אין זה הגון – ואולי גם לא כל-כך חכם – למתוח ביקורת על שר חדש ועל מדיניותו רק מעט יותר מחודש ימים מיום השבעתו. ראשית, כי הוא עדיין נמצא בתקופת הלימוד של משרדו החדש; שנית, כי אין כל דרך לדעת עכשיו מה תהיה באמת מדיניותו, מה יהיו דגשיה ומה התרומה האישית שלו לגיבושה של מדיניות זו; ושלישית, כי ברור שהצהרותיו בשלב זה נובעות יותר מרצונו להראות עשייה ושינוי, כלומר ממניעים פוליטיים, ופחות מיכולת אמיתית להצביע על כיוון חדש או על מדיניות מגובשת.
לאחר כל ההסתייגויות הללו, יש מקום להעיר כמה הערות בעקבות הצהרותיו הראשונות של גלעד ארדן בכובעו כשר התקשורת (ארדן גם חובש את כובעו של השר הממונה על הגנת העורף, ותחת כובע זה יש לו בעיות אחרות מול שר הביטחון, החדש גם הוא, בוגי יעלון. ואולי בעצם הביקורת הראשונה צריכה להיות על עצם הצירוף ההזוי הזה, והכל-כך מייצג את הפוליטיקה הישראלית, של המשרד להגנת העורף ומשרד התקשורת תחת מטרייתו של שר אחד, אישיות פוליטית שראש הממשלה רצה לתגמל בדרך זו).
בניגוד לכמה שרים חדשים אחרים, ארדן הצליח שלא להצהיר כל הצהרה פומבית משמעותית במשך כחודש וחצי מאז כניסתו למשרד התקשורת, ועל כך יש לברך אותו. אין ספק שדרוש זמן כדי ללמוד את הסוגיות המורכבות שבהן עוסק המשרד הזה. אבל דווקא בגלל ההצלחה הזו, תמוהה בעיני בחירתו לצאת כעת בשתי אמירות הנוגעות למדיניותו העתידית.
האמירה האחת, שגם זכתה לכותרות רבות בתקשורת, עסקה בכוונה לחייב את חברות הכבלים והלוויין להציע ללקוחותיהן חבילה צרה אמיתית של ערוצים במחיר השווה לכל נפש, 120 שקל בחודש. האמירה השנייה עסקה בכוונה לפעול להורדת מחירה של אגרת רשות השידור. לכאורה, שני שינויים מבורכים, בוודאי בימים אלה של דיבורים וגיבוש תוכניות מעשיות להעלאת מסים, קיצוץ תקציבים והפחתת שירותים לאזרח. שני השינויים שעליהם הצהיר השר, בוודאי שמתם לב, עוסקים בנושאי צרכנות, בדאגה לכיסיהם של משתמשי התקשורת. כלומר, שר התקשורת רואה עצמו בתפקידו החדש קודם כל כמגן הצרכנים, לפחות לפי הצהרותיו הפומביות הראשונות.
ראוי כמובן שכל שר, ובכלל זה גם שר התקשורת, ינסה לסייע לנו, כצרכנים, עד כמה שכוחו מגיע. אבל, האומנם זהו תפקידו הראשון במעלה במשרד התקשורת? או שמא הבחירה לצאת אל הציבור בפעם הראשונה בכובעו המיניסטריאלי החדש דווקא בנושאים אלה היא בחירה פופוליסטית בלבד? האין בכך משום ניסיון של ארדן להיות כחלון כבר בראשית הקדנציה שלו במשרד?
כאמור, אין ספק שצמצום עלויות התקשורת למשפחה הוא משימה ראויה. אולם, נראה לי שטוב היה אם שר התקשורת היה עוסק – ויוצא עם זה לציבור – בנושאים המהותיים יותר שעליהם הוא מופקד עכשיו. למשל, אם הוא עוסק כפי שהבנו בנושא הטלוויזיה הרב-ערוצית (כבלים ולוויין), האם לא היה ראוי יותר שכבר היה מקבל את ההחלטה המתבקשת על איחוד מועצת הכבלים והלוויין עם הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (שגם עליה הוא מופקד בתפקידו החדש)?
