(צילום: פלאש 90)
בואו נוריד לרגע את גיא פניני מעמוד התלייה, ניקח אוויר וננסה לעשות קצת סדר בצונמי הרגשי שעורר הטראש-טוק שפלט הקפטן לשעבר של מכבי תל-אביב כלפי שחקן הפועל תל-אביב, וזאת בלי להפחית כהוא זה מהגועל נפש של הדברים עצמם.
עובדה חשובה צריך להזכיר: מדובר בסך-הכל במלים. איומות ככל שניתן להעלות על הדעת, אבל עדיין מלים שנלחשו על-ידי ילד טיפש לאוזנו של שחקן אחר בהקשר מוגדר וידוע – משחק כדורסל. השופט מישאל חשין, בלשונו הציורית, הגדיר פעם מלים כ"הרעדת מיתרי הקול [...] קרקורים הבוקעים מחדרי-בטן". אלא שבישראל יש למלים מסוימות ערך מוסף שבכוחו לזעזע קצוות ארץ.
לגרסתו, פניני הגיב לטראש-טוק של שולדברנד, אם כי מתון ולגיטימי יותר ("בן זונה"). לטענתו ב"ידיעות אחרונות", במתאבן לראיון שיפורסם ביום שישי, השופט יערי רייניש אף הזהיר את שולדברנד. אבל, פניני הועלה ונצלה על המוקד בזכות, וליתר דיוק בגנות, שני ביטויים חריפים במיוחד: "סרטן בראש" ו"נאצי".
באשר לסרטן בראש מיותר להכביר מלים, וממילא את רוב הדיון הציבורי תפס ה"נאצי". על חומרתו של הביטוי עמדה שופטת בית-המשפט העליון עדנה ארבל בפסק הדין בעניינו של אמנון דנקנר, שכינה את איתמר בן-גביר "נאצי מלוכלך": "עבור יהודי באשר הוא יהודי, מבטא המונח 'נאצי' את התגלמות העוול והרשע, את נסיון הכליה הקשה ביותר עימו התמודד העם היהודי, את הצורר הקשה מכולם. ככל שנכביר מלים לא יעלה בידנו למצות את הזוועה שיש במונח זה". "נאצי", לפי בית-המשפט העליון, הוא נשק יום-הדין של הגידופים.
הנשק הזה, אמנם, הופרט מזמן ונמצא בשימוש שוטף אצל המקללים הישראלים. חרדים משתמשים בו נגד שוטרים, קיצונים פוליטיים מימין ומשמאל כלפי חיילים בשטחים. אוהדי ספורט בטריבונות אימצו את השואה וסמליה לצורכי הקנטות הדדיות. ה"נאצי" איבד מזמן מייחודו הנורא. אחד משדרי הרדיו סבר שמדובר בכלל בעבירה פלילית. ממש לא. אם כל הבל וכיעור היו עניין לאכיפה פלילית, מעט מאוד אנשים היו מתהלכים כאן חופשיים. וזה עוד לפני שדיברנו על חופש הביטוי, שלפי הפסיקה האמריקאית, "צריך שיהיה שמור גם לעילגי הלשון, שהם תכופות גם קשיי היום".
לעומת זאת, בלא מעט משפטים (אליקים העצני נגד יגאל תומרקין, תנועת מולדת נגד עיתון "דבר", רחבעם זאבי נגד פרופ' משה צימרמן ועוד) נקבע כי הטחת הביטוי "נאצי" היא בגדר לשון הרע, ולשולדברנד יש לא מעט תקדימים כדי להרוויח משהו מפניני. אם מכבי קנסה אותו ב-100 אלף שקל, למה לא שולדברנד?
את הסערה הרגשית העזה שאחזה בתקשורת למשמע הגידופים של פניני קל להבין על רקע תובנה כללית ששאובה מדברי הסופר יצחק בשביס-זינגר: "תמיד חשתי שאלוהים היה חסכוני מאוד, וקמצן מאוד במתנותיו. הוא לא סיפק לנו אינטלקט וכוח פיזי די צורכנו, אך כשהדבר נוגע לרגשות ולתאוות הוא היה נדיב מאוד, הוא העניק לנו רגשות כה רבים וכה עזים, עד שכל אדם, אף אם הוא אידיוט – הוא עשיר ברגשות".
תקשורת הספורט, במיוחד ברדיו, זיהתה היטב את הפוטנציאל, את הרגשות העזים שהסיפור עשוי לעורר, והקדישה לו שעות וימים, תוך שהיא חופרת בכל זווית אפשרית שוב ושוב. האזנה לכמה מאינספור השעות האלה עוררה ממילא את השאלה אם העיתונאים הם רק נצלנים ציניים של הכישלון של פניני, או שגם הם אותו "אידיוט-עשיר-ברגשות" שעליו דיבר בשביס-זינגר, שמלהיט אלפי אידיוטים-עשירים-ברגשות כמוהו. ואולי אני בכלל האידיוט דל הרגשות שמחמיץ כאן את הסיפור הגדול.
אחרי שמנכים את הריקוד העודף על הדם, את הראיונות המיותרים עם בלה אמו של יונתן, את ההבלים של המשפט הפלילי, נותרה במרכז הדיון התקשורתי השאלה החשובה, מה באמת עושים עם פניני ועם פנינים מהסוג שניפק. הספורט בעולם, וגם ישראל, נאבק בהצלחה זו או אחרת ליצירת סביבה נקייה יותר במגרשים. הסנקציות על נהמות גזעניות הופכות בהדרגה לאפקטיביות יותר; באנגליה הסתיים בהצלחה מבצע טיהור גדול להפיכת מגרשי כדורגל להיכלי תרבות. והכל בשם ההבנה שיש ליצור מקום בילוי נאות גם לנשים וילדים, ולא להפקיר את היציעים לבבונים המצויים.
האם האינטרס הזה מצדיק סנקציה נגד פניני ושכמותו והגבלת הטראש-טוק על המגרש? בהחלט. כמו שלאוהד ביציע מותר לקלל אבל לא לנהום נהמות גזעניות, כך מותר לצפות מהשחקן שגם אם הוא מקלל, לא יעבור את הגבול ל"נאצי". הרגולציה הספורטיבית מחויבת לאתיקה ולמשמעת כדי להפוך משחקים שטעונים ממילא באלימות פוטנציאלית לחוויה נסבלת. עקירת הזיהום המילולי היא בהחלט יעד ראוי, ביציע ועל המגרש. נכון שמלאכת קביעת הגבולות ואחידות התגובה תהיה תמיד בעייתית, אבל המאמץ מתחייב ולעתים אף נושא פירות.
וכשגיא פניני יחזור למגרשים, אני בטוח שהוא ייראה כמו אלכס, גיבור "התפוז המכני", לאחר טיפול הגמילה באלימות שקיבל. את הטיפול הזה, האלים כל-כך, הוא ספג בעיקר בתקשורת, ובעיקר באותן תוכניות שמתמחות בעצמן בטיפול האלים שהן יודעות להעניק למרואייניהן ומבוקריהן.
אחת ההצעות לטיפול בפניני היתה עבודות שירות ביד-ושם. הייתי מציע לגוון: גם במחלקה האונקולוגית וגם השתלמות בטראש-טוק לגיטימי. ואחרי שיפרוש מכדורסל? יש סיכוי טוב שנמצא אותו כפרשן באחת מתוכניות הספורט ברדיו.