפטי. "לוועדה אין כלי חקירה משל עצמה", מסביר יועז בהתייחס לוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה בראשות השופט בדימוס יעקב טירקל. "בבואה להסיק מסקנות בתחום טוהר המידות, היא נאלצת להתבסס על ממצאים של מערכת אכיפת החוק – חקירת משטרה, החלטות יועמ"ש, פסקי דין – או על עובדות מוסכמות".
ב"הארץ" מספק אמיר אורן מידע חדש בנוגע לבדיקה עצמה. לדבריו, גורמים הבקיאים בהליך הבדיקה הבחינו כי גרסאותיו של פרנקל "לא הצטיינו בעקביותן". ב"דה-מרקר" מדווח מוטי בסוק כי הנגיד לשעבר העביר לוועדה הבוחנת את כשירותו מסמך "משלטונות הונג-קונג" שלפיו "הם מודים לו על כי החליט שלא לתבוע אותם לדין". מסמך מסוג זה עשוי לתת תוקף לטענת פרנקל, שלפיה מדובר באי-הבנה שהסתיימה בהתנצלות מצד מעכביו. על רקע זה, מקורבים לוועדה העריכו באוזני בסוק כי מינויו של פרנקל יאושר.
ב"כלכליסט" מנפק משה גורלי תחזית פסימית יותר. מעבר לשאלות שמעלה התקרית עצמה, כותב גורלי, "כעת עולה גם שאלה נוספת בנוגע לגרסאות שונות שמסר פרנקל". הפרשן המשפטי מזכיר כי כשנחשפה התקרית לראשונה, ב-2006, הכחיש פרנקל כי בכלל קרתה וטען כי מדובר באי-הבנה בנוגע לתור שבו היה עליו לעמוד כדי לעלות למטוס. "עניין זה של כפילות הגרסאות", כותב גורלי, "נוגע כבר לליבת טוהר המידות ויוצר סדק באמינות – תכונה שאין להתפשר עליה בתפקיד נגיד בנק ישראל".
ב"ישראל היום" פרשת פרנקל אינה מוזכרת.
הדבר הבא
"חדשות טובות למחפשי מעיין הנעורים: ריר של חלזונות, שמשוטטים לכם על המצח והלחיים, יכול לעשות פלאים לעור הפנים שלכם" (כותרת משנה במוסף "המגזין" של "מעריב", היום).
המשבר הבא
"האיחוד-האירופי: כל ההסכמים שלנו עם ישראל לא יחולו מעתה על ההתנחלויות", מדווחת כותרתה של הידיעה הראשית ב"הארץ".
בתיבה מובלטת מפרט ברק רביד את ההשלכות: כל הסכם בין האיחוד-האירופי או אחת מ-28 חברותיו יכלול סעיף שיבהיר כי אינו חל על השטחים; גורמים הממוקמים בהתנחלויות לא ייכללו בתוכניות שיתוף פעולה ולא יזכו למימון אירופי; מוסדות, חברות וגורמים פרטיים מעבר לקו הירוק לא יזכו למענקי מחקר או מלגות, ולא יוכלו להשתתף בתחרויות נושאות פרסים של האיחוד-האירופי. האיסור ייכנס לתוקפו בתוך יומיים, ויהיה תקף עד 2020.
"הקיפאון המדיני, החשש לעתיד פתרון שתי המדינות ויותר מכל – התחושה שממשלת ישראל אינה מעוניינת באמת לסיים את הכיבוש בשטחים – דחפו את האיחוד-האירופי להפוך את מה שהיה תורה שבעל-פה לנהלים רשמיים, מחייבים וממוסמכים", מוסיף רביד בטור פרשנות נלווה. גורם מדיני בירושלים ממשיל באוזניו את החלטת האיחוד-האירופי לרעידת אדמה.
פינת העובדה החמקמקה
"גשר ארלוזורוב סדוק? אולי" (עורכי "ישראל היום" מנסחים כותרת אובייקטיבית לידיעה על מחלוקת בין מהנדסים).
ענייני תקשורת
"פרסום ראשון", מכריזה סטמפה נדירה למראה ב"ישראל היום". "מסתמן: כתב אישום נגד הרב [יאשיהו] פינטו", מודיעה הכותרת לידיעה מאת איציק סבן, המוקדשת לחשדות פליליים בנוגע לכוהן הדת הפופולרי ורב-ההשפעה ולרעייתו, שעל-פי המיוחס להם, ניסו לשחד קצין משטרה בניסיון להוציא מידע חסוי על חקירת שחיתות. בניגוד להכרזת "ישראל היום", אין מדובר במידע בלעדי או ראשוני; ידיעה על כתב האישום המתגבש-בטרם-יוגש פורסמה כבר לפני שמונה חודשים בחדשות ערוץ 2.
המדור היומי "אימפריית הרשע של נוני מוזס" שוב יצא לחופשה.
השר ארדן (צילום: פלאש 90)
ב"דה-מרקר" מביא נתי טוקר את קולותיהם של המתנגדים להקמתן של שתי חברות חדשות חדשות, שיפעלו תחת יס והוט. "בעולם אידיאלי, בעלי השליטה בגופי התקשורת יהיו אנשים שכל עניינם הוא תקשורת, ולא טייקונים שמחזיקים בחברות ענק, שממונפים במיליארדים ונסמכים על שולחנם של נותני האשראי. לצערנו, זה לא יקרה בקרוב", כותב טוקר בטור פרשנות נלווה.
"צריך לזכור שתחרות בעולם העיתונות לא עושה אוטומטית את העיתונות ליותר טובה. למעשה, לרוב זה עושה את ההפך", כותב ב"גלובס" משה שלונסקי, הסבור כי החדשות בישראל טובות מאוד, ואפילו בין הטובות בעולם. "הסיבה היחידה שאני יכול לחשוב להקמת הערוצים האלה היא לעקר את הכוח שיש לחדשות המרכזיות או לתת עוד מקום לפוליטיקאים לבוא ולהיראות", הוא כותב.
"הרעיון להעניק באישון לילה מתנה של שני ערוצי חדשות לבעלי השליטה ב-Hot ו-Yes צריך לעורר חלחלה ציבורית בקרב כל מי שתחום התקשורת והדמוקרטיה קרוב ללבו", כותבת עו"ד דוידה לחמן-מסר ב"דה-מרקר". "במשך 20 שנה נמנעה האפשרות לשדר שידורי חדשות בכבלים ובלוויין מסיבות שונות, והעיקרית שבהן היתה כי יש למנוע מהגורמים השולטים בתחומי התקשורת בישראל לשלוט גם בתחומי החדשות בנוסף לשליטה שלהם בתחומי התוכן האחרים".
אלא שבעלי השליטה, שאול אלוביץ' ביס ופטריק דרהי בהוט, כבר מחזיקים בכלי תקשורת שעיקרם הפקת חדשות: הראשון מחזיק באתר העברי הפופולרי ביותר בישראל, "וואלה", והשני מקים בימים אלה ערוץ חדשות רב-לשוני שיופעל מישראל, i24news. לטייקונים האלה כבר יש חדרי חדשות; השאלה העומדת כעת על הפרק היא אם יאפשרו להם למנף אותם על גבי תשתיות שבהן זכו לצרכים אחרים.