הרי נושא זה כבר היה על שולחנם של לפחות חמישה שרי תקשורת שקדמו לו, וכל אחד מהם העביר את ההכרעה למחליפו. אין הרבה מה ללמוד כאן, דו"חות של לפחות שלוש ועדות שעסקו בכך בוודאי נמצאים על אחד המדפים או בתוך אחת המגירות בלשכתו של השר. ויותר מכך – אם כבר מדובר ברגולציה על השידורים המסחריים והרב-ערוציים, מדוע לא בחר השר החדש להביע דעתו באוזני הציבור בסוגיה המשמעותית יותר של הקמתה של רשות תקשורת עצמאית, שתחליף את כל הגופים הרגולטוריים בתחום התקשורת בישראל? גם נושא זה כבר לובן בוועדות מקצועיות ובפורומים פוליטיים מספר רב של פעמים. שר התקשורת צריך להביע דעתו בעניין זה ולנסות להשפיע על האוצר להסכים סוף-סוף להקמתה של רשות זו, כרשות סטטוטורית ועצמאית ולא כרשות פנים-ממשלתית, כפי שדורש האוצר. ונושא שלישי – רשות השידור. ארדן בחר, כאמור, לדבר על האגרה שכולנו משלמים, אבל לא עסק בהופעתו הראשונה בבעיה הרצינית יותר – הרלבנטיות של רשות השידור, הפוליטיזציה שלה, הרפורמה שאינה מתקדמת. אם הוא מתכוון לרפא באמת את הגוף החולה הזה, ייתכן שהעיסוק באגרה יהיה מיותר.
בשלושת הנושאים הללו עוסקים באינטנסיביות דווקא במשרד האוצר, שאנשיו סבורים שהם מבינים טוב יותר בכל אחד מתחומי העשייה של משרדי הממשלה האחרים. אולי דווקא שר התקשורת החדש, שיש לו גב פוליטי חזק במפלגתו ותמיכה ואמון אצל ראש הממשלה, יכול לשנות את המאזן בין משרד האוצר לבין משרד ייעודי, כמו התקשורת, ולקדם רפורמות חשובות, שההיבט הכספי-כלכלי שלהן, שעליו אמונים אנשי האוצר, הוא רק אחד מההיבטים הרבים האחרים הקשורים בהם.
למשל, עצמאותה ומקצועיותה של רשות השידור כגוף שידור ציבורי הוא נושא שיכול להשפיע על כל מפת התקשורת בישראל. האם אין לשר התקשורת מה לומר בעניין מבחינה מקצועית, חברתית, תרבותית, ולאו דווקא מבחינה כספית-מימונית או מההיבט הצרכני גרידא? או למשל האחדת הרגולציה על השידורים המסחריים והגמשת תנאי הרגולציה שהערוצים המסחריים (ערוץ 2 וערוץ 10) מחויבים להם יכולים להשפיע רבות על יציבותם הכלכלית של ערוצים אלה ושל חברות התשתית (הוט ויס), וכך גם להשפיע על המוצר שיקבלו צרכני התקשורת.
שלושת הנושאים הללו – כמו גם נושאים מהותיים אחרים – צריכים להיות בליבת עיסוקו של שר התקשורת החדש, ומן הראוי שיגבש את עמדותיו לגביהם ושיציג עמדות אלה בפני הציבור. אולי אלה נושאים פחות מובנים ופחות "מתוקשרים", אולם מעשים של השר בתחומים אלה יכולים להשפיע גם הם על צרכן התקשורת הישראלי, ואף בצורה הרבה יותר משמעותית מנושא החבילה הצרה או מהוזלת אגרת רשות השידור.
טוב שארדן יהיה כחלון בתחום הצרכני, אולם טוב יותר שיקדיש את זמנו לשינויים מבניים חשובים שהשפעתם עמוקה ורחוקת טווח הרבה יותר משני הנושאים שבהם בחר לעסוק בתחילת דרכו, לפחות על-פי הצהרותיו הפומביות.
ד"ר אבשלום גינוסר הוא מרצה בכיר בחוג לתקשורת במכללה האקדמית עמק-יזרעאל